אני לא מרואן

דומה שאת המלחמה נגד הקמפיין מנהלים יותר יהודי התפוצות, ובפרט יהודי ארצות הברית, ופחות הממסד הישראלי. כך למשל כתב ראש הליגה נגד השמצה אברהם (אייב) פוקסמן, במאמר שפרסם בעיתון האינטרנט (המוכר דווקא כשמאלני) 'הפינגטון פוסט', שמטרת הקמפיין היא דה-לגיטימציה לישראל ותיוגה כמדינת אפרטהייד. ברגותי ענה לפוקסמן ופתח בפולמוס עז. ממשרד החוץ לא נשמע אלא קול ענות חלושה. בקושי.

בשנת 2009, התריע מנכ"ל איפא"ק בהווה, הווארד קור: "עלינו להכיר בכך שהקמפיין הזה הוא יותר מאשר סתם רטוריקה. זה קרב על הלבבות והמוחות בעולם. אם לא יקראו עליו תגר, הוא יצליח". לפי מאמר שפורסם בעיתון היהודי-אמריקני 'פורוורד', ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה השיק קמפיין נגדי בעלות של 6 מיליון דולר כדי להיאבק ב-BDS.

ולא רק דיבורים. ערן שישון מ'מכון ראות' סיפר בדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת על קמפיין נגדי שגיבשו יהודים בקנדה: קמפיין ה"בַּייקוט" (Buycott). לפי שישון, "בכל מקום שניסו להפעיל בו חרם – תופעת הבויקוט – באו הגופים הישראלים והקהילות היהודיות ועשו בייקוט: קנו יותר. התוצאה היא שחנויות התמלאו במוצרים ישראלים. ככל שגבר הרצון להחרים את המקומות הללו, ככה למעשה הם יותר הרוויחו כלכלית".

ד"ר יואל פישמן מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה אומר כי "התנועה הזו פועלת ברוחו של פתרון מדיני שאינו כולל הכרה במדינת ישראל. אנשי BDS דומים במובן הזה לאמנת אש"ף: אין אצלם מקום לאומה או לעם יהודי. לשיטתם, ישראל נולדה בחטא והם דוחים את תהליך השלום. הפתרון שהם רוצים בו הוא חיסול המדינה היהודית.

"מדובר באנשים אינטליגנטים, צעירים; הם אינם מושחתים. הם מגייסים אנשים בעלי רצון טוב שרוצים להילחם בעד צדק בעולם, וחושבים שיש זהות בין תמיכה בפלשתינים לבין מושג הצדק העולמי. מה שיש לאנשי BDS הוא התמדה, ולכן ההשפעה המצטברת שלהם עלולה להיות משמעותית".

לפי פישמן, "ישראל הרשמית מודאגת מ-BDS כיוון שזה אתגר ללגיטימציה שלה. צריך לזכור שבאירופה מגדירים את עצם הקריאה לחרם כהסתה למעשי אפליה. מכון ראות טוען בצדק שאנחנו לא משקיעים מספיק משאבים למאבק בקמפיין. באמריקה ההתייחסות לקמפיין הזה רבה, כי היהודים האמריקנים חשים בסכנה. הם לא יכולים להרשות לעצמם לזנוח דברים כאלה, בפרט כאשר ממשל אובמה אדיש עד עוין למדינת ישראל ואינו פועל נגד הקמפיין הזה. מצדנו, בישראל, אנחנו משאירים חלל ולא מתמודדים עם האתגר".

ברגותי, אינטלקטואל רהוט, צובר פופולריות בקרב צעירים ערבים בארץ ובעולם. קמפיין BDS עשוי בצלמו ובדמותו, והוא הרוח החיה מאחורי אתרי אינטרנט אנטי-ישראלים. מאמריו מתפרסמים בעיתונים, בכתבי עת ובאתרי אינטרנט בעלי תפוצה ניכרת.

הוא נולד בקטר וגדל במצרים. לאחר שקיבל תואר שני בהנדסת חשמל מאוניברסיטת קולומביה, החל בלימודים לתואר שלישי במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לפני כשנתיים ניסו סטודנטים באוניברסיטת תל אביב לסלקו מלימודיו, בין היתר משום שהוא פועל גם להחרמת האוניברסיטה הזו עצמה, אולם היוזמה נתקלה בסירוב מוחלט מצד רשויות האוניברסיטה. הוא ייסד את 'הקמפיין הפלשתיני למען חרם אקדמי ותרבותי על ישראל' ומתגורר כיום ברמאללה.

"אם לא תקשור את הכלב המטורף הזה, הוא ינשך את כולם", הסביר בלשון ציורית את פשר תמיכתו בהטלת סנקציות ובהחרמת ישראל. בסדרת הרצאות שנשא לרגל השקת ספרו השלישי, 'BDS: המאבק הגלובלי למען זכויות הפלשתינים', הכריז ברגותי: "הרגע הדרום-אפריקני שלנו הגיע!"

ברגותי רואה את העניין הפלשתיני כעניינם של ערביי ארץ ישראל כולם. במאמריו הוא מקפיד להתייחס לא רק לעניין ה"כיבוש" אלא גם לנעשה בגבולות ישראל גופא. לפני שנה טען שבחוצות יפו וחברון, בירושלים ובנגב, מתרחש "טיהור אתני" הדרגתי. מבחינת ברגותי ואנשיו, המאבק איננו למען "קווי 67'"; הם אינם מנהלים כלל את השיח הזה. הוא עצמו טרח להדגיש לפני שנה כי "הליבה של שאלת פלשתין הייתה תמיד הקריאה של הפליטים שטוהרו אתנית במהלך הנכבה ... זהו מבחן הלקמוס למוסריות של כל מי שמציע פתרון צודק ומתמשך לסכסוך".

ברגותי איננו רואה עצמו חלק מהרשות הפלשתינית; הוא הקים קבוצה חדשה בשם 'האליטה האינטלקטואלית הפלשתינית', אשר לטענתו איננה ממומנת מכספי הרשות. ברם, לפני שנה חשף משרד החוץ בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת נתוניהם שלפיהם קמפיין החרמת הסחורות מההתנחלויות מתוקצב על-ידי הרשות הפלשתינית בכ-150 אלף דולר בחודש. גם אם קמפיין ספציפי זה אינו מעשה ידי ברגותי, רוחו של האיש היא המנשבת בו.

על כל פנים, דומה כי שורר נתק מסוים בין ראשי הרשות לבין ראשי קמפיין BDS. כך, בפברואר מנעו כוחות הביטחון הפלשתינים את קיומן של הפגנת סולידריות מול שגרירות מצרים ברמאללה והפגנה למען ההתקוממות בתוניסיה. עומר ברגותי, שנמנה עם מארגני ההפגנות, אמר אז כי "ההחלטה של הרשות הפלשתינית לדכא את חגיגת הסולידריות עם תוניסיה בשל הפלת הרודן בן-עלי, מראה למי היא נאמנה".

ברחוב הערבי קמו מתנגדים לברגותי. סמיר אל-יוסף, סופר ומבקר פלשתיני שנולד במחנה הפליטים ראשידייה בדרום לבנון וכיום מתגורר בבריטניה, טוען שמשמעות הנוסחה לשלום שהמציא ברגותי, 'שלום אמת המבוסס על צדק', היא ש"ישראל צריכה להיענש, לרדת על ברכיה, לפני שפלשתיני אחד יוכל לברך לשלום ישראלי ברחוב". אל-יוסף הוא ממתנגדי החרם, אולם קולו של ברגותי גובר על מתנגדיו בעולם הערבי.

בשיח הציבורי בישראל, קמפיין BDS תופס מקום שולי למדי. הקמפיין עצמו, שהושק ביולי 2005, תפס תאוצה רק בשנה האחרונה. מתנועה שולית שפועלים בה אנשי שמאל רדיקלי כמו פרופ' אילן פפה, לשעבר מרצה באוניברסיטת חיפה וכיום גולה באנגליה, הפכה התנועה לאחד האתגרים המרכזיים העומדים בפני ישראל. למרות זאת, ישראל יושבת כמעט באפס מעשה.

במשרד החוץ יש אומנם אדם שממונה על המאבק במתקפת הדה-לגיטימציה על ישראל וצה"ל אף הקים מדור לאיסוף מידע על ארגונים זרים הפועלים לדה-לגיטימציה של ישראל, ובפרט אחר קמפיין BDS, אולם עדיין דומה שישראל הרשמית איננה יודעת איך להתמודד עם תנועות החרם נגד ישראל.

כך, בישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, שנערכה ב-1 בפברואר ועסקה בחרם אמנים מחו"ל על ישראל בעידודם של ארגונים ישראלים ופרו-פלשתינים, חשף ערן שישון מצוות ביטחון לאומי ב'מכון ראות' שרק שני פקידים במשרד החוץ מתמודדים עם קמפיין ה-BDS. האחראי לנושא הוא דיג'י שניוויס, מתאם נושא הדה-לגיטימציה במשרד החוץ. יו"ר הוועדה, ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו), ניסה לסתור את דבריו של שישון. כך או כך, מקריאת פרוטוקול דיוני הוועדה עולה שהמודעות הישראלית לתנועת החרם היא קלושה ומלווה בבורות.

המפיק והאמרגן שוקי וייס, מקורבנות הקמפיין, שנפגע ממנו עם ביטול הופעת להקת הפיקסיז הפופולרית בישראל, סיפר לחברי הוועדה כי "כבר לפני שנתיים ושלוש נפגשתי עם שרים, ובדבר הזה אין שום תיקון מצד מדינת ישראל. מערך ההסברה במדינה לא קיים בנושא הזה, כי על תרבות נורא קל לוותר. הדבר כבר הפך להיות טרנד, והיום, כמו שישראל מוצגת, מנצחים פה במלחמה נגד התרבות הישראלית".

אולם התנועה איננה עוצרת רק בתחום התרבות: במחצית פברואר היא פעלה לביטול החלטת התאחדות הכדורגל האירופית אופ"א לקיים את אליפות אירופה 2013 לנבחרות צעירות בישראל, ואף שלחה מכתב בנושא לנשיא הארגון, מישל פלטיני. בשבוע שעבר ארגנו אנשי הקמפיין הפגנה בהשתתפות 150 איש נגד משחק כדוריד בין ישראל לשוודיה שנערך בדרום המדינה. הם פועלים להחרמת מוצרי 'אהבה' מתוצרת ים המלח, הנמכרים בחנויות יוקרתיות ברחבי העולם. באחרונה אף זכו לתמיכה מצד הכומר דזמונד טוטו בן ה-80, ממנהיגי המאבק באפרטהייד וחתן פרס נובל לשלום משנת 1984.

בארץ מעטים הגופים המתעסקים בקמפיין באופן מקצועי ומאורגן. לצד 'העמותה לאחריות ארגונים לא ממשלתיים', NGO Monitor, העוקבת אחר פעילותם האנטי ישראלית של ארגונים לא ממשלתיים, הגוף העיקרי המקדיש משאבי מחקר לתופעה הוא 'מכון ראות', שייסדו קבוצת אקדמאים, אנשי עסקים ומנהלים בארץ. בדוח שפרסם המכון לפני שנה נכתב: "מאז מבצע עופרת יצוקה בינואר 2009, התרבו בזירה הבינלאומית מאמצים של ארגונים לא-ממשלתיים לקדם חרמות, סנקציות ומניעת השקעות בישראל. מאחורי הניסיונות לבודד את ישראל עומדת תנועת BDS – ארגון גג רשתי אשר מורכב מארגונים לא ממשלתיים הקשורים ביניהם בקשרים רופפים".

לפי 'מכון ראות', הנזק שגורמת התנועה מתבטא "בקידום רעיון הדה-לגיטימציה לישראל על-ידי יצירת השוואה מפורשת או משתמעת בין ישראל לבין משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה". לפיכך, טוענים במכון, יש לראות בתנועה "כלי למיתוג ישראל כמדינה מצורעת, שנועד לערער על הלגיטימיות של המבנה הפוליטי שלה".