הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   אקדמיה/חינוך  מדיני/פוליטי  עיתונאי-אורח 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
תהא שנת עתירת חוק
29/08/2017   |   אביחי מנדלבליט
 
 
 
משאיות ללא נהג בבריטניה
29/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
השטח המת של המשפט
29/08/2017   |   איילת שקד
 
 
 
ישראל אינה מושחתת
29/08/2017   |   שי ניצן
 
 
 
האיתות של בכירי הבנקים
29/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
"לאינטלקטואל שאינו פסאודו-אינטלקטואל אין מקום כיום בישראל"
עסק במפורש בנכבה, הטיף להתארגנות לגלות מאורגנת בגבולות הארץ ומאז עבר מהפך אידיאולוגי. פרופ' אילן גור-זאב

"עמדתי מול הפירות של ההצלחות החינוכית שלי, וראיתי קודם כול שנאה וכעס. לא פגשתי בין תלמידיי הטובים ביותר אהבת חיים ואדם". פרופ' אילן גור-זאב מספר על המהפך המחשבתי שעבר, ועל האנטישמיות החדשה, שלדבריו חיסול מדינת ישראל הוא רק יריית הפתיחה שלה

>
>
>
▪  ▪  ▪
בחדר צנוע בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה יושב פרופ' אילן גור-זאב ומנהל את מלחמתו באנטישמיות החדשה. גור-זאב, פילוסוף של החינוך ואחד התיאורטיקנים המובילים בזרם הפדגוגיה הביקורתית, עשה לפני כשנתיים מהלך שהדהים רבים: הוא החל לעסוק בקשר שבין אינטלקטואלים ואנשי רוח מהשמאל, רובם אנשי שמאל קיצוני שאותם הוא מגדיר "הפרוגרסיבים החדשים", לבין האנטישמיות החדשה שביסודה שלילת ישראל ואנטישמיות המוסווית כאנטי-ציונות. המהלך של גור-זאב הדהים את חבריו לא בשל תוכנו אלא יותר מפני שגור-זאב עצמו ביצע אותו. מי שהיה אסיסטנט של הפילוסוף הפוסט-ציוני הנודע עדי אופיר, שעסק במפורש בנכבה, שהיה ממבקריה החריפים של ישראל ושהטיף להתארגנות לגלות מאורגנת בגבולות הארץ, עבר מהפך רעיוני ואידיאולוגי.

בכינוס בינלאומי שערך בנושא האנטישמיות החדשה באוניברסיטת חיפה קרע עצמו בגלוי מהשמאל הישראלי. לא קל לגור-זאב להתמודד עם השינוי שעבר עליו. זהו שינוי שהפריד בינו ובין חברים לדרך ולמקצוע, ובמידה מסוימת אולי בודד אותו. עם זאת, מי שקורא את ספריו, ובפרט את ספרו 'לקראת חינוך לגלותיות' שיצא לאור לפני מספר שנים בהוצאת 'רסלינג', יכול למצוא זרעים לשינוי שחל בו. גור-זאב מעולם לא תמך בהחרמת ישראל, לא הגדיר אותה כמדינת אפרטהייד ומעולם לא עמד בעיוורון לצד הפלשתינים כחלק מעמיתיו.

"הגעתי למידה של חוסר סיפוק שליוותה אותי תמיד כאדם חושב. הרגשתי מצוקה מול התפיסות, המושגים והפירות של העשייה החינוכית שהייתי נאמן לה", מספר גור-זאב בתשובה לשאלתי בדבר השינוי שעבר. "עמדתי מול הפירות של ההצלחות החינוכית שלי, וראיתי קודם כול שנאה וכעס. לא פגשתי בין תלמידיי הטובים ביותר אהבת חיים ואדם, אפילו לא אהבת הרוח החופשית. פגשתי כעס, התכווצות ודוגמטיות. מצאתי את עצמי עומד מול האופן שבו אני עצמי השתמשתי במושגים ורואה ריטואל, איזשהו חלק מדוֹגמה; הייתי חלק מאופנה מאוד בלתי-סובלנית שאיתה אני אמור לשתף פעולה ואחד מגיבוריה".

גור-זאב מספר כי "עוד לפני שנתיים-שלוש התפרסם מאמר עם אינטלקטואלים שהייתי חלק מהם. עמדתי מול עבודתי שלי ולא יכולתי להמשיך בה, הן מבחינת פירותיה והן מבחינת התלמידים המקולקלים, החניכים המייאשים, שהם תלמידיי שלי. חשתי צורך לחשוב מחדש על עבודתי ועל המסורת האינטלקטואלית שבתוכה שגשגתי. הגעתי לניסיון לנסח מחדש שלא בערוצים שגרתיים של מודרני/פוסט-מודרני את המחשבה, את המאמץ החינוכי שלי ואת האחריות שלי כלפי צעירינו. אני יכול רק לומר שאני מתחיל מההתחלה. אף אדם בוגר לא יכול ממש להתחיל מההתחלה, אבל במובנים מסוימים אני מרגיש שאני מתחיל כעת. העבודה שעשיתי עד כה הייתה רק עבודת הכנה, כיוון שהזיקה בין הפרוגרסיביות החדשה לאנטישמיות החדשה היא הקובעת למעשה את סדר היום האינטלקטואלי והפוליטי".

אין אוויר לאינטלקטואל

אילן גור-זאב (55) נולד בחיפה וסיים את התואר הראשון שלו באוניברסיטה בעיר. את התארים השני והשלישי סיים במסגרת בית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, שם כתב את עבודת הדוקטור שלו על אסכולת פרנקפורט בדגש על הגותו של הרברט מרקוזה. ספרו, "אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם", הוא מהחיבורים הבודדים בעברית העוסקים באסכולה. כתיבתו של גור-זאב אינה קלה; יש בה הרבה מההגות הפוסט-מרקסיסטית וגם לא מעט מהגותם של פילוסופים ביקורתיים כמו מרטין היידגר, ז'אן פרנסואה ליוטאר, תיאודור אדורנו, מרקוזה עצמו ואחרים.

אחד המונחים הרווחים בשיח הוא "בגידת האינטלקטואלים". אולם לפני שנדבר על בגידתם, השאלה היא מהו בכלל אינטלקטואל במציאות שבזה לאינטלקט?


"אני חייב להתחיל בכך שהעידן הנוכחי, הרגע ההיסטורי הזה, אין בו אוויר לנשימתו של האינטלקטואל. האינטלקטואל הוא ביטוי מובהק של המודרנה, הנאורות והקדושה שבהריגת האלוהים. התנאים לקיומו של האינטלקטואל הם אנטי-דוגמטיות ומחויבות לשינוי עצמי ולרפלקסיה, לצד הביקורת החברתית והסולידריות עם קבוצות אחרות. אולם האתוס החילוני הפרוגרסיבי שאִפשר את קיומו של האינטלקטואל מתפוגג לנגד עינינו. החברה הישראלית היא עוד זירה שבה מתמוססים תנאי הקיום של האינטלקטואל. עם זאת, ישנו מאבק עם צד אינטלקטואלי, והאינטלקטואל מסרב להיעלם גם אם התמוססו תנאי האפשרות לקיומו עם הכניסה למצב הפוסט-מודרני. לא מדובר רק במבוגרים שמסרבים להתאקלם, אלא גם בצעירים המתעקשים לפעול נגד האופנות הפוסט-מודרניות של שני הדורות האחרונים".

ומתוך המאבק הזה יוצאת הביקורת נגד הקפיטליזם, החברה הקיימת?

"למעשה, אנו עדים לשתי תפיסות של פרוגרס: נציגי הקדמה, במובן האינטלקטואלי המסורתי של הנאורות וההומניזם, והפרוגרסיבים החדשים, אשר בשם הציניות, הפרגמטיות, הדקונסטרוקציה, יוצאים נגד מסורת החשיבה החופשית, הדמוקרטיה, החינוך לאהבת האדם, הליברליזם, ההומניזם. יריביהם של הפרוגרסיבים החדשים מוצגים כקולוניאליזם מערבי שאנחנו לשיטתם נדרשים להיאבק נגדו. הם מבקשים לדבר בשם קטגוריות כמו 'ביקורת', 'מאבק חברתי' ו'סירוב להגמוניה או לחשיבה הדוגמטית'; בארץ, הם מדברים בשם 'האינטלקט', 'הרוח', ולכן יוצא שלחשיבה חופשית, לאנטי-דוגמטיות, לרפלקסיה שאיננה מתנהלת לפי משטרת המוסר של השמאל הקיצוני, נשאר מקום קטן בישראל, הן בפרסומים והן בשטח האקדמי".

אם ניתן לשפוט מן המציאות, אותם אינטלקטואלים שאתה מגדיר כ"פרוגרסיבים החדשים" שולטים בכל הסצנה האקדמית.

"הפרוגרסיביות החדשה – שהיא גם בית היוצר לאנטישמיות החדשה – אינה מתקיימת רק ברובד האינטלקטואלי, אלא גם ברובד הפוליטי והארגוני. למשל, האופן שבו פועל הרוב המוחלט של הארגונים החדשים למען זכויות האדם. כך יוצא שדוֹגמה מסוימת, בשם האנטי-דוגמטיות והאנטי-הגמוניה, הופכת למחסום בפני מחשבה חופשית. לא מדובר בהתארגנות שמעבר לגדר בלבד או באנטישמים החדשים שחורשים את רעתנו מעבר לגבול, אלא קודם כול בפרוגרסיבים הפעילים ביותר שכאן".

נדמה שמי שאינו מסכים עמם פשוט לא יכול למצוא את מקומו ביניהם או באקדמיה.

"אני מסכים איתך. מבחינה מסוימת לאינטלקטואל שאינו פסאודו-אינטלקטואל אין מקום בישראל. אין לו במות שביכולתו לפרסם בהן מאמרים. לא בכתב העת 'אלפיים', לא ב'תיאוריה וביקורת' ובטח שב'הארץ' אין לו מקום. זה נובע ממהות התקוות והרגישויות האינטלקטואליות של האינטליגנציה הישראלית. מיטב ילדינו נוהים אחר חרושת התרבות, אחר האופנתיוּת הפסאודו-אינטלקטואלית, הרעיון שאין אמת אחת והסירוב לכל יומרה לאמת-מידה אובייקטיבית. זה קיים לא רק בשוק הממשי, אלא גם בשוק הסחורות התרבותיות שמדבר בשם האינטלקטואליזם בישראל.

"במידה רבה, הפרוגרסיבים החדשים הם הנטורי-קרתא של הקִדמה. נותר מעט מקום לאינטלקטואל שאינו אופנתי, שאינו דוגמטי, שמאתגר כל דוגמה ושנמצא מעבר לתיחום של ימין ושמאל, מודרניסטים ופוסט-מודרניסטים. מצער לומר שלאינטלקטואל שאינו בוגד באתוס האינטלקטואלי אין מקום בתרבות הישראלית. עליו להיות במצב שנגזר על כל איש רוח ראוי לשמו: להיות ללא מקום ונאמן לשליחותו; בלי לזכות ללגיטימציה, בלי שישחרו לאמירה חדשה שלו, ללא אוזן כרויה".

אלטרנטיבה לקדושה
"ברובד הפסיכולוגי, האנטישמיות החדשה עונה לשאלה מה ניתן לעשות בעולם שאין בו אמת. היא נותנת סדר יום, מטרה שעבורה כדאי לקום בבוקר, סט ערכים, תשובות ומטרות פוליטיות שמתמקדים במדינת ישראל כביטוי של הרוע האולטימטיבי. הרוע נתפס כפרי הכרחי של הציביליזציה היודיאו-נוצרית שרוח היהדות היא היסוד המניע אותה"
▪  ▪  ▪

אתה כותב רבות על האנטישמיות החדשה. למעשה, אתה מהבודדים שעוסקים בפילוסופיה שלה. מהי בעצם אותה אנטישמיות?

"בדרך כלל, ההתייחסות לאנטישמיות החדשה מתנסחת במנעד שבין המכחישים את קיומה – למשל, אלה שרואים בה ניסיון לפטור את העם היהודי מאחריות למעלליו הנוראים – לבין אלה שרואים בה איום נורא אבל אינם מאתרים את שורשיה ואת העושר, העוצמה, שבחלופה שהיא מציעה. כלומר, ההתייחסות אליה היא ביטוי לרוע, חולשת דעת או רשעות. אי ההבנה שלה גורם לכך שלא רק הישראלים, אלא גם ההומניסטים בעולם כולו אינם מצוידים בכלים להתמודדות של ממש עם האתגר שהיא מעמידה בפנינו.

"בעולם של היעדר קדושה וגלות הרוח, האנטישמיות החדשה מציעה אחת משתי אלטרנטיבות גדולות לריק שנוצר: האחת, עולם הג'יהאד; השנייה, מכונת העונג הפוסט-מודרנית וחרושת התרבות. האלטרנטיבה שהיא מציעה היא רוחניות או דתיות חדשה בעולם שאין בו מקום לדתיות, לארוס ולקדושה. הנפש של האדם הפוסט-מודרני מלאה בהרגלים פוליטיים בעקבות המסורת של החינוך הפרוגרסיבי הישן. ההרגלים הללו הותירו חלל שהאנטישמיות החדשה ממלאת. זה לא קורה רק ברובד האינטלקטואלי של ניסוחים בדבר זכויות היתר של הקורבנות ביחס לאינטרסים של המקרבנים; במובן הרגשי, היא מציעה פתיחות ורגישות חדשה שבהרבה מאוד היבטים היא אינה פוליטית אלא משקפת דאגה לגורלם של אומללים, למר גורלם של הלוויתנים הכחולים באוקיאנוס, ונגמרת בהצטרפות למשט השני או ה-70 לעזה. זה ביטוי להתגייסות נגד ההגמוניה והקולוניאליזם שהיסוד שלהם הוא המונותיאיזם היהודי".

במילים אחרות, האנטישמיות החדשה מספקת תוכן פוליטי ורעיוני שנגרע על-ידי הקפיטליזם, המלחמות, הייאוש מכל חלופה אינטלקטואלית.

"מעבר לכך, ברובד הפסיכולוגי והרגשי היא עונה לשאלה מה ניתן לעשות בעולם שאין בו אמת. היא נותנת סדר יום, מטרה שעבורה כדאי לקום בבוקר, סט ערכים, תשובות ומטרות פוליטיות שמתמקדים במדינת ישראל כביטוי של הרוע האולטימטיבי. הרוע נתפס כפרי הכרחי של הציביליזציה היודיאו-נוצרית שרוח היהדות היא היסוד המניע אותה. המונותיאיזם היהודי ביטא תשוקה להיררכיה, לאליטיזם, להומוגניות, יומרה לאמת אחת; כל אלה נתפסים כעת בתרבות הפוסט-מודרנית כאויבים מסוכנים, כמקור של הרוע שבקולוניאליזם המערבי".

אז למעשה לא מדובר בכלל בשאלה אם ישראל תיסוג מיהודה ושומרון או אם יחזרו כל הפליטים הפלשתינים לעריהם. זה הרבה מעבר לכך.

"השאלה אינה היכן יעבור הגבול או איזה שינוי יהיה בחוק האזרחות. עבור האנטישמיות החדשה, חיסול ישראל הוא צעד ראשון והכרחי, אבל הוא אינו סוף המאבק. הפרוגרסיביות החדשה צריכה לעבור לשלב הבא – לא חיסול ההגמוניה הפוליטית הישראלית, אלא התגברות על רוח היהדות. מה שנדרש בחינוך הפרוגרסיבי הוא התמסרות של היהודים להעלאה על המוקד של רוח היהדות. חיסול מדינת ישראל הוא רק נקודת המוצא ויריית הפתיחה".

לא פטריוט ציוני
"האנטישמיות הזו, על ביטוייה השונים, הופכת לרוח הנורמטיבית בדרגות שונות. האם זו סיבה לייאוש? לא. דווקא השגשוג שלה מקנה אחריות נוספת וייחודיות לקיום היהודי בכלל ולקיום הישראלי בפרט. אנחנו החזית של הרוח ההומניסטית ושל חזון הנאורות. כאן נערך הקרב"
▪  ▪  ▪

המציאות שאתה מתאר מייאשת מאוד. כלומר, ישראל אינה יכולה לעשות שום דבר כדי לשפר את מצבה.

"האנטישמיות החדשה, על ביטוייה השונים, הופכת לרוח הנורמטיבית בדרגות שונות. פתח עיתון כמו 'הארץ' ותיווכח בכך. האם זו סיבה לייאוש? אין סיבה לייאוש או לכעס, כיוון שדווקא השגשוג של האנטישמיות החדשה מקנה אחריות נוספת וייחודיות לקיום היהודי בכלל ולקיום הישראלי בפרט. הוא מפיל עלינו אחריות במובן הזה שאנחנו החזית של הרוח ההומניסטית ושל חזון הנאורות ולא רק של חזון נביאי ישראל. כאן נערך הקרב המכריע. פה זה המקום שבו נערך הקרב העיקרי. יש לנו אחריות מיוחדת כלפי הטוב, כלפי אהבת החיים, אחריות שלא להתנוול. יש לנו אחריות לא להתבהם, אך החברה הישראלית נוטה כעת להידמות לתמונות המזוויעות שמציירים חורשי רעתנו. יש לנו אחריות להתעלוּת, לשיפור ולהשתפרות עצמית בזמן שבפועל אנו הולכים מדחי אל דחי".

שנים רבות הגדרת את עצמך גולה בישראל. האם אתה רואה את עצמך חלק מהישראליות?

"שנים רבות לא ראיתי את עצמי חלק מההוויה הישראלית. היום אני רואה עצמי חלק ממנה ועם זאת גולה בהוויה הזו. אבל אני רואה עצמי גולה בהוויה בכלל ולא בהוויה הישראלית בלבד. אפילו לא הפכתי לפטריוט ציוני. הביקורת שלי לא באה מפטריוטיות ציונית, אלא מתוך הפילוסופיה הגלותית שלי שמתעמתת עם האנטישמים החדשים, או עם הפרוגרסיבים החדשים; שמסרבת להישאב ולשגשג בגלותיות המזויפת המתעתעת שמציעים לנו הפרוגרסיבים והאנטישמים החדשים. הם מציעים לנו גלותיות אמיתית כביכול, ורואים בה ובאלטרנטיבה לה, בלאומיות היהודית ובקוממיות הישראלית, שני היבטים של אויב מסוכן. אני לא יכול לקחת חלק באופנה החדשה הזו. הביקורת שלי באה מתוך הנאמנות שלי לתפיסתי את היהדות כגלותית ולא מתוך הפטריוטית שלי כלפי ישראל. בה בעת אני חי כאן. מדינת ישראל היא עובדה קיימת, יש כאן מיליוני שוחרי חיים שזכאים לחיי שגשוג, רווחה וביטחון".

יש מי שטוען כי אם תיפול ישראל, ייפול המערב בכללותו.

"הניסיון הכללי לצלוב מחדש את היהודי ולהפוך את ישראל ליהודי בין האומות הוא אורגיה אנטישמית שאינה מאיימת רק על עתיד ישראל אלא גם על עתידן של הרוח החופשית והנאורות באשר הן. מכאן בא הסירוב שלי. אבל מכאן גם מגיעה החלופה שלי שמכירה בכך שבעולם שיש בו התארגנות אנושית על בסיס לאומי, בעולם שבו ההתארגנות הלאומית היא בסיס חשוב לביטוי של ההוויה. ישראל אינה הנוראה שבחברות ואינה המנוולת שבמדינות. הפיכתה לביטוי אולטימטיבי של רוע לא רק שעושה עוול לששת מיליון האנשים שחיים כאן ושיש להם זכות לחיות ולשגשג, אלא גם מהווה איום מוחשי על הרוח החופשית ועל האנושות כולה".

"השאלה אינה היכן יעבור הגבול. עבור האנטישמיות החדשה, חיסול ישראל הוא צעד ראשון והכרחי". מחבלי חמאס [צילום: AP]
פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  27/07/2010   |   עודכן:  27/07/2010
דוד מרחב

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"לאינטלקטואל שאינו פסאודו-אינטלקטואל אין מקום כיום בישראל"
הודעות  [ 12 ] מוצגות  [ 12 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
בלשאצר משכילסקי
27/07/10 14:58
 
צבי גלברד
27/07/10 19:27
2
mosheabr1
27/07/10 15:05
3
צייקן
27/07/10 15:57
4
ליכודניק זועם
27/07/10 19:27
5
תמר החושבת
27/07/10 19:52
6
איתי
28/07/10 01:11
7
נחום שחף
28/07/10 15:00
8
זקן
28/07/10 15:13
9
אני#2
6/01/12 01:29
10
יוסיד
6/01/12 12:16
11
חיים ברעם
6/01/12 19:26
פורום: מקור ראשון כתוב הודעה
+
משה פלאם
18/12/15 03:04
+
שלום ח
21/10/15 22:18
+
עופרק'ה
21/06/15 14:07
+
אהבת הארץ
29/05/15 09:49

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
אין ספק - התקשורת ליוותה את מהלך ההינתקות ולא ביקרה אותו. מדוע? פשוט ביותר: התקשורת בכללה הייתה בעד ההינתקות. האם זו תקשורת דעתנית, כפי שטוען אמנון אברמוביץ' או תקשורת אפלה, לשיטתו של יעקב אחימאיר? האם בכלל זוהי עיתונות? גונן גינת, עורך ב'ישראל היום', חושב שאברמוביץ' הוריד את העיתונות לזנות; "הוא הפך מעיתונאי לפוליטיקאי", אמר גינת.
26/07/2010  |  אורן קאשי  |  כתבות
ניתוחים פלסטיים לשיפור ואסתטיקה של המראה החיצוני הינם פרוצדורות שהפכו זה מכבר לחלק משגרת החיים המודרניים. המודעות למראה החיצוני, האסתטי והצעיר גוברת הן בקרב נשים והן בקרב המין הגברי. לאט לאט, כובשים הגברים חלק מעולם האסתטיקה והפלסטיקה במטרה להיות אטרקטיביים, חלקים ויפים יותר, עוברים הסרות שיער, הזרקות חומרי מילוי, הרמות עפעפיים ואפילו שאיבות שומן והרמות פנים.
26/07/2010  |  ד"ר דין עד אל  |  כתבות
אין לדעת לפי איזה לוח שנה מנהלת ההפקה של "הישרדות” את ענייניה, הישראלי או הלועזי. גם על המושגים שלה לגבי זמן ומקום, ועד כמה ניתן למתוח אותם, אפשר לנהל ויכוח פילוסופי קטן או שניים, אבל אי-אפשר שלא להסיר את הבנדנה בפניהם על המחווה הקטנה שארגנו לכבוד ט”ו באב.
26/07/2010  |  זיו יצחקי  |  כתבות
18 שנים אחרי שיבגני אריה, הבימאי ומנהל תיאטרון גשר, צלצל לאיגור מירקורבנוב והזמינו להופיע בתור רוגוז'ין בהצגה "אידיוט", והלה נטש את תפקיד הכוכב בהצגה שרק עלתה במוסקבה והגיע - העניק אריה לבית צבי את עיבודו למחזה (יחד עם קטיה שושינסקי) מהספר. התוצאה - בבימויו של סלבה מלצב, ובתרגומו של מרק איווניר, שחקן גשר שעושה חיל בסרטים בחו"ל - נפלאה. אך העיקר הוא - צוות השחקנים הגדול הנפלא, שמשחקם המרתק מהפנט את הקהל במשך שעתיים.
26/07/2010  |  עליס בליטנטל  |  כתבות
לפי השרידים שמצאתי באתר האינטרנט "40 שנה במדבר", משה רבנו היה הסלבריטי הכי מדובר במדבר. בהתחלה כתבו עליו שירי הלל, איך פתח את ים סוף וכולם עברו בחרבה. בהמשך הטוקבקיסטים התחילו להתלונן ולהעליב את משה "מתי כבר נגיע?" רצו לחזור למצרים, רצו רק סטייק-אנטרקוט וריכלו רבות על אשתו הכושית שאוהבת ללבוש מותגים. יותר מאוחר מצאתי באתרי העבר, את הארכי-סלב שלמה המלך, שיש שהישוו אותו לליאונרדו די קאפריו ואחרים דימו אותו לקזנובה. מכל מקום, הוא היה כוכב עליון ואלוף סקס. כתבו שם שלא הייתה אישה בכל הממלכה, בכול המזרח התיכון ובמפרץ הפרסי שעמדה בפניו. כולן נפלו לרגליו חולות תשוקה. עם מלכת שבא התרחץ באמבטיה של חלב אתונות. דיברו על זה חודש ימים בחוצות ירושלים.
26/07/2010  |  שולמית קיסרי  |  כתבות

רשימות נוספות
עיר עם ועדת אכלוס  /  אלישיב רייכנר
שואלים את אדוארד  /  אדוארד אטלר
עניין סמנטי  /  גדעון דוקוב
דרוש: ברנרד שו עברי  /  חגית כהן
הנאורות החשוכה ביותר  /  מנפרד גרסטנפלד
לכבוד ח"כ צחי הנגבי  /  אלישיב רייכנר

פורומים
אקדמיה/חינוך
מדיני/פוליטי
מקור ראשון
עיתונאי-אורח
כתבות מקודמות
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט