עיתון וסטי, מקבוצת
ידיעות אחרונות, ישלם 230 אלף שקל בגין הפרת זכויות יוצרים של תאגיד התקשורת הרוסי KOMMERSANT, כך פסק ביום חמישי האחרון סגן נשיאת בית משפט השלום בראשון לציון, השופט
יחזקאל קינר. העונש הוטל על העיתון ועל כמה מבכיריו. ארנון (נוני) מוזס וינון אנגל, שאף הם נתבעו על-ידי תאגיד התקשורת הרוסי מתוקף היותם דירקטורים בחברת וסטי 1992 בע"מ, נמצאו לא אחראים להפרת זכויות היוצרים ולא חויבו בתשלום.
התביעה המקורית, שהוגשה בחודש יולי 2007, עמדה על סך למעלה ממיליון שקלים, ונבעה מהעתקה של 51 מאמרים וכתבות שהתפרסמו בעיתון "קומרסנט", במגזינים שונים שבבעלות החברה, ובאתרי האינטרנט שלה.
הנתבעים לא הכחישו כי העתיקו את הפרסומים כולם, מבלי לבקש או לקבל הסמכה לכך, אך טענו, בין היתר, שיש לבחון את המעשה על-פי דין זכויות היוצרים הרוסי, המתיר העתקה של מאמרים על בעיות שעה בנושאים כלכליים, פוליטיים ודתיים ללא רשות המחבר, במידה שמצוין שם המחבר ומאוזכר מקור הטקסט ואין כל איסור ספציפי על העתקה מצד המחבר.
התביעה שהגיעה לסיומה ביום חמישי האחרון היא אחת מתוך סדרה של תביעות שמנהלים בשנים האחרונות תאגידי תקשורת רוסיים נגד הוצאות לאור של עיתונים רוסיים בישראל בגין הפרת זכויות יוצרים. הטענות בתביעות הללו דומות - אין ויכוח על עצם ההעתקה, אך יש טיעונים שונים באשר להיתר לעשות זאת.
בפברואר 2007 חייב סגן נשיא בית משפט השלום בהרצליה, השופט
מאיר שנהב, את חברת נובסטי נידיילי בע"מ, את בעליה אלי עזור ואת עורכה הראשי לפצות את חברת OVA PRESS בסכום של 285 אלף שקל עקב העתקת 19 כתבות ומאמרים בשנים 2003-2004. בחודש מרץ השנה הגיעה חברת OVA PRESS להסכם גישור עם חברת ע.ש.ר עיתונות רוסית בע"מ, המוציאה לאור של העיתון "גלובוס", בתביעה שסכומה המקורי עמד על 1,180,000 שקלים.
נכון להיום, תלויות ועומדות שתי תביעות נגד וסטי, האחת על סך 4,224,000 שקלים שהגישה בשנת 2004 חברת PRESS FASHION והאחרת על סך 1,380,000 שהגישה באותה שנה חברת PRESS UNITED. במקביל, מתנהלת בימים אלה תביעה מטעם תאגיד KOMMERSANT נגד חברת ע.ש.ר עיתונות רוסית בע"מ, על סך 2,220,000 שקלים.
בעדותו בפני בית המשפט העריך ינון אנגל, החבר בדירקטוריון "וסטי", כי סך כל התביעות שהגישו תאגידי תקשורת רוסיים נגד כלי תקשורת בשפה הרוסית הרואים אור בישראל, עומד על סכום שבין 10 ל-15 מיליון שקלים.
"היה מקובל שלוקחים חומרים מהעיתונות הרוסית ומפרסמים אותם בעיתונות בארץ", הסביר אנגל לבית המשפט. "אין לי ספק שכל ארבעה בתי ההוצאה לאור שביניהם היו גם אנחנו, יצאו מתוך הנחה שבגלל אמנת ברן [...] מותר להשתמש בקטעים מהעיתונות הרוסית". לדבריו, "הראייה החזקה ביותר היא בכך שצוין במפורש מאיפה נלקחו הקטעים. כשמישהו חושב שהוא עושה משהו לא ראוי הוא משתדל להסתיר את המקור, הוא יכול לשכתב את זה מחדש ולא לציין את המקור".
אנגל הוסיף בעדותו כך: "אני אישית חושב שהתביעות שהוגשו כלפי כל העיתונות הרוסית ולא רק כלפי 'וסטי' הן בעצם ניצול לרעה וניסיון לעשות 'קופה' על עיתונות שבאה לאפשר לאוכלוסיה הרוסית שבאה לישראל להיקלט בחברה הישראלית".
מוזס: "בתחומים המערכתיים אני לא מקבל דיווח" אנגל ומוזס נדרשו לתת עדות בבית המשפט כחלק מהדיון בשאלת אחריותם להפרת זכויות היוצרים בחברה שבה כיהנו כדירקטורים. השניים מסרו את עדותם ב-27 באוקטובר 2008. מוזס פתח בתיאור חלקו בניהול החברה, ובתוך כך פירט מעט גם לגבי אחריותו בעיתונים האחרים שבבעלותו.
"אני מנהל לא פעיל בחלק גדול של חברות הבנות שלנו", אמר מוזס ביחס לניהול "וסטי" והסביר: "יש חברות ודירקטוריונים, יש להם דירקטורים ואני משמש כדירקטור, אני לא מעורב בפעילות היום יומית של החברות הללו". בהמשך, הדגיש כי "באופן מעשי אין להם [לדירקטוריונים של חברות הבת] תפקיד רב בניהול של החברות. כיוון שאנחנו נותנים לאנשים בפועל בחברות השונות את האפשרות לנהל את החברה כפי שהם מבינים".
בתשובה לשאלה היכן הוא כן מעורב, אמר מוזס: "בעיקר בעיתון 'ידיעות אחרונות'". בתשובה לשאלה מה מעורבותו בידיעות אחרונות אמר מוזס: "אנשים מדווחים לי לגבי הפעילות של כל אחד ואחד מהם בתחומי אחריותם". בהמשך הדגיש כי כוונתו לדיווחים "מהתחומים הלא מערכתיים". לדבריו, "בתחומים המערכתיים אני לא מקבל דיווח. יש עורך לעיתון". לעומת זאת, אמר מוזס, "בתחומים המסחריים אני מקבל דיווח מהמשנים למנכ"לים, כל אחד לגבי תחום פעילותו".
כשנשאל לסיבות להקמת "וסטי" אמר מוזס כי כוונתו הייתה "לאפשר לכמות הגדולה של עולים שהגיעה באותה [תקופה] מברית המועצות, לתת להם עיתון בשפה שלהם, להקל על קליטתם בחברה הישראלית ולקוות שחלק מהם במהלך השנים יעברו מלקרוא את 'וסטי' לקרוא את 'ידיעות אחרונות'".
לגבי עצם האחריות שלו לתכנים בעיתון "וסטי" אמר: "זה לא בתחום האחריות שלי והעיסוק שלי, אילו מאמרים יהיו ב'וסטי' בתחום כזה או אחר. יש עורך לעיתון, יש מנכ"ל לעיתון". פעם אחר פעם הפנה את האחריות, אם ישנה כזו, לינון אנגל. "ינון הוא הרפרנט של וסטי", שב והדגיש, וטען כי "ה'תיק' של וסטי הוא תיק של ינון והוא מטפל בזה", ועל כן אם מישהו מהעיתון היה מבקש הנחיה ביחס למדיניות העתקת טקסטים, הייתה זו מגיעה לאנגל ולא אליו.
כשאנגל זומן למסור עדות אמר אמר כי אין הוא מעורב בניהול העיתון. "לא מתנהלות אצלנו ישיבות הנהלה, רק פעם בשנה לאישור המאזן", תיאר את המצב בחברת "וסטי". בהמשך ציין: "מה שאמרתי לגבי וסטי נכון גם לגבי חברות אחרות בקבוצה". לדבריו, "צריך להבין את היקף הקבוצה שלנו, אין לנו אפשרות לפקח על 16-17 עיתונים אלא ע"י בחירת אנשים ראויים, ואנו משתדלים שלתפקידים האלה ימונו אנשים ראויים שיש להם שיקול דעת, וזו הדרך שבה אנחנו מנהלים את כל העיתונים בקבוצה". הוא שב וטען בהמשך עדותו כך: "אני לא מעורב בשיקולים מערכתיים, ולא עוסק בבחירת קטעים, ואני לא מחליט מה נכנס לעיתון ומה לא, ממי רוכשים את הזכויות".
השופט קינר, כאמור, קיבל את טענות מוזס ואנגל ומצא שהם אכן אינם נושאים באחריות להפרות זכויות היוצרים שנעשו בעיתון "וסטי". "אינני סבור כי עלה בידי התובעת להוכיח אחריות אישית של הנתבעים 2 ו-3", כתב השופט בפסק הדין. "נתבעים אלה לא ביצעו פעילות אישית עצמאית הקשורה לנושא העתקת המאמרים והמיוחס להם הוא חוסר פיקוח. לא די בכך על-מנת להקים אחריות אישית זו, במיוחד כשניתנו הנחיות, גם אם כלליות לשמירת החוק, שעה שעריכת העיתון מצויה בידי אנשי מקצוע ולא בידי הדירקטורים, ושעה שהנושא של הפרת זכויות היוצרים באמצעות ההעתקה לא עלה קודם להגשת תביעות בעניין זה, אלא רק לאחר תקופת פרסום המאמרים המפרים. יש לזכור גם כי הנתבעים 2 ו-3 אינם דוברי השפה הרוסית".
10,000 שקל למאמר לעומת זאת, לגבי עצם ההפרה, קיבל השופט קינר את טענות התביעה, גם אם באופן חלקי. השופט דחה את הטענה כי יש להחיל את הדין הרוסי וקבע כי יש להחיל את דיני מדינת ישראל על התביעה "שכן העוולה, דהיינו הפרת זכויות היוצרים בפרסומים, בוצעה בישראל". יחד עם זאת החליט השופט לפצל את ברירת הדין, כך שהדין הישראלי יחול על כלל ההיבטים של ההפרה (העתקת הטקסטים) ואילו הדין הרוסי יחול על שאלת הבעלות בזכות היוצרים.
מתוך 51 המאמרים שהוזכרו בכתב התביעה המקורי, התובעת הסירה את תביעתה ביחס ל-14 טקסטים, שהתפרסמו תחת שמות עט. 14 טקסטים נוספים שהועתקו על-ידי "וסטי" היו ראיונות, ולגביהם הדין הרוסי שונה בכל הקשור לבעלות בזכויות היוצרים. משום כך מצא השופט כי בטקסטים הללו אין לתובעת זכויות יוצרים.
לגבי 23 הטקסטים שנותרו, מצא השופט כי העתקתם הפרה את זכויות היוצרים של התובעת. הוא פסק פיצוי בסך 10 אלפים שקלים בגין כל הפרה, הרף המינימלי בפקודת זכויות היוצרים, וזאת בשל "שוויים הנמוך של המאמרים", כהגדרתו. הסכום המצטבר עמד, לפיכך, על 230 אלף שקל. השופט הוסיף על כך שכר טירחת עורכי דין בסך 23 אלף שקל לא כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית.
אם לא יוגש ערעור על פסק דין זה, הוא בוודאי יילקח בחשבון בבוא היום, כשהתביעות הנוספות נגד "וסטי" ועיתונים ישראלים אחרים בשפה הרוסית יגיעו להכרעה בבית המשפט.
