|   15:07:40
דלג
  יפעת ארליך  
עיתונאית מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

"נו, אז כמה פוסט-ציונים עושים כותרות"

ד"ר גדי טאוב פורס כתב קטגוריה נגד השמאל הפוסט-ציוני, שלדבריו ניתק עצמו מהציבור הישראלי ("כשיתחיל להיות רע, הם ילכו מכאן"), אך משוכנע שזו אינה הרוח השוררת באקדמיה בישראל. "לאנשים בעלי דעות ימניות צפויים אומנם חיים קשים באקדמיה, אבל לא רודפים בה אף אחד, ובטח שלשמאל הבלתי ציוני אין בה רוב"
31/07/2010  |   יפעת ארליך   |   כתבות   |   מקור ראשון   |   תגובות
עמוס עוז. התגובה הטקטית שלו ושל גרוסמן לא הייתה חכמה בעיניי [צילום: AP]

"השמאל הפוסט-ציוני חי בבועה מדומיינת של עולם אקדמי שבו מנשבות רוחות קוסמופוליטיות מבית היוצר של אוניברסיטאות קיימברידג' וברקלי", אומר הסופר והעיתונאי ד"ר גדי טאוב. "מדובר באנשים שאין להם חיבור אמיתי לישראל. כשיתחיל להיות כאן רע, הם ילכו מכאן. לעומת זאת, השמאל הציוני מחובר לעם. יש בו אינטלקטואלים בעלי רוחב דעת, אך גם בעלי חיבור עמוק לחברה הישראלית. רבים מהם משקיעים מזמנם וממרצם כדי לסייע לחברה הישראלית".

מי למשל?

"עמוס עוז, א"ב יהושע, רות גביזון, שלמה אבינרי, אמנון רובינשטיין ודויד גרוסמן. כולם אנשי רוח שרואים עצמם חלק מצוות הספינה".

השימוש בדימוי הספינה נעשה טעון לאחר אירועי המרמרה, אבל טאוב אימץ אותו עוד לפני שהפך לרב משמעי. במאמרו "הישראליות זו לא אנחנו" ('ארץ אחרת', מאי-יוני 2008) הצביע טאוב על הניכור מהישראליות שחשה האליטה החדשה בישראל, מבית היוצר של עיתון 'הארץ', תוך שהוא משתמש בדימוי הספינה. "הפילוסוף האמריקני-יהודי מייקל וולצר הבדיל פעם בין שני סוגי מבקרים חברתיים: אם החברה משולה לספינה, יש מבקרים הרואים את עצמם כחלק מצוות הספינה; הם תופסים את עצמם כנושאים באחריות לתיקונה, ולכן אינם מרשים לעצמם לרדת ממנה", כתב טאוב. "לעומתם, יש מבקרים המבקשים לרדת לסירת ההצלה ולצעוק משם לספינה שראוי לה שתטבע. שני סוגי המבקרים יכולים להיות נוקבים וחריפים, אבל הראשון מכוון לשינוי ולשיפור, והשני מכוון לניקיון מצפונו. יש פיתוי בעמדה השנייה הזו, ורבים מתמקמים להם בסירות ההצלה הנוחות: באוניברסיטאות, בחברות היי-טק, בעיתונות; כולם מקצועות שסביבת העבודה שלהם היא במידה רבה בינלאומית, ומקיפה אותם בתחושה נעימה של קוסמופוליטיות".

האם דויד גרסמן שכתב יום לאחר עצירת המשט לעזה "שום הסבר לא יוכל להצדיק או לטייח את הפשע שנעשה כאן" רואה עצמו חלק מצוות הספינה הישראלית? האם הוא קשוב לרחשי לב החברה הישראלית או חי בבועה?

"היה לי ויכוח נוקב מאוד עם אנשי השמאל שיצאו להפגין בימים שלאחר עצירת המשט. אני חשבתי שזו טעות להפגין. נכון שהממשלה נהגה בטיפשות קולוסאלית באופן שבו עצרה את המשט, ובהחלט מגיעה לנו ממשלה טובה יותר, אבל ההפגנה הזו רק פגעה בשמאל. היא יצרה רושם שהשמאל פועל נגד ישראל ותומך בעמדת ארדואן, וכך רק חיזקה את הימין.

"למרות הוויכוח הזה, אני בטוח שאנשי הרוח מהשמאל הישראלי כמו אבינרי, עוז וגרוסמן, שהשתתפו בהפגנה או הביעו ביקורת, עשו זאת מתוך אהבת ישראל. התגובה הטקטית שלהם לא הייתה חכמה בעיניי, אבל אני יכול להגיד בביטחון שהם אינם תומכים בעמדה הטורקית. הם אומנם מתנגדים למדיניות הסגר על עזה, אבל זה בהחלט לגיטימי. מה גם שלהיות מחובר לרוח העם זה לא אומר 'קול המון כקול שדי', זה לא היענות לכל רחש לב של הציבור".

את אנשי הרוח מבכר טאוב לדון לכף זכות. נוח לו יותר לתקוף דווקא את הבמה הציבורית שניתנה להם. במאמרו הנזכר הוא מביע ביקורת ישירה על עיתון 'הארץ' ומאשים אותו בניתוק מהישראליות: "הזירה המרכזית שבה מקיימת האינטליגנציה הישראלית את השיח הציבורי שלה היא 'הארץ'. זהו עיתונה המובהק של השכבה האמידה והמשכילה בישראל. על כן, 'הארץ', יותר מכל זירה אחרת, מסמל את חילופי האליטות בישראל ואת המעבר מתפישת עולם סוציאל-דמוקרטית לתפיסת עולם ניאו-ליברלית.

"ההפרטה המסיבית, הקטנת המגזר הציבורי, חדירתו של ההון לפוליטיקה, התחזקות בית המשפט העליון, ההתקפה על האתוס המשותף, תפיסת מושג הצדק באופן כמעט בלעדי מבעד לפרספקטיבה של זכויות הפרט, הם מרכיביה השונים של השקפת העולם של האליטה החדשה. 'הארץ', כזירת הדיון של האינטליגנציה, לא רק מייצג אותם, אלא שימש כלי מרכזי בביסוס ההגמוניה שלהם.

"בשונה מהאליטה הישנה והאינטליגנציה שלה, שביססה את תודעתה על שירות, כלומר נשיאה בעול בניין המדינה ומוסדותיה, האינטליגנציה החדשה מטפחת ריחוק מישראל ומן הישראליות. זו אליטה הרואה את עצמה מורמת מעם לא משום שהיא מנהיגה את העם, אלא משום שהיא נבדלת מן ההמון הישראלי. ההתנכרות לישראלים הייתה במידה רבה לבסיס הזהות של האליטה הזו ולמסד תחושת העליונות שלה. מעמדה של האינטליגנציה החדשה מוגדר על דרך הניגוד; הישראליות היא לא 'אנחנו', ו'אנחנו' רחוקים ככל האפשר מן הישראליות".

ציונים על תנאי
טאוב. האינטליגנציה החדשה מטפחת ריחוק מישראל

"זה לא מקרה בעיניי שיש מי שמגלם בוז לרגשות הלאומיים ומצד שני תומך בכלכלת השוק החופשי ובהפרטה של בנימין נתניהו. זה גם לא מקרה שאותם אנשי שמאל ליברלי לא יצאו לרחובות כדי להילחם על העלאת שכר המינימום"

טאוב מבחין כאמור בין השמאל הפוסט-ציוני שלדעתו כבר ירד מן הספינה המשותפת לבין השמאל הציוני, שהוא לדעתו חלק מצוות הספינה. בין שני הקצוות הללו הוא מזהה את המתנדנדים, אלה שעומדים על הסיפון ליד סירות ההצלה. "אני בעיקר מתכוון לאלו שפורמלית מגדירים את עצמם כציונים, אבל מבחינה סנטימנטלית מנוכרים לישראליות", מסביר טאוב. "התופעה הזו מזוהה בעיניי עם עיתון 'הארץ' ועם חלקים רחבים של מרצ ומצביעיה. אלה אנשים שמאמינים בליברליזם, אך כזה שמנותק מסולידריות חברתית ומלאומיות או שמחובר אליהם רק בקורים דקיקים.

"פורמלית הם טוענים שהם ציונים, אבל בפועל הם ציונים על תנאי. הם יתמכו בציונות רק אם תהפוך לליברליזם שהחיבור שלו ליהדות ולישראל הוא דקיק. הם ליברלים שהמקסימום שהם מוכנים לקבל הוא ליברליזם בעברית. זאת טעות לקרוא לסוג הזה של השמאל בשם שמאל. הוא אומנם מתנגד לרעיון של מדינה דו-לאומית ותומך בחלוקת הארץ, ולכן הוא לא פוסט-ציוני, אבל חברתית וכלכלית תפיסת העולם שלו מבוססת על זכויות הפרט. השקפת עולם ליברלית שדוגלת בשוק חופשי היא השקפת עולם ימנית. הביטוי שמאל ליברלי הוא אוקסימורון. הליברליות מתייחסת אל האינדיבידואל במושגים של זכויות וסובלנות ולא במושגים של סולידריות ואחריות, כמו סוציאל-דמוקרטים".

טאוב מסביר שהאליטה החדשה הזו היא צאצאית של קבוצת שוליים מימי ראשית היישוב: הבורגנות הגבוהה. "בחברה שנשלטה על-ידי אתוס שוויוני וסוציאליסטי, היה קולה של הבורגנות הגבוהה, קולו של האגף הפרוגרסיבי בציונים הכלליים, קול אופוזיציוני. 'הארץ' של אז, עיתונו של הימין הכלכלי והליברלי בנוסח האירופי, היה חלק מובהק מתוך המחנה הציוני. 'הארץ' התנגד לסוציאליזם מצד אחד, והיה חשדן כלפי הלאומיות מצד שני, מאותן סיבות עצמן: הקולקטיביות נתפסה בעיניו כסכנה מתמדת לחירות הפרטית.

"אחרי מלחמת ששת הימים, נוסף רכיב חשוב לעמדתו של 'הארץ' והוא ההתנגדות הנחרצת לכיבוש. מסיבה זו התחילו לראות את 'הארץ' כעיתון של 'השמאל'. אבל בפועל לא היה כאן שינוי, אלא המשך של אותה עמדה ליברלית של הימין מימי היישוב. 'הארץ' התנגד לכיבוש מתוך אותו אופק מוסרי המכיר רק בזכויות הפרטיות.

"באגף הפרוגרסיבי דיברו בחריפות נגד העלייה המזרחית. מתוך אותה אנינות יקית, רגש ההמונים היה לצנינים בעיניהם. המזרחים נתפסו כפרימיטיביים שמסכנים את הדמוקרטיה. פעם הם היו אומרים בשפה בוטה שהמזרחים הם פרימיטיביים. היום עוטפים את הסלידה מהאנשים שעושים מנגל במילים יפות של רב-תרבותיות, אבל גם היום אין לאותה אליטה חדשה אמפתיה לרגשות הלאומיים של ההמונים", טוען טאוב. "זה בסדר לחשוש שהלאומיות תהפוך ללאומנות, אבל זו אי הבנה לחשוב שכל לאומיות היא רע. הביקורת על המדיניות הישראלית יכולה להיות לגיטימית. אדם מבקר כשאכפת לו. אבל בחוגים האלה אין אמפתיה למצוקת ישראל. זה לא מקרה בעיניי שעיתון 'הארץ' מגלם בוז לרגשות הלאומיים ומצד שני תומך בכלכלת השוק החופשי ובהפרטה של בנימין נתניהו. זה גם לא מקרה שאותם אנשי שמאל ליברלי לא יצאו לרחובות כדי להילחם על העלאת שכר המינימום".

גם השמאל הלאומי לא יצא לרחובות כדי להיאבק על שכר המינימום.

"השמאל הלאומי כל הזמן עסוק בסוגיות חברתיות ונאבק עליהן. הוא שם במרכז האג'נדה שלו את הקריאה לשים סוף לחזירות ולרהבתנות. לעומת זאת, השמאל הליברלי מנותק מהחברה. ברגע שאתה מנוכר לחברה שבה אתה חי, אתה כבר לא יכול להשפיע על עיצובה. רואים את זה היטב במספר המנדטים של מרצ. הם מוכנים להילחם על זכויות הפרט של המיעוטים, אבל הם שכחו שגם לרוב יש זכויות. זה בסדר להיות בעד זכויות של הומואים. גם אני בעד. אבל אני גם בעד הזכויות של היהודי. לפני שקמה מדינת ישראל אפשר היה להיות יהודי רק בארון. הרעיון של יהודה לייב גורדון, להיות אדם בצאתך ויהודי באוהלך, קרס במקביל לכישלון האמנציפציה וההשכלה. על-רקע הכישלון הזה קמה הציונות ואמרה יהודי יכול להיות יהודי לא רק בארון, אלא גם ברחוב.

"ברשימת זכויות הפרט של השמאל הליברלי נשמטה השורה שקובעת שלכל אדם ראוי שתהיה מולדת, ולכן הוא לא מצליח לגייס תומכים וקהל בישראל. השמאל שנולד מתוך סולידריות ואהבת ישראל והקים את המדינה חדל להשפיע. צריך לזכור שהשמאל בכל גלגוליו, כולל 'שלום עכשיו', הוקם מתוך פטריוטיות, אבל ככל שגבר ייאושו, הוא איבד את יכולת השפעתו. השמאל מאמין שפרויקט ארץ ישראל השלמה פירושו סוף הציונות. משורה של סיבות הוא לא הצליח ליישם את האג'נדה הזו וחלקים ממנו הגיבו באופן ילדותי: אם לא עושים מה שאני רוצה, אז אני לא משחק".

רק הפוזה נשארה

"יש באקדמיה רוח לא נעימה של תקינות פוליטית. קחי למשל את ד"ר ירוחם לויט, המרצה שדיבר נגד הומוסקסואלים. נכון שהוא אמר משהו לא סימפתי, אבל הוא לא קרא לפגוע בהם או להחרים אותם. הדברים שהוא אמר דוחים אותי באופן אישי, אבל הם ממש אינם מצדיקים העפה מהאקדמיה. לעומת זאת אפשר לזהות יחס סלחני לאנשים כמו ניב גורדון, שבעיניי העמדה שלו היא מכוערת ופחדנית"

טאוב, דוקטור להיסטוריה של ארצות הברית ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוג למדיניות ציבורית ובחוג לתקשורת, מצוי היטב בעולם האקדמיה הישראלי.

אתה כותב שהאקדמיה הפכה לסוג של סירת הצלה למי שהחליט לרדת מהספינה הפונה לציון. עד כמה המגמה הזו שלטת באקדמיה?

"יש באקדמיה כיסים של פנאטיות, אבל זאת בהחלט לא המגמה השלטת. אפשר להצביע על רוח לא נעימה של תקינות פוליטית. קחי למשל את ד"ר ירוחם לויט, המרצה שדיבר כנגד הומוסקסואלים. נכון שהוא אמר משהו לא סימפתי, אבל הוא לא קרא לפגוע בהם או להחרים אותם. הדברים שהוא אמר דוחים אותי באופן אישי, אבל הם ממש אינם מצדיקים העפה מהאקדמיה. לעומת זאת, אפשר לזהות יחס סלחני לאנשים כמו ניב גורדון, שבעיניי העמדה שלו היא מכוערת ופחדנית. איזה מין אדם קורא להחרמת מוסד בזמן שהוא עצמו מקבל ממנו משכורת ואינו מחרים אותו? לפני הכול, אדם צריך לדאוג לכך שפיו ולבו יהיו שווים. לצערי, יותר אנשי אקדמיה מתגייסים להגן על ניב גורדון מאשר אלה שמתגייסים להגן על לויט. זאת לא חוכמה להגן על חופש הביטוי של מי שקרוב לעמדתך.

"עם כל זאת, אני חושב שלא נכון להשתיק את גורדון, כי זה רק יעצים את השפעתו. למרות אותה רוח, לא נכון להסיק שבאקדמיה אין מקום לציונים. רוב הקולגות שלי בשתי המחלקות שבהן אני מלמד הם ציונים במלוא מובן המילה. אני כן יכול, לצערי, לומר שלאנשים בעלי דעות ימניות צפויים חיים קשים באקדמיה. אבל לא רודפים אף אחד באקדמיה ובטח שלשמאל הבלתי ציוני אין בה רוב".

האקדמיה אינה מנותקת מהחברה הישראלית?

"לא. נוצר דימוי כזה כיוון שאנשים נחשפים אל האקדמיה דרך העיתונות. אנשים אינם רואים את עבודת השגרה האפורה. בחוג למדיניות ציבורית, למשל, עסוקים כל הזמן בשאלה איך לשפר את השירות הציבורי בישראל. גם בחוג לסוציולוגיה מנתחים וחוקרים את החברה הישראלית. אז כמה פוסט-ציונים עושים כותרות בעיתונים. במדורי הספרות והתרבות ב'הארץ' הנטייה לכיוון פוסט-ציוני היא בולטת, אבל באקדמיה כולם יודעים שהמשקל המחקרי של אניטה שפירא למשל גדול לאין שיעור ממשקלו המחקרי של ניב גורדון.

"חלקים בשמאל התייאשו והפסיקו להיות ציונים. לצערי, יותר חשוב להם לעשות רושם על שניים וחצי חברים של טלי פחימה מאשר להשפיע על המציאות", מסכם טאוב. "רק הפוזה נשארה להם והרצון להישמע הכי מגניב. מקס ובר הבחין בין פוליטיקה של מצפון, שבה בוחר האדם כדי להרגיש טוב עם עצמו, לבין פוליטיקה של אחריות ששוקלת מה יהיו התוצאות של המעשים. לצאת להפגנה אחרי אירועי המשט זו פוליטיקה של מצפון; לנסות להפיל את ממשלת נתניהו שמפריטה כל מה שזז ושמובילה אותנו למדינה דו-לאומית זה מעשה רציונלי. והכי חשוב, צריך לפנות אל רגשות הציבור ולא לבוז לו".

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  31/07/2010   |   עודכן:  31/07/2010
יפעת ארליך
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"נו, אז כמה פוסט-ציונים עושים כותרות"
תגובות  [ 18 ] מוצגות   [ 18 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
צנחן
1/08/10 01:42
 
צייקן
1/08/10 02:21
 
צנחן
2/08/10 11:46
2
פרסלי
1/08/10 01:56
3
קורןנאוה טבריה
1/08/10 04:35
 
רומיק .
1/08/10 08:06
 
Gilead
1/08/10 09:39
 
צנחן
2/08/10 10:27
 
צנחן
2/08/10 11:04
 
א. פובליציסט
2/08/10 22:04
4
w4o
1/08/10 05:59
5
דרור חסידים
1/08/10 08:25
6
צעקת שריפה
1/08/10 08:46
7
גלילי
1/08/10 08:54
8
זקן
1/08/10 17:58
9
sizak
1/08/10 21:05
10
אלעד55
2/08/10 01:36
11
שלום 6
2/08/10 01:56
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בבוקר חורפי אחד, לפני כשנתיים וחצי, ראו הגולשים באתר דה-מרקר כותרת מבטיחה הזועקת אליהם ממסך המחשב: "מה חושב הסופר דויד גרוסמן על עיצוב?". חיש מהר נכנס לו הגולש הרב-תחומי לתוככי הכתבה. הרי באמת לא יצא לנו לשמוע את הסופר האהוב, איש הרוח הנחשב, מתבטא בסוגיית העיצוב, שהולכת ונעשית חשובה ומשמעותית בעולם המודרני.
31/07/2010  |  אריאל שנבל  |   כתבות
סקר TGI שפורסם השבוע מבטא היטב את העדפות הציבור: יותר ויותר אנשים קוראים את העיתון ישראל היום (35.2% לעומת 34.9%); יותר ויותר אנשים שהתפכחו מבינים ש"העיתון של המדינה", בראשו עומד ארנון (נוני) מוזס, בוגד שנים רבות בערכים ובעקרונות בסיסיים; יותר ויותר פוליטיקאים ופקידים בכירים ומנהלים ובעלי מקצועות חופשיים מבינים היטב: מוזס מוביל בעיתונו אג'נדה מסחרית, ולא עיתונאית. האמת אינה נר לרגליו. טובת הקוראים - בשמם ולטובתם כביכול פועלים עיתונאי ידיעות אחרונות - אינה מצויה במיקום גבוה בסולם העדיפויות שלו.
31/07/2010  |  יואב יצחק  |   כתבות
כבר במהלך החופש הגדול, נערכים הורים לתלמידים לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרבה. נילי ארבל, מנהלת השירות לפיזיותרפיה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת הכללית, מייעצת כיצד כדאי לבחור ילקוט מתאים לכל ילד לפי גילו ומשקלו ואיך לבחור נעליים מתאימות לבית הספר.
30/07/2010  |  נילי ארבל  |   כתבות
עימותים מתוקשרים? הפגנות אלימות? לא תמיד המצב היה כל-כך דרמטי. רק לפני שישים שנה הייתה החברה החרדית מגזר המחמד של מדינת ישראל. שלושים עד ארבעים אלף אנשים, נשים וטף בשולי הזרם המרכזי, שמתבלים את הישראליות יפת הבלורית בניחוח אותנטי של בית סבא, ובתמורה נהנים מכמה פריבילגיות שנראו אז די קטנות: אוטונומיה בחינוך ואי-גיוס לצבא.
30/07/2010  |  ורד קלנר  |   כתבות
על שולחנה של נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, דבורה ברלינר, מונחת רשימה המכילה את שמות 6 המעומדים לכהונה בבית המשפט הכלכלי.
30/07/2010  |  צמרת פרנט  |   כתבות
עיר עם ועדת אכלוס  /  אלישיב רייכנר
שואלים את אדוארד  /  אדוארד אטלר
עניין סמנטי  /  גדעון דוקוב
ערביות הדדית  /  צור ארליך
מנחם בגין - האיש שהפך אותי לסופרת ילדים  /  ריקי רט
שובו של הפטריוטיזם  /  יואב שורק
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
יוסף אורן
יוסף אורן
מתחילה התכוונה המחברת לכתוב רומן רב-דורי על משפחה המתמודדת עם משבר האקלים הפוקד את כדור-הארץ בעיירה צפונית אחת, ורק משום שלא הצליחה לממש את התוכנית המקורית, החליטה להעלים את כישלונ...
מרדכי ליפמן
מרדכי ליפמן
זה יהיה הקרב האחרון: מיומנו של מפגין ברחוב קפלן    לאוסף הסיסמאות הנובל יש כבר סיסמה נוספת, חדשה: "בחירות עכשיו"
עולם מוסלמי [צילום: ג'ון מינצ'ילו/AP]
שי גולדשטיין
הערבים הם כוח הולך וגובר באירופה ואמריקה ולכן העולם המערבי מפנה לנו את גבו    אין לנו ברירה אלא להבין שאנחנו הולכים ומבודדים מול עולם מתאסלם
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il