אמריקה שלחה מפציץ כבד

לפי דוח של הקונגרס האמריקני, ארה"ב השקיעה עד היום 392 מיליון דולר בהקמת הכוחות הפלשתינים ובאימונם. אולם גם בתום חמש שנים לקיומם, הכול שואלים אם מה שמתואר כסיפור הצלחה גם יישאר כזה.

"בחודשים האחרונים, רמת שיתוף הפעולה בין כוחות דייטון לצד הישראלי טובה מאי פעם", אומר אל"מ ((מיל.)) שלום הררי מהמכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי. "לפלשתינים", אומר הררי, "יש אינטרס מובהק להוכיח לאמריקנים ולאירופים איזו כברת דרך הם עשו ועד כמה אפשר לסמוך עליהם - כי הם רוצים עוד שטחי שליטה ביו"ש שיעברו לרשותם בערים, בחברון למשל".

"הפלשתינים רוצים עוד תחנות משטרה באזורים הכפריים, והדרך לקבל את זה היא להוכיח שליטה ויכולת. והם אכן מצליחים כבר תקופה ארוכה לשלוט ברחוב הפלשתיני. הם יודעים להרגיע, בין אם בשיחות, בין אם באיומים, ובין אם בשחרור לחץ מבוקר. הם גם הצליחו להוריד משמעותית את הפעילות העוינת לאורך הצירים והכניסו אווירה של סדר".

"אולם", מזהיר הררי, "כל זה יכול להשתנות. במקום אחד כשלו כוחות דייטון - וזה בכל הנוגע לאיסוף נשק. זו נותרה בעיה חמורה. בשטחים מסתובב הרבה נשק ששייך לגדודי חללי אל-אקצה, לחזית העממית. יש היום לפחות 100 אלף כלי נשק ששוכבים מתחת לבלטות ומתחת לטרסות - ולא נאספו. וזה נשק שבעת משבר יכול לצאת במהירות מהמחבוא והתמונה כולה עלולה להתהפך".

האם גם כוחות דייטון עלולים 'להתהפך'? "ובכן", אומר הררי, "עם כל זה שמדובר באנשים איכותיים, בפיקוד משוכלל יותר, בתוכניות אימונים מעמיקות ובהטמעה של תודעת מקצועיות, שירות ונאמנות גבוהה, ודאי יחסית לכוחות בעידן ערפאת - התשובה היא כן, זה יכול לקרות".

הררי מביא תרחישים שעשויים להוביל להתמוטטות הסדר הטוב: "מצב של גולדשטיין 2 למשל, או מצב כמו בתקרית בסילואן שמסתיים במות ילדים, יכול להצית שרשרת אירועים ברחוב הפלשתיני, שתעבור דרך מסגדי הר הבית ותצית אירועים נוספים. ואם הרחוב הפלשתיני ייכנס להתקף זעם, ההשפעה תחלחל גם לתוך כוחות דייטון, ובודדים או קבוצות בכוח יכולים להתהפך נגדנו. הרחוב משפיע גם עליהם. זה יכול לקרות. הכול תלוי בעוצמת הגירוי".

במבט לאחור, דייטון הניח את היסודות. וזה לא היה פשוט. קרוב לחצי מהזמן, היחסים בין דייטון לבין רה"מ הפלשתיני סלאם פיאד היו מתוחים. וליתר דיוק, השניים לא דיברו. המתח הגיע לשיאו לאחר הרצאה שנתן דייטון ב'וושינגטון אינסטיטוט', מעוז אמריקני שמרני ופרו-ישראלי, שבה תיאר הגנרל כיצד כל מועמד לשירות בכוח הפלשתיני עובר תהליך מיון וסינון תחת עינם הפקוחה של שירותי הביטחון הישראלים, הירדניים והאמריקניים. דייטון אף התגאה בכך שהוא בעצם מייצר "סוג חדש של פלשתיני". פיאד, שחשש כל הזמן מדימוי של משת"פ, רתח ודרש להדיח את הגנרל דייטון.

מולר, מן הסתם, יידע להימנע מתיקולים מסוג זה. תפקידו יהיה לא רק לבסס את הישגי קודמו בתפקיד ולחזקם: יש סימנים לכך שהתפקיד שמייעד ממשל אובמה למולר חותר להרחיב את הגדרת תפקידו של המתאם הביטחוני בין ישראל לרש"פ לסוג של מתאם אזורי. כך למשל, לפני שנתיים נמנה מולר עם צוות אמריקני שיצא לשיחות בדמשק עם נשיא סוריה בשאר אסד, שם נידון בין השאר הטיפול במסתנני אל-קאעידה מסוריה לעירק.

מולר קיים גם שיחות בלבנון, כך שלמתאם החדש יש ניסיון מדיני-צבאי במגעים עם המדינות הנמצאות בטריטוריה של סנטקום. הוא גם מוכר לצוותו של השליח מיטשל בעקבות אותו ביקור בדמשק שכלל גם את פרד הוף, סגנו של מיטשל.

ההערכה כעת היא שממשל אובמה חותר ליצירת סוג של תיאום בין סנטקום (כאמור, מרכז הפיקוד של הצבא האמריקני, החולש על המרחב המזרח תיכוני) לבין התוכנית הביטחונית של הממשל לגבי הרש"פ. זוהי אחת ממטרות-העל של הממשל האמריקני, ותפקידו האחרון של מולר, כאחראי על התכנון והאסטרטגיה בסנטקום, מכשיר אותו היטב לכך. ניצנים לתפיסה חדשה זו אפשר היה לאתר עוד לפני שבעה חודשים, בעקבות הדלפת 'דוח פטראוס'.

כזכור, במרס האחרון פרסם המומחה לענייני ביטחון מרק פרי מאמר ב'פוריין פוליסי מגזין', שבו תיאר לפרטי פרטים תדרוך חשאי שערכו שניים מנציגי סנטקום לפני הרמטכ"ל האמריקני, מייק מאלן, בראשית ינואר השנה. פרי דיווח כי מפקד סנטקום דאז, הגנרל דיוויד פטראוס, שלח למשרדו של הרמטכ"ל שני קצינים, שהציגו לפניו תמונת מצב קשה של האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון. במרכזו של אותו דיווח עמדה האזהרה שלפיה העיקשות הישראלית מול הפלשתינים מסכנת את מעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון, וכי המנהיגים הערבים הולכים ומאבדים אמון בהבטחותיו של ממשל אובמה.

הממצאים, הסבירו הקצינים לרמטכ"ל האמריקני, הם תוצאה של סבב פגישות שערך ראש סנטקום, הגנרל פטראוס, במדינות ערב - ובכל המפגשים הללו הוצגה אמריקה לא רק כחלשה, אלא גם כמי שמעמדה הצבאי באזור הולך ומתפורר.

השורה התחתונה של הדיווח הייתה כי יומיים לאחר אותו תדרוך שלח הגנרל פטראוס נייר עמדה לבית הלבן שבו ביקש כי שטחי הרש"פ ביהודה, שומרון וברצועת עזה, שכיום משתייכים לפיקוד האירופי של הצבא האמריקני, יוכפפו לתחום אחריותו. על-פי דיווחו של פרי, בקשתו של פטראוס אומנם נדחתה על הסף, אולם דבריו לא נפלו על אוזניים ערלות.

התוצאה: ממשל אובמה החליט להפעיל לחץ כבד יותר על ישראל כדי להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, ושלח את מיטשל לסבב בכמה בירות מזרח תיכוניות כדי להרגיע את שליטי ערב. בנוסףּ, הרמטכ"ל מאלן התבקש להיפגש עם הרמטכ"ל גבי אשכנזי ולהציג לפניו את התמונה. בדיווח הרשמי נטען כי אותה פגישה בין השניים עסקה באירן, וכך אכן היה. אולם פרי כתב שמאלן הציג לאשכנזי באותה פגישה גם את המסר שלפיו ישראל חייבת לראות את הסכסוך מול הפלשתינים גם בהקשר האזורי הרחב, ואת השפעתו על מעמדה של ארצות הברית במזרח התיכון.

ימים ספורים לאחר ההדלפה הופיע פטראוס בשימוע בסנאט האמריקני, שם אמר כי "המתחים בין הישראלים והפלשתינים מתלקחים תכופות לכדי אלימות ועימותים חמושים רבי-היקף. הסכסוך מלבה רגשות אנטי-אמריקניים, בגלל דימוי ההעדפה האמריקנית את ישראל. הזעם הערבי בסוגיית הפלשתינים מגביל את החוסן והעומק של השותפויות האמריקניות עם ממשלות ועמים במרחב, ומחליש את הלגיטימיות של ממשלים מתונים בעולם הערבי. בה בעת, אל-קאעידה וארגונים אחרים מנצלים זעם זה כדי לגייס תמיכה. הסכסוך גם נותן לאירן השפעה בעולם הערבי באמצעות לקוחותיה, חיזבאללה וחמאס".

שבעה חודשים אחרי, השורה התחתונה של פרשת פטראוס היא אולי ההבנה כי מה שגרם לשינוי החד בעמדת הממשל האמריקני לא היה תקרית הבנייה במהלך ביקורו של סגן הנשיא ג'ו ביידן בירושלים במארס האחרון, שהובילה להקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. זה היה רק הטריגר. השינוי האמיתי התרחש חודשיים קודם לכן, כשהגנרל פטראוס שלח את המסר לפנטגון.

מאז עברו מים רבים בנהר הפוטומק. הגנרל פטראוס עבר מזירת עירק לזירה האפגנית, אולם הפיקוד הוא אותו פיקוד והמסר הותיר את חותמו. כעת מגיע לזירה גנרל חדש, מייקל מולר, וכאמור, לפי כל הסימנים הוא מביא עימו תפיסה רחבה הרבה יותר של תפקיד מתאם הפעילות הביטחונית בין ישראל לרש"פ. אז כן, גם הוא יעסוק באימון הכוחות הפלשתינים, אך אלמנטים חדשים בתפקידו, בעלי אופי דיפלומטי ואזורי, צפויים לבוא לידי ביטוי, וזה מחייב היערכות חדשה גם מן הצד הישראלי.

בין חנוכת ברזייה בבית ספר לחנוכת מפעל חדש, זכינו השבוע לראות את רה"מ הפלשתיני, סלאם פיאד, נוטש את חליפת הפקיד ומתייצב למסיק זיתים חמוש בטי-שירט עממית, ולראשו כרוכה כאפייה בסגנון סולטן.

עונת המסיק היא הפוטו-אופ האולטימטיבי, ופיאד מקפיד לא להחמיץ שום הזדמנות צילום, החל בשריפת מוצרי תעשיה ישראלים וכלה בניעור עצי זית. כידוע, עונת המסיק הפכה בשנים האחרונות לזירת קרבות בין הפלשתינים למתנחלים. צה"ל אומנם שומר על המוסקים הפלשתינים והמשטרה מראה נוכחות, אולם פיאד ניצל את ההזדמנות כדי לומר שמה שהפלשתינים זקוקים לו זו "חדמת מדניה" - מין גיוס כללי שיהפוך את מסיק הזיתים לאירוע ממלכתי מסודר.

אולם המסיק הוא כנראה רק חלק מהקונספט הכולל של פיאד, החותר לבנות את המוסדות הפלשתינים מלמטה למעלה, וגיוס צעירים פלשתינים לשירות לאומי כללי נרחב הוא כלי שלא נוצל עד כה.

אל"מ ((מיל.)) שלום הררי, מהמכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה, אומר שהרעיון הזה "מעניין, אך לא צריך להיבהל. לא מדובר בכוח מתחרה לכוחות דייטון. גיוס צעירים למשימות לאומיות היא תופעה ארוכת שנים, הנפוצה דווקא בקרב ארגוני השמאל הפלשתינים - הקומוניסטים, החזית העממית. יש ועדות סיוע, שביבה חקלאית, שביבה תעשייתית. ייתכן שפיאד רוצה לבנות משהו יותר ממוסד", משער הררי. "בפועל, נראה שפיאד מנסה להשתלט באמצעות הרשות על שטחי פעולה של ארגונים לא-ממשלתיים שקשורים לארגוני השמאל הפלשתיני".