חיילים ותיקים יבחינו מיד, שמשהו חריג איתרע בקרב בעמק גנג'גאל במחוז קונאר באפגניסטן, בשמונה בספטמבר 2009. מצד אחד, יותר מדי עיטורים הוענקו ללוחמים, שעקרונית לא היו צריכים ללחום,אלא להדריך את חניכיהם האפגניים. מצד שני, מסך שתיקה די כבד אפף את הקרב משך כשנתיים, עד שבשבוע שעבר עיטר הנשיא
ברק אובמה את קורפורל הנחתים ((מיל.)) דקוטה מאייר (שבינתיים עלה לדרגת סרג'נט) במדליית הכבוד - העיטור הגבוה ביותר בארצות-הברית.
יחד עמו עוטרו בצלב
חיל הים לוטננט אדימולה פאבאיו (Ademola Fabayo) (שבינתיים עלה לדרגת קפטן) וסטאף-סרג'נט (סמ"ר) חואן רודריגז-צ'אווס (Rodriguez-Chavez). ואז גם נודע על קפטן ויליאם סוונסון (Swenson), שעזב בזעם את צבא ארצות-הברית כיוון שלדעתו הקרב לא תוחקר כיאות, ולא הסיקו ממנו את המסקנות הנכונות. לדעתו מצטרפים בקולניות רבה שאירי חמשת ההרוגים האמריקניים בקרב.
לא שינו תוכנית
כוח משולב אפגני של שוטרים ושל אנשי צבא בהדרכת מדריכים אמריקניים יצאו לסיור בשלושה בספטמבר 2009 באזור הכפר דאם דארה במחוז קונאר. לאחר תום הסיור נורתה על כוחות הקואליציה אש מנשק קל. היורים הסתתרו על רכס בפאתי הכפר. מנהיגי הכפר ביקשו מכוחות הקואליציה שוב לכפר, ולטהר את הרכס מהמחבלים, כדי שיוכלו לסיים בשלווה את בניית המסגד בכפרם.
המבצע נקבע לשבעה בספטמבר. ביום שלאחריו נשלחו כשמונים אנשי צוות משולב אחר של כוחות אפגניים עם כעשרים מדריכיהם האמריקניים לכפר גאנג'גאל. נוהל הקרב למבצע קבע, שהכוח לא יקבל סיוע אווירי קרוב, אך הובטח לו סיוע ארטילרי במקרה הצורך. על מתן הסיוע הארטילרי וסיוע אווירי קרוב לסיורים אחראים בסיסים קדמיים (FOBs) של כוחות הקואליציה בסביבת פעולתם. בנוסף, נקבע, כי במקרה חירום יעמדו לרשות הכוח מסוקים לחילוץ ולפינוי רפואי, שיופנו לסיועו תוך חמש דקות מקריאה. כל אלה באחריות דיוויזיה הררית 10, שעמק גאנג'גאל נמצא בתחום שליטתה.
המודיעין קבע, שטאליבן מודע לתוכניות הטקטיות האמריקניות, וינסה להציב מארבים לכוח, שנשלח לטהר את הגזרה. כוח קדמי של טאליבן, ובו כעשרים מחבלים, זוהה עוד לפני המבצע בקרבת הכפר גאנג'גאל. למרות המודיעין, החליטו המפקדים בזירה לפעול לפי תוכניתם המקורית, ולא שינו את תוכניות הסיוע.
עם שחר, כשהחל הכוח להיכנס לעמק גאנג'גאל, בדרכו לכפר גאניגאל, הוא החל לספוג אש כבדה ממקלעים, מנשק קל וממטולי RPG. המפקדים העריכו, כי יותר ממאה מחבלי טאליבן מתכתשים עמם. עקב האש הכבדה, נאלץ הכוח להפסיק לנוע קדימה, ותפס עמדות נחותות כלפי מחבלי טאליבן, שצרו עליו משלושה כיוונים.
המפקדים העריכו, כי נקלעו למארב, וביקשו מהכוחות סביבם סיוע ארטילרי ותקיפות של מטוסים. מפקד בבסיס קדמי דחה את בקשתם בתואנה, שאינה הולמת את ההוראות החדשות לפתיחה באש, שקבע גנרל סטנלי מק-קריסטל, מפקד הכוחות באפגניסטן, כדי להקטין את הפגיעות באוכלוסיה האפגנית. יוזמות של מש"ק ארטילריה מהצבא ושל בקר אוויר מחיל האוויר לסייע לכוח, שנלכד במארב טאליבן, סוכלו על-ידי מפקד אמריקני בבסיס הקדמי.
כשנוכחו מדריכי הכוח, כי הם מאבדים אנשים, ורוב אנשיהם כבר פצועים, החל הכוח המשולב לזעוק לעזרת מסוקים, שיחלצו אותו מהשטח. הם לא נענו כיוון שכוח המסוקים באזור היה עסוק בסיוע למשימה אחרת.
המדריכים נותקו על גבעה
תצפיות גילו בינתיים, שנשים וילדים מהכפר מתספקים את מחבלי טאליבן, ומפקדי הכוח ביקשו שוב סיוע ארטילרי, שיחפה על נסיגתו, וחילוץ מוסק. מפקד המוצב הקדמי ענה, שאין לו פגזי עשן, ולפיכך יצטרך לירות פגזי זרחן לבן במקומם. מסך האש ירד על הזירה רק כעבור שעה, והכוח נסוג תחת אש כבדה כשהוא מדווח, שבאו השלב כבר היו לו ארבעה הרוגים אמריקניים, מתורגמן אפגני הרוג וכמה הרוגים מקרב הכוח האפגני.
צלפים של טאליבן החלו להתקרב לכוח, כשהגיעו מסוקי התקיפה ומסוקי החילוץ. בחיפוי המסוקים חילצו הנחתים קורפורל דקוטה מאייר, קפטן אדימולה פאבאיו וסטאף סרג'נט חואן רודריגז-צ'אווס את חבריהם, שנותקו מהכוח העיקרי, ונותרו על גבעה סמוכה. רק אחרי כשש שעות קרב הצליח הכוח המשולב לנתק מגע, ויצא מעמק הדמים בגאנג'גאל.
התברר, כי הגבעה נכבשה על-ידי מחבלי טאליבן, שהרגו את הלוחמים האמריקניים, שנותרו עליה, הפשיטו אותם, ובזזו את ציודם. מאייר, פאבאיו ורודריגז-צ'אווס הסתערו עשרות פעמים על הגבעה עד שהצליחו להשתלט עליה, ולחלץ את גופות חבריהם לנשק אל רכב סיור, שנלווה לכוח. "אני חב את חיי לגבורתו של קפטן ויליאם סוונסון", אמר לפני שעוטר דקוטה מאייר.
שארלן, אלמנתו של קֶנֶת וֶסטברוּק מניו מקסיקו, מדריך אמריקני שנהרג על הגבעה, ואת גופתו חילץ מאייר, שמחה לשמוע, שמאייר יעוטר, והוא רואה את העיטור כהוקרה לכל צוותו. לדעתה, ראוי היה לעטר גם את קפטן סוונסון, מפקדו הישיר של בעלה. לעמדתה שותפים עוד לוחמים, שהשתפו בקרב.
"מנהיגות מרושלת"
תחקיר הקרב מצא ליקויים קשים בהפעלת הכוח, ובעיקר באי-מתן סיוע אווירי וסיוע ארטילרי לכוח, שנלכד במארב טאליבן. כמה קצינים ננזפו בגין המחדל, שעלה בחיי חמישה אמריקנים, אך משפחות הנופלים סבורות, שאין די בעונש הזה, שנחשב בעיניהם לעונש קל למדי. התחקיר מצא גם ליקויים בנוהל הקרב להכנת המבצע, ואלה גרמו לאי-הזמנת הסיוע.
בפברואר 2010 קבעה ועדת חקירה של פיקוד הכוחות באפגניסטן, כי הכוח האפגני הותקף על-ידי כוח של כמאה וחמישים מחבלי טאליבן. הוועדה מצאה, כי נוהל הקרב למבצע לא היה תקין; ולא הוכנה תוכנית לסיוע אווירי ולסיוע ארטילרי. עקב כך התעכב הסיוע מאוד. עוד נמצא, כי מאמצי החילוץ של דקוטה מאייר ושל חבריו הפריעו לסייע לכוח הלכוד. מאייר נפצע במהלך הקרב, והמשיך לחלץ את חבריו וללחום. פרט לחילוץ הגוויות של חבריו לנשק, מייחסים לו הריגת כשמונה מחבלים והצלה של שלושים ושישה לוחמים.
ועדת חקירה של מפקדת הכוחות באפגניסטן קבעה, כי ההוראות החדשות של גנרל מק-קריסטל הפכו את הסיוע לכוח, שנלכד בעמק גאנג'גאל, למסובך. הוועדה האשימה את מפקדי הבסיס הקדמי ואת מפקדת הגדוד בגזרה בתפקוד לקוי ובאחריות לאי-סיוע בזמן לכוח.
הוועדה מצאה, כי שלושה קצינים מהבסיס קדמי ג'ויסה - אנשי חטיבת חי"ר 32 בדיוויזיה ההררית 10 - הפגינו בקרב "מנהיגות מרושלת", שתרמה לאבדן החיים במארב. שניים מהקצינים הללו ננזפו רשמית.
שאירי הנופלים האמריקניים בקרב תמהים האם הקצינים, שנמצאו אשמים במחדל, שהביא להפקרת הכוח האפגני ומדריכיו האמריקניים בעמק ג'אנג'גאל, נענשו דיים? משפחות הנופלים סבורות, שאין די בעונש הזה, שנחשב בעיניהן לעונש קל למדי, למרות שבצבא ארצות-הברית אין כמעט עתיד לקצין נזוף.
מעשה בקצין שפתח את פיו
ובצד הסיפור העיקרי מעניין גורלו של קפטן ויליאם סוונסון מצבא ארצות-הברית, שהיה אחד המדריכים בכוח המשולב. רק עתה, כנראה, יומלץ לעטר את קפטן סוונסון במדליית הכבוד. זאת אחרי שדקוטה מאייר כבר עוטר במדליית הכבוד, שני נחתים עוטרו בצלב חיל הים, וכמה לוחמים עוטרו בכוכבי ארד. דקוטה מאייר, משפחות ההרוגים האמריקניים במארב והעיתונאי ג'ונתן לאנדאי (Landay) מרשת עיתוני מק-קלאטצ'י (McClatchy Newspapers), שנלווה לכוח, לא הרפו, והקפידו לציין את גבורתו של קפטן סוונסון, את מנהיגותו ואת נחישותו, שהצילו את חייהם.
לפי עדותו של העיתונאי לאנדאי, מכל אנשי הכוח רק קפטן סוונסון וקפטן פאבאיו לא נפצעו במהלך הקרב המייגע. שאר המפקדים והלוחמים המשיכו בלחימתם למרות פציעותיהם. לאננדאי מספר, כי במהלך הקרב היו רגעים, שלא היה בטוח, שיכל לצאת מהמקום בשלום, ואפילו חשב להשתמש בנשקו האישי, כדי עזור לאנשי הסיור להתגונן.
קפטן סוונסון גם לא נכנע לרמקולים של טאליבן, שלעגו בעת הקרב לאמריקנים ולחייליהם האפגניים, וקראו להם להימלט על נפשם. באחת הפעמים אף השליך סוונסון רימון לעבר מקום, שחשב, שממנו משדרים טאליבן את תעמולתם.
לפני כשבוע נמסר, כי גנרל הנחתים ג'ון אלן המליץ לעטר את קפטן סוונסון במדליית הכבוד. גנרל אלן מונה באחרונה למפקד הכוחות באפגניסטן, והצבא האמריקני ייאלץ, כנראה, לבלוע את הגלולה המרה, ולהצטרף להמלצתו לעטר את הקצין הסורר סוונסון במדליית הכבוד.
טוענים, שביקורתו החריפה של קפטן סוונסון על הוראות הפתיחה באש של הצבא בעת תחקיר המארב ועל תפקוד הבסיסים הקדמיים, שנקראו לסייע להם, מנעה המלצה עליו למדליה. העוול יתוקן רק אחרי שהקפטן כבר פרש מצבא ארצות-הברית בתחילת שנה זו, ושב לביתו בסיאטל.
צבא ארצות-הברית סירב להתייחס לסיפור של קפטן סוונסון בטענה, שאינו מדווח על המלצות לעיטורים כל עוד לא אושרו על-ידי הרשויות המתאימות.
גם אצלנו - כמו בכל צבא אחר - יש קצינים ומש"קים, שלא עוטרו על גבורתם, כיוון שרבו עם מפקדיהם, או הרגיזום. אלא שמערכת הגונה יודעת לחמול אחרי תקופה מסוימת, ולהכיר בטעויותיה. צבאנו אינו מוכן להכיר בטעויותיו, ודבק בהחלטה מרושעת של קצין שחצן (מוטה גור), שדרש לא ללמוד את מהלכי מלחמת יום הכיפורים, ולא לעסוק בגבורת החיילים הפשוטים והמפקדים הזוטרים, שהצילה אותנו, גם במלחמת יום הכיפורים, מידי גנרלינו חסרי-הדעת.
