הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   היסטוריה  ספרות  ספרים  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מאוורר למשרתת, מיזוג לגברת
09/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
יוגה - לטיפול בדיכאון
09/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
קרני אור
09/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
המכבש הפלילי נגד שרה נתניהו
09/08/2017   |   יוסי דר
 
 
 
נתן של שרה נתניהו
09/08/2017   |   עמי דור-און
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
טרויה חוזרת לאופנה
אריה סתיו [צילום: באדיבות אריה סתיו]



התרגום החדש של אריה סתיו ל'איליאדה' עושה חסד עם היצירה החשובה ביותר בתרבות המערבית לאחר התנ"ך גם אחרי 3,000 שנה, אפשר ללמוד מהומרוס על מלחמה, על גורל ובעיקר על חטא היוהרה

>
>
▪  ▪  ▪
ילד הייתי, ובספריית הוריי גיליתי את "איליאדה ואודיסיאה" בעיבודו של וורנר ווטסון ובלוויית איוריהם המדהימים של אליס ומרטין פרוונסון. את בית הספר עדיין לא פקדתי ולא הבדלתי בין הספרים, מה קשה ומה קל. לבי הלך שבי אחר השמות המוזרים, עלילות האלים ובני האדם, הדמויות המוזרות שלא דמו לשום דבר אחר שידעתי. בלא שאדע, לראשונה בחיי חוויתי מסע בזמן ובמקום לתרבות אחרת, כה אחרת מזו שסבבה אותי.

עברו שנים. בינתיים התוודעתי לתרגומו של שאול טשרניחובסקי ויכולתי לקרוא בהרחבה את האפוס הגדול שחיבר הומרוס במאה השמינית לפנה"ס. אחרי התנ"ך, היצירה הזאת השפיעה יותר מכל על התרבות המערבית.

לישראלי בן ימינו שפתו של טשרניחובסקי קשה להבנה. היצירה תורגמה לפני כ-90 שנה. העברית המודרנית הייתה בשלבי גיבוש ראשוניים. מילים רבות חסרו ואפילו ההברה - אם אשכנזית, אם ספרדית - לא נקבעה (טשרניחובקי בחר בהברה האשכנזית). ביטויים רבים בתרגום נשמעים ארכאיים לעילא.

למרות עטרת השבחים הקבועה, אין התרגום הישן מקודש. יצירת מופת כאיליאדה אינה יכולה להיוותר עם תרגום אחד. לאנגלית תורגמה עד כה האיליאדה למעלה מ-70 פעמים! רק בעשור האחרון יצאו לאור 4 תרגומים. אפילו הפולנים תרגמו את היצירה 5 פעמים במאה העשרים. אבל אנחנו נותרנו עם תרגום אחד בלבד שעם כל יופיו הגיע הזמן לחדשו. בעיקר, בשל העובדה שהעברית מאז טשרניחובסקי השתכללה לאין שיעור וביטויים שהשתמשו בהם אז נשמעים היום ארכאיים לעילא.

והנה הגיע אריה סתיו וכחלק ממפעל האדירים שלו, תרם לעברית העכשווית תרגום מצוין וזורם, שלטעמי אינו נופל מזה של טשרניחובסקי. אינני דובר יוונית (סתיו נעזר לצורך תרגומו בשני מומחים נוספים לשפה), אבל אני יכול להשוות בין התרגומים, ואם לתרגומו של טשרניחובסקי עטרו שבחים, הם מגיעים בהחלט לתרגומו של סתיו. הנה פתיחת היצירה בשני התרגומים:

שאול טשרניחובסקי

שִׁירִי, בַּת הָאֱלֹהִים, חֲרוֹן אַף אֲכִילֶס בֶּן פֶּלֶס,
אַף הָאֲבָדוֹן, שֶׁהֵמִיט מַתְלָאוֹת אֵין קֵץ עַל אֲכַיִּים,
רַבּוֹת נְפָשׁוֹת עֲצוּמוֹת הִשְׁלִיךְ אֶל יַרְכְּתֵי הָדֵס,
נַפְשׁוֹת גִּבּוֹרִים, וְאוֹתָם נָתַן טֶרֶף לִכְלָבִים,
אַף לְצִפּוֹר כָּל כָּנָף - עֲצָתוֹ שֶׁל זֵאוּס הִיא קָמָה -
לְמִן הַיּוֹם בּוֹ רִאשׁוֹנָה הִתְפָּרְדוּ בַּמְּרִיבָה בֶּן אַטְרֵס -
שַׁלִיט עוֹצֵר בָּעָם - וְאָכִילֶס הַגִּבּוֹר הַנֶּהְדָּר.

אריה סתיו

עַל זַעַם אָכִילֶס בְּנוֹ שֶׁל פֶּלֶאוּס שִׁירִי, בַּת הָאֵלִים,
וְעַל הָחֻרְבָּן שֶׁהוֹרִיד חֲרוֹנוֹ עַל רָאשֵׁי הָאָכָאִים,
עֵת אֶל הָדֶס הִשְׁלִיךְ לוֹחֲמִים עַזֵּי לֵב לְאֵין סְפֹר,
נָתַן אֶת בְּשָׂרָם מַאֲכָל לִכְלָבִים וּלְעוֹף הַשָׁמַיִם.
כָּךְ חֶפְצוֹ שֶׁל זֵאוּס נִשְׁלַם. הֵחֵל הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר
רִיב הִתְלַקֵּחַ אַכְזָר בֵּין אָגָמֶמְנוֹן בֶּן אַטְרֶוְס,
הַמּוֹלֵךְ עַל אָדָם, וְאָכִילֶס בֶּן דְמוּת הָאֵלִים.

אפשר לראות שיחסית לטשרניחובסקי, תרגומו של סתיו קולח וברור יותר. השורה הראשונה - שחשובה בכל יצירה, וביצירת מופת על אחת כמה וכמה - מדויקת יותר. היצירה המקורית נפתחת במילה "זעם", ובכך קובעת את ציר העלילה המתפתח מזעם אכילס על יחס אגממנון כלפיו עד סוף העלילה, שם שוכך זעמו והוא מסכים למסור את גופת הקטור לאביו. שנית, הפנייה לאלה, או למוזה, כדי לקבל השראה לשיר. התרבות היוונית הייתה תרבות פוליתיאיסטית - מרובת אלים - ולכן עם כל היופי שבביטוי "בת האלוהים", סביר יותר לתרגם "בת האלים" (הגם ש"אֵלָה" הוא הביטוי המדויק יותר).

אפשר להביא דוגמאות רבות להשוואה בין התרגומים. נביא עוד אחת. אחד משיאי היצירה נמצא בחלק האחרון שלה, שעה שפריאמוס מלך טרויה מתגנב למחנה היוונים וכורע ברך בפני אכילס המופתע, בתחינה לשחרר תמורת כופר רב את גוויית בנו הקטור כדי להעניק לו קבורה ראויה (איליאדה, שיר 24, טורים 485 ואילך):

טשרניחובסקי:

נשא אמריו פריאמוס מתחנן וידבר ויאמר:
"זְכָר-נָא, אכילס-הנמשל-לָאלים, אביך חביבך,
זקן שבע ימים כמוני על מפתן הזקנה הנוגה!
ואולי יָצֵרוּ לו גויים הֲמוֹנִים השוכנים מסביב,
ואין לו איש אשר יסיר ממנו הַשֹּׁד וְהַשָּׁבֶר;
אולם מִדֵּי אשר ישמע כי אתה בחיים הֵן יָשִׂישׂ,
לִבּוֹ בוֹ יָגִיל, בְּתִקְוָה יחכֶּה לךָ כל הימים
לראות את בנו אשר אהב בשובו מטרויה הביתה.
אפס אנכי הָאֻמְלָל, כי בנים ילדתי בארץ
טרויה הרחבה, והם הַגִּבּוֹרִים, ולא נותר אף אחד!
היו לי בנים חֲמִשִּׁים עַד בָּאוּ פֹה הָאֲכַיִים,
תשעה עשר מהם מבטן אם אחת נולָדו,
ויתר בנַי לי ילְדו פִּלַגְשַׁי אשר בהיכל.
אָרֵס האכזר שִׁבֵּר ברכיהם של-רבים, הִתִּירָן;
נשאר האחד, הטוב, הוא שומר הבירה וּמְתִים בָּהּ,
הקטור, ואותו הרגת זה עתה עת הגן על ארצו.
הנה בגללו גם באתי עתה אל צי-האכיים
לפדות אותו ממך, הבאתי הַכֹּפֶר הֶעָצוּם.
הוי, אכילס, יְרָא אֶת הָאֵלִים, רַחֲמֵני!
זְכֹר את אביך יְלָדְךָ, כי אֻמְלָל אָנֹכִי ממנו,
איש על אֲדָמוֹת לא סבל את אשר סבלתי אָנֹכִי:
נָשֹׁק נָשַׁקְתִּי בְּפִי כַּפַּיִם שֶׁהָרְגוּ אֶת בְּנִי!"

סתיו:

ועתה שטח פריאמוס את תחנתו לפניו ואמר:
"אכילס בן דמות האלים, הִזָכֵר באביך הסב,
בן גילי הישיש, על מפתן הזקנה הָאֻמְלֶלֶת.
שכניו לבטח יורדים לחייו ופוגעים בזקן,
ואין מי שֶׁיִּשְׁמֹר על האיש מפני חמת זַעֲמָם.
אך הוא, די שעליך יִשְׁמַע וְיֵדַע כי בְּנוֹ בחיים,
על-מנת שֶׁאֹשֶׁר יָצִיף אֶת לִבּוֹ, ובכל יום יִצְפֶּה
להזין את עיניו בבנו האהוב השב משדות טרויה.
אַךְ עִמִּי הֵמַר הגורל וּמֵרֵר אֶת חַיַּי. כי בָּנַי -
עם מיטב הטרויאנים נמנו - איש מהם לא שרד.
חֲמִשִּׁים היה מספרם עת עלו האכאים עלינו.
תשעה עשר מתוכם הגיחו מרחם אחד,
ושאר נשותַי ילדו לי את יתר בָּנַי בביתי.
אולם את בִּרְכֵּי רֹב בָּנַי הִתִּיר אָרֵס חֲסַר הָרַחֵם.
רק אחד נותר לפלטה, המגן על עירי ועמי.
הוא לחם על ארצו, ואתה זה לא כבר שפכת דמו.
הקטור בני, למענו אל ספינות האכאים הגעתי,
לִטֹל גופתו מידיך בתמורה לכפר רב ערך.
כַּבֵּד את אֵלֵי המרום, אכילס, חוּס עָלַי וְרַחֵם,
זְכֹר את אביךָ, הגם שאכזר גורלי משלו,
כי אין עוד גבר בארץ שֶׁסִּבְלוֹ מָשׁוּל לְסִבְלִי,
אני הוא זה שנשקתי את ידיו של רוצח בני".

התרגום החדש של סתיו מגיע עם תוספות שלא היו בתרגום הישן, שרק בעבורן שווה לקנות את שני הכרכים: מבוא מקיף ומפורט באופן יוצא דופן (כ-200 עמודים!) כולל תקציר היצירה, מונחי יסוד, הדמויות באיליאדה ועד לתיאור שדה הקרב הטרויאני מהמאה ה-12 לפנה"ס לערך, כלי הנשק, השריון, המרכבות ועוד. כל זאת לצד איורים, צילומים ותמונות אמנותיות לאורך 3,000 שנותיה של היצירה. בכרך השני מעניק לנו סתיו הערות הסבר רבות, נספחים מהשירה ההומרית ובהשראת האיליאדה, מאמרים של טובי החוקרים בעולם וביבליוגרפיה.

אגב תיאור שדה הקרב, קוראי התנ"ך רגילים לתיאור לקוני של הקרבות בספר הספרים. כך, כשסיימתי לקרוא עם בני את ספר שמואל ועברנו לקריאת האיליאדה, יכולנו לשמוע מבעד לשקשוקי קרבות היוונים והטרויאנים גם את המולת הקרב של שבטי ישראל בפלשתים, או לדמות באמצעות תיאור גבורה הרואית ב'איליאדה' את מלחמתו האחרונה של שאול ומותו בגלבוע. אהבנו מאוד את הפרקים הצבאיים במבוא. עיסוקיו הרבים של סתיו הפכוהו למומחה להיסטוריה צבאית וכך יכולנו לקבל מושג על שדה הקרב הטרויאני, על כלי הנשק ואמצעי ההגנה וגם מקבילות אזוריות בנות הזמן, כולל שדות הקרב התנ"כיים.

האיליאדה מכילה מונחי יסוד רבים הנוגעים גם לנו: כך ה"אריסטיאה" - מצוינות או הצלחה - העיקרון הבסיסי בקוד הגבורה שעל פיו נמדדת התנהלות הגיבורים בשדה הקרב. "השיבה הביתה" רק לאחר ניצחון שיקנה ללוחמים תהילת נצח. התהילה, הכבוד והזעם. מונח נוסף הוא הגורל הגוזר את עלילת האיליאדה, שאין בני תמותה יכולים להימלט ממנו, וגם האלים אין בכוחם להטותו כרצונם. ואחרון - ההיבריס, היוהרה, ההסתחררות של הגיבור מהצלחתו אל גבהות הלב וההתרסה כלפי הגורל והאלים, מה שבלשוננו נקרא 'חוצפא כלפי שמיא'.

'איליאדה' היא יצירת חובה בכל ספרייה תרבותית, וכעת בתרגום החדש, אפשר לשוב ולהתענג על היצירה האדירה הזאת, שאלפי שנותיה רק השביחו אותה.

נספח

כנספח לכתבה, כדאי להתייחס לביקורת "קטלנית" של אחד, שמעון בוזגלו, שפרסם בראשית השנה פמפלט טיפשי במוסף הספרות של 'הארץ' נגד תרגומו של סתיו. אין זו הפעם הראשונה שמבקריו של סתיו מאבדים את הרסן בבואם להעריך את תרגומיו, אבל הפעם שולבו בביקורת גם זדון, חנופה ובעיקר אינספור טעויות שהכותב ביקש להשתבח בהן נגד סתיו והנה נתפס בקלקלתו.

בוזגלו מלין על כך שעל הכריכה לא מצוין שם המחבר, הומרוס. אבל האמת היא שמזה עשרות שנים שההוצאות המכובדות ביותר בעולם נוהגות להסתפק בשער בכותרת "איליאדה" בלבד. איש לא האשים הוצאות אלה בהיעדר שמו של הומרוס מן השער, למעט בוזגלו... זאת ועוד, לסוגיית ייחוסה של האיליאדה להומרוס הקדיש סתיו עמודים רבים ומפורטים מאוד במבוא, כך ששמו של הומרוס נעלם מן היצירה רק בדמיונו של המבקר.

עוד הרהיב בוזגלו והכתיר את המבוא המקיף והמפורט של סתיו (200 עמודים!) כ"כתיבה חובבנית ומטעה". כבר הזכרתי לעיל את מעלותיו של המבוא המצוין של סתיו, אבל תמהני, האם בוזגלו מכיר מבוא טוב יותר בעברית? או שמא שלושת העמודים שטשרניחובסקי הקדיש ליצירה באחרית דבר הם המדגם המייצג עבורו?

גם ההערות הספורות של בוזגלו ביחס לשגיאות כביכול ביוונית שסתיו עשה במבוא, הן אחיזת-עיניים. הבאתי את דבריו למומחים ליוונית עתיקה והם הראו לי בעליל שהאיש אינו יודע מה הוא סח. בוזגלו מנסה לתלות בסתיו שגיאות שהוא עצמו עושה ואינן מופיעות במבוא של סתיו.

עוד מבקר בוזגלו את סתיו על הכפפת התרגום העברי שלו למשקל היווני העתיק (הקסמטר דקטילי), ותוהה "האין זה תמוה שגם ב-2010 יש עדיין מי שטורח לכופף את העברית המודרנית אל תוך הסד הזר של מוזיקה לא לה?" - לוּ ערך בוזגלו בדיקה פשוטה, היה מגלה שברוב תרגומי האיליאדה לשפות אירופיות, שמרו המתרגמים על המשקל היווני בכפוף למבנה הלשוני של שפתם (כולל שלושת התרגומים האחרונים לאנגלית מן העשור האחרון).

בוזגלו גם יצא נגד ההסבר המרתק של סתיו ביחס לתרגום המילולי (ממש מילה עברית מול מילה יוונית) מול הרצון להציב תרגום ספרותי קולח - הוא מתייחס אל הדוגמה הזאת כאילו סתיו גם תרגם כך, ודומה שבחפזונו לשפוך אש וגפרית על סתיו לא עצר לקרוא ברצינות את המבוא.

יש עוד מה להרחיב על בוזגלו וביקורתו הנבובה, אבל לסיום, כדאי לציין את הסאגה שבוזגלו עצמו היה מעורב בה כמה שנים קודם לכן ביחס לתרגומו שלו לשלושה דיאלוגים של אפלטון. במאמר ארוך ומנומק (12 עמודים גדושים, שלא כמאמר הנאצה הקצר של בוזגלו) הוכיח איוור לודלם, שלא רק שבוזגלו לא שלט בשפה היוונית (בלשונו של לודלם: "בורות איומה ביוונית בסיסית"), אלא הוסיף טעויות על גב טעויות גם בהערות המעטות שסיפק לטקסט ("פסאודו למדנות"). כך לודלם: "הביבליוגרפיה מחזקת את הרושם שבוזגלו אינו מתמצא במחקר כלשהו, שלא לדבר על מחקר אפלטון" ועוד ועוד. במאמר הפתיחה של הגיליון כתבו העורכים (רן יגיל ועמוס אדלהייט) דברים חריפים פי כמה נגד בוזגלו ושרלטנותו, ועל כך נאמר "על דאטפת אטפוך".

למאמר על תרגומיו של בוזגלו, ראו: איוור לודלם, "על 'אפלטון: חייו ומותו של סוקראטס: שלושה דיאלוגים'. מיוונית: שמעון בוזגלו", בתוך: עמדה, גיליון 13-12 (חורף 2004), עמ' 172-160.

לביקורת של בוזגלו - הקלק כאן

תקציר מקוצר בהחלט של ה'איליאדה'

היצירה מתחילה אומנם בשנה העשירית למלחמה, אולם הסיבה למלחמה נמצאת קודם. פריס, נסיך טרויה, נדרש לשפוט מי מבין שלוש האלות - הֶרה, אתנה או אפרודיטה - היא היפה מכולן. האלות מבקשות לשחדו ולבסוף הוא בוחר באפרודיטה המציעה לו את האישה היפה בעולם. האישה היפה הייתה הלנה, אשת מנלאוס מלך ספרטה. פריס חוטף אותה (יש אומרים ששיתפה פעולה) ומביאה לטרויה. אחיו של מנלאוס, המלך אגממנון, יוצא בראש גיס אדיר בן 1,200 ספינות בהשתתפות כל מלכי יוון, להשיב את הלנה.

כאמור, העלילה מתרחשת בשנה העשירית למלחמה הנמשכת ללא הכרעה. האיליאדה מתחילה בזעם. זעמו של אכילס, גדול הלוחמים היוונים והטרויאנים גם יחד. ריב פורץ בינו לבין אגממנון שלקח את פילגשו. אכילס, נעלב עד עומק נשמתו, מסיג את כוחותיו ופורש מן המלחמה. אט-אט נוטה המערכה לטובת הטרויאנים בראשות הקטור, שבהיעדר גיבורם של היוונים, עושים בהם שמות ומגיעים עד למעגן האוניות היווניות.

בקרב היוונים פורצת בהלה ורבים מהם - כולל אגממנון - מעלים את הרעיון לסגת ולשוב עם הספינות הביתה. אגממנון משתכנע לרצות את אכילס, אולם אכילס, עדיין פגוע וזועם, דוחה את המשלחת בבוז ואף שמח לאידם של היוונים הנהרגים. לא כך רעו הטוב של אכילס ונושא כליו, פטרוקלוס יפה התואר, שלבו יוצא אל בני עמו. הוא שואל מאכילס את נשקו ושריונו ויוצא, מחופש לאכילס, אל הקרב.

אחיזת העיניים פועלת לזמן מה ופטרוקלוס, בדמות אכילס, עושה שמות בגיסות הטרויאנים. עד לדו-קרב עם הקטור שהורג את הצעיר האמיץ. אכילס, השומע על מות רעו, מתאבל מרות ונתקף בחמת רצח. הוא מחליט לצאת לקרב ולנקום את נקמת ידידו, לא לפני שאמו, האלה תטיס, מארגנת לו שריון ונשק חדשים, מלאכת מחשבת של האל הפייסטוס.

אכילס יוצא לקרב ועורך טבח אדיר בבני טרויה. המישור כולו שטוף בדמם ומכוסה בחלליהם. הטרויאנים נמלטים לעיר ובחוץ נותר רק הקטור המצביא העליון ומגן העיר. לאחר מרדף מביש, נלחמים השניים והגיבור הטרויאני נופל. אכילס הנוקם והנוטר, בניגוד לכל מנהגי התקופה, קושר את הגופה לרכבו ודוהר סביב חומת טרויה לעיני תושביה.

לאחר שריפת גופתו של פטרוקלוס, מגיע אל מחנה היוונים אביו של הקטור, פריאמוס מלך טרויה, ומבקש לקנות את גופת בנו. הוא מתחנן בפני אכילס שיאפשר לו לכבד את בנו בקבורה ראויה. אכילס נענה לאב הזקן שמשיב את גופת בנו אל העיר. לאחר טקסי האבל וקבורת הקטור, באה עלילת ה'איליאדה' אל קצה.

סופה המפורסם של טרויה - סוס העץ שמבִּטנו מגיחים הלוחמים היוונים בחשכת ליל, פותחים את שערי העיר ועורכים בה טבח עד לחורבנה, מופיע במקורות מאוחרים יותר.

פורסם בחלקו בעיתון 'ישראל היום' (12.11.10)
תאריך:  17/11/2010   |   עודכן:  19/11/2010
דרור אידר

מועדון הבלוגרים עוקבים: 107לקבלת רשימות דרור אידר לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
טרויה חוזרת לאופנה
הודעות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
homer
20/11/10 00:24
2
אגממנון
29/11/10 13:06
 
דרור אידר
5/12/10 15:43

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
תאריך המזל: 23.11 ועד ל-23.12;
17/11/2010  |  צילה שיר-אל  |  כתבות
לילה אחד הסתובב דן מרגלית לכיוון אשתו דנה ולחש לה, "אני לא יכול יותר". לדברי העיתונאי הוותיק, היה זה אחד הרגעים היחידים שבהם הוא חש חרטה על החלטתו לצאת למסע נגד חברו אהוד אולמרט. "אמרתי לה שככה לא היה שום דבר, שום טורים עליי ושום בון טון להיות מולי וכלום. אבל אמרתי לה שאני לא יכול אחרת", הוא מספר בראיון בלעדי ל"פירמה". "והיא, שהיא דוקטור לפסיכולוגיה ומבינה עניין, שאלה אם אני מבין מה המשמעות של מה שאני אומר. אם אני מבין לאן זה יוביל. היא הבינה מה אני אומר לה. היא ידעה שאני לא אומר לה עוד איזה סתם משפט".
17/11/2010  |  לי-אור אברבך  |  כתבות
אנשים רבים חושבים על התנדבות, אולי רבים יותר מכפי שאתה מעלה בדעתך. השאלה היא, איפה? למען מי? לא חסרות סביבנו מטרות נעלות, אנשים מתחת לקו העוני, נוער במצוקה, נשים מוכות, ילדים שזקוקים לקצת חום וביטחון...
17/11/2010  |  רחלי נטע  |  כתבות
בעוד ארגוני חדשות מצמצמים את יחידות התחקיר שלהם, עקב המשבר הכלכלי, מתברר כי לעיתונאי תחקיר אין תחליף וכי כתבי חדשות מהשורה אינם בנויים למלא את מקומם ולבצע משימות תחקיר בהצלחה - כך עולה ממחקר שבוצע בנושא דפוסי העבודה של עיתונאי תחקיר בעיתונות הכתובה בישראל.
17/11/2010  |  עידן יוסף  |  כתבות
כשבני הצעיר היה בכיתה א', לפני לא מעט שנים, נהגתי להכין לו סנדביצ'ים לבית הספר לחם מקמח מלא בתוספת ירקות ונבטים והוא היה חוזר הביתה בוכה, לפעמים מחזיר את הכריך ולפעמים מספר שהחליף אותו עם ילד אחר. כאשר ביררתי מה הבעיה עם הסנדביץ', הוא טען שהילדים צוחקים עליו, כי הם מביאים מהבית פיתה ובתוכה מכניסים טבלת שוקולד שלמה. הבנתם נכון! טבלת שוקולד.
16/11/2010  |  איה פודה  |  כתבות

פורומים
היסטוריה
ספרות
ספרים
תרבות
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט