החרדים נוהרים לקלפיות

95,000 קולות מובטחים למשה ליאון בבחירות לראשות עיריית ירושלים - התבשרנו הבוקר (יום ה', 20.9.18). הסיבה: ש"ס ודגל התורה הודיעו על תמיכתם בליאון. ייתכן שהמספר יגדל עוד יותר, אם אגודת ישראל תנקוט צעד דומה.

וכאן התם שואל: מה זאת? מהיכן הביטחון הזה? והחכם יענה לו: תם שכמותך, כולם יודעים שזה כך. החרדים מקבלים הוראה והם נוהרים לקלפיות, ולא סתם נוהרים - אלא שהם יודעים היטב איזה פתק לשים וגם מאיזה פתק להישמר כאילו מדובר בחזיר שבושל בחלב ביום הכיפורים. הרשע מתערב בשיחה: מה העבודה-בעיניים הזאת לכם? כך נראית דמוקרטיה? האם קבוצה קטנה של עסקנים יכולים להכתיב לרבבות בני אדם כיצד לבחור? וכאן הבן שאינו יודע לשאול מראה שהוא יודע לענות: אל תשאל, הוא אומר לרשע.

העובדה העצובה היא, שזו המציאות. החרדים כציבור מקבלים פקודה - והם מצייתים. מספרים להם על "דעת תורה", גם אם מדובר למעשה בדעתם של כמה פוליטיקאים שיודעים כיצד לסובב את הרבנים שבקולם הם מתיימרים לשמוע. כמה מילים למשמש הנכון, כמה רמזים למקורב המתאים - וזה מספיק, במיוחד כאשר מדובר ברבנים באים בימים שעולמם נע בין הבית, בית הכנסת והישיבה. מותר לתהות האם חלק מאותם רבנים בכלל יודעים על מה שנאמר, נעשה ומצווה בשמותיהם. דוגמה אחת בלבד מלפני שנים אחדות: בתו של רב נודע הלכה לעולמה והמקורבים הסתירו זאת ממנו מחשש לבריאותו. אם אפשר להסתיר מהרב שבתו נפטרה, ברור שאפשר למכור לו הכל.

השליטה הזאת על הציבור היא סוד כוחם של העסקנים החרדיים - וזה מה שהם רוצים לשמר בכל מחיר. זוהי הסיבה האמיתית להתנגדות שלהם לכל חידוש ולכל שינוי. כי מי שרואה לפתע שיש בחוץ עולם רחב של דעות - עלול לפקפק בשאלה האם הדעה שכופים עליו היא הנכונה. ומי שרואה לפתע שאפשר לעבוד, להשתכר בכבוד וגם לשמור מצוות - עלול לצאת אל מחוץ למטריית המילגות והקצבאות שהעסקנים מסדרים לו, וממילא תאבד השליטה עליו.

מה יקרה לעסקנים ולפוליטיקאים אם לא יוכלו להבטיח למועמד פלוני את רבבות הקולות? מה יקרה להם אם לא יהיה ברור מראש כמה חברי כנסת הם יכולים להכניס? התשובה ברורה לחלוטין: אם יאבדו את חשיבותם ויירדו מגדולתם. והם ודאי אינם טובים יותר מהמרגלים ששלח משה לתור את הארץ, ואשר לדברי חז"ל הוציאו רעה את דיבתה מחשש שעם הכניסה לארץ יתמנו אחרים במקומם; אותם "ראשי אלפי ישראל" לא יכלו להתגבר על האינטרס האנוכי והמיטו אסון על העם כולו.

צאצאיהם בירושלים, בני ברק, עמנואל, אלעד, אשדוד וביתר אינם גורמים לתוצאות איומות כל כך, אבל אין ספק שהם מזיקים בצורה חמורה - לציבור אותו הם מתיימרים לייצג ולמדינה כולה. הבשורה הטובה היא, שפה ושם נשמעים קולות חדשים וצצים מי שאינם מוכנים להיות כחומר ביד היוצר וכאבן ביד המסתת. הבשורה הרעה היא, שיידרשו עוד הרבה שנים והרבה דורות עד שהציבור החרדי בישראל ישתחרר משלטון הרודנות ויהפוך לחלק אמיתי מהמדינה הדמוקרטית.