שמונה נשים

"שמונה נשים" היא קומדיה בלשית, המועלית בבית צבי ברמת גן ומיוחדת בכך שמשתתפות בה שמונה שחקניות; היא מלווה בהבלחות מוזיקליות קצביות, התגוששויות בין הבנות ורצח מסתורי של גבר. פתרון התעלומה בסיום ההצגה הוא מעניין ואמור להפתיע, אבל נוכח שפע ההתפתחויות בעלילה בקצב שגם הוא רצחני, לא הייתי מופתע אם הסיום היה מתבטא בחיסול כל המשתתפות זו על-ידי זו ולקינוח היה עולה גם אחד הצופים ומחסל לקול תרועות הקהל את אחרונת המשתתפות. אבל האמת היא שמדובר בהצגה חביבה למדי, נעימה, מצחיקה מאוד, שנועדה לבדר, אפילו במחיר אי-אלו צווחות אימים שזקרו את בלוריתן של חבורת הנשים הקשישות שישבו לצידי.

המחזאי הצרפתי רובר תומא חיבר את המחזה שהופק גם לסרט קולנוע ידוע בבימויו של פרנסואה אוזון. העלילה די דומה במהותה לספרה הקלאסי של מלכת ספרי המתח אגאתה כריסטי, "מלכודת העכברים".

המחזה מספר על בית אחוזה צרפתי, שם מתכוננים בני הבית לחג המולד. אווירת החג מופרעת כאשר מתברר שבעל הבית, מרסל, נמצא מת בחדרו כשסכין נעוצה בגבו. לכל אחת מן הנוכחות בבית, לרבות האלמנה הטרייה, גבי, יש מניעים מוצקים לחיסול של בעל הבית. סופת השלג המשתוללת בחוץ, הטלפון שניתק והחבלה במכונית, מאלצים את הנשים להתבודד בבית ולנסות לפענח את התעלומה.

המחזה כבר הוצג בשעתו בישראל בכמה מקומות וזו גם העלאה מחודשת שלו בבית צבי, שם הופק לראשונה ב-1988. שגב גרשון העלה מחזה מבוים היטב ואפילו שזר בו כמה רעיונות מוצלחים ובין היתר הבלחות מוזיקה ושירה, האמורות להיות מחשבות או הגיגים של המשתתפות. בהצגה גם משולבים קטעי תנועה ומחול עדינים שיצרה זוהר גורן, וגם קרבות נעליים והתגוששות בין הנשים שכמעט התגלגלו לעבר השורה הראשונה וחבל שנבלמו. מסתבר לבסוף שהרוצח המסתורי הוא... אבל כדאי קודם להכיר את המשתתפות.

גבי, האלמנה הטרייה, שסמוך לזמן הרצח עמדה לעזוב את בעלה עם מאהב צעיר ושכבר מזמן מתגוררת בחדר שינה נפרד, מגולמת בידי אנה צ'רנוב-צנחני. אנה מדברת באופן ברור מאוד ושוטף, דמותה אמינה מאוד, היא מגישה משחק מקצועי, מושלם ומבדח. קולה הרועם והמחוספס קמעא, דווקא אינו לרועץ והוא בהחלט הצליח להחזיק את בתי ערה את כל השעתיים, לאחר שבוע חסר-שינה בבסיס.

סוזון היא הבת הבכורה של גבי, בחורה צעירה ומוצלחת שעזבה את הבית ללונדון ללימודי אופנה. היא חוזרת הביתה לחג המולד ויש לה סוד קטן שעומד להתגלות. עפרי גרין מגלמת את התפקיד בנעימות ובהצלחה. ורק המתנה ה"פושטית" של שוקולד שהביאה כמתנה מלונדון, נאכלת לאיטה על-ידי המשרתת.

לואיז המשרתת מגולמת בידי הלני דגן, שעיניה כחולות ותהומיות, ולבושה החסיר כמה פעימות מהגמלאי שישב מאחורי בשורה. הייתי שוקל אולי להעסיק אותה גם בביתי, אלא שכנראה אני עלול להסתבך יתר על המידה. לא מה שאתם חושבים. פשוט אין לה אשרה. מכל מקום, לואיז היא בחורה צעירה, סקסית ומסתורית שהתקבלה לעבוד כמשרתת בביתה של גבי. לואיז, בין השאר, גם אחות מוסמכת וגם אוהבת מאוד לשמוע כל פרט ופרט על בנות הבית, ואוהבת עוד יותר להתסיס ולהתחיל מריבות. וגם ללואיז יש סודות... סודות אפלים שאולי גרמו לה לעשות משהו בלתי נסלח. הלני דגן משחקת את התפקיד בצורה מושלמת, אולי אפילו יותר מדי, היא תוססת ומשחקה הוא מדויק. ריקוד המטאטא שלה - היה מדהים.

פיירט היא האורחת הבלתי צפויה, אחותו של מרסל. אישה מלאת סודות ומסיכות. ובחג מולד הזה היא תסגור את כל החשבונות עם המשפחה. בתאל משיאן הנהדרת, משחקת יפה מאוד ומרשימה, ולא היה רצוי להתקרב אליה כשהיא מתחממת או חולצת נעליים.

שאנל היא אומנת וסוכנת הבית הנאמנה של גבי מזה 15 שנים. היא אימא שנייה לסוזון ולקתרין... לפעמים אפילו אימא ראשונה. שאנל נותנת את חייה כדי לשרת אחרים. אבל גם לשאנל, האומנת החביבה, יש סודות אפלים, מאוד אפלים. אורטל אוחיון משחקת בצורה נבונה ורצינית את הדמות, היא מלאת רגש ודיוק במשחק.

אוגוסטין היא אחותה הגדולה של גבי ודודתן של סוזון וקתרין. לאוגוסטין עוד שני תחביבים: תרופות והמחזת רומנים בלי שאף אחד שם לב. ועוד דבר - היא מאוהבת במישהו שאסור לה להיות מאוהבת בו. דור אוחיון משחקת בצורה מוצלחת מאוד ונעימה.

מאמי היא אימא של גבי ואוגוסטין, סבתא של סוזון וקתרין. מאמי, כבר לא ילדה, סובלת מכאבים ולכן היא בכיסא גלגלים. לפעמים היא שוכחת שהיא נכה ומרותקת לכיסא והולכת בצעדים קלילים ברחבי הבית. מורן רוף משחקת בצורה טובה מאוד, מקצועית ויפה את התפקיד. עיניה הרושפות מוסיפות לה ממד המתאים לעלילה. ציפיתי שמורן גם תפצח בשירה, ליד אחד הקרבנות, ובזאת היא מצוינת, אבל זה לא היה כלול בעלילה.

קתרין היא הבת הצעירה והמרדנית של גבי, נערה חדה וחצופה שחיה את הרוק אנד רול ואוהבת לעשות שטויות. בחשאי היא מעשנת וגם קצת שותה, קוראת ספרים שהיא לא אמורה לקרוא ובכלל, נראה שהיא נהנית לעשות צרות לאימא שלה. טליה בן מזי"א זקוקה עדיין לליטוש בהגשת התפקיד, היא מגישה משחק קולח, אבל פחות אמין.

הנוסח העברי הוותיק של עדה בן נחום הוא מצוין וברור. התפאורה של אבי שכוי היא יפה מאוד ופונקציונאלית. הדס לוז עיצבה את התאורה באורח מיוחד ונפלא, ותרמה ישירות לקצב ולסגנון הזורם. התלבושות של אירנה שר הן מוצלחות. אם כי פחות אהבתי את תלבושת סוכנת הבית השמרנית והאפורה. אייל לנזיני מרימון הלחין מוזיקה נעימה ומקורית.

לא אשכח את שהבטחתי לגלות מי הרוצח, כדי שתהיו מוכנים להצגה, אבל במחשבה שנייה, אמנע זאת מכם ותיאלצו לגלות אותה בעצמכם. "שמונה נשים" היא הצגה בידורית קצבית ומצחיקה, לצפות ואולי גם לשכוח מהר (חוץ מהמשרתת, כמובן).