הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   אקדמיה/חינוך  היסטוריה  מדיני/פוליטי  ספרים  עיתונאי-אורח 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מאוורר למשרתת, מיזוג לגברת
09/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
יוגה - לטיפול בדיכאון
09/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
קרני אור
09/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
המכבש הפלילי נגד שרה נתניהו
09/08/2017   |   יוסי דר
 
 
 
נתן של שרה נתניהו
09/08/2017   |   עמי דור-און
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
בעלות הברית בלמו את הצלת יהודי יוון
"בזמן השואה, היישוב היהודי בארץ ניסה להציל". דינה פורת [צילום: ששון תירם]


"ויצמן ושרת באו פעם אחר פעם אל שר החוץ הבריטי איידן, ודרשו ממנו להפציץ את אושוויץ. הוא אמר לעוזריו: 'קחו מפה את שני היהודים המייבבים האלה, איני רוצה לראותם יותר!'"

ספר חדש של ההיסטוריונית פרופ' דינה פורת טוען כי בניגוד למה שרבים העריכו, ראשי היישוב היהודי בארץ דווקא עשו מאמצים להצלת יהדות אירופה מזוועות השואה, אך בהיעדר אמצעים ושיתוף פעולה עם מנהיגי המערב – כשלו. ביישוב אומנם התקשו להאמין לעדויות מהתופת, ובסוף המלחמה אף חששו מהצטרפות הניצולים לחברה הישראלית, אך ידעו גם להתנצל

>
>
▪  ▪  ▪
לא כל יום קם היסטוריון ומודה בשינוי גישתו כלפי נושא מסוים. עם פרסום ספרה על מפגשם של היישוב והחברה הישראלית עם השואה, 'קפה הבוקר בריח העשן' בהוצאות 'עם עובד' ו'יד ושם', מציינת פרופסור דינה פורת שכאשר החלה לפני חצי יובל שנים במחקריה בנושא, דעתה הייתה כדעת רוב הציבור דאז. לפי דעה זו, הישוב ומנהיגיו כשלו בתקופת השואה ולא הצליחו להציל את יהדות אירופה, אולי גם לא רצו או לא ניסו, וכמותם כשלה החברה בארץ בקליטת הניצולים. עם הזמן, ולאחר בדיקת אלפי תיקים בארכיון הציוני וחומר רב אחר, הגעתי למסקנה שזו דעה שטחית מאוד שלא התבססה על עובדות", אומרת פרופ' פורת, ראש מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בימינו שבאוניברסיטת תל אביב.

"גיליתי שלגבי חלק גדול מאותם תיקים, בייחוד של 'ועד ההצלה' שפעל באותה תקופה – אני זו שהגיעה אליהם ראשונה. את חלקם היה עליי לתת לתרגום מפולנית, השפה שבה כתב מרכז הוועד, ומה לארגנטינאית שכמותי ולה. כלומר, החומר לא היה גלוי. השמיצו את 'ועד ההצלה' בעצם מבלי שהיה מישהו שקרא את הפרוטוקולים שלו.

"אילו היו קוראים אותם בעבר, אולי לא הייתה מוטחת ההאשמה שביישוב לא רצו לעזור ליהדות אירופה בתקופת השואה ושלא היה אכפת ממנה. פתאום מתברר שאז נרקמו כאן הרבה תוכניות הצלה. אם כי ספק רב אם היישוב כאן, שמנה כ-475 אלף נפש בסך הכול, אכן יכול היה לעזור באופן ממשי ליהדות אירופה בשעתה הקשה. הוא היה כמו זבוב מול המלחמה האדירה שהתחוללה באותה עת, וחסרו לו אמצעים מעשיים להגיע ליבשת השכנה ולפעול למען אחיו".

על אלו תוכניות הצלה לא ידענו עד כה?

"למשל, הייתה תוכנית להעביר יהודים מאירופה למדבר סהרה, בהנחה שבמקום הבלתי מיושב הזה הדבר לא יפריע לאיש. הג'וינט והקונגרס היהודי העולמי היו אמורים לממן את הקמת המאהלים במדבר ואת הזנת הניצולים, והכוונה הייתה לחלץ תחילה את יהודי יוון. אבל בעלות הברית לא הסכימו למהלך הזה. תוך כדי המלחמה התוכנית נגנזה, ואנחנו יודעים לאן הובלו בהמשך יהודי סלוניקי.

"תוכנית אחרת הייתה לגבי אפשרות של הצלת עשרות אלפי ילדים. בסוף 42', כשנודע שההשמדה החלה, התברר ליישוב שהוא נשאר זכאי ל-29 אלף סרטיפיקטים בעקבות גזירות 'הספר הלבן', ונעשתה פנייה לבריטים להקצות אותם לילדים ולמלוויהם. הבריטים לא אמרו 'לא', אבל די הכשילו את התוכנית, שהייתה אמורה להתממש דרך טורקיה. בסך הכול הגיעו ב-43' שתי קבוצות של ילדים מהונגריה, מרומניה ומבולגריה".

מדינות שהיו אז מחוץ למעגל ההשמדה.

"נכון, אבל היו בהם ילדים פליטים שהגיעו מפולין. ובאשר לרומניה, לא מעטים מיהודיה הובלו למחנות טרנסניסטריה האיומים באוקראינה".

למה לא היה המשך לשתי קבוצות אלה?

"שליחי היישוב בקושטא התחננו שעסקת הילדים לא תפורסם בעיתונות. אבל זו לא התאפקה, והודיעה על העניין בתופים ובמחולות. ב'דבר' פורסם שכל עפולה יצאה לקדם את הבאים ברכבת עם פרחים, דגלים ושירים. הטמפלרים, שהוגלו מהארץ וישבו באותה עת בקושטא, תרגמו את הידיעות שפורסמו בעיתונות הארץ-ישראלית והעבירו אותן לאייכמן. ואז, בעוד שכאן המשיכו להתווכח באיזה גיל יהיו הילדים בקבוצות הבאות, התוכנית הופסקה לחלוטין".

בארץ התקשו להאמין לעדויות
מחנה אושוויץ [צילום: גוגל כדור הארץ]

"הייתה תוכנית להצלת עשרות אלפי ילדים. בסוף 42', כשנודע שההשמדה החלה, התברר ליישוב שהוא נשאר זכאי ל-29 אלף סרטיפיקטים. הבריטים לא אמרו 'לא', אבל די הכשילו את התוכנית, שהייתה אמורה להתממש דרך תורכיה. בסך הכול הגיעו ב-43' שתי קבוצות של ילדים יהודים מאירופה. שליחי היישוב בקושטא התחננו שעסקת הילדים לא תפורסם בעיתונות. אבל זו לא התאפקה. הטמפלרים תרגמו את הידיעות, והעבירו אותן לאייכמן. ואז התוכנית הופסקה לחלוטין"

מה היה חלקה של העיתונות בתקופה ההיא?

"חמש שנים לקח לי לקרוא את כל הכתוב בעיתונות בארץ על השואה בעת התרחשותה. נטען שהעיתונות לא הקדישה מספיק תשומת לב, אבל היה בה הרבה מאוד, גם אם לא תמיד בכותרות הראשיות, מפני שהיו גם נושאים אחרים. קשה להאמין כמה שעיתונות הילדים הייתה מלאה בתיאורים על השואה בימים ההם, בלי ניסיונות לייפות את המציאות".

לדברי פרופ' פורת, בתחילה לא האמינו ביישוב לטפטופי המידע בדבר ההשמדה. היא מספרת על מסמך שנכנס להיסטוריה תחת הכותרת 'מברק ריגנר'. גרהארט ריגנר, נציג הקונגרס היהודי העולמי בשווייץ, העביר מידע שמקורו באדוארד שולטה, תעשיין גרמני שהתנגד להשמדה, ובו ננקב המספר המזעזע של שלושה וחצי עד ארבעה מיליוני יהודים שיחוסלו בחומצה פרוסית, כפי שקראו לציקלון B.

פרופ' פורת: "כשהמברק הגיע ארצה, באוגוסט 42', חשבו שזה טירוף, ולא תפסו מה זה שסוגרים יהודים באיזשהו מקום ומרעילים אותם בגז. לכן, דבר המברק לא פורסם כאן בתחילה, מה גם שכוחותיו של רומל נעו בצפון אפריקה לכיוון ארץ ישראל. הרי הנציב העליון קרא ליו"ר הוועד הלאומי, יצחק בן-צבי, ואמר לו שאם הגרמנים יגיעו למרחק של 100 קילומטרים מאלכסנדריה, הם יפנו את כוחותיהם מהארץ לעירק, 'and God bless you'. לכן, המברק חיכה באיזו מגירה בירושלים ונחשף רק בנובמבר, לאחר שמונטגומרי הביס את רומל והדף אותו".

ואז...

"גם אז לא האמינו לבשורות האיוב. באותו חודש, נובמבר 42', בקבוצת חליפין קטנה שהגיעה מאירופה, חזר ארצה העסקן התל אביבי יעקב קורץ, סיפר על מה ששמע בגטו פיוטרקוב, ונתקל באי-אמון. 'לא האמינו לי!', טען. 'אמרו כי מפריז אני. שאלו שאלות וחקרו חקירות כאילו הייתי פושע או מוציא דיבה. הם עמלו ויגעו להחליש את הוודאות שלי, כדי שאפקפק באמתות ידיעותיי'".

עם כל מי שבא משם, התעורר הזעזוע מחדש. בין לבין נמשכו כאן חיי היום-יום ושטפו הלאה, הרחק מאירופה, עד שבא עוד מישהו וההלם התלקח שוב, מספרת פרופ' פורת. היא מקדישה פרק לרוז'קה קורצ'ק, מחברי המחתרת היהודית בווילנה ופרטיזנית ביערות, שהגיעה ארצה בדצמבר 44' ובמפגשיה עם ראשי היישוב סיפרה במפורט על הזוועות. כבר בהיותה תחילה במחנה המעצר בעתלית, הגיעו אליה, בימים הראשונים, יצחק גרינבוים – מי שעמד בראש ועד ההצלה של הסוכנות היהודית, הגזבר שלה, אליעזר קפלן, ואליהו דובקין, אחד משני ראשי מחלקת העלייה.

בעקבותיהם הגיעה אליה גם ורה ויצמן, אשתו של חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית. זו לא האמינה לדבריה, הסתובבה והפטירה ברוסית: 'מה היא מקשקשת?', מבלי לדעת שהשפה הייתה נהירה לבת-שיחתה, שהגיבה בזעם. כעבור שבועות אחדים, כשבעיצומו של 'סבב' שיחות עם ראשי היישוב הגיעה רוז'קה אל ויצמן עצמו, במכון זיו ברחובות, קלחה ביניהם שיחה ערנית ביידיש שבמהלכה נשאלה על-ידיו שאלות ובהן אם הם הבינו מדוע לא הגיעה אליהם עזרה מהארץ. לעומת פגישה זו, יצאה בפחי-נפש ממפגשה עם בן-גוריון. עדותה האישית בפניו על השואה השתבשה כשקטע את דבריה בשאלה אם הייתה אנטישמיות בין הפרטיזנים הסובייטים.

32 הצנחנים שיצאו מהארץ לאירופה, זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.

"מעט מדי ומאוחר מדי זה בגלל הבריטים שדחו את צאתם עד הרגע האחרון כמעט. כשהתחילו תוכניות ההצלה, בסוף 42', מצאתי בתיקים תוכנית להוצאת 2,000 מתנדבים לאירופה. אבל כשהבריטים שמעו על הנתון הזה, פרחה נשמתם מתוך הבנה שלאחר המלחמה הכוח הזה יופעל נגדם. לכן הם השהו כל צעד, לרבות יציאת הצנחנים".

המפגש של ארץ-ישראלים כמו יעקב צור, אהרן חוטר-ישי ובן-ציון ישראלי עם שארית הפליטה לא היה מעודד במיוחד, והם חזרו עם רשמים קשים.

"אכן, בהתחלה המפגש עם שארית הפליטה הימם את כולם. יעקב צור אמר על יהודי יוון שחזרו מאושוויץ שהם צינים, עצלנים, תובעים כסף וממאנים לעבוד. חוטר-ישי, שהיה באוסטריה וראה יהודים בבגדי-פסים יוצאים מהמחנות, אמר שאם יינתנו להם 5,000 הסרטיפיקטים שהיו, הארץ תהיה בית-משוגעים אחד גדול. ישראלי, שראה את הניצולים בגרמניה, אמר שאם היישוב לא יכין את עצמו הכן היטב לקליטתם, הם ימיטו עליו אסון גדול.

"לזכותם ייאמר שכעבור חודשים אחדים, כששארית הפליטה התאוששה בקצב מדהים, הם אמרו 'סליחה, טעינו בגדול'. ובן-גוריון אמר על הניצולים שהם יהודים בריאים בנפשם וציונים יקרים".


"המורים שלחו מברקים לארגוני מורים באירופה, הסופרים – לארגוני סופרים, העיתונאים – לארגוני העיתונאים. כולם ניסו לזעוק נגד הזוועות, שיידעו הגויים שהעם היהודי הולך ונשמד. ברנרד שאו, מהמעטים שבכלל השיבו, כתב: 'איני יכול לעשות מאומה לעזור ליהדות הונגריה. 'מה, אני קיסר אירופה? לבי עם היהודים, אך קשירת שמי בעניינם לא תעלה ולא תוריד'"

מנהיגי העולם סירבו לעזור

שיחה עם פרופ' פורת בעקבות ספרה חושפת עובדות לא כל כך ידועות כיום. היישוב לא היה ערוך להתרחשות אימתנית כמו השואה, ומי כן היה ערוך לכך. המינוח 'שואה' הוטבע, אגב, בעקבות ליל הבדולח, שאירע כשנה לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, ויוחס לשואת יהודי גרמניה.

כבר ב-1940 הגיעו לכאן ידיעות קשות על הכיבוש הגרמני בפולין. באותה שנה פרסם בירושלים אפולינרי הרטגלס, שעלה זמן קצר קודם לכן ארצה, חוברת שקרא לה 'שואת יהודי פולין', עוד לפני שזו התרחשה בפועל, והזהיר שאם לא יקרה נס, מה שיישאר מיהדות ארצו הוא רק בית קברות אחד גדול. מי היה האיש?

פרופ' פורת: "הרטגלס היה נשיאה האחרון של ההסתדרות הציונית בפולין. בהגיעו לטרייסט בדרך ארצה, לפני שנסגרו שם השערים, כשנודע לו על רציחת יהודים בפולין לאחר צאתו, הוא הרגיש כרב חובל שהפקיר את ספינתו. הוא ניסה להתאבד, וניצל. כשהגיע הנה, הביא להקמת ועד ההצלה שבראשו התייצב יצחק גרינבוים, מי שהיה מנהיג יהודי פולין ועלה ארצה שבע שנים לפניו. הרטגלס שימש כמזכיר המדיני של הוועד, ולימים, בעקבות ועידת ברמודה ב-43', כתב תזכיר שבו קרא 'להציל בראש ובראשונה ילדים, כי הם מהווים החומר הטוב ביותר ליישוב'".

כאן הייתי רוצה להעלות את דמותו של ר' בנימין.

"ר' בנימין, או יהושע רדלר-פלדמן בשמו המלא, סופר ועיתונאי, היה מהדמויות הבולטות מבין אנשי הרוח, בהם מרטין בובר, שהתארגנו בקבוצת 'אל דומי' נגד ועד ההצלה. הוא, שקרא לעזוב הכול ולהתמסר להצלה, היה כמו הנביא ירמיהו שיצא מחצר המטרה וצעק בשער העיר. ביקורתו הופנתה בעיקר נגד חיים ויצמן – שרוב המלחמה לא היה בארץ, וקִיים, בשליחות ההצלה, פגישות בלונדון ובניו-יורק – ונגד ברל כצנלסון.


"הוא טען נגד כצנלסון, שלא היה לו אז תפקיד רשמי, כי לא הטיל אל המערכה למען ההצלה את משקלו הסגולי. גם כשכצנלסון נפטר ב-44', לא הרפה ממנו ר' בנימין והטיח בו: 'היית צריך להיות ראש וראשון, אבל נעדרת ביום עברה ושואה'. הוא העלה נגדו אשמה איומה, שעיסוקו בהוצאת הספרים 'עם עובד', שאותה הקים בתקופת המלחמה, עלה ברבבות נפשות. איך אפשר לצאת בהאשמה כזאת?! אבל ר' בנימין היה משוכנע שכצנלסון היה צריך להתייצב בראש ההצלה.

"לאחר מעשה, אולי אפשר להבין את טענותיהם של ר' בנימין וחבריו נגד ההנהגה, אבל כיום ברור שאי-אפשר היה לארגן הצלה בקנה מידה גדול בתוך המהומה האדירה של המלחמה. אגב, איזו חובה הייתה למנהיגי בעלות הברית כלפי ויצמן ובן-גוריון? את ויצמן הם העריכו, בפרט באנגליה, בזכות המצאת האצטון שהמציא ככימאי. ובן-גוריון – הוא היה לגביהם איזה מנהיג פועלים מאי-שם. במה הוא עניין את רוזוולט, נשיא ארצות הברית? וכשוויצמן ושרת באו פעם אחר פעם אל שר החוץ הבריטי, אנתוני אידן, ודרשו ממנו להפציץ את אושוויץ, אידן אמר לעוזריו: 'קחו מפה את שני היהודים המייבבים האלה, אני לא רוצה לראות אותם יותר!'.

"שנים צעקו כאן שהנהגת היישוב לא עשתה די, והתעלמו מהתנאים. הבה ניקח לדוגמה את משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות. לא פחות משישה שבועות ארכה נסיעתו ללונדון בעיצומה של המלחמה, כשלא היו טיסות אזרחיות. הוא נסע ברכבת למצרים, משם הוא טס דרומה לדרום אפריקה וצפונה ללונדון דרך דקר וג'יברלטר. הטלפון לא פעל כמו היום ועל הדואר הייתה צנזורה. הפרטים האלה נשכחו עם הזמן.

"בארץ לא ישבו בחיבוק ידיים", מדגישה פרופ' פורת. "מצאתי תיקים מלאים במברקים. המורים פנו לארגוני מורים באירופה; הסופרים – לארגוני סופרים; העיתונאים – לארגוני העיתונאים וכך הלאה. כולם ניסו להרים קול זעקה נגד הזוועות, שיידעו הגויים שהעם היהודי הולך ונשמד. בין השאר שוגרו מברקים לארנסט המינגוויי, לברטרנד ראסל, לפרל באק, לאפטון סינקלר ולברנרד שאו. זה, מהמעטים שבכלל השיבו, כתב חזרה: "איני יכול לעשות מאומה לעזור ליהדות הונגריה. מה, אתם סבורים שאני קיסר אירופה? מובן שלִבי עם היהודים, אך קשירת שמי בעניינם לא תעלה ולא תוריד".

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  01/05/2011   |   עודכן:  02/05/2011
יעקב בר-און

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
בעלות הברית בלמו את הצלת יהודי יוון
הודעות  [ 13 ] מוצגות  [ 13 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
ויגי גבריאלי
2/05/11 03:40
 
חנה שרה
2/05/11 10:17
2
חגא
2/05/11 08:44
3
חנה שרה
2/05/11 09:46
4
חנהא
2/05/11 09:55
5
קורןנאוה טבריה
2/05/11 09:56
6
חנה שרה
2/05/11 10:02
7
חנה שרה
2/05/11 10:04
8
ניצול שואה
2/05/11 10:18
 
נכד של ניצולים
3/05/11 08:10
9
להסטוריונים הארור
2/05/11 10:26
10
מיקיס
2/05/11 10:52
11
חנה שרה
2/05/11 11:42
פורום: שואה וגבורה כתוב הודעה
+
ב_שמואל
24/05/17 17:12
+
שבץ חלובה
24/11/15 13:41
 
דן בשלושה
22/01/16 12:55
 
אריאל ק.
31/01/16 15:32
 
חזקי שנאן
3/05/16 13:59
 
במבה
5/05/16 12:54
 
יעקב פלסטינאי
9/05/16 13:17
 
shimonh
11/02/17 02:46
 
ישראלי אמיתי
10/03/17 03:10
 
ב_שמואל
24/05/17 16:50
+
אנונימי
19/04/17 20:24
 
יהודה צבי
24/04/17 18:39
 
א5נונימי
2/05/17 12:51
+
שושנה ויג
17/04/17 18:04
+
מפוכח
22/03/17 23:01
 
הגוי..
12/04/17 13:16
+
מקרוני
29/12/15 08:29
 
ישראלי אשכנזי
8/02/16 19:44
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:23
 
ישראלי כועס מאוד
5/03/16 19:58
 
shimonh
11/02/17 02:37
 
תרבות וספרות
4/05/16 23:13
 
shimonh
11/02/17 02:30
 
אשכנזי טהור
19/05/16 14:03
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:28
 
didy
4/06/16 09:57
 
shimonh
11/02/17 01:59
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:28
 
ספרדיה טהורה
3/03/16 20:28
 
דרוויש
4/05/16 13:50
 
ס"ט מיצרך נדיר!
12/12/16 09:51
 
עוד אשכנזי
10/03/17 03:03

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
לואיס לם, סבה של סבתי, היה יהודי בעל בית מסחר לספרים עתיקים וסוחר יודאיקה מוּכר בגרמניה בשלושים השנים הראשונות של המאה העשרים. הייתה לו גם הוצאת ספרים. במלחמת העולם הראשונה הוא פרסם חוברת הלכות לחיילים היהודים שלחמו בחזית. לאחר מכן הוציא לאור חלקים ממשנתו של הרב דוד צבי הופמן, ממנהיגי יהדות גרמניה שנודע בפירושו לתורה. ב-1934, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, עבר לם עם אשתו יוליה ובתו הצעירה רותי לאמסטרדם שבהולנד, והותיר חלק גדול מרכושו בברלין. בנו ובתו הנשואה עלו באותן שנים לישראל. הנאצים הגיעו להולנד במאי 1940, ובאותה שנה נפטרה יוליה לם. ב-1943 נשלח לואיס לם עם בתו רותי למחנה ריכוז בהולנד, ומשם להשמדה באושוויץ.
01/05/2011  |  אלישיב רייכנר  |  כתבות
ביובל של שיפוט, הותיר אחריו משה לנדוי מאות פסקי דין, בהם כמה שקבעו קווים מנחים בפסיקה הישראלית. משפטים בודדים מתוך אחדים מפסקי דינו, כפי שלוקטו בידי יניר קפח ב"ספר הציטטות של שופטי ישראל לדורותיהם", מאפשרים הצצה אל חשיבתו ודעותיו.
01/05/2011  |  איתמר לוין  |  כתבות
בגיל 85, יוצא פרופ' יהודה באואר למלחמה פוליטית. הוא צירף את שמו לרשימת החותמים על "הכרזת העצמאות מהכיבוש" שקראה להקים בצד ישראל מדינה פלשתינית, ואף הגדילה לעשות כשטענה ש"בפלשתין עוצבה דמותו הרוחנית של העם הפלשתיני". בביתו רחב-המידות בירושלים, בנפתולי פסגת-זאב, תוקף באואר את ראש הממשלה נתניהו ("שקרן כמו פינוקיו"), סבור ששינוי בישראל יתחולל רק כתוצאה מלחץ חיצוני, מגנה בחריפות את הציונות הדתית ("הם כמו האיסלאם הרדיקלי") וחושב שכלוחם פלמ"ח לשעבר, הוא לא פחות פטריוט מאלה שסבורים כי ההכרזה שעליה חתם היא בגידה.
01/05/2011  |  דוד מרחב  |  כתבות
מוזיאון ישראל היווה בגלל הטיפוס אליו על ההר, למבצע לא קל לבעלי בעיות ברכים ואחרות. החידוש שלו, שהסתיים לפני יותר מחצי שנה, הדהים גם אותי. הכניסה אליו היא בחלקו התחתון של ההר שמול הכנסת. משם – מוביל אותך מעבר מקורה המזכיר את המעברים בשדה התעופה קנדי בניו-יורק. לאורך המעבר – תלויים כמה פסיפסי ענק שנמצאו בארמונות הרומאיים בבית שאן. מהם למדו הילדים על אודיסיאוס ומלחמת טרויה. גם פסלו של רודן עורר את סקרנותם.
01/05/2011  |  עליס בליטנטל  |  כתבות
אני בעצם דור שני ל"כותבים" בקיבוץ. אבי המנוח, אליהו (יוסלביץ') פורת, היה מתרגם ועורך. הוא החל את כתיבתו הפורייה בעיתונות תנועת "השומר הצעיר" עוד בפולין. שמעתי לא פעם מפיו, שעלייתו ארצה נתאחרה בשנתיים שלימות, כיוון שההנהגה הראשית של התנועה בפולין, דרשה ממנו להישאר בוורשה ולערוך את העיתון. ואכן מצאתי בעיתונות התנועה משנות השלושים מאמרים פרי עטו, שהיו חתומים: א. י. - לאמור אליהו יוסלביץ'...
01/05/2011  |  אלישע פורת  |  כתבות

רשימות נוספות
הנהג שנסע הפוך באיילון - לא ממש אשם  /  אדוארד אטלר
מילים שעפוּ  /  חגית ריטרמן
חיילי מילואים תרגלו מצבי פתיחה באש על מתנחלים  /  חגי סגל
על קו הגמר של האשליות  /  אדוארד אטלר
פולני עשיר? חשוד מאוד  /  חגית כהן
זכויות אדם וניצול חווה  /  יהודה יפרח

פורומים
אקדמיה/חינוך
היסטוריה
מדיני/פוליטי
מקור ראשון
ספרים
עיתונאי-אורח
שואה וגבורה
כתבות מקודמות
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט