News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 627,848  סלולר - 1,559,602
   |   15:07:40
דלג
בלוגרים / בעלי טורים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
סדרי עולם אנכרוניסטיים [צילום: דוד כהן, פלאש 90]
איציק וולף
ברור לכולם שחופשת הקיץ לא תיראה השנה כבכל שנה, אם בכלל תתקיים    זו העת לחשוב מחדש על לוח החופשים של מערכת החינוך ולסדר אותה באופן הגיוני    אפשר לוותר על כמה ימי חופשה שברור שאין בה...
איתמר לוין
איתמר לוין
התנהגות מנהיגינו הפוליטיים מזכירה את זעקתו של המשורר הלאומי בשנת 1931 ועלולה לגרום לאובדן אמון בהם    תוצאה חיובית אפשרית של המגיפה תהיה הפסד של טראמפ בבחירות    תקציבי הביטחון יספגו...
לתשומת ליבכם [צילום: קובי גדעון, לע"מ]
עמוס ידלין, איתי ברון  |  
הדמיה של "קבינט הקורונה" שערך המכון למחקרי ביטחון לאומי, מצביעה על האתגרים ומציעה את דרכי הפעולה בחודשים של המעבר לחיים בשגרת קורונה
גדעון סער
גדעון סער
מסכנה אחת אין ולא תהיה לאיש אפשרות לשמור על הרשות השופטת: מפני עצמה. הסכנה שבכניסת בית המשפט לזירה הפוליטית היא בראש ובראשונה לו עצמו. איפה הימים ששופטי בית המשפט העליון כתבו בפסקי...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
ברחבי הרשת / פרסומת
מועדון+ / תגיות
אישים | פירמות | מגשרים
מוסדות | אתרים | מושגים
רועי בלכר [צילום: תמר מצפי, גלובס]
עורך דין
רועי בלכר, (נולד: 1970) עורך דין ישראלי. שותף מייסד במשרד עורכי הדין KRB.
גורי אלפי [צילום: רונן אקרמן]
קומיקאי, שחקן
גורי אלפי (נולד: 18 בספטמבר 1976), ישראל. קומיקאי, שחקן, זמר, במאי ויוצר טלוויזיה ישראלי.
מגי אזרזר [צילום: איציק בירן, יח"צ]
שחקנית
מגי אזרזר (נולדה: 10 בספטמבר 1986), שחקנית ישראלית. שמה המלא: מרגלית אזרזר סבג.
לכל הערכים במועדון+
כתב ומעל לכל אדם
רון בן ישי מקבל את פרס ישראל משר החינוך נפתלי בנט [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]

"... הייתה בי תאוות ציד [לסיפור] בלתי-נשלטת; רציתי לתעד [מקרוב] את קמטוטי הפחד והזעם בפניהם של החיילים העירקיים ולהראותם לצופים בישראל ... לראות לחיילים של סדאם את הלבן בעיניים - זו תהיה תרומתי הצנועה אך הראויה למבצע סיקור המלחמה ...

▪  ▪  ▪
מה זה 'כתב חזית'? רון בן ישי תרגם כך את המונח המקצועי מאנגלית (frontline reporter). כלומר, כתב, שמתמחה בסיקור זירות לחימה ומשברים - בניגוד לכתב לענייני צבא, המסקר צבאות. ספרו מהווה אני מאמין מקצועי של בן ישי, המעיד במהלך כתיבתו על הרפתקנותו (עמ' 116). אולם, הוא עשה זאת בשיטה של "ניהול סיכונים"; וכשהתברר לו, בלוב של קדאפי, שעבר את הגבול, החליט לסיים את ההרפתקה (פרק 12).

"סיקור בשטח של מלחמות ומשברים בעולם, ובמזרח התיכון בפרט, דורש סקרנות, תשוקה אפילו, ללמוד את השונה והמשונה, נכונות להסתכן, מיומנות מקצועית וצבירת ניסיון" (עמ' 9). עשה זאת בגלל הרבה סיבות ודחפים. "שם, בקו החזית האלים, הייתה לי נגישות בלבדית, ישירה ומתגמלת לסיפורים מרתקים, עתירי התרחשויות ותפניות מפתיעות; שם נחשפתי לתובנות על טבע האדם בעתות לחץ ומצוקה... שם למדתי להכיר, ולהנגיש לקוראיי, את העולם ... שמשתנה לנגד עינינו במהירות; שלא לדבר על התנסויות עתירות אדרנלין שאתגרו את מעטפת הביצועים האישיים שלי בחדירה ובעבודה תחת סיפור כיסוי בשטח עוין כעיתונאי ישראלי, כמו גם את חוסר התבונה, טיפשות אם תרצו, שגיליתי לעתים מתוך מוטיווציית יתר" [ההדגשות שלי - אב"ץ] (עמ' 9). בשורה התחתונה, מעיד רון בן ישי, שנהנה מעבודתו ומהסיכונים שנטל על עצמו. יתר על כן, החיים בסיכון הפכו לטבעו השני. "כך, פתאום הופכים החיים בנאליים, חסרי ריגושים ומשמעות, ואין מטרה מיידית וקונקרטית שבשבילה צריך ושווה לקום בבוקר", תיאר בן ישי את שיבתו ארצה מאחת משליחויותיו. "לעבור מעירק השבטית, הרצחנית והבוזזת לתל אביב הנהנתנית היה בשבילי כמו לעבור מצריכת ספידים במינון גבוה לשוקו וללחמנייה. משהו מהותי חסר לי ...". ולכן, כעבור כשנתיים שב רון בן ישי לסקר אזורי עימות. "דחף 'כתבי החזית' שניהל אותי משנות ה-70 של המאה שעברה, היה חזק ממני ..." (עמ' 82-81).

חיי אדם קודמים לסיפור טוב

הוא התבלט כשהפסיק לתפקד כעיתונאי בקרב על סרפאום במלחמת יום הכיפורים, והחל לחלץ פצועים. על כך עוטר בצל"ש הרמטכ"ל1 אך גם ככתב חזית חילץ נפגעים (עמ' 98 ואילך) ונפצע (עמ' 382 ואילך). "... כיום התשובה ברורה לי עוד יותר - עיתונאי הוא לפני הכול, ומעל לכול, אדם. וכאדם החובה הראשונה במעלה שלי היא הומניטרית - להציל חיי אדם אחר אפילו במחיר סיכון שאני נוטל על עצמי, ואפילו אם הדבר מסיט אותי זמנית מן המשימה העיתונאית שלי". והוא ממשיך: "היוצא מן הכלל הוא מקרה שבו מדובר באויב שניסה להרוג אותי או את הסובבים אותי ... בקפריסין וגם בשדות קרב אחרים צייתּי לסולם הערכים שעליו חונכתי מילדות, אבל פעלתי לרוב מתוך רפלקס פבלובי. לעיתונאי לא צריכה להיות כל דילמה - חיי אדם קודמים לסיפור טוב [ההדגשות שלי - אב"ץ], ובמקום שיש בו התנגשות בין השניים, קיימת קדימות ברורה לחיי אדם - וזו כל התורה כולה" (עמ' 100-99).

רון בן ישי מדגיש, "... אתה חדל לדווח ונחלץ להציל חיי אדם או למנוע סבל ... את הסיפור האישי שמאחורי הסיקור, מה שאפשר לכנות 'גרסת הכתב', כמעט שלא סיפרתי ..." (עמ' 9).

בן ישי נפצע כמה פעמים כשסיקר את מלחמות ישראל. מבחינה זו הוא יוצא מן הכלל, המעיד על הכלל: בן ישי הִרבה להיות בשטח, עם הלוחמים, בניגוד לכתבים לענייני צבא, שהתרוצצו ב'בית סוקולוב' ובמפקדות2. פעם כתבתי זאת, במחקרי על עיתונאים, שנהרגו במהלך תפקידם3 בן ישי זעם לרגע, ואחר כך הסכים עמי4.

בן ישי מספר בספרו על ניסיונו העיתונאי בעירק, בקפריסין, בוושינגטון הבירה, בלבנון, באפגניסטן, בקולומביה, באתיופיה, ברומניה, בקשמיר, ביוגוסלאוויה, בקוסובו, בצ'צ'ניה ובלוב, אך אינו עוסק בעבודתו ככתב לענייני צבא בארץ.

"בשנים האחרונות ... הציקה לי במידה גוברת והולכת השאלה האם דיווחיי מהשטח מביאים תועלת למישהו ... כותרות מדממות וסיפור אישי מפחיד ומרגש מועילים לרייטינג ולאיתנותו הכלכלית של אמצעי התקשורת, שמשלם את משכורתי, שלא לדבר על יוקרתי האישית ועל האגו שמקבלים ליטוף ענק ומפנק ... ובכל זאת מה שהעניק משמעות לחמישים שנות הקריירה שלי ככתב חזית ... הייתה ההכרה שבגלל נוכחותי בשטח אני ממלא גם שליחות חברתית ואנושית ... [ההדגשות שלי - אב"ץ]" (עמ' 453).

לדיווחים מהשטח יש חשיבות, אך לעתים הם חסרי משמעות, ונועדו רק להוכיח למתחרים ולכל העולם, שהעיתונאי/רשת נמצאים במקום. "השידורים החיים הבלתי-נגמרים [בעיקר, אחרי שרשת CNN עלתה לאוויר - אב"ץ] שאנחנו נכנסים אליהם רק מפני שכך 'עושים כולם'5 הם קללה בפני עצמה. אני מודה כי לעתים אנחנו סתם מלהגים, מביאים מרואיינים שאין להם שום דבר בעל ערך לומר וסתם טוחנים לציבור את הראש בלי שום סיבה נראית לעין" (עמ' 187).

קראתי את ספרו מתוך אהדה רבה לרון בן ישי, שאני מכירו ומעריכו, וניסיתי למצוא בו רמזים למניעיו להסתכן עבור סיפור בלעדי, סקופ מגוב האריות.

"עדת הזאבים"

תחרות עזה הנה מיתוס ישן בתקשורת. מי שמביא ראשון סיפור בלעדי זוכה לתהילה במקצוע. "... העיק עליי החשש שמא כתב ישראלי אחר יקדים אותי ... עד כמה שזה אירוני, חששתי יותר שיקדימו אותי מאשר תקפא לי יד או רגל, אם ניתקע בדרך" (עמ' 211). התחרות הנה גם מוסדית - עיתון/רשת שידור מול מתחריהם, והכתבים משלמים על כך (עמ' 238).

אך עד כמה מותר לסכן ולהסתכן בעבור סקופ? לבן ישי יש לא מעט סיפורים מעניינים בנושא - עד שהגדיש את הסאה כשסיקר מלוב את ההפיכה נגד קדאפי, והיה חשש שנחשף (ראו להלן). בעידן הטלוויזיה הגלובלית דיוקנו היה מוכר לכל, אלא שכנראה לא שייכו את הכתב הישראלי הנודע לכתב, שנשא דרכון של מדינה דרום אמריקנית.

מצד שני, למרות שהעיתונאי הוא זאב בודד, קיימת "עדת הזאבים" - עיתונאים נעים בדבוקות, גם מפני שלא לכולם יש היכולת הטכנולוגית והכספית לשדר מרחוק. הדלים נצמדים לעתירי הטכנולוגיה בתקווה להיות טרמפיסטים עליהם. "... אין לך מושג לאן אתה בדיוק אמור לנסוע ... הדרך הפשוטה המהירה להשיג ... [מידע, מזון ומקום לינה] היא ללכת למקום שבו נמצאים בני מינך. תמיד יהיו בכל אזור קרבות צוות צילום, כתב או כתבת, מערביים ... הם אולי לא ישמחו שבאת, אתה הרי מתחרה בפוטנציה, אבל כמעט תמיד יעזרו לך להתמקם ולהתחיל לעבוד וגם יזהירו אותך מפני טעויות ...הסולידריות בין עיתונאי ה'פרונטליין' ונכונותם לסייע זה לזה ללא תמורה, לעתים תוך נטילת סיכון אישי לא מבוטל, הדהימה אותי בכל פעם מחדש ותמיד חיממה את לבי" (עמ' 71, 79, 87, 104, 196, 207, 217, 272, 299-298, 332).

כתב חזית תלוי באמצעי טלקומוניקציה להעברת המידע שליקט6. אלה נמצאים בשפע ברשתות תקשורת, שיש להן איתנות כלכלית של העיתון/רשת שידור. אחרים צריכים למצוא דרך לעלות לשידור למערכותיהם. "... אתה חייב לדאוג שתהיה לך דרך להעביר את הסיפור בזמן למערכת, אחרת הוא יהיה חסר ערך והמתחרים יקדימו אותך" (עמ' 302).

כתב זר, שלרוב אינו שולט בשפת המקום, ונראה זר, זקוק לנהג מיומן ובעל רכב אמין ולפיקסֶר (מפיק מקומי, הדואג לשירותים הלוגיסטיים, אוסף מידע, שוכר סייענים ומתורגמנים, קובע עם מרואיינים ...), שינחוהו. מה עוד שרבים מכתבי החזית במאה ה-21 הן נשים - תופעה נדירה בעולם השלישי ובפרט בעולם המוסלמי - והן דורשות הגנה מיוחדת7.

במקום שבו חיי אדם אינם שווים הרבה, חיי עיתונאים בסכנה מרובה, בעיקר כשדיווחיהם אינם נושאים חן בעיני המקומיים8. והנה, מרבית העיתונאים, שנהרגו במהלך תפקידם במאה ה-21, היו כתבים מקומיים (סטרינגרים)9. זה נובע מהתחרותיות הרבה של הסטרינגרים וממדיניות רשתות התקשורת לא לסכן את אנשיהן. עם זאת, לא תמיד הסטרינגרים אמינים והרבה פעמים אינם נאמנים. לכן, הרשתות הגדולות מצוותות לכתבי החזית שלהן מאבטחים מיומנים במיוחד (עמ' 207).

תאוות ציד

"... הייתה בי תאוות ציד [לסיפור] בלתי-נשלטת; רציתי לתעד [מקרוב] את קמטוטי הפחד והזעם בפניהם של החיילים העירקיים ולהראותם לצופים בישראל ... לראות לחיילים של סדאם את הלבן בעיניים - זו תהיה תרומתי הצנועה אך הראויה למבצע סיקור המלחמה ...

"הרמתי את המצלמה ... כשהרמתי את הראש ראיתי שהחיילים שליד המעיין מתחילים לרוץ לעברי במורד הנקיק ...

"החיילים העירקיים שרצו לעברי לא ממש גילו מוטיווציה ... הייתי טרף קל, אבל פורטונה אלת המזל האירה לי פנים באותם הרגעים ... קטעי הווידאו שמורים אצלי עד היום כגלעד לטיפשות שאני מסוגל לה וכהוכוחה לעובדת חיים לא משמחת כלל: גם אדם רציונלי עלול, בנסיבות מסוימות, לפעול בניגוד לאינטרס הקיומי שלו" (עמ' 59).

רון בן ישי מתאר את ניגוד האינטרסים בין כתב החזית לבין עורכיו, שיושבים במשרדים בטוחים הרחק ממקום הימצאו, והם תלושים ממציאותו (עמ' 64, 203, 251-250). ככתב חזית ישראלי, פעל "בזהות בדויה [תנאי לפעילותו במקומות כמו עירק, לבנון ולוב], בחסות סיפור כיסוי שהותאם מדי פעם לנסיבות וליומים שהשתנו ..." (עמ' 67).

העזה

מה מניע כתב להסתכן עבור סיפור באזור עימות, לפעמים תוך הקרבת חייו האישיים? בן ישי סבור שכתבי חזית הנם "סוּגה עלית בעיתונאות, בתנאי כמובן הכתב אינו מעוניין רק בלוקיישן כרקע לסטנד-אפ שהוא עושה מול המלחמה, אלא גם מוכן להעמיק וללמוד את האוכלוסייה ... [ו]את התנאים הפוליטיים, המקומיים והבינלאומיים ואת הכלכלה" (עמ' 140). חלק גדול מכתבי החוץ במאה ה-21 עושים זאת משליחות אידיאולוגית, הנוטה חזק שמאלה. הם מאמינים, בתיאוריות שהמערב דיכא את העולם השלישי, וכעת הם עוזרים לתקן זאת. חלקם הרפתקנים וחלקם - כמו שבן ישי מעיד על עצמו - "... לקיתי במה שאפשר לכנות 'סינדרום לורנס איש ערב' - גישה רומנטית כלפי הערבים במזרח התיכון ... (עמ' 141).

אחרים ראו בהעזתו לנסוע לאזורי עימות שיגעון. בן ישי סבור, כי לפעמים הניעוֹ "דחף שאינו בר-כיבוש" (עמ' 204). אך הוא מסייג, "... אני לא יוצא למשימת כיסוי כאשר אין לי סיכוי של 60 אחוזים לפחות לסקר את הסיפור וגם לחזור הביתה בשלום ..." (עמ' 88).

סיכון מיותר בלוב

במהלך סיקור ההפיכה בלוב, הרגיש שהגדיש את הסאה, למרות שהקפיד לא ליצור קשר עם אף גורם ישראלי, פרט לאיש הקשר שלו באיטליה. כדי לשמור על ביטחונו, הוסכם עם המערכת, כי דיווחיו לא יישאו את שמו, כדי לא להסגיר את העובדה, שהוא נמצא בלוב.10 "הזהירות היא הכרחית גם אם היא כרוכה באנונימיות לזמן-מה ...". למרות זאת, הוא נחשף - בעיקר, על-ידי כתב חזית יפני (עמ' 436, 451-450). אחר כך סיפרה לו מרי קולווין, כתבת BBC,11 שבצוותה יש כתבים ערביים, שזיהוהו כעובד של הטלוויזיה הישראלית, אך התחייבו לא להסגירו ללובים (עמ' 438-437).

"... בלוב נוכחתי לדעת", הוא סיכם את עבודתו ככתב חזית, "שמנועי החיפוש באינטרנט ... יעילים עד אימה. אפשר לאתר בהם צילומים עדכניים וחומר ביוגרפי, שיחשפו את זהותי בתוך שניות ... זהו, אמרתי לעצמי, האנונימיות נגמרה, ועמה הוגבלה יכולתי כעיתונאי ישראלי לבצע עבודה ראויה לשמה באזורים מוסלמיים עוינים". יתר על כן, הוסיף, "הבאסטה הלכה ונסגרה מבחינתי גם משום שהגלובאליזציה וטכנולוגיות חדשות לתקשורת של המאה ה-21 הפכו את סיקור העימותים לעניין המוני. אלפי הכתבים ... ששועטים מקונפליקט אחד למשנהו חיסלו את הרומנטיקה שבמקצוע העיתונות ..." (עמ' 451). לדבריו, זו הייתה אחת הסיבות שלא יצא לסקר את מלחמת האזרחים בסוריה, שפרצה במארס 2011.12

הערות

1. צה"ל, 1998. בעוז רוחם. תל אביב: משרד הביטחון, עמ' 293.

2. ראו את דבריה של כרמלה מנשה, הלועגת לאלון בן-דוד ולרוני דניאל, עמיתיה, על הפגנת קרביותם. אביתר בן-צדף, 2000. "'גם אני אהיה פעם כתבת מיתולוגית': על כתבות (לעומת כתבים) לענייני צבא בישראל בסוף המאה העשרים". פתו"ח 4, עמ' 212.

3. אביתר בן-צדף, 1984. "הם יורים גם בעיתונאים". ספר השנה של העיתונאים, תשמ"ד, עמ' 121-118.

4. למיטב ידיעתי, היה בישראל רק עוד עיתונאי אחד (דן שילון), שהפסיק את דיווחיו, כדי לסייע לחלץ פצועים בקרב על הגולן במלחמת ששת הימים. לעומת זאת, כתב אחר סירב לדרישה, שיסייע לחלץ נפגעים בקרב בסיני במלחמת ששת הימים.

5. אפשר לראות זאת כעוד מופע של "דילמת האסירים", שיכלה להימנע לו הצליחו הרשתות להסכים ביניהן.

6. לפני המצאת הטלפרינטר והטלפון עברו ימים וגם שבועות עד שידיעות הודפסו. כיום ידיעות מתיישנות תוך שעות, לכל היותר, בגלל הטלקומוניקציה המפותחת.

7. כזכור, הותקפה לארה לוגן, כתבת החוץ הראשית של התוכנית '60 דקות', מינית כשסיקרה את ההפגנות בכיכר תחריר בקאהיר. לוגן וצוות CBS סיקרו את ההפגנות בכיכר תחריר. בשלושה בפברואר 2011 הם נעצרו על-ידי המשטרה המצרית ליום אחד, ושוחררו. כשבועיים אחר כך הודיעה CBS, כי לוגאן הוכתה והותקפה מינית. באחד במאי 2011 היא סיפרה על כך בשידור בתוכנית '60 דקות': כמאתים איש תקפו אותה, והשמיעו קריאות מיניות כלפיה. תוך התקיפה חשה, שידיים ממששות את גופה, קרעו את בגדיה, משכו את שערותיה בפראות, וצילמו אותה. לוגאן חולצה מההמון, ולמחרת הוטסה לארצות-הברית, ואושפזה בבית-חולים.

8. חיסול עיתונאים, לדעתי, הוא הצנזורה האוליטמטיווית. שיטה זו נהוגה בהרבה ממדינות העולם השלישי, שמתנגדות לחופש העיתונות.

9. בן ישי מספר, שסרבים ירו בכוונה על אנשי תקשורת, ומוסיף, "25 עיתונאים נהרגו במלחמה ביוגוסלאוויה, וכמספר הזה נפצעו - רובם מאש הסרבים" (עמ' 340-339). לדבריו, גם בצ'צ'ניה התנכלו לעיתונאים - גם כדי לחוטפם תמורת כופר (עמ' 401-400); ובלוב עצרו השלטונות שני עיתונאים זרים, שסיקרו את ההפיכה בטריפולי (עמ' 446-445).

10. באותו הזמן שהה צור שיזף עם המורדים בלוב (עמ' 434).

11. בשנת 2012 נהרגה קולווין במהלך עבודתה בסיקור מלחמת האזרחים בסוריה (עמ' 437).

12. זו אחת המסקנות של ספר חדש על הכתבים לענייני צבא, שיצא בארצות-הברית -Lindsay Palmer, 2018. Becoming the Story. War Correspondents since 9/11. Urbana, Ill University of Illinois Press.

על הספר, רון בן ישי, 2018. כתב חזית. בקו האש של העימותים הגדולים. ראשון-לציון: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 455 עמ', 118 שקל.
תאריך:  06/11/2018   |   עודכן:  06/11/2018
אביתר בן-צדף
מועדון הבלוגרים עוקבים: 53 לקבלת רשימות אביתר בן-צדף לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
כתב ומעל לכל אדם
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
דון קישוט
6/11/18 20:49
תגובות בפייסבוק
רשימות קודמות
במלאת 100 שנה למינוי מארק שאגאל לקומיסר התרבות בחבל עירו ויטבסק ברוסיה, יזם CENTRE POMPIDOU בפאריס יחד עם ה JEWISH MUSEUM בניו-יורק תערוכה המתמקדת בתקופת האינקובציה של האוונגרד הרוסי שנוצר ב1918, הודות למהפכה הרוסית של 1917. המישטר הסובייטי מחק את כל חוקי המישטר הצאריסטי הקודם, והפיח בלב האמנים את הרוח לקחת חלק בשנוי מבנה החברה מתוך האמנות. מארק שאגאל חלם להקים בית ספר לאמנות וכן מוזאון לאמנות הרוסית, וזכה להכשר לשניהם הודות לרצון המהפכנים. לצידו כמורים ותיאורטיקנים לאמנות הזמין אליו את מיטב היוצרים אז - בראשם: אל ליסיצקי המהנדס שילמד ארכיטקטורה וגרפיקה, ואת קזימיר מלביץ׳ בציור ובתיאוריה. ציוריו של מאלביץ׳, שקיבעו אותו כמייסד ה"סופרמאטיזם" (צלב אדום על-רקע שחור) והקמת הקולקטיב UNOVIS שייסד אל ליסיצקי, הובילה את התלמידים (שלמדו חינם במכון הפתוח לכל אחד) מהאימפרסיוניזם אל המופשט הגאומטרי והסופרמטיזם של מלביץ׳ והגאומטריות אל ליסיצקי. עבודות של אמנים אלה מוצגות בתערוכה.
05/11/2018  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
האם משה ליאון הבטיח לחרדים בירושלים ששני הרבנים הראשיים הבאים של העיר יבואו משורותיהם? גם אם לא, מה שמעורר סלידה הוא עצם האפשרות שיהיה דיל שכזה, ויותר מכך - השמות שהועלו בדיווח על המגעים לקראת ההכרעה בבחירות לראשות העיר בשבוע הבא.
05/11/2018  |  איתמר לוין  |   כתבות
בבית העלמין בבית אלפא שבעמק חרוד הנושק למרגלות הר הגלבוע, שוכן קברו של משה (מוסה) גולדנברג חבר קיבוץ בית אלפא, ממקימי הקיבוץ, שהיה במשך שנים רבות מוכתר המקום., מוסה עסק שנים רבות במשימות חלוציות וביטחוניות ולא אחת סיכן נפשו. בשנות ה-30 של המאה הקודמת פעל לצד חיים שטורמן בגאולת רכישת קרקעות מטעם קק"ל באזור גוש חרוד ועמק בית שאן. לאחר שחיים שטורמן נהרג בעלות רכבו על מוקש ב-14 בספטמבר 1938 יחד עם חבריו אהרן אתקין וד"ר דוד מוסינזון, לקח מוסא על עצמו את המשך ניהול וארגון רכישת קרקעות בעמק בית שאן והאזור.
05/11/2018  |  אלי אלון  |   כתבות
והפעם על הכוכב המוכר והאהוב מכולם... יופיטר. משבוע זה ועד חודש ינואר 2020, ייכנס אחד מהכוכבים היותר אהודים והמוכר גם בשם צדק = יופיטר למזל קשת. כולנו מחכים לו כיוון שהוא מביא איתו שפע, הזדמנות והקלה וכמובן כל אחד במקום שכוכב זה בעיקר משפיע עליו.
05/11/2018  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
אפשר להגיד הרבה על מכתבם של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה נגד חוק היועצים. אפשר לומר שהוא מהווה התערבות גסה ופסולה של הדרג הפקידותי בעבודת החקיקה הפוליטית. אפשר לומר שהוא מהווה פעולה בניגוד עניינים העולה עד כדי הפרת אמונים. אפשר לומר שהוא מהווה הפרת משמעת בדמות פעילות נגד החלטות הדרג הממונה. כל זה יהיה נכון.
05/11/2018  |  איתמר לוין  |   כתבות
סיפורים חמים(72 שעות)
איתמר לוין
בג"ץ מעכב את הארכת מינוי אלדד
ארי הייסטין, אלדד שביט
להתכונן לביידן בבית הלבן
היום לפני
המרכז הרפואי העמק בשנת 2000 [צילום: משה מילנר/לע"מ]
בריאות בעמק [1930]
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
סדרות ישראליות בלתי נשכחות
כתיבת המומחים
7 "הדיברות" לבחירת בית השקעות
יום הולדת
שטמר שושנה 2/5
גלברד יעקב 2/5
תמיר מיכאל 2/5
ליבסקינד קלמן 2/5
בן-גרא בר כוכבא 4/5
סגל צבי 4/5
הווארי זיאד 4/5
חברי מערכת News1 (דוא''ל)
   ארד מירבעיתונאית
   גדות יפעתעיתונאית
   דנון יצחקעיתונאי
   וולף איציקעיתונאי
   יוסף עידןעורך חדשות
   יצחק יואבמו"ל ועורך ראשי
   יצחק-אוגנוב גליתעיתונאית
   לוין איתמרעורך משפטי
   מגנזי שרוןעיתונאית
   פישביין איילתעיתונאית
   רויכמן ינוןעיתונאי
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il