|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מיתוס המסוכנות - והספין התקשורתי (א')
|
מדי פעם אנו מגלים כי הרוצח התורן אינו אלא "בעל עבר פסיכיאטרי" ● או שמא - סניגוריו הצינים מכינים לו פתח מילוט מאימת הדין הפלילי? בכל מקרה, למרות שביהמ"ש יקבע בדיעבד כי הרוצח כשיר לעמוד לדין, סטיגמת ה"מסוכנות" כבר תדבק במי שתויגו כ'חולי נפש'
|
|
מיתוס ה"מסוכנות" של מי שהוגדרו כ'חולי נפש'- הפרוטוקולים המודרנים של זקני ציון
|
|
|
|
|
|
|
מפעם לפעם אנו נחשפים בתקשורת לרצח מזעזע, כגון הרצח האכזרי שביצע איתי בן דרור בשלושת ילדיו, ומיד לאחר הרצח אנו למדים כי הרוצח היה "חולה נפש", ומכאן, ש"חולי נפש" הם למעשה רוצחים. לא משנה שבמרביתם של המקרים נמצאים רוצחים שהעלו טענת אי-שפיות שפויים, וכשירים לעמוד לדין, ממש כפי שבמקרה של איתי בן דרור, נמצא כי הרצח תוכנן היטב מראש, ולא אי שפיות הייתה שם, אלא רוע צרוף ומוחלט. תדמית ה"רוצחים" ה"מסוכנים" ה"מתפרצים" וה"בלתי צפויים" כבר דבקה באנשים אשר מוגדרים כ'חולי נפש', ואשר אין כל קשר בינם לבין אלימות/מסוכנות/פגיעה בזולת וכו', והנזק התדמיתי לקבוצה זו כבר נגרם, וזאת הגם שאנשים שתויגו כ'חולי נפש' נמנים עם הקבוצות המוחלשות והנרדפות ביותר בחברה, ולו בשל הסטיגמה שדבקה באנשים אלו, ו/או במעמדם המפלה בחוק: מצבם המשפטי של אנשים אשר תויגו כ'חולי נפש' דומה במובנים מסוימים למצבם המשפטי של נשים, שחורים או יהודים בדורות קודמים שבהם אפלייתם מוסדה בחוק. כך לדוגמה, בעוד שכל אדם בחברתנו נתפס כחף מפשע - עד שיוכח אחרת מעבר לספק סביר - אדם שתויג כ'חולה נפש' יאבד את חירותו על סמך "ראיות לכאורה" בלבד(!) ולפיהן הוא "עלול לסכן את עצמו ואת זולתו סיכון פיזי מיידי" - כאשר מדובר על סיכון עתידי, משוער, שמעולם לא התממש בעבר, ייתכן שלעולם לא יתממש בעתיד, ולמעשה מדובר ב מעצר מנהלי פר אקסלנס, ובפרמטר לשלילת חירות שמנוגד ל עיקרון החוקיות. עיקרון החוקיות קובע (סעיף 1 ל חוק העונשין, התשל"ז - 1977 כי "אין עונש ואין עבירה אלא לפי חוק או על פיו", או במילים אחרות, כדי שתקום לרשויות השלטון הסמכות, כמו גם ההצדקה לשלול חירותו של אדם בדרך של מעצר או מאסר, יש להצביע על עבירה ספציפית וקונקרטית וזאת כדי שלא תשלל חירותו של אדם על סמך מעשה עמום אשר ניתן לפרשו לכאן או לכאן. דא עקא - כאשר מדובר באנשים שתויגו כ'חולי נפש' - ניתן לשלול את חירותם על סמך קריטריון עמום - "מסוכנות". במסגרת סמינריון לתואר ראשון (אצל פרופ' דן ביין, נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר), חקרתי את קריטריטון ה"מסוכנות" כפרמטר לאשפוז כפוי, בראי עיקרון החוקיות. בחנתי את אופן ההנמקה של האינסטנציות השוללות את חירותו של אדם המוגדר כ'חולה נפש' לאור שני פרמטרים: חזקת החפות ו עיקרון החוקיות - בחנתי האם חירותם של מי שהוגדרו כ'חולי נפש' נשללה על סמך מעשים קונקרטיים שביצעו בזמן עבר, או שמא - על סמך "מסוכנות" עמומה, או עתידית, בלא תיאור של מעשה קונקרטי. |
|
|
מסמנים את המטרה סביב החץ
|
|
|
פסקי דין רבים שנבדקו גילו כי הגורם הפסיכיאטרי רוצה לטפל, אולם משנדרש הוא לעגן רצונו זה בקיומה של 'מסוכנות' הוא מוצא מסוכנות זו יש מאין, תוך הנמקה לאקונית, וזאת כפי שהתבטא בא-כוח העורר ב מחוזי ע"ש 142/00 (ת"א), פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, דינים מחוזי כרך לב(7) 653 (2000): - על יסוד העובדות, שכבר הובאו לעיל, ניתן לקבוע בוודאות, כי לא הייתה כל עילה של סיכון פיזי מיידי למערער או לסובבים אותו, ולפיכך, נימוק זה של ד"ר שיפר ניתן בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי, ואולי, כפי שטוען ב"כ המערער, מתוך הרגל, כנימוק שגור, על-מנת לשוות להוראה זו מראית עין של הצדקה לאשפוז כפוי.
באותם מקרים אשר בהם התשתית העובדתית נסמכה על עובדות של ממש ולא על הערכה מעורפלת וסתמית של מסוכנות, ניתן היה להצביע על עבירה מוגדרת אשר בה העורר נחשד, אולם בכך לא סגי: במרביתם של המקרים לעוררים לא ניתנה כל הזדמנות להשיב לעובדות, ואין לדעת אם באמת תשתית עובדתית זו התרחשה. גם כאשר הונחה תשתית עובדתית בידי הגורמים המאשפזים הם לא טרחו לבדוק תשתית זו ונימקו את הוראת האשפוז בטענה לאקונית באשר למסוכנות תוך שימת דגש על הצורך בטיפול, ומקל וחומר כאשר לא הונחה תשתית עובדתית בידי הגורמים המאשפזים: במקרים כאלו התנהגות אשר לדעת האינסטנציה הרפואית העידה על מחלה של העורר, הוגדרה באופן אוטומטי כ"מסוכנות" ללא חוליה מקשרת אשר תסביר כיצד המחלה (אם קיימת) מהווה אינדיקציה למסוכנות.
|
|
|
"נאלצת" לחתום? ליבי ליבי
|
|
|
חיזוק להנחות יסוד אלו מובא בדבריה של עו"ד דרורה נחמני כפי שהובאו מטעם האגודה לזכויות האזרח ב נייר עמדה שפרסמה: - בכינוס שנערך באברבנל ב–22.06.01 הצהירו רופאים כי במקרים מסוימים הם עוברים על החוק ורופא אחד אף אמר שהוא גאה בכך. בדיון שנערך במשרד הבריאות ב–25.07.01 אמרה עו"ד דרורה נחמני, פרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים ויו"ר הוועדה הפסיכיאטרית במחוז ירושלים, שהייתה חברה בוועדת שניט, שהמשפטנים אינם ששים ללכת לבית המשפט ולא בהכרח מעוניינים להעביר את ההחלטה על אשפוז כפוי לבית המשפט. כמו-כן אמרה שהיא כיו"ר של ועדות פסיכיאטריות נאלצת לחתום על שקרים, משום שאין בחוק מוצא לחוסר באלטרנטיבות טיפוליות בקהילה.
|
|
|
סתם כי בא לי... [AP]
|
|
|
עולה מדברים אלו כי ביסוד האשפוז הכפוי עומד הרצון לטפל, והעילה אשר קיומה נדרש בחוק מהווה רק האילן להיתלות בו, אך לא עילה עצמאית, תוך שלעיתים קרובות מאוד עצם קיומה של מחלת הנפש לבדה מוצגת כ'מסוכנות': כך לדוגמה בע"ש (ת"א) 1143/05 פלוני נ' היועמ"ש (טרם פורסם, ניתן ב-23.06.05) נקבעה מסוכנותו של העורר באופן סתמי ("יש מסוכנות לעצמו בעיקר ובמידה פחותה לאחרים"), ללא שהוצג ולו ממצא עובדתי אחד אשר מפרש מסוכנות זו, ובע"ש 384/00 (ת"א) פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית, דינים מחוזי, כרך לג(1) 598 (2000) מסוכנותו של העורר נומקה כך: "...היסטוריית האשפוזים הקודמים מעידה על התנהגות תוקפנית ואלימה בעת החמרה פסיכוטית וכי לפיכך, המערער עלול לסכן במסוכנות מיידית את סובביו", וזאת ללא כל תשתית עובדתית אשר מפרטת מסוכנות זו.
בע"ש (ת"א) 345/00 פלוני נ' היועמ"ש (פורסם בנבו) נומקה מסוכנותו של העורר בכך ש"...אם ישוחרר מאישפוזו, מצבו עלול להידרדר למצב שבו הוא מהווה סכנה לעצמו ולסביבתו", וזאת באופן סתמי ללא כל תשתית עובדתית אשר מבססת מסוכנות זו (באותו מקרה ניסו הרופאים ובני משפחתו לדלות כל פעם אירוע מעברו של העורר אשר יש בו משום זוטי דברים, כמו לדוגמה שבעבר הרחוק נהג באזור חשוך במהירות של 40 קמ"ש וסטה מן הדרך, התנהגות לא נאותה בבית מלון וכו', כאשר המצאת עילה חדשה בכל פעם מעידה שבעצם עילת האשפוז הייתה מושא לחיפושים משל הייתה יוסל'ה שוכמכר).
|
|
|
הופכים זבוב ל... [טיבור יגר]
|
|
|
לעיתים קרובות מדי מסקנת היותו של החולה מסוכן אינה מעוגנת בכל ממצא עובדתי, אלא מעשים של מה בכך מנופחים לכדי 'מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר' כאשר הרקע למסקנה זו הוא היותו של האדם 'חולה'. כך למשל ב ע"ש 2372/99 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, דינים מחוזי, כרך לב(7) 660 שני אירועים של מה בכך הוצאו מפרופורציה והוגזמו (מדובר בזריקת צלחת לעבר בני משפחה כחודשיים טרם האשפוז וכן בקללות וב"איומים" אשר לשאלת העוררת התבררו כזוטי דברים במהלך ויכוח). אולם הוועדה אישרה את האשפוז תוך קביעתה כי לא המעשים בעומדם לבדם מרמזים על סכנה, אלא "... כאשר עובדה זו חוברת להיכרות חברי הוועדה עם המערערת, מתוך עיון בתיקה ולאחר שמיעת בני משפחתה, יש בכך די כדי להסיק על קיומו של סיכון מיידי...". גם ב ע"ש 1527 פלוני נ' היועמ"ש (פורסם בנבו) מסביר השופט ניל הנדל כי "...באת כוח המערער טענה, כי תקיפה אחת אינה עונה על דרישת החוק. תשובתי לכך היא שאין אנו עוסקים בהליך פלילי בו ניתן להתייחס רק למעשה שיצא לפועל, אלא על הרשות המנהלית לבחון מסוכנות, קרי, הסכנה הפוטנציאלית שאורבת לסביבה ולחולה עצמו, היה וישוחרר".
|
|
|
כמו באיראן... [AP]
|
|
|
במקרים רבים הרצון הפטרנליסטי של המערכת לאשפז בכפייה היה כל כך עז, עד ש'אילן' המסוכנות שנתלו בו היה מגוחך: כך היה במקרה (ע"ש 1057/05 פלונית נ' היועמ"ש (טרם פורסם, ניתן ביום 4.4.05)) של צעירה אשר טענה שהוריה מתעללים בה, טענה שהאינסטנציה השיפוטית התעלמה ממנה היות ומדובר ב'חולת נפש' על כל המשתמע מכך מבחינה סטראוטיפית (דבריה ודאי אינם אלא הפרזות שלה שלא לאמר "פרי דמיונה" כביכול): היא עשתה ככל יכולתה שלא להימצא בביתה, והסתובבה ברחובות או לנה אצל חברותיה מהעדה החרדית. שוטטותה ברחובות, שוטטות אשר ניתן כאמור לפי ההגיון לייחס לטענתה (הסבירה מאוד) כי הוריה מתעללים בה הוצגה כ"סכנה לעצמה" שכן "היא עלולה ליפול לניצול" . המסוכנות לזולתה עוגנה בממצא אחד: נסיונה להדוף את אימה אשר פרצה לחדרה ללא רשותה, התנהגות אשר לולא דובר בצעירה אשר הוגדרה 'חולת נפש' הייתה חוסה תחת ההגנה שבס' 24 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
נימוק אבסורדי נוסף אשר נמצא בהוראות האשפוז אשר תועדו בפסקי הדין הוא עצם העובדה שאישה מסוימת קיימה יחסי מין באופן תדיר מידי לטעמו של הפסיכיאטר המחוזי, מה שהיווה עילה לאשפוזה הכפוי (ע"ש 420/00 פלונית נ' היועמ"ש (פורסם בנבו).
נימוק אבסורדי נוסף להארכת אשפוז כפוי היה "מסתכסך עם מטופלים אחרים מה שמזמין תוקפנות כלפיו" (ע"ש 384/00 (ת"א) פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית, דינים מחוזי, כרך לג(1) 598).
|
|
התנגדות לגיטימית מוצגת כ"מסוכנות"
|
|
|
|
עמדת על חירותך? "מסוכנות"!
|
|
|
לא פעם התנגדות אדם לאשפוזו הכפוי, אשר מלכתחילה היה לא חוקי מבחינת דרישות החוק, הוצגה כ"מסוכנות" והיוותה עילה לאשפוזו הכפוי של אותו פלוני: כך היה במחוזי ע"ש 142/00 (ת"א) פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, דינים מחוזי כרך לב(7) 653, שם אימו של המערער יזמה הליכי אשפוז כפוי כנגד בנה, ומשאלו נודעו לו, הטיח בה בזעם כי "אם רוצים להפטר ממני, עדיף שיקחו רובה ויהרגו אותי", מה שפורש ע"י הפסיכיאטר המחוזי כ"איום" והיווה "עילה" לאשפוזו בכפייה, עילה אשר נתבררה בדיעבד כבלתי חוקית תוך שהשופטת רוטלוי מותחת ביקורת חריפה על הגורמים אשר אשפזו את העורר בכפייה ולפיה: "למרבה הצער, בתיק זה, שבו היו מעורבים מספר פסיכיאטרים, ממחוז תל אביב ומחוז המרכז, הופרה ברגל גסה כל זכות של המערער". גם בפרשה נוספת הוגדר צעיר כ"מסוכן לעצמו" וזאת מדוע? משום שקפץ מרכב נוסע. ומדוע קפץ מרכב נוסע? כי דודיו גררו אותו שלא כדין לרכב, במטרה לאשפזו בכפייה, התנהלות אשר נקבע בידי השופט טל כי אינה חוקית ומהווה עוולה של תקיפה. השופט טל הורה על שחרורו.
|
|
|
סביונה רוטלוי... מזועזעת [בוצ´צ´ו]
|
|
|
ברוח זו כתבה השופטת רוטלוי ב ע"ש 368/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מח 2000(3), 10129: - השערות תסמרנה לנוכח קריאת החומר המצוי בתיק הרפואי של המערערת כיצד ייתכן, שהיום, במאה ה-21, לאחר חקיקת חוקי יסוד, ולאחר שלפני קרוב לעשר שנים תוקן החוק לטיפול בחולי נפש כדי למנוע אשפוזים כפויים שלא לצורך ושלא על-פי החוק, עדיין מתעלמות הרשויות השונות מהוראות החוק ומפסיקות בתי המשפט ועושות ככל העולה על דעתן לגבי אשפוזם הכפוי של אזרחים. במקרה הנוכחי, מבלי להיכנס לפרטים, הוגדרה המערערת כמי שמסכנת סיכון פיזי ומיידי את עצמה ואת הסובבים אותה מבלי שהדבר נומק כדבעי, אבל כאשר ברקע מופיע סיפור של מתן סטירה לבנה הבוגר. גם אם עובדה זו הייתה נכונה, קשה להאמין, שבשנת 2000 יהא זה בסיס לקבוע, כי אדם מסכן את זולתו סיכון פיזי מיידי וכי אהיה בכך כדי להצדיק את אשפוזו הכפוי.
|
|
"אם פסיכיאטר רוצה, אז מטאטא יורה"
|
|
|
|
"מסוכנות" כפרי בשל [פלאש 90]
|
|
|
ממצאים אלו אשר עולים כפורחים מניתוח עילות לאשפוז כפוי מתוך פסקי דין ישראלים, עולים בקנה אחד עם מחקרים אשר נערכו בארצות הברית ואשר מובאים בספרו של היועץ המשפטי של משרד הבריאות, ד"ר אסף טויב ( "משפט, פסיכיאטריה ומערכת בריאות הנפש בישראל – נושאים נבחרים" פרלשטין-גנוסר – 2007 ), ולפיהם, האינסטנציה הרפואית רוצה לאשפז בכפייה, והעילה המשפטית (כדי לעמוד בדרישות החוק) אינה אלא עניין פורמלי שיש להסדיר, תוך התעלמות מהעובדה שראשית צריכה לקום מסוכנות, ובעקבותיה טיפול כפוי ולא להפך 1. בארצות הברית, כאשר בני משפחה חפצים לאשפז את קרובם - אשר הם סבורים כי הוא "חולה נפש הזקוק לטיפול", הם מחפשים ותרים אחר אותה עילה בחוק אשר להערכתם – תתקבל ביתר קלות בבית המשפט. כלומר – קודם מגיע הרצון לאשפז, ועילת האשפוז (מסוכנות עצמית או לסביבה) אינה אלא ה'תירוץ' אשר יצדיק את האשפוז, ואין לה קיום עצמאי (ראה בספרו של טויב, בעמ' 383 – 389). השופטים מצידם – 'מעגלים פינות' ולא מקפידים קלה כחמורה על הקריטריונים לאשפוז כפוי המעוגנים בחוק. לשיטתו של אפלבאום - "אנשים הזקוקים לטיפול נפשי מוגדרים בידי רופאים כ'מסוכנים' – בהיעדר הוכחה שהם אכן כאלו".
|
|
"המערכת תמצא כבר את הנימוק לאשפוז כפוי"
|
|
|
|
כך קולעים לסל ה"מסוכנות" [AP]
|
|
|
את השלכת תוצאות מחקרו של אפלבאום על מחקרו שלו מסכם טויב (בעמ' 388) במילים הבאות: - בתחום האשפוז הכפוי האזרחי בארצות הברית, נטיית המשתתפים בהליך תהא להגמיש את הוראות החוק, כדי לאפשר אשפוז כפוי של חולי נפש כשמצבם הנפשי מצריך זאת גם כאשר העילות הנקובות בחוק אינן מתמלאות במלואן או בחלקן. אם נניח שהשחקנים העיקריים במערכת בריאות הנפש מרגישים צורך לפעול באופן דומה, קרי, לפי מודל "ההגיון הפשוט", נוכל להציע הסבר נוסף לשיעורים שנתקבלו בהקשרם של חולי נפש המוגדרים מסוכנים לסביבה והמאושפזים אשפוז כפוי, למרות שככל הנראה הם אינם עומדים בעילת המסוכנות האמורה. כפי שפורט בהרחבה בפרק השלישי לעיל, בישראל נהוג המודל הרפואי ולא המודל המשפטי. המשמעות הנגזרת מכך הינה, כי שיקול הדעת מסור לפסיכיאטר המחוזי, או לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית בנוגע למצבו הנפשי של המטופל. שיקול דעת זה נתון לביקורת שיפוטית רק במידה והחולה החליט לערער על החלטת האשפוז של הפסיכיאטר המחוזי או הוועדה הפסיכיאטרית לבית המשפט המחוזי. ניתן לגרוס כי מצב זה בו אין מחוייבת מעורבות של המערכת המשפטית יתכן ומעצים את השפעתו של מודל "ההגיון הפשוט". ניסיון להציג את האמור במילים אחרות יגרוס כי, במידה והמערכת הפסיכיאטרית בישראל מגיעה למסקנה, כי ניצב בפניה חולה נפש הזקוק לטיפול נפשי, היא כבר תמצא את הנימוק הפורמלי להצדיק את אשפוזו הכפוי וזאת מבלי שתהא נתונה, במרבית המקרים, לביקורת משפטית.
|
|
"מסוכנות" כדרך להצדיק אשפוז כפוי
|
|
|
|
מראית עין של חוקיות
|
|
|
מן המחקר שערכתי במסגרת הסמינר, ואשר תוצאותיו אוששו במחקרים דומים אשר נערכו בארצות הברית עולה, כי המערכת הפסיכיאטרית חפצה לאשפז בכפייה אנשים שהוגדרו כ'חולי נפש' מטעמיה הפרטרנליסטיים שלה, אולם בהתקיים דרישת החוק, אשר קובעת כי מסוכנות היא תנאי מקדמי לאשפוז, נתלים הגורמים המאשפזים באירועים של מה בכך, או לחלופין, מציינים באופן סתמי כי מתקיימת "מסוכנות", הכל כדי לשוות נופך חוקי לאשפוז הכפוי ולקיים מראית עין של קיום דרישות החוק.
תיוג אנשים אשר הוגדרו כ'חולי נפש' כמסוכנים מאפשר, אמנם, לשוות מראית עין של חוקיות להליך האשפוז הכפוי, אולם הוא משמר בתודעת הציבור דימוי הרסני וסטראוטיפי של "חולה נפש מסוכן", דימוי אשר נולד מטעמים פוליטיים (רצונה של המערכת הפסיכיאטרית לאשפז בכפייה מטעמים פטרנליסטים חרף דרישות החוק אשר אינן מאפשרות לאשפז בכפיה אלא בהתקיים מסוכנות), ואשר משחיר את דמותה של קבוצה שלמה.
|
|
|
"להלביש" תיק פלילי
|
|
|
בראיון אשר קיימתי עם שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס, סביונה רוטלוי, הצגתי בפניה את טענתי, ולפיה שלילת חירותם של אנשים אשר הוגדרו כ'חולי נפש' על סמך פרמטר כה עמום כגון מסוכנות, סותרת את עיקרון החוקיות. שאלתי אותה האם לשיטתה ראוי לקבוע בחוק כי ניתן יהא לאשפז בכפיה את מי שהוגדר כ'חולה נפש', רק אם ניתן יהא להצביע על עבירה בחוק. היא התנגדה לכך בנימוק שאם תוצב בחוק דרישה של עבירה פלילית כתנאי מקדמי לאשפוז כפוי, ילבישו על חולי הנפש עבירות, רק כדי להצדיק את אשפוזם הכפוי: - אני לא מקבלת את הגישה אשר שמה בסירה אחת את העבריינים ואת חולי הנפש, כי רוב חולי הנפש הם לא עבריינים, וזו סטיגמטיזציה שלהם כעבריינים, עצם העובדה שאת מתנה את שני התנאים ביחד, בעיני זה לא נכון, חולי הנפש, אני חושבת שוודקא גישה כזו יכולה להוביל לפרשנות לא נכונה של מהן עבירות. אם ניטול את פסק הדין של השופט טל אשר אישר אשפוז כפוי של צעירה אשר הדפה את הדלת כאשר אימה פרצה לחדרה, תוך שהוא משתמש באירוע זה בכדי להגדירה כ"מסוכנת", ילבישו עליה תיק של 'תקיפה'. אם אדם מסכן את עצמו או את אחרים, את צריכה לבדוק את זה לאור העובדות שמוכחות בפניך, בצורה שאת מציעה זה יכול ליצור משהו מאד מלכותי, של יצירת עבירות, שכבר יצאנו מהם כדי להלביש את האשפוז על אותו אדם. אני חושבת שיש להפריד הפרדה טוטלית לבין טיפול בחולי נפש, שאפילו יכול להיות חלק מחוק זכויות החולה, אם לא רוצים שזה יהיה חוק נפרד, אבל בשום פנים ואופן לא לערב עם עביירנות, זה אפילו מקומם.
במילים אחרות, לטענת רוטלוי, אם תוצב בחוק דרישת סף לאשפוז כפוי, של ביצוע עבירה פלילית, "יולבשו על חולי נפש עבירת פליליות", ו"תוטל עליהם סטיגמה של עבריינים". אולם הליך זה אירע כאשר הוצבה בחוק דרישת סף של מסוכנות, כפרמטר בלעדיו אין לאשפוז כפוי: הגם שכוונת המחוקק הייתה להגן על חירותם של חולי נפש, התוצאה שנגרמה בפועל היא יחוס 'מסוכנות' לחולי נפש וטשטוש מושגי בין "חולי נפשי" לבין "מסוכנות".
|
|
מניפולציה צינית של סניגורים פליליים
|
|
|
|
"לא שפוי?" יאללה יאללה! [פלאש 90]
|
|
|
לשיטת פוקו, בחיבורו 'סדר השיח' (1971), אמת אינה דבר מוחלט ובלתי תלוי, אלא היא בעצמה תוצר היסטורי, כפוי ושרירותי ביסודו: האמת והידע, לשיטתו, אינם אלא תוצר של יחסי כוח: ניתוח הולדת המיתוס בדבר מסוכנותם של מי שהוגדרו כ'חולי נפש', מגלה כי המיתוס נולד הודות לצרכים ארגוניים ומערכתיים של מערכת בריאות הנפש (הצורך להמשיך ולמלא את המוסדות הפסיכיאטרים בחולים מאושפזים, וזאת לאחר שהמחוקק הציב קריטריון נוקשה של "מסוכנות" כתנאי לאשפוז, או אז כולם הפכו ל"מסוכנים").
בנוסף, מיתוס מסוכנותם של חולי נפש נתרם גם מטענתם הצינית של סניגורים פליליים כי לקוחם, אשר מואשם בעבירה פלילית, אינו שפוי: זוהי טענה אדברסרית צינית לרוב, אשר נועדה למלט עבריינים ממלתעות ההליך הפלילי, אך כל פעם שהיא נטעת מחדש, היא מחזקת את הסטיגמה בדבר מסוכנותם של חולי נפש. לפי ספרו של טויב (בעמ' 315), אך ורק 28 איש בשנה בממוצע אושפזו באשפוז כפוי פלילי מכוח סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 לאחר שביצעו עבירה, משום שנמצא כי לא היו כשירים ובעלי מחשבה פלילית בעת ביצועה, וזאת מתוך 117 אלף איש בשנה אשר עומדים לדין בשל עבירות פליליות (לרבות תעבורה) בערכאות השונות. היות ואחוז ההרשעות במשפטים פליליים הוא מעל ל – 99%, למעשה – אך ורק 0.0002% מן העבריינים המורשעים בישראל נמצאו כמי שלא היו שפויים בעת ביצוע העבירה, מה שמלמד על המציאות, לעומת המיתוס המטופח בידי התקשורת בדבר "חולי נפש מסוכנים".
|
|
|
זקני ציון (גם הם "מסוכנים") [AP]
|
|
|
חרף המיתוס המטופח בידי התקשורת, בדבר "מסוכנותם" של מי שתויגו כ"חולי נפש", "מסוכנות" זו אינה אלא פרי של אינטרסים צרים – מערכתיים – במקרה של אשפוז כפוי אזרחי – בו המערכת הפסיכאטרית מודעת לכך שהחוק דורש "מסוכנות" לצורך הכשרתו החוקית של אשפוז כפוי, ו"מוצאת" "מסוכנות" זו מן היקב ומן הגורן, וציניים – במקרה של סניגורים פליליים אשר יעשו הכל בכדי לשחרר את לקוחם – הנאשם ברצח – מאימת הדין - לרבות הכרזה עליו כבלתי שפוי, והכתמת ציבור שלם – של אנשים אשר איתרע מזלם ואשר סובלים ממגבלה פסיכיאטרית – או תויגו בתיוג פסיכיאטרי – כ"מסוכנים", "פרועים", "בלתי צפויים" ו"אלימים". עם זאת, כפי שאמחיש בחלק הבא של הכתבה, לתקשורת ממש לא אכפת כיצד נולד המיתוס – היא 'חוגגת' עליו ומטפחת אותו, הכל בכדי להצהיב – ולהגדיש את הסאה, ליצור סנסציות זולות, לא משנה שכאשר היא רומסת את כבודה של אוכלוסיה שלמה – היא מתנהגת באופן השטריימריסטי ביותר שניתן להעלות על הדעת.
|
|
| תאריך:
|
27/09/2010
|
|
|
עודכן:
|
27/09/2010
|
|
ענבל בר-און
|
|
מיתוס המסוכנות - והספין התקשורתי (א')
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
צבי גלברד
|
28/09/10 08:03
|
|
|
|
2
|
|
ירון זכאי
|
28/09/10 10:44
|
|
|
|
3
|
|
איש עצוב
|
28/09/10 10:51
|
|
|
|
4
|
|
אלעד33
|
29/09/10 19:53
|
|
|
|
5
|
|
אלעד33
|
29/09/10 20:14
|
|
|
|
6
|
|
אלעד33
|
29/09/10 21:55
|
|
|
|
|
|
איש עצוב
|
30/09/10 16:18
|
|
|
|
|
|
אלעד33
|
30/09/10 19:03
|
|
|
|
7
|
|
י. טרחשינובינסקי
|
22/06/14 17:59
|
|
ישראל רוזנצווייג ישב מיואש על ספסל העץ בחנותו. תריס המתכת היה מגולגל מטה, וחסם את היציאה. המגהץ עמד על שתי לבנים ליד קרש הגיהוץ, והפחמים שבתוכו התקררו לאיטם. הדלת לחצר הקטנה מאחורי החנות הייתה פתוחה, והשמש שעמדה ברומו של הרקיע הבליטה את השקעים בין אבני הריצוף. קירות הבתים מסביב לחצר היו גבוהים וחלקים. לא היה כל סיכוי להיחלץ.
|
|
|
|
|
הכיוון הוא 120 מעלות. עוד מאתיים מייל לנמל בקפריסין והטייס האוטומטי בסירה, שאמור לשמור על הכיוון, מסרב לעבוד, ומשאיר לי את העבודה האינסופית של שמירת כיוון בים הגלי, בלי סימן יבשה מאופק אל אופק. בעוד חצי שעה, איתמר, אחי הסרבן, יחליף אותי על ההגה, אחריו במשמרת ברוס ואז גלין. אם הכל ילך כשורה, נגיע לפמגוסטה בצהרי שבת ושם נאסוף את שאר הנוסעים, שיחד איתנו, עד כמה שזה אולי נשמע מוזר, ינסו לשבור את המצור על עזה. כבר כמה שבועות שאנחנו עושים דרכנו מזרחה, מהאי היווני שבו נקנתה היכטה, מצפון לפלופונז דרך התעלה הקורינטית, איי הציקלגים ועוד. כבר חווינו כמעט את כל סוגי התקלות שבספר: כבו והתלהטו לנו המנועים, התנתק ההגה במפתיע, העוגן נתקע, נקרע המפרש, סערה, ועוד. מה שעדיין לא חווינו זה את סגולותיו, נפלאותיו ונחת זרועו של צה״ל. למי ששכח - הצבא הכי מוסרי בעולם. עדיין לא התנגשו בנו סירות המלחמה, עדיין לא הורידו עלינו חיילי קומנדו ממסוקים ועדיין לא ירו בנו הצלפים. האתגרים האלה עוד לפנינו ואותם נחווה יחד עם הנוסעים, ביניהם ניצולי שואה, אב שכול ועוד. הרוח הדרום מערבית מתחזקת מעט, והמצפן מתנדנד בין 120 ל-130 מעלות. אני מציץ ב-GPS ורואה שאני בסחיפה קלה שמאלה. נו, אם הטייס האוטומטי היה עובד הייתי יכול פשוט לשבת, להסתכל בגלים ולכתוב בנחת.
|
|
|
|
|
פריצת דרך חדשה שהושגה בזכות מאמצי המחקר של IBM עשויה לשנות בעתיד את עולם המחשוב לבלי הכר. חוקרים במעבדות IBM הצליחו לפתח טכניקה חדשה שמאפשרת לראשונה לעקוב אחר התנהגותו של אטום בודד בזמן אמת ולתעד אותה, מה שיאפשר בעתיד לפתח התקני מחשוב חדשים המבוססים על טכנולוגיה ברמה האטומית.
|
|
|
|
|
במראה קיבוצי משהו, כשהוא לבוש בחולצת צווארון ששוליה אינם תחובים במכנסיים, עלה יהודה שביט לברך את הבאים בשערי פסטיבל הרנסאנס בקיבוץ יחיעם. אלא שהזרקורים שהאירו את הבמה לא הספיקו כנראה לראש מועצת מטה אשר להקריא את הדף שהביא עימו מבעוד מועד. כך, בעודו מתאמץ לפענח את הכתוב, המתין לו הקהל. והמתין והמתין, עד שמחא כפיים. כפיים מן הסוג שמוחאים למי שכבר סיים את דבריו. שביט לא אמר נואש, זנח את הפתק אותו ניסה לפצח במשך דקה ארוכה, ועבר לאלתר.
|
|
|
|
|
תחת הכותרת "הנדוניה של ברק" (ידיעות-אחרונות / 24.9.10) מביא לנו העיתונאי הבכיר שמעון שיפר סיפור מפי "איש עסקים בכיר" שבו הוא מאשר את גרסתו של אולמרט לפיה אהוד ברק רקח מזימה שתכליתה סילוק עמיר פרץ ממשרד הביטחון, והחלפתו. מהטריבונה של האזרחים, הסיפור הזה נראה כמו האבקות בוץ. מנקודת מבטו של אולמרט, מדובר בתוספת דבש לנקמה המתוקה שלו בשנוא נפשו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
מאז אסון ה-7 באוקטובר 2023, ניכר כי המושג "הפקרה" נחרת בשיח הציבורי כתיאור מצב המייצג את אשר פקד אותנו ביום המר והנמהר ההוא - קלות הבלתי נסבלת של ייחוס אשמת "הפקרה" לממשלת ישראל
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
