המסע לחזור הביתה

כל הסרטים וסדרות הטלוויזיה בנושא מלחמות, חיילים ודרמות שכתבו תסריטאים, אין בהם ולו שמץ מכל מה שאסי צובל חושף במחזה "חוזר הביתה" באומץ רב, תוך שלבו נקרע בתוכו כמו היה בעיצומה של הטראומה. מכיוון שבחיי היומיום הוא שחקן קומי וסטנדאפיסט גם יחד, כשרונו זה עומד לו כדי שההצגה שהוא מעלה לא תהא כטרגדיה במיקשה אחת. הסצינות והאירועים שהוא מדגים טבולים בקטעים קומיים, כך שרוח המחזה אינה דיכאונית אלא להפך. מלאת תקווה ואור.

מה קורה כשמגייסים אותו ואת פלוגת המילואים שלו למלחמה, וכשכולם מצויים בהיי ביציאה, ובשיא המתח לצאת לפעולה - אז אומרים להם "אתם נשארים. לא יוצאים". כך מטלטלים הלוך וחזור את החיילים הכה מסורים למולדת, וגורמים להם לעבור מהתלהבות להגן על ארצם, ולהופכה ליאוש ולתחושת פגיעה נפשית. וזו רק ההתחלה. כל האירועים במלחמה שהשחקן הכה מחונן מעלה על הבמה, כמו בסטריפטיז נפשי לפני פסיכולוג, כולם ממחישים לצופים עד כמה הרסנית יכולה להיות המלחמה, גם אם לא נפצעת או נהרגת. אך הנפש נפצעה, הביטחון העצמי ותחושת היעד בחיים - כולם נרמסו.

משחקו של אסי צובל, בבימויו המצוין של עוזי ביטון, שהוא גם הדרמטורג של המחזה, חושף לפני הקהל שחקן מהמעלה הראשונה, שמעטים כמותו היכולים להרעיד כך את לב הצופים. וזאת לא רק הודות לכשרונו, אלא משום שהכל נובע מהבטן ולא מטקסטים שאחרים כתבו. הכל כתוב בדם ליבו.

עיצוב הבמה הכה מיוחד של יסמין ממן, שאינו נטורליסטי אלא מלא דמיון ויצירתיות באופן הדימוי המשלב סוריאליזם ואבסטרקט, כמו המוזיקה המקורית היפה והכה נוגעת של מרדכי צבי שמרלינג, התאורה הרגישה של אדם רוטבליט, היעוץ האמנותי של אסי שמעוני וציוריו של ידידיה צובל - כל אלה יוצרים הצגה שכל אחד חייב לעצמו לראותה. לבטח כל הירושלמים - כי תיאטרון "פסיק" הוא ירושלמי ביסודו, אך לכשהוא מגיע למקומות אחרים כדאי לא להחמיצו.

חובה לציין לגבי אולם צוותא 1 בו הועלתה, שהישיבה בו היא עינוי נוראי לכל הצופים. הצפיפות בין השורות גרועה יותר מהישיבה במחלקת התיירים באל על, שלאחרונה "השתפרה" ומכווצת את הנוסעים עד כדי גרימה לסבל ולטראומות במשך ואחרי כל טיסה.

ביסודה של ההצגה נע השחקן, כמו גם הקהל, בין הרצון לחיות את החיים הטובים שהורגל בהם,

לבין תחושת המחויבות להקרבה עבור המדינה שכה יקרה לכולנו. נראה שעצם יצירת ההצגה והעלאתה על הבמה, מהווה אף היא נדבך חשוב ביציאה של אסי צובל מהטרואמה בה לקה בעקבות המלחמה. האמנות הייתה ותהא תמיד מרפא לנפש. ויש לברך אותו על היצירה, על העשייה ועל שזכינו לראות שחקן-יוצר כה מעולה, מרגש ונדיר ביותר.