הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   בעולם  מדיני/פוליטי 
בלוגים / בעל טור
טלפון:  054-4778908
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
[צילום: רשות שדות התעופה]
איש צבא
אליעזר מרום (נולד: 13 בנובמבר 1955) איש צבא ישראלי, בשנים 2011-2007 כיהן כמפקד חיל-הים, החל משנת 2015 משמש כיושב-ראש מועצת רשות שדות התעופה.
דני קושמרו [צילום: ישראל מלובני]
עיתונאי
דני קושמרו, (נולד: 10 במאי 1968), איש תקשורת ישראלי, משמש כמגיש מהדורת חדשות 2 וכמגיש משדר החדשות וכתבות המגזין "אולפן שישי" המשודר בליל שבת.
[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
חבר כנסת
מיקי מכלוף זוהר (נולד: 28 במרס 1980) פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת בכנסת ה-20 בסיעת הליכוד.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
מדוע ארה"ב פגיעה לדריסה
06/11/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
מוסד ציבורי בלי היטל
06/11/2017   |   עו"ד צבי שוב, עדיאל אולשטיין
 
 
 
בעלי הקרחונים
06/11/2017   |   יאיר דקל
 
 
 
חיבוק - לריכוך כאב הבדידות
06/11/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
המיעוט הנוצרי תחת הסהר המוסלמי
06/11/2017   |   מתי דוד
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
מרדכי קידר מרצה  |  תגובות  |  אוניברסיטת בר-אילן הצטרפות ל- VIP
סלאמת אתא תורכ, אהלן ארדואן
[צילום: AP]

ללא ספק, טורקיה ראויה לתואר "מעצמה אזורית", שאותו היא חולקת עם אירן ואולי גם עם ישראל. מעמד זה של שלוש המדינות הללו בולט על-רקע החידלון המתמשך במערכת הפוליטית הקולקטיבית הערבית, המפולגת, המפוררת והמסוכסכת. ארדואן נתפס כיום בעולם הערבי כמנהיג הפופולרי ביותר, למרות שהוא כלל איננו ערבי

רג'פ טייפ ארדואן אומנם לא הצליח להשיג את מלוא מבוקשו, אך הרוב הפרלמנטרי שהעניק לו את הקדנציה השלישית כנשיא טורקיה, יאפשר לו להמשיך במסלול ההתאסלמות המואץ שהוא מוביל במדינה המבקשת להשיג הגמוניה אזורית. המשבר ביחסי ישראל–טורקיה צפוי להימשך, אולי אף להחריף

>
>
>
▪  ▪  ▪
מערכת הבחירות שהתרחשה בטורקיה עמדה בצל כוונתו של ראש הממשלה, רג'פ טייפ ארדואן, לזכות ברוב של שני שלישים ממושבי הפרלמנט – רוב שאילו הושג היה מאפשר לו לדהור קדימה במסלול ההתאסלמות של טורקיה באמצעות שינוי החוקה באופן שיציב אותו כנשיא כול יכול עם סמכויות מורחבות. נראה שכוונתו זו הפחידה חלק מהבוחרים, והוא זכה "רק" ב-326 מתוך 550 המושבים (ירידה של 5 מהפרלמנט היוצא). מעניין שרוב פרלמנטרי זה (כמעט 60 אחוז) הושג למרות ששיעור הבחירה במפלגתו, מפלגת הצדק והפיתוח, היה קטן במעט מ-50 אחוז מהקולות הכשרים, שיעור שמהווה עלייה מ-47 האחוזים בבחירות 2007. הרוב בפרלמנט מאפשר לארדואן למשול במדינה ללא קואליציה, ושינויים בחוקה הוא יוכל להשיג באמצעות משאל עם. לא קל אבל אפשרי.

כל נציגי האופוזיציה זכו יחד לכ-40 אחוז ממושבי הפרלמנט: מפלגת העם הרפובליקנית הגדילה את כוחה מכמעט 21 אחוז ל-26, ונציגיה ישבו על 135 מושבים, ואילו מפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה, המפלגה הלאומית, הצטמצמה מכ-14 אחוז ל-13 אחוז ותסתפק ב-53 מושבים. חשוב לציין שמפלגה זו הצליחה לעבור את אחוז החסימה הגבוה, העומד על 10 אחוז. בנוסף נבחרו עוד 36 נציגים עצמאיים, רובם כורדים שכמה מהם יושבים בכלא על חלקם במאבק נגד השלטון.

העולה מנתונים אלה הוא שארדואן ימשיך לקדנציה שלישית, וכנראה אחרונה, כראש ממשלה, ושר החוץ שלו – אחמט דאודוגלו – ימשיך לנהל את מדיניות החוץ שראינו בשמונה השנים האחרונות: שאיפה לחזק את מעמדה הבינלאומי העצמאי של טורקיה תוך התבססות על הכלכלה הצומחת במהירות ובבטחה (כשמונה אחוזים מדי שנה), על הצבא הגדול והנאמן, על היציבות הפנימית (למרות ההתנגדות הכורדית) ועל היחסים הטובים עם רוב מדינות האזור. ללא ספק, טורקיה ראויה לתואר "מעצמה אזורית", שאותו היא חולקת עם אירן ואולי גם עם ישראל. מעמד זה של שלוש המדינות הללו בולט על-רקע החידלון המתמשך במערכת הפוליטית הקולקטיבית הערבית, המפולגת, המפוררת והמסוכסכת. ארדואן נתפס כיום בעולם הערבי כמנהיג הפופולרי ביותר, למרות שהוא כלל איננו ערבי. במצב זה סביר להניח שהמתח עם ישראל יימשך, וקשריה של טורקיה עם המרחב הערבי והאיסלאמי ימשיכו להתחזק.


אתא תורכ ראה בפוליגמיה רעה חולה, וכדי להילחם בה הוא קבע חוק המחייב כל איש ואישה להתחתן עד גיל 28 מתוך שיקול שאם כל הגברות תהיינה נשואות, לא תישארנה גברות פנויות להיות הרעייה השנייה, השלישית או הרביעית, המותרת על פי האסלאם

החיג'אב נשאר בכפרים

השאלה העולה מאליה היא כיצד הפכה טורקיה ממדינה בעלת חוקה חילונית למדינה בעלת סדר יום איסלאמי, עם נטיות "עות'מאניות" המצביעות על כוונה לשוב להגמוניה האיסלאמית.

בעשורים האחרונים התרגלנו לראות בטורקיה ידידה קרובה לישראל, בת ברית אסטרטגית עם בסיסי אימונים לצה"ל ולחיל האוויר, חברה חשובה בנאט"ו, מדינה מודרנית בעלת חוקה חילונית, תקשורת פתוחה וחברה אזרחית ליברלית, מוקד תיירות מכל העולם וארץ מאירת פנים בעיקר למאות אלפי הישראלים שבילו בה חופשות "הכול כלול". ברקע הידידות עם ישראל עמדה השנאה המסורתית בין הטורקים והערבים, שנבעה מ-400 שנים של שליטה טורקית אכזרית במזרח הערבי, ומשיתוף הפעולה של הערבים עם הבריטים במלחמת העולם הראשונה, שהביא לתבוסת האימפריה העות'מאנית במלחמתה עם הכופרים הנוצרים האירופים. התמונה הזו של טורקיה הייתה נכונה ואמיתית, אך לא שלמה. ראינו את החלק של טורקיה שרצינו לראות, והתעלמנו מהצד האחר, הפחות סימפתי כלפינו.

טורקיה החלה את דרכה המודרנית בשנות ה-20 של המאה הקודמת, כששליטה הכול יכול אז, מוסטפא כמאל, הידוע בכינויו "אתא תורכּ" ("אבי הטורקים"), הִשליט על המדינה בכוח הזרוע אג'נדה מודרנית, חילונית, אנטי-איסלאמית ואנטי-מסורתית, מכיוון שראה במודרניזם החילוני בסגנון האירופי מודל לחיקוי ואמצעי להביא את טורקיה אל התקופה המודרנית. הוא שינה את הכתב מערבי ללטיני, סגר את בתי הספר האיסלאמיים (ה"מדרסות"), פיזר את בתי הדין השרעיים והכפיף את כל המערכת המשפטית – כולל את דיני המעמד האישי (נישואין וגירושין) – לחוק האזרחי. הוא חייב את הגברים להוריד מראשם את התרבושים המסורתיים, וניסה לחייב את הגברות להסיר את כיסוי הראש, החיג'אב.

אתא תורכ ראה בפוליגמיה רעה חולה, וכדי להילחם בה הוא קבע חוק המחייב כל איש ואישה להתחתן עד גיל 28 מתוך שיקול שאם כל הגברות תהיינה נשואות, לא תישארנה גברות פנויות להיות הרעייה השנייה, השלישית או הרביעית, המותרת על-פי האיסלאם. החוק שנקבע בזמנו קבע את גיל 18 כגיל הנישואין המינימלי, לנשים כמו לגברים, כדי לאפשר לבנות לרכוש השכלה תיכונית שתפתח בפניהן אופקים בלימודים גבוהים ובעבודה מחוץ לבית.

הצלחתו בהנחלת תרבות המערב לאוכלוסיה בטורקיה הייתה מרשימה, אבל היא התרכזה בעיקר בערים, במקומות שבהם יד השלטון הייתה חזקה ויעילה. באזורים הכפריים הנרחבים התמונה הייתה שונה כמעט לחלוטין: נשים נשארו בלבוש המסורתי, הציבור המשיך עוד שנים רבות להשתמש בכתב הערבי ובתי דין מקומיים, המתבססים על השריעה האיסלאמית, המשיכו לטפל בענייני המעמד האישי. רוחות המודרנה שנשבו בכפר היו חלשות במידה ניכרת מאלה שנשבו בעיר, והשינוי התרבותי שאתא תורכּ שאף להשליט על המדינה פסח במידה רבה על המגזרים הלא עירוניים.

במסגדי הערים היו הדרשנים מחויבים להשמיע בימי שישי את הדרשה הממשלתית, האחידה, שנוסחה והובאה אליהם על-ידי זרועות הביטחון, בעוד במסגדי הכפרים נהנו הדרשנים מחירות גדולה לומר את אשר על דעתם המוסלמית המסורתית, גם אם הדברים לא השתלבו עם המגמות המודרניסטיות החילוניות של השלטון. נשים בערים זכו ללמוד במוסדות אקדמיים ופיתחו קריירה מקצועית כמעט כמו הגברים. החוקה אסרה על גברות ללבוש בתחומי האוניברסיטה ובמוסדות השלטון את כיסוי הראש, ואיסור זה הרחיק מהלימודים ומהתעסוקה הממשלתית את הגברות המסורתיות שלא הסכימו להופיע בציבור בגילוי ראש.

השלטון עשה ככל יכולתו כדי לעודד את התיירות המערבית לערים ולכפרי הנופש, שהציעו לתייר האירופי את כל מבוקשו: מסעדות המגישות אוכל שאינו בהכרח כשר על-פי האיסלאם, משקאות אלכוהוליים, בתי הימורים ומועדוני ריקודים, למרות – ואולי בגלל – שכל אלו מנוגדים לאיסלאם, לרוחו ולמורשתו.

הפנים לעולם הערבי

המאפיין הבולט ביותר של מדיניות החוץ של ארדואן ודאודוגלו הוא החלשת הזיקה למערב בכלל ולישראל בפרט, ומנגד חיזוק הקשרים עם העולם הערבי והאיסלאמי, כולל אירן. רק כך אפשר להסביר את הסירוב הטורקי לאפשר לצבא ארה"ב לעבור בטורקיה בדרכו למלחמה בעירק במארס 2003. טורקיה – בראיית האליטה הפוליטית האיסלאמית שלה – חדלה להיות משרתת של מדינות מערביות הפועלות נגד מדינות איסלאמיות. הראייה הזו איננה רק פוליטית אלא תרבותית, והיא מקיפה חוגי אוכלוסיה מסורתיים גדולים בטורקיה הכובשים עמדות שליטה שבעבר היו רחוקות מהם למדיי.

היחס הטורקי השלילי לישראל התבטא בביטול תמרונים משותפים בשנים 2009 ו-2010, בהפגנות הסוערות נגד ישראל על-רקע מלחמת לבנון השנייה (2006) ומבצע 'עופרת יצוקה' (2009), בגערה הפומבית שהפנה ארדואן לנשיא פרס בוועידת דאבוס (2009) ובמשט הטורקי (2010).

ההתקרבות שראינו עד לאחרונה בין טורקיה למשטר אסד בסוריה הייתה חשובה מאוד לשני הצדדים: עבור סוריה היה בהתקרבות זו סוג של תעודת ביטוח להמשך זרימת הפרת מטורקיה לסוריה (ובהמשך לעירק) מבלי שטורקיה תשאב ממנו כמויות מים גדולות מדיי, ועובדה זו חשובה לסוריה במיוחד לאור הבצורת ארוכת השנים שייבשה אזורי חקלאות נרחבים בסוריה וגרמה להגירת מאות אלפי חקלאים לערים לאחר שאיבדו את מקור מחייתם. טורקיה יצאה נשכרת מחיזוק היחסים עם סוריה בכך שדמשק הורידה מסדר היום את דרישתה ארוכת השנים לקבל חזרה מטורקיה את חבל אלכסנדרטה, שקיבלה טורקיה מצרפת לפני כ-60 שנה.

אלא שאירועי הדמים בסוריה בחודשים האחרונים גרמו להידרדרות קשה ביחסי ארדואן ואסד, ובמהלך החודש האחרון התבטא ראש ממשלת טורקיה מספר פעמים באופן שלא מותיר מקום לספק בעניין עמדתו כלפי שליט סוריה: עליו להסתלק מהשלטון כי הוא איבד את הלגיטימיות שלו. בכך נתן ארדואן ביטוי לאיסלאם הדובר מתוך גרונו, בראותו מוסלמים נרצחים בסיטונות בידי צבא המגן על העדה העלאווית, הנחשבת באיסלאם ככופרת.

טורקיה מעוניינת מאוד לחזק את קשריה עם השלטון המרכזי של עירק המתחדשת, הן כדי שזה ילחץ על הכורדים בעירק שלא יכריזו על עצמאות והן כדי שאלה לא יסייעו בנשק ובתחמושת לאחיהם הכורדים החיים בדיכוי ובהשפלה בדרום מזרח טורקיה. במקביל, תעשיית הנפט המשתקמת של עירק קורצת לטורקיה, שאמורה לשמש ארץ מעבר של הנפט לאירופה, עם רווחים גדולים כתוצאה מכך.

גם יחסי טורקיה–אירן מתחזקים בשנים האחרונות, למרות התחרות הסמויה בין שתי המעצמות על ההגמוניה באזור. כל מכירת נשק וטכנולוגיה צבאית ישראלית לטורקיה מחייבת את ישראל לקחת בחשבון שכלי נשק מתוצרת ישראל יגיעו לידי האירנים לשם לימוד הטכנולוגיה שבהם.

ארדואן נוקט מאז ומתמיד עמדה בוטה נגדי ישראל – וכיום גם נגד סוריה – בשל אופי החשיבה האיסלאמי שלו, הגורם לו לחוש הזדהות עם כל מוסלמי סובל מבלי לשים לב להבדלים האתניים בין הערבים והטורקים, ומבלי לקחת בחשבון את האיבה ההדדית השוררת באופן מסורתי בין שני עמים אלו. בראייתו, האיסלאם מחבר את כל המוסלמים בעולם בקשר של סולידריות, והוא איננו יכול להבליג כאשר הוא רואה בתקשורת את הסבל בעזה, בדרעא, בחומס ובג'יסר אל-שוע'ור, ובפרט כשהוא נאלץ לכלכל אלפי פליטים סורים הנמלטים אליו בימים אלה מפחד השלטון העלאווי.

בדבריו הקשים נגד פרס ואסד הוא נתן ביטוי לגלי האהדה למוסלמים, באשר הם ששטפו את הציבור המסורתי בטורקיה – זה שבחר בארדואן ובמפלגתו להנהגת העם. העובדה שבעזה שולטת תנועת חמאס האיסלאמית גם היא הוסיפה לזעם הטורקי מול מראות הזוועה ששודרו בתקשורת ללא הרף בעת מבצע "עופרת יצוקה". לא לשווא צירפה טורקיה את קולה למדינות הקוראות להעמיד לדין את מנהיגי ישראל על בסיס דוח גולדסטון, והיא דורשת התנצלות ישראלית ופיצויים על התרחשויות המשט ביוני 2010.

המסקנה הברורה העולה מהאמור לעיל היא שהמשבר ביחסי ישראל–טורקיה שהחל לפני כשנתיים אינו עננת קיץ חולפת אלא חשרת עבים עבה וקודרת הצבועה בצבע ירוק איסלאמי, שהולכת ומכסה את שמי המזרח התיכון כולו, כולל טורקיה. מצב היחסים בין ישראל לטורקיה הוא תוצאה מחויבת, ואולי אפילו צפויה, של תמורות חברתיות ותרבותיות שטורקיה עוברת בשלושת העשורים האחרונים, שבהן היא מתרחקת ממורשתו התרבותית של אתא תורכּ וחוזרת למסורתו האיסלאמית של מוחמד בן עבדאללה, מייסד האיסלאם.

טוב שמאות אלפי ישראלים חדלו לרוץ כל שנה לאתרי הנופש של טורקיה, וטוב עוד יותר שחלקם ינפשו בצימרים ובבתי המלון בישראל כדי לחזק את הכלכלה הישראלית, לתת תעסוקה למובטלינו ולאפשר לישראל לעמוד טוב יותר במערכה רחבת החזית נגדנו. מערכה שטורקיה היא חלק ממנה, ולא לצדנו.

מהכפרים לשכונות העוני

הבדל נוסף וחשוב התפתח לאורך השנים בין החוגים המודרניים ובין אלו המסורתיים, והוא גודל המשפחה: המודרניים חיפשו כל העת את הדרכים לצמצם את הילודה, בעיקר באמצעות העלאת גיל הנישואין על-פי המגמה שהסתמנה באירופה, והרוח ששלטה בהם גרסה שריבוי ילדים פועל כנגד הפיתוח החברתי והכלכלי. המסורתיים המשיכו לראות בצאצאיהם את מקור גאוותם, את עתידם הכלכלי ואת עתיד העם, ולכן לא שעו לאווירת צמצום הילודה ששררה ברחוב העירוני המודרניסטי.

כך, לאורך השנים, התפתחו בטורקיה שני מגזרים: מגזר חילוני, ליברלי, מודרני, מערבי במגמותיו, שאחז במושכות השלטון, הפוליטיקה והכלכלה והיה מוגן באמצעות החוקה והצבא אך הצטמצם בהתמדה מבחינה דמוגרפית; ומנגד התפתח מגזר דתי, מסורתי איסלאמי, שהיה דחוק לשוליים הכלכליים והפוליטיים, ושהשלטון ניסה להנציח את שוליותו למרות שחלקו באוכלוסיה גדל במהירות ובהתמדה.

מאז שנות ה-50 הוכנס לכפרים בטורקיה מיכון חקלאי, וטרקטורים רתומים למחרשות החליפו את החמור ואת החורש ההולך אחריו. המיכון החליף ידיים עובדות רבות, וחקלאים רבים החלו להגר מהכפר אל העיר בחיפוש אחרי פרנסה. הם התיישבו בשכונות עוני בפרברי הערים, והעבירו אליהן את תרבותם המסורתית. מסגדים נבנו, מדרסות נוסדו, והמרחב הציבורי בשכונות אלה שיקף יותר ויותר את המסורת האיסלאמית בלבוש הנשים ובמאכלים ובמשקאות שנמכרו לציבור.

לאורך שלושת העשורים האחרונים החל מפנה משמעותי במישור האזרחי: כתוצאה מהתגברות מגמות של זכויות אדם וחירויות אזרחיות (בשל לחץ אירופי שנבע מציפייה טורקית להתקבל באירופה כמדינה עמיתה) החלו יותר ויותר אנשים באגף המסורתי של העם בטורקיה לדרוש את זכויותיהם, להתארגן במפלגות, לצאת מהשולים הפוליטיים והכלכליים ולהשפיע על המתרחש במדינה. דרישתם זו קיבלה יתר תוקף בשל השחיתות שפשתה בקרב חוגי השלטון שדבקו במנעמיו במשך שנים ארוכות – שחיתות שחיה בעיקר על חשבון שכבות העם הרחבות, העניות והמוחלשות. הסכסוכים בקרב האליטה הפוליטית מדושנת העונג הכניסו את המפלגות החילוניות לקלחת של פילוגים שגרמה להתפרקותן ולהתפוררותן, עד כדי כך שהמפלגה האיסלאמית לגלגוליה הפכה למפלגה הגדולה ביותר. הגרסה האחרונה של המפלגה האיסלאמית – "מפלגת הצדק והפיתוח" – בראשותו של רג'פ טייפ ארדואן הגיעה לשלטון בנובמבר 2002, ומאז היא מחזקת את אחיזתה במעגלים הכלכליים והחברתיים ומשתלטת על יותר ויותר עמדות כוח פוליטיות בפרלמנט, בממשלה ובנשיאות.

"אזורי הבחירה" של ארדואן הם הכפרים ושכונות העוני, שתושביהם חשים היטב בשנים האחרונות את הצמיחה הכלכלית הנובעת בעיקר ממעבר מפעלים מאירופה לטורקיה, ומביקוש גובר לידיים עובדות בתעשיות המזון, הטקסטיל, המתכת, המכוניות והחשמל, שמרבית תוצרתן מיוצאת לאירופה. רבים מהמוצרים הללו שנמכרים בישראל מיוצרים בטורקיה.

שני מוסדות – הצבא ובית המשפט העליון – נשארו עד לשנים האחרונות מחוץ לשליטת המפלגה האיסלאמית, אבל גם שני גופים אלה עברו שינויים מרחיקי לכת: הקצונה החילונית ששלטה בצבא מוחלפת בהדרגה בקצונה דתית, ובשנה שעברה העביר ארדואן שינוי בחוקה המאפשר לדרג הפוליטי – ובמשמע האיסלאמיסטי – לקחת חלק במינוי שופטים. כך, שני גופים אלה, שבעבר היו כלבי השמירה של החילוניות, אינם מציבים איום על שליטת החוגים האיסלאמיים על מעגלות המדינה. ראשי המפלגה האיסלאמית חשים כיום שהם חופשיים לעשות במדינה כמעט ככל העולה על רוחם.

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  22/06/2011   |   עודכן:  23/06/2011
מרדכי קידר

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מושגים:
 בשאר אסד 


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
סלאמת אתא תורכ, אהלן ארדואן
הודעות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
מול האיסלאמיזציה.
23/06/11 15:29
פורום: העולם הערבי כתוב הודעה
+
מדמוני אסף
12/09/16 23:14
 
יו
31/10/17 16:54
+
חאלד...
26/07/17 11:56
+
קורןנאוה טבריה
5/06/17 08:44
+
לדונלד טראמפ
5/06/17 08:06
+
הגוי..
3/11/16 18:25
+
שוחר-שלום
19/03/16 22:25
 
משה מיכאל
7/04/16 17:15
 
שרגא
15/05/16 16:54
 
שוחר-שלום
23/05/16 10:26
 
בני בנקר
19/07/16 11:31
 
רפי לאופרט
6/06/16 13:15
 
בני בנקר
19/07/16 11:40
 
ב.ניצן
21/08/16 03:14
 
הגוי..
3/11/16 17:50

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
הצמיחה הכלכלית הפלשתינית היא לא רק דיבורים. נתוני המסחר והתעשיה שמפרסם משרד האוצר הפלשתיני מדברים בעד עצמם: תשעה אחוזי צמיחה בשנה האחרונה, לעומת שבעה אחוזים בשנה שעברה. המדד אמור לשקף את גידול האפשרויות של המשק לצריכת מוצרים או לייצורם. בפועל, הצמיחה על-פי הנתונים הכלכליים מתבטאת בהקמת מפעלים ובתעשיות מתקדמות, וכמובן בבנייה רחבת היקף של בתי מגורים ומשרדים, בעיקר ברמאללה ובסביבותיה.
22/06/2011  |  אסף גבור  |  כתבות
במישור הפוליטי מתנהלת הציונות הדתית כמו אותו יהודי שנקלע לאי בודד והקים שם שני בתי כנסת. את האחד הוא פוקד, בשני לא תדרוך רגלו לעולם.
22/06/2011  |  סופיה רון-מוריה  |  כתבות
לפעמים, פרישה של שר בכיר או חילופי ממשל צפויים מהווים עיתוי נוח לשינוי כיוון או לנקיטת צעדים שיפתיעו בעלי ברית. זכורה לנו לרעה החלטתו של מזכיר המדינה ג'ורג' שולץ, שנחשב ידיד מובהק, לבטל את החרם על אש"ף ב-1988 בשלהי ממשל רייגן. כך, מי שנפגע יכול להתנחם שהשייגעץ ממילא עוזב גם כאשר הוא למעשה פעל כמגשש ראשוני עבור הממשל הנוכחי או הבא אחריו. כמובן, השיטה הזאת גם מאפשרת התקפלות אלגנטית אם בלון הניסוי נתקל בבעיות.
22/06/2011  |  עמיאל אונגר  |  כתבות
"גלובס" קובע את סדר היום ב"גלובס" ידיעות אחרונות מזדעזע מקריאות גזעניות "ישראל היום" סופג ביקורת מערוץ 10 עמוס רגב הפך לסלב דה-מרקר מדווח על בילוי שרה נתניהו בחברת מרים אדלסון
22/06/2011  |  אורן פרסיקו  |  כתבות
בשנות התשעים הגיח ממימי המפרץ הפרסי נורבגי בן חמישים אל מרכז זירת הספנות, ובתוך שנים בודדות זכה לכינוי "מלך המכליות". הבלונדיני השמנמן, ג'ון פרדריקסן, הדהים את התעשיה בהשתלטותו העוינת על כמה מהחברות הוותיקות והגדולות בעולם. מתפקיד נער שליח, דרך עסקים עלומים באירן ובדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד, צמח הטייקון רב-המעללים עד להערכת שווי עדכנית של 10 מיליארדי דולרים.
22/06/2011  |  אלון מרום  |  כתבות

רשימות נוספות
שר ההסברה הירדני נגד "חוקי הממשל הצבאי"  /  יחיאל (חיליק) רוזמן
אובמה לא קיבל אישור להמשך המתקפה בלוב  /  איציק וולף
טורקיה מציעה לקלוט את מאהר אסד  /  מחלקה ראשונה
האיסלאמיזם  /  משה חסדאי
ירדן - עוצמת החולשה של הדרום  /  יחיאל (חיליק) רוזמן
שביל הבריחה  /  פזית רבינא, גובצ'י

פורומים
בעולם
העולם הערבי
מדיני/פוליטי
מקור ראשון
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
עמינח
הגיע הזמן להחליף מזרן
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט