|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: אריו]
|
|
|
הלהיט: פלאפל ישראלי בעיר האורות
|
|
יצחק פרץ, מסעדן ישראלי בפריז, מוכר 1,000 ארוחות ביום במסעדה הכשרה הגדולה ביותר בעיר ● מנת הדגל - פלאפל ● החלום - לעבוד פחות
|
|
קל לזהות את מסעדת "ל'אס דה פלאפל" (L´As Du Fallafel) ברחוב רי רוזייה (Rue Des Rosiers), בפלצעל של פריז: בכניסה למסעדה, על הכביש, עומד תור קבוע של ממתינים. זהו ניגוד בולט לעומת המסעדות הכשרות האחרות של הרובע, הריקות למחצה או לרביע. במסעדה, בבעלות הישראלי יצחק פרץ, 100 מקומות, והיא כנראה הגדולה מסוגה בפריז. זה לא פותר את בעיית התור, מהצהריים ועד מאוחר בערב. על-פי הערכה, הוא מוכר לפחות 1,000 ארוחות ביום, ואולי הרבה יותר. פרץ, 65, הוא סיפור הצלחה של ישראלי בפריז. הוא נכנס לעסקי מזון ב"עיר האורות" לפני 31 שנה. עסקי הנדל"ן שלו מעידים, שהצליח לא רע: לא רק המסעדה בבעלותו, אלא לדבריו גם דירה בבת ים וכמה דירות להשכרה באילת. אבל, "לאס פלאפל" הוא העסק העיקרי: מגישים ארוחות צהריים וערב במגוון גדול ובמחירים, שלגבי צרפת הם עממיים - ארוחה עסקית מלאה ב-18 אירו (90 שקל) כריך גדוש בשר ותוספות ב-7 אירו, וכן הלאה. בשבת סגור, כמובן, אבל רבים עושים ארוחת "קח ולך" (Take Away). המסעדה מקובלת על קבוצות מאורגנות, והיא מתגאה גם באורחים חשובים: לני קרביץ, הזמרים אישתר וגיא אלמלה, וגם בנימין נתניהו, שהתארח בה עם שרה והילדים בתקופת היותו יו"ר האופוזיציה והשאיר צילום למזכרת. יהודים אוכלי כשר מילא, אבל פרץ מציג בגאווה גם צילומים של כתבות על המסעדה ב"לה פריזיאן" (היומון הנפוץ של פריז), וגם של עיתונים בארה"ב, בספרד, בסין ו"גינזה" היפני. מוסף "נסיעות" של ניו-יורק טיימס פרסם כתבת שבח והלל לפלאפל של המסעדה, שהיה ונשאר מנת הדגל שלה: "הפלאפל כה טוב" - כתב המבקר - "עד שזהו האתר הקולינרי היחיד בפריז שאינני מחמיץ אף פעם!". |
|
|
|
|
|
- ואיך הגעת לפלאפל?
פרץ: פתחתי מכולת, ובשים לב לאופי היהודי של המקום, מכרתי רק מוצרים כשרים, רובם הגדול מיובאים מישראל. ליד המכולת פתחתי דלפק למכירת פלאפל, לקנות ולאכול ברחוב כמו שמקובל אצלנו. כך עברו שנים. פתאום , לפני כ-15 שנה, הופיעה ביקורת במקומון פריזאי, על "פלאפל גורמה שמוכרים ברי רוזייה". למחרת הוצפתי בטלפונים בנוסח "רוצים להזמין שולחן לצהריים". מה שולחן, איזה שולחן? בסך-הכל זוהי מכולת עם דוכן פלאפל. אבל הביקוש גבר, סגרתי את המכולת ופתחתי מסעדה צנועה, עם פלאפל, חומוס וטחינה, ואחרי זמן קצר גם ארוחות שלמות. קניתי שטח ממסעדה מרוקאית כשרה סמוכה, שנסגרה. לפני שנתיים רכשתי שטח נוסף.
- זוהי סתם מסעדה צרפתית כשרה?
פרץ: בכלל לא. כמעט כל המוצרים מיובאים מישראל. אני קונה גדול של הוד-לבן, אסם ויינות ישראלים. ראה – על הקירות דגלי ישראל, תמונות נוף ישראליות, וכמובן תעודות הכשר ותמונה של הרבי מלובביץ'. יש לי 50 עובדים, 14 מלצרים והיתר עובדי מטבח וניקיון. אני מעסיק רק מלצרים יהודים שומרי שבת, בחורים יהודים-צרפתים שכמעט כולם דוברי עברית.
_____
אחד המלצרים, אגב, הוא בחור ישראלי בשם תומר. זה עתה סיים לימודי תואר ראשון בפילוסופיה בסורבון, ובקרוב יתחיל בלימודי התואר השני. תומר: "בחופשה אני עובד כאן שעות רבות, כדי לממן את הלימודים. כשתתחיל שנת הלימודים, איאלץ לעבור למשרה חלקית".
שאלתי את פרץ איך מתנהגים התיירים הישראלים. הוא ביקש לפטור אותו ממתן תשובה.
- יש בעיות בתפעול המסעדה?
פרץ: בדרך כלל לא. החוק הצרפתי מסודר מאוד. באחרונה הוציאו הנחיות חדשות לתפעול מסעדות ובתי קפה, שיכנסו לתוקף בהדרגה עד 2015. הפעלתי הוראות אלו כבר עתה. לדוגמה, שיניתי את מבנה הדלתות כך שיתאימו לשעת חירום, וסידרתי כניסה נוחה לנכים.
|
|
עורך הדין שכח לרשום את השם המסחרי
|
|
|
|
|
|
- מה עושים המתחרים?
פרץ: כמה מסעדות באזור יהודי סמוך, רי רישה, נסגרו בשנים האחרונות, אבל לא בגללי (בדקתי, ואכן כך). בעבר היה למסעדה שם אחר. יום אחד גיליתי, שבאזור המונטמאר נפתחה מסעדה מתחרה, בשם זהה. הלכתי למסעדן והתרתי בו, שיש לי שם רשום. הוא צחק ממני ואמר "לך מפה!" פניתי לעורך דין, ואז התברר לי שעורך הדין שטיפל בזמנו ברישוי המסעדה, שכח לרשום כחוק את השם המסחרי. מיד שיניתי את השם ל"אס פלאפל", ורשמתי אותו.
- אתה עורך אירועים?
פרץ: לא. אין לי כוח ואין לי צורך בזה. המסעדה גם סגורה במוצאי-שבת.
- יש לך תוכניות להתרחב?
פרץ: להפך. אני כבר לא צעיר, ובכל זאת עובד 12 שעות ביום, יורד למרתף של המסעדה ומכין מאכלים חדשים. הייתי רוצה להוריד את המתח, לעבוד פחות. הבן יום-טוב (39) והבת מלי (31) כבר עובדים כאן. אני מקווה שיום אחד ייכנסו לניהול המלא.
- ומה תעשה אז?
פרץ: אני טס לישראל אחת לכמה שבועות. כשיהיה לי יותר זמן, אגיע לארץ לעיתים קרובות יותר.
|
|
|
|
|
|
זוהי באמת מסעדה כשרה יחידה במינה, אולי, בעולם: התפריט שלה כתוב בשש שפות – עברית, צרפתית, אנגלית, ספרדית, איטלקית ויפנית.
- מה פתאום תפריט ביפנית? איך הגיעו הביקורות העיתונאיות בסינית?
פרץ: רבים מהסועדים הם תיירים מארצות אלו. הם גילו את המסעדה וחוזרים אליה שוב ושוב. לעיתים אני מוצף דווקא בספרדים.
- נולדת מסעדן?
פרץ: בכלל לא! נולדתי בבולגריה, עליתי עם ההורים לארץ בגיל שבעה חודשים, שירתתי בצה"ל והתחלתי לחפש פרנסה. עבדתי במקצועות שונים, לא בעסקי אוכל. בגיל 28, ערב מלחמת יום הכיפורים, פגשתי את דייזי ונישאנו. דייזי היא ילידת פריז וגדלה ברובע הזה. במשך שנים לחצה עלי שנעבור לגור בפריז, ליד הוריה. סירבתי. אבל ב-1979 החמיר המצב הכלכלי, התקשיתי למצוא פרנסה, ואז נכנעתי לדייזי ועברנו לכאן.
|
|
| תאריך:
|
27/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
27/08/2010
|
|
אלעזר לוין
|
|
הלהיט: פלאפל ישראלי בעיר האורות
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
גיזמו בון
|
27/08/10 23:00
|
|
|
|
2
|
|
תייר ירושלמי
|
29/08/10 16:43
|
|
בכל מקום בעולם במדינות המתוקנות, כאשר התחבורה הציבורית הייתה מתנהלת כפי שמתנהלת על-ידי חברת אגד בירושלים, היו מגישים לה אולטימטום, שאם תוך פרק זמן סביר היא לא תשפר משמעותית את השירות לנוסעים, היא תועבר למפעיל אחר. אם השלטון לא עושה זאת, הציבור מאלץ אותו לעשות זאת. אבל אנחנו בישראל ובבירתה ירושלים. בירושלים, כשם שלא נוגעים באבנים שהן מקודשות, לא נוגעים גם במחדל הגדול של התחבורה הציבורית - כלומר הקואופרטיבי המונופוליסטי בעיר, ששמו חברת אגד, אשר משרת בראש ובראשונה את האינטרסים שלו ולא את ציבור הנוסעים שבעבור השירות החברה מקבלת הרבה כסף ציבורי.
|
|
|
|
|
עזבו אתכם מאולפני הרצליה, זה ממש לא היה המקום הנכון להיות בו כשהודיעו על הדחתו של נאור אלבז. גם לא הבית של עמדי או הבית של אלבז היו האתרים שבהם ניתן היה לחתוך את האוויר עם סכין. המקום שבו היו צריכות להתייצב המצלמות היה ביתו של מתניה טיירי. מתניה מי? אתם בוודאי שואלים. על זה בהמשך, אנחנו עוד נחזור אליו. כי בינתיים אין זמן, צריך להתאסף עם לפידים בוערים אל מול ביתה של ההפקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תושב מאחז לא-חוקי ופעיל חמאס נפגשים על שפת באר ומפריחים ביחד יונה. גם אם תקראו שוב ושוב את המשפט הזה, הוא עדיין ייראה לכם כמו פתיחה לבדיחה ולא כמו תיאור הלקוח מהמציאות. אבל נחום פצ'ניק, תושב המאחז שדה-בועז, מזוקן וחובש כיפת-קסדה כמו נער גבעות טיפוסי, וס', מחבל חמאס לשעבר, הפריחו יונת שלום בלב לבו של כפר ערבי, ואפילו הפכו לחברים של ממש. לא משהו ששר יעלה לדיון בישיבת ממשלה, לא אירוע שח"כ ירוץ להצטלם איתו, אבל הם מאמינים שמכאן תצמח המהפכה במזרח התיכון.
|
|
|
|
|
מה עושה הכינה נחמה במחלפות השיער של כיפה אדומה? ולמה היא מתקשרת לסבתה שלה בטלפון נייד? כל התשובות ועוד הפתעות על אודות פילים צבעוניים ומכשפות טרחניות שזורות בהצגה מוזיקלית לילדים "ספר לי סיפור", שעלתה בימים אלה בבכורה על-ידי התיאטרון שלנו בתיאטרון גבעתיים.
|
|
|
|
|
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
