האם לדיכאון יש מטרה

כל מי שחווה דיכאון בחייו יעיד כי מדובר בתקופה קשה מאוד שכרוכה בסבל בלתי יתואר. כמעט 6.7% מהאוכלוסייה המבוגרת בארצות הברית, חוותה תקופה של דיכאון מז'ורי בשנה האחרונה. לאור זאת שדיכאון הוא כל-כך נפוץ, ושאנשים רבים נוטלים תרופות אנטי-דיכאוניות, עולות השאלות - מהו בעצם דיכאון? ומה הופך אותו להפרעה נפשית?

ארגון הבריאות הנפשית העולמית מגדיר תקופה של דיכאון מז'ורי כ"תקופה של שבועיים או יותר שבמהלכה יש מצב רוח מדוכא או חוסר עניין או הנאה, ולפחות ארבעה סימפטומים שמשקפים שינוי בתפקוד, כמו: בעיות בשינה, אכילה, אנרגיה, ריכוז ודימוי עצמי".

מתיו יוסטון מציג מספר מחקרים ששופכים אור שונה על דיכאון: דיכאון יכול לשרת מטרה חיובית במהלך ההתפתחות האבולוציונית. זאת כאשר בנסיבות מסוימות יש בכוחו להניב תובנות חדשות ומשמעות אישית.

פאול אנדרווס, פסיכולוג אבולוציוני מאוניברסיטת McMaster בקנדה, ממשיך את יוסטון וטוען כי סימפטומים דיכאוניים כמו אנהדוניה (חוסר יכולת לחוות הנאה) רומינציה (מצב בו האדם עסוק בחשיבה על נושא מסוים באופן מעגלי וחזרתי, ללא יכולת להרפות ממנו) ויותר שנת REM, שהיא שנת חלום, אשר מקושרת עם גיבוש הזיכרון, עשויים כולם לייצג תוכנית אבולוציונית, ש"מסיטה אותנו מהמרדף הנורמלי של החיים וממקדת אותנו בהבנה או בפתרון הבעיה שבעקבותיה הופיע הדיכאון".

זוהי למעשה "השערת הרומינציות האנליטיות", לפיה דיכאון נועד לאפשר הפגה זמנית אדפטיבית וחיובית לטובת פתרון בעיות מורכבות. לדיכאון יש תפקיד ביולוגי מסוים, תבונה עתיקה שרצה מדור לדור בגנים, כזו שנועדה לכוון אותנו למקומות הנכונים ולגרום לנו להתרחק מאחרים. באופן אישי זה מזכיר שפעת שמזכירה לי שהגיע העת למנוחה.

ניתן להניח כי במידה ולתקופות דיכאוניות יש מטרה מסוימת, והיא להבין "מה התעקם" או "מה השתבש", אולי הטיפול התרופתי בדיכאון הוא לא מספיק כשלעצמו.

נראה אפוא, כי אם הטיפול בדיכאון לא כולל רק הקלה בכאב, ייתכן ששיטת הטיפול המוצעת כיום צריכה להשתנות מעט. טיפול שכזה מצריך ראייה סובייקטיבית עמוקה, ולא רק תהליך אוביקטיבי. דא עקא, ראייה סובייקטיבית שכזו נתפסת לעיתים כפחות אמיתית או נכונה, משום שהיא מתייחסת אל כל אדם בנפרד, ולא אל ההפרעה כמכלול, כפי שנהוג להתייחס אליה בספרות המקצועית.

ההתייחסות אל תקופה דיכאונית כאל תקופה מלמדת, עשויה להיות בעלת היבטים חיוביים רבים, על-אף שיתכן שטיפול בדרך סובייקטיבית שכזו מצריך מטפל המוכשר לכך. רעיון זה מתקשר להיבט נוסף - במקום לנסות להתנתק מהסבל (זה שנלווה לדיכאון או להפרעות אחרות), התחברות לעולם הפנימי של האדם עשויה להיות זו שתעזור לו להתגבר על אותו סבל, "יציאה דרך הפצע". רעיון זה מתחבר יפה עם גישת הגל השלישי של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, לפיה במקום להיאבק בכאב נפשי כדאי לקבלו קודם ורק אחר כך להתמקד בשינוי.

[מקורות]