הסוכן החשאי הבריטי שחדר לשורות ההגנה

במהלך המאורעות, עד ל-14 במאי, היו חיילים בריטים מעורבים בכמה תקריות בולטות: פיצוץ שלושה בתים במקור חיים ב-13 בפברואר; החרמת הנשק ב-29 בפברואר ממגיני בית החרושת היוצק ליד מקווה ישראל (בעקבות כך רצחו הערבים עשרה מהמגינים והפועלים שהיו בו); הפעולות הקרביות נגד האצ"ל ביפו; נגד הפלמ"ח בשייח' ג'ראח ועוד.

בפברואר 1948 החריפו עד מאוד היחסים עם הבריטים בירושלים. בתחילת השנה ערקו כמה חיילים בריטים בעלי נטיות אנטישמיות מהצבא וסייעו לערבים בפעולות חבלה נגד מטרות יהודיות; אחת מהן הייתה החדרת מכונית תופת ב-1 בפברואר 1948 לחזית בניין מערכת ה"פלשתין פוסט". לפעולה זו סייעו שני עריקים בריטים, אדי בראון, קצין משטרה לשעבר, ופיטר מרסדן, רב-טוראי בצבא לשעבר. נזק רב נגרם לבניין ולבתים הסמוכים, יותר מעשרים איש נפצעו, ביניהם כמה פצועים קשה.

ב-22 בפברואר 1948 שלוש מכוניות תופת נהוגות על-ידי שישה אנשי צבא ומשטרה בריטיים התפוצצו ברחוב בן-יהודה בירושלים. ארבעה בניינים באזור נהרסו כליל; חמישים ושתיים גוויות הוצאו מתחת לעיי המפולת ועוד כארבעים איש נפצעו ושישה מתו מפצעיהם.

בעוד שמעשי החבלה בירושלים יוחסו רשמית על-ידי השלטון הבריטי אל "עריקים" משורות הצבא והמשטרה - שוגרו לארץ סוכנים חשאיים בריטים, על-פי הוראות ישירות מלונדון, כדי לסייע לכוחות הערבים ולזרוע דמורליזציה בקרב כוחות המגן של היהודים.

על מקרה אחד מעין זה, פרשת ג'ון לינקווטר הבריטי (קפיטן בדיביזיה האישית המוטסת - הכומתות האדומות) מספר יוחאי בן-נון (מפקד חיל הים לשעבר, שפיקד לעת ההיא על פלוגת הנמל בחיפה); להלן תמצית עדותו, כפי שנרשמה בארכיון ההגנה בבית גולומב (את"ה 178/59):

• "לינקווטר הופיע באורח מסתורי בחיפה (דרך חבורות העולם התחתון) וניסה ליצור קשר עם "ההגנה". הוסמכתי ע"י הש"י לקיים עמו קשר ולעודד אותו ע"מ לעמוד על טיבו. נפגשתי אתו מספר פעמים והוא ניסה להסביר, שהמוטיב שלו הוא אהבת ישראל והתנ"ך, משהו מסוגו של אורד צ'רלס וינגייט... התייחסנו אליו בחשד רב, אבל העמדנו אותו במספר מבחנים, והוא עמד בהם בכבוד. התחלנו מהקל וגמרנו בכבד ואת כל הדברים הוא ביצע כראוי.
  
  במבחן הראשון הטלנו עליו להקים (בעזרת סרג'נטים שעמדו לרשותו והיו להם, כנראה, סמכויות בלתי מוגבלות), מחסום על כביש חיפה-נצרת, לערוך חיפושים באוטובוסים ערביים ולהחרים נשק שייתפס. הוא עמד בגשם שלושה ימים ושלושה לילות, ביצע את המשימה ברצינות רבה והביא לנו שלל, שהחרים באוטובוסים הערביים: מספר סטנים, כמה טומיגנים, אקדחים ורימוני יד.
  
  פעולה שנייה שהטלנו עליו הייתה לשדוד מכלית דלק גדולה של חברת הנפט אי.פי.סי. שהובילה דלקים מנמל חיפה לאירביד שבירדן. לעניין זה צורף אליו איש שלנו - עוזי בנדר (מחופש במדי הדיביזיה המוטסת ובדרגת סרג'נט).
  
  הוצב מארב למשאית בכניסה לוואדי מילק, נהגה הועבר אל הג'יפ של קפיטן ג'ון לינקווטר ועוזי בנדר נטל את מקומו ליד ההגה ונהג את המשאית הישר למעלה החמישה, מקום שהצמא לדלק היה גדול. (לצערנו, לינקווטר שהיה כנראה טיפוס חסר מעצורים ורוצח מקצועי, הוביל את הנהג הערבי למעלה ואדי מילק, הכניסו לוואדי נידח, ריסס אותו במחסנית שלמה של טומיגן וסיים את הפרשה בצורה "חלקה ומוגמרת" (לפי דעתו), מה שהעלה את חמתנו, כיוון שלא התכוונו, שירחיק לכת עד כדי כך... אך נראה, שכך ניסה להוכיח לנו את נאמנותו...
  
  התרגיל הבא, שביקשנו להעמידו בניסיון, היה כרוך בסיכון אישי במידה הרבה יותר גדולה. ידענו כתובתו המדויקת של מפקד הכוחות הערביים בעיר התחתית - זה היה בוואדי ניסנס. הוטל על לינקווטר לחסל אותו. ביחד אתו ערכנו את תוכנית הפעולה, והוא היה צריך לחדור בעזרת הקבוצה שלו אל לב לבו של המטה הערבי בעיר התחתית ב"וואדי ניסנס", להרוג את מפקד הכוחות הערביים בעיר התחתית ולהיסוג. צירפנו אליו איש, שיזהה את אותו מפקד ערבי, ולמטרה זו זימנו את "אבו-סחה" שהכירו אישית (יהודי מהמחלקה הערבית של הפלמ"ח, ששלט היטב בערבית ובמנהגי הערבים). קשה לומר שהיה דומה לאנגלי חרף מדי הדיוויזיה המוטסת שעטה - שחור, ממושקף, אך אמיץ לב ממדרגה ראשונה. הוא נכנס עם החוליה הבריטית אל לוע הארי, אל תוך מפקדת הכוחות הערבים בוואדי ניסנס, ולפתע הם מצאו עצמם מוקפים בכ-60 ערבים מזוינים, שעמדו לבצע בהם לינץ, רק בזכות זריזותו וחלקת לשונו של אותו קפטין ג'ון לינקווטר הם הצליחו לצאת משם בחיים, אך בלי להוציא לפועל את המשימה.
  
  הפעולה האחרונה שהייתה צריכה להוות גולת הכותרת, שהטלנו עליו, הייתה להשתלט על ספינה שהובילה מטען של חומר נפץ ותחמושת לירדן (האונייה עמדה לפרוק את מטענה בחיפה ולהעבירו במשאיות בדרך היבשה לירדן). עקבנו בדריכות אחר תנועתה של האוניה, אלא שזו שינתה פתאום את מסלולה ופרקה את מטענה בנמל ביירות... לעת ההיא החליטו הבריטים, מסיבה זו או אחרת, לסיים את פעילותו של סוכנם בנמל חיפה והורו לו להתייצב למשימה אחרת באלכסנדריה...
  
  נפרדנו ממנו ולא הוספתי לראותו אלא פעם אחת במסיבות מסתוריות ביותר: בזמן פיצוץ מכונת התופת ברחוב הנמל ליד סולל בונה. הגעתי למקום האירוע, לאחר שפונה משם גרשון ריטוב שנפצע קשה מאותה ההתפוצצות. מתוך תמרות העשן והאבק הגיח לפתע ג'יפ וקפיטן ג'ון לינקווטר נוהג בו יחידי; חיוך שטני היה שפוך על פניו... ניסיתי לעכב אותו, לעצור בעדו, אך הוא נעלם בתוך ענן האבק ויותר לא ראיתיו".

"המסקנה הכללית שלי", מסכם יוחאי בן-נון, "היא, שלינקווטר נשלח לשתף פעולה עם כוחות ההגנה ע"מ לעמוד מקרוב על כוחה בשטח, על סוגי הנשק שברשותה, על רמתם המקצועית של מפקדיה ועל סדרי הכוחות. לכל אורך שיתוף הפעולה בינינו, הוא ניסה למשוך אותנו לפעולה משותפת רצינית, לדעתי, מתוך מגמה, להכיר מפקדים בפעולה נרחבת, כדי שיוכל למסור דוח מפורט לשולחיו על כוחה האמיתי של 'ההגנה'. עד היום הוא מהווה בעיניי חידה של מסתורין".