דויד לה-שאפל במוזיאון ת"א

תערוכה של הצלם האמריקני הנודע והפרובוקטיבי דייוויד לה-שאפל מוצגת לראשונה בארץ במוזיאון תל אביב. לכבוד הפתיחה הגיע הצלם לארץ ובמשך יותר משעה וחצי שוחח על עבודתו לפני אולם מלא עד אפס מקום וחשף את דרך עבודתו ודעותיו על המוטיבים המרכזיים בעבודותיו.

בחולצת טריקו שחורה, כובע מצחייה שחור, בצניעות ובטון רגוע -אולי בניגוד למצופה מאמן פרובוקטיבי, דינמי ומצליח כל כך, הוא מצליח להפנט את קהל השומעים. הוא הגיע לארץ למרות מחאות מצד ארגוני אמנים שונים.

בתערוכה מוצגות 40 עבודות גדולות מ-20 השנים האחרונות [ראה תמונות מטה]. לה שאפל ידוע מתצלומיו הנועזים בכיכובם של סלבריטאים: מדונה, כריסטינה אגילרה, לידי גאגא, בריטני ספירס, ליאונרדו די קפריו הילרי קלינטון, פריס הילטון ועוד. צילומי פרסומת שלו הופיעו על שער מגזינים ידועים. הוא עבד יום ולילה כדי לממן ביצוע פרויקטים שעניינו אותו באופן אישי, כמו סרט וידאו על אמנות הראפ ברחוב. לפני חמש שנים, לאחר תקופה בה הבין שהוא אינו רוצה לעבוד יותר בהזמנה לפי תכתיבים של גורמים מסחריים ולאחר שהוזמן להציג עבודות צילום בגלריה, עבר ליצירת עבודות על נושאים שמעסיקים אותו, בצילומים שכל אחד מהם הוא "פרודקשין" מורכב ועתיר קונוטציות משמעותיות. בניגוד למקובל שצילום דיגיטלי "נעשה כולו על-ידי מחשב", לה שאפל מוכיח שיש כאן מחשבה עמוקה ועבודת צוות המורכב מאנשי תפאורה, מאפרים, ספרים וכולי.

הוא הציג במוזיאונים וגלריות ידועות בניו-יורק, שיקאגו, פריז, ביג'ין, טורונטו, בריסל, אמסטרדם, ג'נבה, ברלין, שטוקהולם ועוד.

מומלץ מאד לצפות בסרטי הווידאו על דרך עבודת הצלם המוצגים בחדרון קטן בקצה התערוכה. צילומי הפרסומת לא נכללים בתערוכה ומומלץ לצפות בהם באינטרנט כדי ליהנות מהססגוניות והיצירתיות שבהם וגם כדי להבין את הדרך שעשה האמן משם עד עבודותיו בתערוכה זו. לדבריו: "מטרתי הייתה לתעד את האובססיה של הקהל האמריקני המשתמש בפרסום כדי להגיע לקהל הרחב ביותר. השתמשתי ב"פופ" במובן הרחב של המילה. צילמתי את הדמויות הפופולריות ביותר בעולם בצורה ברורה ומובנת לכל, בכוונה לקרב, לא להרחיק. לא חיפשתי את המכוער, הדוחה, הציני. לא התכוונתי לגרום להלם, אני לא חושב שאפשר עוד לגרום למישהו שוק.

אני נגד תרבות הצריכה. הרכושנות לא תיתן לנו חיים טובים יותר, לא תמנע מחלות. גם המוזיאון הוא אוסף של קומודוטי, רכוש, אנוכיות. וגם הוא ישקע במבול. מקסימום-התמונה תהווה קרש הצלה לטובעים...

אנחנו חיים בעולם המידרדר לאי יציבות כלכלית, השחתת הסביבה, מלחמות דת חסרות תכלית, צרכנות יתר לצד עוני משווע. תמיד השתמשתי בצילום כאמצעי להבין את העולם והפרדוקס של חיי. יש הרגשה שאנו חיים בצד תהום פעורה ותקוותי היא שדרך הדימויים שלי אצור קשר עם הקהל בשאלות הקיומיות המאתגרות גם אותם".

אונס אפריקה

על בסיס אחד הציורים הידועים ביותר של טיציאן, אונס אירופה, בורא לה שאפל עולם אחר לגמרי. אונס יבשת אפריקה, ניצול מקורותיה הטבעיים, האדמה, הזהב, היהלומים. במקום אירופה בציור הקלסי של טיציאן (62 -1560) מציג לה שאפל את אפריקה בדמות הדוגמנית השחורה נעמי קמפבל היפהפייה, עם שד חשוף, עדויה בצמידי זהב. במקום זיאוס שהתחפש לשור כשחטף את אירופה, כאן, יבשת אירופה העכשווית היא גבר לבן מנומנם (שקיעת אירופה?), ובמקום המלאכים המקשטים את הציור של טיציאן, הילדים כהיי העור משחקים כאן ברובים וטילים, ביקורת נגד ניצול ילדים באפריקה לעיסוק במלחמות. לביקורת על כי השתמש בדוגמנית היפהפייה ענה: "האם היית מעדיף לראות אישה מכוערת? יש מספיק כיעור בעולם. אני מעדיף להראות את היפה והמושך". מה גם שקמפבל היא ידידה אותה צילם פעמים רבות.למרבה האירוניה, נעמי קמפבל משמשת עכשיו עדה במשפט על "יהלומי דמים" של אחד משליטי אפריקה שהעניק לה אותם במתנה.

המבול

בעבודה גרנדיוזית זו הפרושה על פני שלושה צילומים ענקיים מציג לה שאפל את חזונו על אחרית העולם. המבול. לה שאפל מרבה לצלם עירום: "אם ברנסנס ציירו עירום כדי לצאת נגד הסטיגמה של חטא העירום בימי הביניים, אני מצלם עירום כדי לגאול אותו מהסטיגמה של פורנוגרפיה בצילום". כאן יש כמובן הצדקה לעירום, שכן הדמויות ניצלות מטביעה במבול. האמירה האפוקליפטית שלו על נפילת העולם הרכושני, המטריאליסטי, מנוסחת בקריסתו של קזינו 'סיזר פאלס' במרכז העבודה, שלט שוקע של ברגר רנץ', עגלת קניות שוקעת, וקבוצות דמויות של ניצולים העוזרים או נעזרים אחד בשני, דבר המרמז על אפשרות גאולה, אם תהיה בעולם עזרה הדדית. גם היונה הזעירה על מעקה הקזינו מסמלת תקווה אפשרית.

"פייטה" - ישו ומדונה מודרניים

בהשראת ציורי "הפייטה" הידועים של אמני ימי הביניים הרנסנס מציג לה שאפל ישו ומדונה מודרניים - הזמר קורט קוביין שמת ממנת יתר של סמים, בזרועות אשתו, קורטני לאב. לשם כך חיפש צעיר הדומה לקוביין, צבע את שערו לבלונד בהיר (גם את שערה של לאב) והעמיד אותם בתפאורה מסוגננת, בתאורה המדגישה את הפרספקטיבה ועומק השדה. מלאך קטן-כרוב-משחק בקוביות בתחתית התמונה, כשעליהן האותיות באנגלית "משמיים לגיהינום", רמז נוסף להידרדרות הזמר והעיסוק בהימור בגורל (קוביות מזל).

מייקל ג'קסון

לה שאפל מעריץ את מייקל ג'קסון כאחד היוצרים הפוריים והמעניינים ביותר של דורנו. "בשיריו הוא גרם לנו הנאה ושמחה. הוא מרטיר מודרני, לכן לא הצגתי אותו כישו אלא ליד ישו. מייקל ג'קסון לא היה פדופיל חוטא. הוא אהב ילדים. הוא נרדף ונפל בגלל דעות קדומות ובגלל אנשים שניסו לסחוט ממנו כסף".
צילומי ענק מראים את ג'קסון עם כנפיים דורך על שטן, כלומר, הוא נלחם וניצח את הרוע. צילום אחר מראה אותו נישא כמו ישו לאחר הצליבה על-ידי מדונה בדמות גבר. בעבודה אחרת הוא ניצב יד ביד עם מדונה מקושטת ובידו יונה - סמל לשלום ולתום.

הכנסייה והפונדמנטליזם הקתולי

סדרת עבודות מתייחסות לאפיפיור, לכנסייה הקתולית ולישו. בהשראת "הסעודה האחרונה" ישו יושב כאן בין צעירים ממוצא אתני שונה, שחורים, אסייתים, בעלי כתובת קעקע וכובעים שונים ומשונים ומתווכחים ביניהם. בצילומים אחרים הוא מראה מפגשים עם ישו על-רקע חיי יומיום, ברחוב, במטבח, בין גנגסטרים ושוטרים וכו'. מאידך, הוא מראה את נפילתה של הכנסייה השקועה בחטא.

"אני לא יוצא נגד כל הכנסייה הקתולית, שהרי אני בא מבית קתולי ובמשפחתי הקרובה יש כמרים, ולראיה, השם שלי: לה שאפל-הכנסייה. אני יוצא נגד הפונדמנטליזם הקתולי שהקצין בפרשנות שלו והרס את הנצרות. הם גרועים מאתיאיסטים. אני יוצא נגד הכנסייה הקתולית שקיבלה לשורותיה פדופילים, נגד החומרנות ונגד רדיפת הממון. אני לא מאמין שישו הוא בנו של אלוהים. כולנו בניו של אלוהים. הוא היה פילוסוף, מורה שהצביע על האמת ואילו אנחנו סוגדים לו ולא לאמת. אני כאן כדי להראות את הטירוף של אמריקה".