"התקוה: מהרצל עד סאבלימינל" - מופע ע"פ מחקר על השיר

הכרתי את ד"ר אסתרית בלצן כמוסיקאית ופסנתרנית נפלאה שיחד עם בעלה פרופ' משה זורמן יסדו את הקטדרה למוזיקה בה היא מנגנת ומספרת בצורה מקסימה בסדרת קונצרטים מוסברים על נושאים שונים ותקופות שונות במוזיקה.

אתמול שמעתי אותה מופיעה במופע בשם "התקוה מהרצל עד סאבלימינל" שהוא בעצם תוצאה של מחקר שלה פרי שמונה שנות עבודה ומחקר על המנון "התקוה". ד'ר בלצן הוציאה את מחקרה בספר שמהדורתו הראשונה יצאה לאור ב-2009. הספר כלל גם שני דיסקים ובו ביצועים היסטוריים של התקוה ועוד.

במופע שהוא על-פי המחקר והספר והנמשך כשעה ושלושת רבעי השעה אנו שומעים על ההיסטוריה רבת השנים של המילים והמנגינה, מקורות השיר,השינויים שחלו הן במילים והן במנגינה, חיקוים וביצועים שונים שנעשו עד היום, היא מפריחה דעות נפוצות, מפרטת מה היו ההצעות להחלפת התקוה בשיר אחר וכו', כאשר הכל מלווה בהקלטות היסטוריות, צילומים, שיקופיות, מסמכים,קטעי סרטים ותמונות.

המופע מרגש, מרתק, מעניין מאוד, מוגש בצורה המובנת לכל ועם הסברים מעולים. זהו מופע שכל תלמיד תיכון, נער, חייל או מבוגר חייבים לראות הן כדי ללמוד, הן כדי ליהנות והן כדי לדעת פרק בהיסטוריה של עם ישראל.

כל הסיפור התחיל בשנת 2001 כאשר בלצן לקחה את אביה שהיה חולה ועל כיסא גלגלים -חיים בלצן (1910-2002) עתונאי ובלשן מפורסם לקונצרט בהיכל התרבות בו היא ניגנה. אביה לא הגיב עד שניגנה את "ולטבה" מתוך הפואמה הסימפונית "מולדתי" מאת סמטנה.

אביה התעורר כששמע את הצלילים הדומים להתקוה, חייך ואמר - זה לא קונצרט זה צריך להיות ספר. שנה לאחר מכן נפטר. כהוקרה אליו ובזכרה את דבריו הקדישה שמונה שנים למחקר סביב המילים והמנגינה של "התקוה".

מה שעושה שיר היא הכותרת שלו - התקוה. במקום בו יש חיים יש תקוה. חלום יגווע אם נאבד את התקוה. אנו למדים הן מהמופע והן מהספר מה כוחם וסודם של מילים ומנגינה שנכתבו ונוגנו לראשונה לפני כ-120 שנה כי ימיה של התקוה כפולים מימי המדינה.

המילים המקוריות חוברו על-ידי נפתלי הרץ אימבר ברומניה בשנת 1878. חלקו הראשון של התקוה הנו על-פי לחן עממי "ברכת הטל" של יהודי ספרד שהושר בבתי הכנסת בספרד מאז המאה ה-14. עוד מקור יהודי הנה תפילת "יגדל אלוהים חי"של יהדות אשכנז. בנוסף יש עוד שישה מקורות לועזיים. משך הזמן נעשו שינויים רבים במילים של השיר.

התקוה תוזמרה ב-1946 על-ידי האיטלקי ברנרדינו מולינרי שניצח על התז' הפילהרמונית ביום ההכרזה על הקמת המדינה. המחקר שעשתה ד'ר בלצן הנו מהפכני בנושא "התקוה". המופעים כעת נערכים לרגל המהדורה החמישית של הספר שקיבל פרסים רבים.

אנו שמענו מפי ד'ר בלצן על התהפוכות שקרו הן במילים והן במנגינה עד שבסופו של דבר ב-2004, 126 שנים אחרי שנכתב הוכר השיר בחוק כהמנונה של מדינת ישראל. בלצן מספרת ומדגימה את תולדות ההמנון בצורה מרתקת ומרגשת .סוקרת את המאבקים והשינויים הרבים שנעשו עד שהתקוה הוכר כהמנון. ב-1903 מהקונגרס הציוני השישי הפכה התקוה להמנון הלא רשמי של התנועה הציונית וב-1933 כהמנון התנועה.

בלצן עוסקת במופע בשאלה מה גרם לשיר שכתב אימבר שהיה אלקוהוליסט חסר כל להפוך להמנון והיא מפרטת את מה שקרה למולינרי שתזמר את השיר.הוא שהה בארץ בין השנים 1945-1948 ובסוף תזמורו הוחלף בתזמור של פאול בן חיים כי התברר שמולינרי היה משתף פעולה עם הנאצים ונאסר,נכלא ומת שם. השימוש בתזמור שלו הותר לאחר שליאונרד ברנשטיין הצליח לשכנע והשתמש בתזמורו בקונצרט ההיסטורי שנערך בהר הצופים בסיום מלחמת ששת הימים. מאז זהו התיזמור בו מנגנים כל התזמורות בארץ. זובין מהטה אמר על התקוה שהוא ההימנון הסימפוני היפה ביותר בעולם.

כאמור בלצן מוכרת כפסנתרנית הנותנת קונצרטים בלווי הרצאה על נושאים שונים. הפעם היא חורגת מהרגלה זה ונותנת הרצאה כמעט ללא ביצועים על פסנתר בנגינתה. היא מתגלת כחוקרת יסודית שחקרה את תולדות התקוה ומגישה את מחקרה בצורה מעולה ומענינת ביותר. היא משמיעה הדגמות מהתקוה שנוגנה בהזדמנויות שונות וחלק מהדגמות היסטוריות אלו מרגשות עד דמעות. זהו מחקר - מופע מרגש, מרתק, ומעניין. מחקר יסודי ממצא ורחב ביותר.

בלצן מגדירה את המופע הזה כמופע האישי והלאומי ביותר שלה שנתנה עד כה. זהו אירוע נדיר של התרוממות רוח ונפש דוגמה לחלום ולחזון נאמר עליו. מאז יצא הספר הוא הפך למבוקש ביותר,לסידרת טלוויזיה וכן למופע האמור. מופע זה מתקיים בתאריכים שונים בבית התפוצות בתא כשהמופע הבא יתקיים ב-28.2.11

לראות או לא לראות: מעניין ביותר, מרתק, מרגש. חובה לכל ישראלי לראות מופע זה.