השופט: יובל גזית, בית משפט השלום בתל אביב
המועד: יום ראשון, 28.5.2023, שעה 08:30
הנושא: תביעות קטנות
סכסוך ארוך בין מתקין סורגים לבין לקוחו - זהו התיק המונח בפני השופט יובל גזית. "ראיתי שאתם כבר פעמיים הייתם בדיונים בבית משפט, הגעתם לאיזשהם הסכמי פשרה, אבל ההסכמים הללו לא היו טובים ולכן הם לא החזיקו", פותח גזית. המצב הזה מוביל אותו, בצורה בלתי שגרתית, להציע לצדדים עוד לפני תחילת הדיון את המסלול העדיף לדעתו:
"אני אסביר לכם איך מתנהל הדיון ותבחרו איך אתם רוצים לקיים אותו. במסלול הרגיל, התובע עומד ומעיד על דוכן העדים והנתבע יכול לחקור אותו בחקירה נגדית, ואחר כך הנתבע מעיד על דוכן העדים והתובע יכול לחקור אותו בחקירה נגדית. אחר כך אתם מסכמים בכמה משפטים, ואתם יכולים להציג מסמכים ועדים אם יש לכם. המומחה מטעמך" - פונה גזית לתובע - "הגיע או שיש רק חוות דעת?" - רק חוות דעת. "אחרי זה יש פסק דין, שבו יכול לקרות כל דבר.
"יש גם אפשרות שתסמיכו את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, שזה אומר שאתם לא מחכים אלא שבית המשפט פוסק במקום. זה יכול להיות כל סכום התביעה, זה יכול להיות שכל התביעה תידחה, זה יכול להיות כל סכום, ולא בהכרח באמצע.
"היתרונות של זה, במיוחד במקרה שלכם, זה שאני לא קובע מהימנות אלא רק תשלום. זה פסק דין ללא נימוקים ואז למעשה אי-אפשר לערער. בתביעה רגילה אפשר לערער לבית המשפט המחוזי, אבל בתביעה קטנה צריך לבקש רשות ערעור, אבל במסלול הזה - זה למעשה בלתי אפשרי. היתרון הוא שזה מסיים את הסכסוך, לא יהיו יותר תביעות ולא ייקבע שמישהו היה לא בסדר.
"יש עוד אפשרות, שאני לא חושב שהיא אפשרית במקרה שלכם, וזה שהצדדים מדברים ביניהם ומגיעים להסכמה. זה מה שעשיתם בעבר, אבל זה לא היה טוב, כי זה [הסכם הפשרה] היה תלוי בצד שלישי [שיבצע מחדש את עבודות הסורגים] וצריך לפרק [את הקיימים] וכו'. זה בסדר מה שניסיתם בעבר ומה שעשו הרשמים שדנו בתביעות, אבל זה לא עבד. בדרך כלל אני מציע לצדדים לצאת ולדבר, אבל לא נראה לי שזה יעבוד במקרה שלכם".
"אי-אפשר להעיר באמצע"
הנתבע מסכים וגזית ממשיך: "אז יש שתי האפשרויות האלה, ואני חושב ש-79א עדיף מבחינתכם". חוץ מזה, הדיון הוא חלק מפיילוט ההקלטות של הנהלת בתי המשפט וגזית מקריא להם את הטקסט הקבוע המסביר במה מדובר. "כשאתם מדברים אל המיקרופון בפעם הראשונה, תגידו מי אתם, כדי שמי שמתמלל יידע מי זה כל אחד", הוא מציין. הכל נעשה בדרך נינוחה מאוד, מובנת ומאירת פנים.
גזית חוזר לשאלת הדרך בה יתנהל הדיון. הוא מסביר שוב את מסלול 79א ואומר: "אתם צריכים להחליט איך אתם בוחרים, זו האפשרות שלכם. אני חושב שבמקרה הספציפי הזה, כאשר עברתם שני גלגולים ולא הצלחתם להגיע להסכמות, 79א עדיף". הוא מסביר לתובע: "בשתי האפשרויות יהיה פסק דין. באפשרות הראשונה, אם אחד הצדדים לא מרוצה - הוא יכול להגיש בקשת רשות ערעור. זה יכול לקחת עוד שנה במחוזי, יכולות להיות הוצאות ואולי יהיה צורך בעורכי דין. באפשרות השנייה זה סופי".
אין פלא ששני הצדדים מסכימים, גזית מכניס לפרוטוקול את ההסכמה ומוסיף בשם התובע: "מבקש לומר מספר משפטים לפני שבית המשפט יפסוק את הדין". האיש חוזר על סיפור המעשה וגזית מתערב כדי לחדד את הפרטים: כמה הוא שילם לנתבע? האם יש לו צילומים של הסורגים? "תראה לי חוות דעת של השמאי". גזית מעיין בקפידה ומעיר: "זה מהנדס". הנתבע מתערב: "אפשר לומר משהו?" גזית: "מיד, תוכל לומר כל מה שיש לך לומר". התובע מדבר קצת באריכות, במיוחד על ההליכים הקודמים, אך גזית מאפשר לו.
הנתבע מכחיש את הטענות, התובע מתפרץ לדבריו וגזית מעיר בתקיפות אך בנועם: "אי-אפשר להעיר באמצע. אדוני, אי-אפשר לדבר". גם מול הנתבע גזית יורד לפרטים המרכזיים: "כמה הוא שילם? יש קבלה, חשבונית?" - הן בתיק. גזית מחפש: "אני לא ראיתי שצירפת". - נכון, הן צורפו לאחד ההליכים הקודמים.
גזית חוזר לתובע: "האם כבר ביצעו לך את עבודת הסורגים החדשה? אם יפרקו [את הקיימים] למה שלא יתנו לו [לנתבע] את מה שהוא הרכיב? זה בית פרטי?" - בית דירות. "עוד משהו? משפט אחרון אתה רוצה לומר?" התובע טוען שיש לו שיחה מוקלטת עם המתקין החילופי, אבל לא מוצא אותה. הנתבע מתפרץ: "שקרן!" - וגזית נאלץ להרים את קולו: "אדוני, זה לא עובד ככה! כל אחד מדבר בתורו". גזית מעיין בהודעות בטלפון של התובע, וחזרנו לתופעה עליה כבר עמד המדור בהרחבה: העדר תיעוד בפרוטוקול של ראיות דיגיטליות.
במידת הצורך השיחה תוקלט
גזית מכתיב במקום את פסק הדין, מציין שהסביר לצדדים את משמעותו של סעיף 79א ופוסק שהנתבע ישלם לתובע 8,000 שקל. "לאחר פירוק הסורגים שהתקין הנתבע, יודיע התובע לנתבע כי הסורגים פורקו והנתבע יהיה רשאי לקחת את הסורגים שהתקין וזאת בתוך שלושה ימים מיום שיקבל את ההודעה. היה והנתבע לא יגיע על-מנת לקחת את הסורגים, יוכל התובע לעשות בהם כרצונו". בשל הנסיבות של הסכסוך, גזית מוסיף משהו חריג: "התובע יתעד את המצאת ההודעה לנתבע ובמידת הצורך יערוך שיחת טלפון אשר תוקלט על ידו".
גזית מוסר לשניים את פסק הדין ומקווה שבזה סיים: "שיהיה לכם יום טוב, תהיו בריאים". אבל לא בטוח שזה הסוף, כי הנתבע כבר שואל האם הוא יכול לערער תוך 15 יום ונענה בחיוב. התובע רוצה לומר משהו, אך גזית מבהיר: "זה נגמר".
כעת מתחיל התובע לבכות ולמלמל לעצמו בצורה לא ברורה, שההוצאות שלו היו יותר גדולות מהסכום שנפסק לזכותו. אנחנו נציין, שהוא תבע 12,285 שקל ושהוכח ששילם תמורת הסורגים 7,000 שקל. "אפשר שאלה?", הוא פונה ביבבה לגזית המשיב בחיוב. לא ברור מה הייתה השאלה, אבל גזית עונה: "זה מה שפסקתי, ואם הוא לא משלם - אתה יכול ללכת עם זה להוצאה לפועל. יש כאן מספר תעודת זהות ויש סכום".
בתיק השני שנקבע ל-08:30 גזית אינו יכול לדון, משום שהשעה 09:09 ואין התייצבות של שני הצדדים. הוא מכתיב פסק הדין: "התובעת מוּדַעת למועד הדיון ולא הוגשה בקשה לדחיית הדיון. לפיכך ובהעדר התייצבות, התביעה נמחקת ללא צו להוצאות. משמעות המחיקה שניתן להגיש תביעה חדשה כל עוד התביעה לא התיישנה". הקלדנית קצת מתקשה בטקסט הפשוט הזה, וגזית מסייע לה בסבלנות וברוגע.
השורה התחתונה: תיק פשוט מאוד לניהול, ודאי מן הרגע בו גזית הוביל את הצדדים להסכמה על פסק דין לפי סעיף 79א. אולי ניתן היה לנהל אותו קצת יותר ביעילות, במיוחד בטיעוניו של התובע, אך בהתחשב בכך שגזית קיווה לשים קץ לסכסוך - הוא כנראה רצה לתת לשני הצדדים את מלוא יומם. אי-התייצבות הצדדים בתיק השני מחדד את הצורך בהפעלת מזכירות פרו-אקטיבית בתחום התביעות הקטנות.
יעילות: 8.
מזג שיפוטי: 9.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
