הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   עיתונות וברנזה  אנשים  היסטוריה 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
יהודה ויהודית ברוניצקי [צילום: אביב חופי וקובי קנטור]
יזם ומנהדס
יהודה ברוניצקי (נולד: 23 בספטמבר 1934). יזם ומהנדס ישראלי. חתן פרס ישראל לתעשייה לשנת 2018.
אביגדור פלדמן [צילום: תמר מצפי/גלובס]
עורך דין
אביגדור פלדמן (נולד: 7 ביולי 1948), עורך דין ישראלי, נחשב לאחד מעורכי הדין הבולטים בישראל בתחום המשפט הפלילי ובתחום זכויות האדם.
לינוי בר גפן [צילום: יח"צ]
אשת תקשורת
לינוי בר-גפן (נולדה: 10 באוגוסט 1979), עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
חם באירופה
15/08/2018   |   יפעת גדות
 
 
 
ציפור נוסקת אל-על ככל שכנפיה ירשו זאת
15/08/2018   |   ציפי לוין
 
 
 
על אילו נושאים תיסוב מערכת הבחירות
15/08/2018   |   רועי אורן
 
 
 
'יש בד"ץ – לא נוגע'
15/08/2018   |   מנחם רהט
 
 
 
הילדה הג'נג'ית ששינתה את אמריקה
15/08/2018   |   חיים נוי
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
בצלאל עילאי ורעייתו ברכה שנת 1950 [צילום: באדיבות המשפחה]
סיפור חייו של העיתונאי והמתרגם בצלאל גילאי
בצלאל גילאי, המציין בימים אלה 91 שנים להולדתו, עבד כעיתונאי עורך ומתרגם בעיתונות הישראלית במשך כמעט שנות דור בין השאר היה מתרגם ועורך חדשות בסוכנות עתי"ם ומתרגם חדשות חוץ בעיתון ידיעות אחרונות סיפור חיו שזור בתולדות תקומת המדינה
בצלאל וברכה גילאי מקבלים אות מתתנדבים מצטיינים מטעם עירית חולון [צילום: טל קירשנבאום/באדיבות המשפחה]

בצלאל גילאי נולד בשם בצלאל וסולובסקי, ב-11 ביולי 1927 בגרמניה, בנם של ברטה לבית ולך וקלמן קלונימוס וסולובסקי, שהיה רב שוחט ומוהל. התקופה הייתה תחילת עלית הנאציזם בגרמניה. במאי שנת 1933 עלה בצלאל (והוא בן 6) ארצה עם הוריו, אחיו הבכור שמואל שהיה גדול ממנו ב-12 שנה ועם אחיותיו - דינה ויונה - שהיו גדולות ממנו ב-9 ו-ב-8 שנים. תחנתם הראשונה בארץ הייתה המושבה מנחמיה ליד טבריה. בצלאל מספר כי המושבה מנחמיה נבחרה משום שבה התגוררו בני משפחתם - משפחת בן-צבי, שעלתה לארץ לפניהם והייתה בעלת משק חקלאי במושבה. אם משפחה זאת, רֶזִי בן-צבי, הייתה דודנית של אמו, ברטה. שנים אחדות לאחר עלייתנו ארצה שינינו את שם משפחתנו לגילאי. "בבית המשכנו לדבר גרמנית, אבל את השפה העברית קלטתי במהירות רבה במנחמיה הודות לגן הילדים שבו הייתי במשך חצי שנה. לאחר התקופה הזאת הוציאו אותי מן הגן בגלל חוסר אפשרות לעמוד בתשלומים".

מנחמיה הייתה אז כפר זעיר, שתי שורות בתים לאורך רחוב יחיד, בלתי-סלול, שהמשכו הוליך אל הירדן. לפרנסו פתח אביו של בצלאל, קלמן במושבה חנות מכולת, אבל מספר הקונים בכפר הקטן לא היה מספיק, העסק נכשל והוא שקע בחובות".

פשיטת רגל ומצב כלכלי דחוק

לאחר שהמכולת במנחמיה פשטה את הרגל החליט קלמן וסלובסקי אב המשפחה, לעזוב את המושבה. מספר בצלאל: "עברנו לתל אביב, שקועים בחובות. שכרנו שם דירת שני חדרים ברחוב יסוד המעלה פינת לוינסקי. הנושים ניסו לגבות את החוב אבל לא היה ממה. אחי הבכור שמואל, שהיה אז כבן 18, התחיל לעבוד כשליח בעיתון הארץ. כאשר נודע הדבר לנושים עיקלו את משכורתו עד שסולק החוב. מספר בצלאל "אבי ניסה את מזלו במציאת פרנסה - תחילה פתח מכבסה ואחרי כן הקים בית מלאכה לייצור סוכריות, על-פי ספר "עשה זאת בעצמך" שהביא מגרמניה. הוא ניסה גם לעבוד בתיקון אמנותי של חליפות, חידוש צווארונים של חולצות וגם בציפוי כפתורים, אבל כל המלאכות נסתיימו בכישלון חרוץ. לעזרת הורי נחלצו שתי אחיותיי הגדולות, דינה ויונה, שהתחילו לעבוד. דינה קיבלה עבודה כתופרת גופיות בבית החרושת "לודז'יה", ויונה התחילה לעבוד בבית חרושת לנעלים "שימבורסקי". עכשיו היו בבית שלושה עובדים, אבל כולם בשכר זעום, כך שהקיום היה עדין קשה מנשוא. בצלאל: "מחוסר אפשרות לשלם את שכר הדירה ברחוב יסוד המעלה עברנו לגור בגבעת משה, שכונת עוני בדרום תל אביב, לא הרחק מן המקום שבו שוכנת היום התחנה המרכזית החדשה. תושבי השכונה הזאת היו בעלי-מלאכה פשוטים יוצאי פרס ובוכרה, ורבים מהם עניים מרודים".

לימודים רק מכתה ד'

בתקופת שלטון המנדט לא היה חינוך חובה בארץ וכדי ללמוד במסגרת בית ספר נדרש היה לשלם שכר לימוד. בצלאל גילאי מספר כי בשל המצב הכלכלי הקשה בבית לא הלך לבית ספר עד סוף כתה ד' וכמעט ארבע שנים הסתובב ברחובות השכונה המאובקים. "כיום, כאשר אני נזכר במצב הזה ממרום גילי, זה נראה לי כמשהו הזוי, משהו אשר לא ייאמן כי יסופר, אך זאת אמת לאמיתה. אבל לא אלמן ישראל. נמצא פתרון גם לבעיית החינוך שלי: אבא לימד אותי גמרא ואם לימדה אותי קצת חשבון, בשפה הגרמנית. לימודים אלה הספיקו לי כדי להתקבל בסוף כתה ד' לבית הספר הדתי "מוריה". כאשר הגעתי לסוף כתה ח' הקפיצו אותי לכתה י' וכך דילגתי על כתה ט' וסיימתי את התיכון ב-1944, בגיל 17. בתעודת הבגרות נרשם לי הציון "מצוין" בשני המקצועות הנחשבים למחדדי השכל: תלמוד ומתמטיקה. לעומת זאת, באנגלית קיבלתי רק "מספיק", אבל ממנה התפרנסתי כל חיי. צחוק הגורל".

בגיל 17 (1944) כבר היו אחיו ואחיותיי של בצלאל נשואים ועזבו את הבית, מספר בצלאל " נשארתי המפרנס היחיד. קיבלתי עבודה כמזכיר בית הספר ביאליק ברחוב לוינסקי בתל אביב וכך פרנסתי בדוחק את עצמי ואת ההורים במשך ארבע שנים, עד שפרצה מלחמת השחרור. באותו זמן כבר הייתי חבר ב"הגנה" מזה כשנה, ועם פרוץ הלחימה למחרת החלטת האו"ם על חלוקת הארץ בכ"ט בנובמבר גויסתי גיוס מלא. עם הקמת צה"ל הועברתי אוטומטית מן ההגנה לצבא ושנתיים שֵׁרַתִּי בשורות גדוד 53 של חטיבת גבעתי. מפקד הגדוד היה יצחק פונדק". בצלאל מספר כי בתקופת שירותו הצבאי השתתף בכמה קרבות עקובים מדם, אבל לרוב מזלו יצא מהם שלם.

הנישואין ל"ילדת הפלא"

בסוף 1950 נשא בצלאל גילאי לאישה את חברתו מזה כשנה וחצי, ברכה וינגר ילידת צ'כוסלובקיה. ברכה נחשבה כ"ילדת פלא" כבר מגיל שלוש, והצטיינה בשירה ובמשחק. השואה קטעה את כל הקריירה הזאת, כאשר נלקחה למחנות אושוויץ ולברגן-בלזן. אבל לאחר שנישאו בצלאל וברכה חידשה ברכה את זיקתה לבמה והקימה תאטרון בובות נייד, שעמו הופיעה במשך עשרות שנים בגני-ילדים יחד עם שותפתה אידה שוורץ. ברכה עבדה בעירית חולון והייתה מזכירה בבית הספר ביאליק. הופיעה בהרצאות על השואה, בבתי ספר ובראיונות ברדיו ובטלוויזיה בארץ ובחוץ-לארץ. נוסף לכך הופקו כמה סרטים דוקומנטריים על חייה. היא גם פעילה מאוד ב"בית להיות", המרכז לטיפוח תודעת השואה ולקחיה בחולון. בזכות כל אלה הוענק לה בשנת 2010 התואר "יקירת חולון".

לזוג נולדו לנו שני בנים: הבכור ירון נולד בשנת 1954 מרצה בכיר בנושאי הוראה ולמידה מתוקשבת ובעבר איש קבע בדרגת סגן אלוף ועצמון נולד בשנת 1957, בוגר יחידת המחשבים של צה"ל ממר"מ בדרגת רב סרן שהיה אחד משני מקימי חברת ההזנק פונטיק סיסטמס (השני הוא חזי רזניקוב).

תחילת דרכו בעיתונות

את הקריירה העיתונאית שלו החל בצלאל גילאי בשנת 1950 הודות לאחיו הבכור העיתונאי שמואל גילאי. וכך מספר בצלאל: "אחי שמואל גילאי עבד בהארץ ואחרי כן במעריב, התקדם במהירות מתפקיד של שליח והיה כבר אז עורך ומתרגם מוערך. במערכת מעריב יצאו לו מוניטין של "אנציקלופדיה מהלכת". באחד הימים פנה אליו מנכ"ל "יונייטד פרס" בארץ, אליאב סיימון, והציע לו עבודה כעורך ומתרגם. שמואל ענה כי אינו יכול להתפנות, אבל הציע לשלוח אותי כתחליף. הייתי בסך-הכל בן 22, חסר כל ניסיון בעיתונות או בתרגום, עם ידע באנגלית של תיכון בלבד. אבל סיימון אמר לאחי: "אם הוא אחיך הוא יתפוס את העניין מהר. אני אלמד אותו ואתה תעזור לו". כך הייתי לעיתונאי, עורך ומתרגם.

מות האב ב"ברכו חתן תחת חופה"

בערב יום שני, 25 דצמבר, 1950 נפטר קלמן גילאי אביו של בצלאל במהלך חתונה של קרוב משפחתו שנערכה בבית ועד הקהילה בתל אביב. קלמן שהיה רב בשכונת "שיבת ציון" נתכבד בברכות ראשונות והספיק לברך את הזוג הצעיר בברכת מזל טוב, מיד לאחר מכן צנח לפתע ואיבד הכרתו מתחת לחופה. רופא שהובהל למקום קבע את מותו. השמחה הפכה ליגון וקולות בכי בקעו עד לב השמיים. אשתו ובתו של קלמן נכחו באירוע. בנו העיתונאי שמואל גילאי הוזעק ממערכת הארץ. ששכנה לא רחוק ממקום האירוע. עיתון הבוקר שפירסם למחרת (26.12.50) ידיעה על האירוע המעציב, מכתיר את הידיעה בכותרת: "רב מת בברכו חתן תחת חופה".

ביולי 1953 פרש בצלאל גילאי מעבודתו כמתרגם ועורך חדשות-חוץ בסוכנות החדשות יו.פי. ועבר לעבוד בתפקיד דומה בסוכנות עתי"ם (עיתונות ישראלית מאוגדת).

בצלאל: "קיבל אותי לעבודה בעתי"ם חיים בלצן שהיה מיסד הסוכנות ועורכה הראשי. אני זוכר עד היום את הראיון שהיה לי אתו בעת קבלתי לעבודה. לאחר הצגת השאלות המקצועיות הרגילות שאל אותי אם אני נשוי ואם יש לי ילדים. עניתי בחיוב, והוספתי כי בימים אלה נולד לי בן ראשון ושמו ירון. עיניו של מר בלצן אורו והוא אמר: "גם לי נולדה בת לפני כחודש ושמה רויטל".

שאלתי מדוע מצבי המשפחתי חשוב לו, ועל כך השיב כי מי שאחראי לפרנסת משפחה חזקה עליו שיתייחס ברצינות לעבודתו.

בשנים הראשונות בסוכנות עתי"ם הועסק בצלאל גילאי כמתרגם ועורך חדשות-חוץ. מספר בצלאל "לאחר שעשיתי את המשמרת הראשונה שלי בתרגום היו העיתונים למחרת מלאים בידיעות של עתי"ם, כולן מסומנות ב-ע"ר (עתי"ם-רויטרס), בעוד שהמתחרה יו.פי. נעלמה כמעט כליל. דומני שבכך כבשתי את לבו של מר בלצן. כעבור כמה שנים מוניתי לעורך חדשות הפנים".

בצלאל גילאי עסק גם בתרגום ספרים: "בעשרים השנים הראשונות לעבודתי בעתי"ם עבדתי במקביל גם בתרגום ספרים. נוסף לספרי קריאה תרגמתי גם ספרות מדעית ומקצועית. בין השאר השתתפתי בהפקת האנציקלופדיה "אופקים", שתורגמה מאנגלית אך נוספו לה גם ערכים יהודיים וישראלים. כמו-כן תרגמתי מגרמנית ארבעה ספרי מלאכת-יד, בסדרה "אנחנו עובדים". כן תרגמתי מאנגלית חוברות לילדים על נושאים מדעיים שונים ועוד ועוד".

כך עבדה מערכת עתי"ם בשנות ה-50

לבצלאל גילאי זיכרונות רבים, יפים ונוסטלגיים מסוכנות עתי"ם בה עבד עשרות שנים החל מתחילת שנות ה-50. הוא מספר על עבודתו וצורת העבודה בסוכנות עתי"ם ואני מביא את דבריו כלשונם: "הצעירים בני הדור הנוכחי, אנשי האינטרנט והדואר האלקטרוני, ודאי לא יבינו בכלל על מה אני מדבר. לכן חשוב אולי לספר את זה. מחלקת חדשות החוץ של סוכנות עתי"ם הייתה מבוססת על ידיעות "רויטרס" בלבד ועל תרגומן לעברית. במחלקה היו שתי יחידות: יחידת הקליטה ויחידת התרגום. הידיעות היו מתקבלות באנגלית ממרכז רויטרס בלונדון, על גבי סרט ברוחב כ-2 ס"מ. האותיות היו מלוכסנות ולא חדות והייתה דרושה מיומנות מסוימת כדי לזהות אותן. גם האורך האינסופי של הסרטים היה מכביד על הטיפול בהם. השידור התקבל באלחוט ולכן כל הפרעה אטמוספרית גרמה לשיבושים קשים שהיו מכבידים על הפענוח. היה לנו צוות מפענחים שהיו קוראים את הכתוב בסרטים ומעתיקים במכונת כתיבה על גבי דפים רגילים, ואלה היו מועברים לידי המתרגם. עבודת המתרגם הייתה שילוב של מיון, עריכה ותרגום. המפענחים עבדו משעות הבוקר ועד חצות ואילו עבודת התרגום נמשכה רק מ-15:00 עד חצות. התוצאה הייתה, שבבואו לעבודה מצא המתרגם כמות גדולה של חומר מצטבר שהמתין לטיפול. עליו היה למיין את החומר לפי טעמו של הקורא הישראלי, לפסול את מה שאינו מעניין, לאחד ידיעות שונות שהתייחסו לאותו נושא, ולעתים להשהות את הטיפול בידיעה מרכזית בהמתנה להתפתחות נוספת ולבסוף לכתוב סיכום של כל הקטעים. לעתים קרובות היו הטקסטים משובשים והיה צורך לנחש את הכתוב.

את החומר המתורגם היינו מכתיבים ישירות לכתבנית שהייתה מדפיסה במכונת כתיבה על גבי שעוונית (Stencil). בכל שעה או שעתיים היה מגיע שליח, נוטל את השעווניות שהצטברו, משכפל אותן על גבי נייר לפי מספר המנויים ויוצא על אופניים לחלק את החומר למערכות העיתונים.

המחלקה לחדשות פנים בעתי"ם עבדה באותה השיטה. הכתבים התל אביביים היו מביאים את הידיעות שלהם כתובות על נייר והכתבים משאר חלקי הארץ העבירו באמצעות הטלפון. כל החומר שנתקבל התרכז אצל העורך, הוא היה מתקן את הדרוש תיקון ומעביר לכתבנית להעתקה על סטנסיל. גם את החומר הזה היה השליח משכפל ומעביר למערכות בכל שעה שעתיים.

העורכים היו חייבם להיות חשדנים, כדי לגלות כל בעיה ולעצור את הידיעה הבעייתית לפני הפרסום. היה עלינו לשלוט היטב בחוק הדיבה כדי לעצור ידיעות העלולות לשמש עילה לתביעת דיבה. כן היה עלינו להיזהר מפני טעויות שנגרמו כתוצאה משגיאות-שמיעה של הכתבניות".

"את בעיטת הפתיחה בעט רבה של מטולה"

בצלאל נזכר בסיפור משעשע על שגיאת שמיעה שגרמה לאיום בתביעה משפטית. "באחד הימים באתי לעבודה ביום ראשון בצהריים כאשר שימשתי כעורך חדשות פנים בסכנות עיתים. כדבר ראשון עיינתי בעיתוני הערב ובעמוד האחרון של ידיעות אחרונות מצאתי ידיעה על משחק כדורגל שהתקיים אתמול (כלומר בשבת) בין נבחרת מטולה לבין נבחרת כוח או"ם (יוניפיל). הידיעה הסתיימה במילים אלה: "את בעיטת הפתיחה בעט רבה של מטולה". הידיעה הייתה מסומנת בסימון עתי"ם.

ראיתי את זה וחשכו עיניי. ואכן, כעבור כמה דקות הגיע טלפון מן הרב של מטולה. הוא השתולל וצעק, שבשבת אחרי הצהרים הוא נותן שעור תורה בבית הכנסת שלו ואינו בועט בשום כדור. כמובן איים לפנות לעורך הדין שלו ולהגיש נגדנו תביעת דיבה. ניסיתי להרגיע אותו והבטחתי לו לערוך ברור מקיף ולפרסם תיקון טעות ככל שיידרש.

ברור עם הכתב העלה שהייתה זו שגיאת שמיעה של הכתבנית. הוא אמר "את בעיטת הפתיחה בעט רב"ש של מטולה" והיא הבינה "רבה של מטולה". כמובן רב"ש אינו רב אלא "רכז ביטחון שוטף". שאלתי את הכתבנית אם זה לא נשמע לה מוזר, והיא השיבה: "אני לא עורכת, אני כותבת מה שאני שומעת".

גילאי מציין כי חיים בלצן עשה בסוכנות עתי"ם כל העת מאמצים בלתי-נלאים להסתגל לשינויים הטכנולוגיים ולהפעיל שירותים חדשים, כדי להגדיל את ההכנסות ולנטרל את התחרות. בשלב מסוים בוטל שרות השליחים והותקנה מערכת טלפרינטרים מודרנית (במושגים של הימים ההם). לא עוד כתיבה על סטנסילים אלא כתיבה על גלילי נייר ובו בזמן יצירת סרט מנוקב. כאשר היו מזינים את הסרט הזה למתקן השידור היה החומר מתקבל בו-זמנית בטלפרינטרים בכל מערכות העיתונים. החיסכון בזמן העלה את טיב השרות בכמה וכמה דרגות.

בשלבים הבאים השיגה עתי"ם את הזיכיונות להפצת הידיעות של סוכנויות בינלאומיות נוספות: סוכנות החדשות הצרפתית (AFP), סוכנות אסושייטד פרס (AP), סוכנות יונייטד פרס אינטרנשונל (UPI) וסוכנות הידיעות היהודית סט"א.

בצלאל גילאי דוחה מכל וכל את הטענה שעתי"ם נסגרה בגלל אי-הסתגלות לשינויים הטכנולוגיים. "אני סבור שהדבר נגרם על-ידי התפתחויות אוביקטיביות ובראש וראשונה דעיכת העיתונות הכתובה, דבר שגרם להעלמות מרבית הלקוחות הפוטנציאליים של הסוכנות".

מתרגם בידיעות אחרונות

ב-1972 התקבל בצלאל גילאי לעבודה בידיעות אחרונות כעורך ומתרגם חדשות-חוץ, נוסף לעבודתו בעתי"ם. במלאת לו 60 בשנת 1987 פרש לגמלאוּת מעתי"ם והמשיך לעבוד בידיעות אחרונות עד צאתו לגמלאוּת במלאת לו 70 בשנת 1997.

לאחר צאתם לגמלאות הקדישו בני הזוג בצלאל וברכה גילאי חלק ניכר מזמנם לפעילות התנדבותית ב"בית להיות" המרכז לטיפוח תודעת השואה ולקחיה בחולון עיר מגוריהם. בצלאל ערך מדי שנה את חוברת-השנה של הבית . שניהם הפיקו בהתמדה במשך 14 שנים את מסיבות "מלווה מלכה" בבית .בזכות פעילותם התנדבותית המתמשכת זכו בצלאל ורעייתו בשנת 2008 במגן ראש העיר חולון למתנדבים מצטיינים".

תאריך:  15/08/2018   |   עודכן:  15/08/2018
אלי אלון

מועדון הבלוגרים עוקבים: 95לקבלת רשימות אלי אלון לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
סיפור חייו של העיתונאי והמתרגם בצלאל גילאי
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
נחמה פורתא
15/08/18 14:15

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
פרופ' רון בלונדר (49) מהמחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן וראש קבוצת המחקר להוראת הכימיה, בחרה לשלב בין אהבתה לעולם המרתק של מדע הכימיה ותשוקתה לחינוך. מדובר מבחינתה בשילוב שמטרתו לחולל שינוי בהוראת המדעים בכלל ובהוראת הכימיה בבתי הספר תיכון בפרט.
13/08/2018  |  שרון מגנזי  |  כתבות
1. אם פירסמו עליך לשון הרע ולא נגרם לך נזק - אין מה לעשות - לא נכון. מאז שתוקן חוק איסור לשון הרע, ניתן לקבל פיצוי בגין כל דבר לשון הרע שפורסם, גם ללא הוכחת נזק כלשהו. מדובר בפיצוי בסך של 50,000 שקל (קרן) גם ללא הוכחת כל נזק. יתרה מזו: אם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע - מוסמך בית המשפט להכפיל את סכום הפיצוי הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק, והוא יעמוד על 100,000 שקל (קרן), לכל פרסום, גם אם לא הוכח נזק כלשהו שנגרם לקורבן כתוצאה מהפרסום.
חששות המשקיעים שמא טורקיה מתנדנדת על סף משבר פיננסי אחרי צניחה דרמטית במטבע שלה, צברו תאוצה בשבוע שעבר. הלירה איבדה עד כה 41% מתחילת השנה, ותשואות אג"ח המדינה נסקו אל 20% ויותר. העיצומים של ארה"ב נגד בכירים בממשלת טורקיה והמדיניות הכלכלית הלא שגרתית של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מפחידים את השווקים. התחזקות הדולר והריביות הגבוהות יותר בארה"ב מקשות את החיים בכלכלות המתעוררות, שטורקיה היא אחת הבכירות בהן.
13/08/2018  |  וול סטריט ג'ורנל   |  כתבות
בימים אלה בהם חוגג מזל אריה, את יום ההולדת, מומלץ לכם לקרוא ולדעת כיצד ואיך אתם מתאימים/ או שלא... לשאר המזלות. אלו מכם שנולדו בשאר מזלות האש: טלה וקשת, מוזמנים לקרוא גם אתם את הכתוב, ולהקיש את הנאמר, ביחס לעצמכם.
13/08/2018  |  צילה שיר-אל  |  כתבות
מול הכניסה הדרומית הראשית לכפר חב"ד, כ-500 מטרים צפונית מזרחית לצומת כפר חב"ד, פזורים בלב שדות חקלאיים, כארבעה מבנים נטושים ושוממים . מהו סיפורם?
12/08/2018  |  אלי אלון  |  כתבות

פורומים
אנשים
היסטוריה
עיתונות וברנזה
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
מהי הוצאת לשון הרע
כתיבת המומחים
הנגרות בידיים של נשים
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט