יש להם רוטשילד, אין להם דפני

"לא נחזור על שיטות המאה ה-20, של מנהיג עם פעילים שהלכו אחריו כמו עדר זאבים", כתב הפעיל הספרדי. "זו תקופה חדשה עם שיטה חדשה. כעת אנו ציבור שלם המאורגן ופועל כציבור לאורך כל הדרך". השיטות ה"ישנות" אותן הם מבקשים לזנוח הן למשל אלו שנהגו בהפגנות פעילי האנטי-גלובליזציה בכינוסי הג'י-8: ניפוץ חלונות ראווה, פריצה למסעדות בעלות סממנים גלובליים ומאבק אלים עם כוחות משטרה. כל אלה היו הפעם מחוץ לתחום. הכיוון הפעם היה התארגנות רגועה ושקטה, עם כוונה להתיישב פיזית במרכזים פיננסיים ולעורר את "99 האחוזים" שאינם בעלי הון או אנשי שלטון.

אבל השינוי המשמעותי יותר הוא אכן ההחלטה המודעת שלא להקים מנהיגות סביב המאבק. למאבק הזה אין דפני ליף או סתיו שפיר. למעשה, זה האתגר הגדול ביותר הניצב בפני כוחות המשטרה בארצות הברית: לאתר היכן מתחילות ההתארגנויות. "המאבק כולו, על יוזמותיו השונות, אינו בשליטת יחיד כזה או אחר או אפילו מטֶה", נכתב באתר המאבק. "הכול מנוהל בידי הציבור בכללותו". ובכל זאת, בלי ניהול כלשהו של העניינים אי-אפשר, וכדי לאגד את יוזמות ההתיישבות/כיבוש ברחבי ארצות הברית הוקם אתר אינטרנט ושמו 'להתיישב ביחד'.

המאבק הרשמי החל במועד המתוכנן. בצעדה השתתפו פחות מ-20 האלף המקֻווים, אך התוכנית להתמקם ולהתיישב יצאה לפועל, ומאהל הוקם בפארק פתוח ברובע הפיננסי שסביב וול סטריט. המאהל פועל על-פי לוח זמנים יומי שבמרכזו, מדי יום, "הכינוס הכללי". שם מתקבלות, בהצבעת רוב, החלטות בנוגע לסדר היום, לפעילויות יום המחרת, לנושאי מאבק, למסרים ולדרכי פעולה. לצורך כך משתמשים בארבע תנועות הידיים, פרי יצירתם של ארגוני מחאה אירופיים, המאפשרות לבטא "כן", "לא", "רעיון חדש" או "להוריד מסדר היום" - כפי שניתן היה לראות גם במאהל בתל אביב. כל הדעות והרעיונות מקבלים הזדמנות לביטוי. הסברים על הכינוס הכללי ועל דרכים להציע יוזמות מועברים במדיה החברתית באינטרנט ובעלונים המחולקים לציבור המבקרים.

השיטה עצמה מעבירה מסר של אמינות ושקיפות, שני ערכים שבאמריקה גוברת התחושה שהם חסרים בפוליטיקה ובמערכת הכלכלית. והמסרים שיצאו מהכינוסים הכלליים במתחם וול סטריט הצליחו לפרוט על הנימים הרגשיים הנכונים בקרב מיליוני אמריקנים שעד כה לא ידעו לבטא את מקור התסכול שלהם. המסר השכיח הוא שאחוז אחד באוכלוסיה, בעלי ההון ואנשי השלטון, מנצלים את 99 האחוזים האחרים. בתוך שבוע צצו מאהלים בערים נוספות.

באתר הקמפיין פורסמו כללים לשימוש נכון במדיה החברתית: המלצות לתיוג הארגונים בטוויטר בצורה נכונה, שימוש בדפי פייסבוק, וגישה למאגר עצום של מסרים גרפיים, מודעות ושלטים לשימוש בצעדות או מחוץ למאהלים. בעזרת פייסבוק ושאר אבזרי המדיה החברתית החלו המאהלים להישטף בהצעות עזרה מרחוק. מה שהחל כהיענות לבקשה לכיבוד קל ולשתייה במאהלים, גדל למאגר עצום של שמיכות, בגדים חמים, אוכל טרי ממסעדות באזור, אוהלים, ציוד אלקטרוניקה, הצעות לשירותי כביסה וייבוש ושירותים משפטיים חינם לעצורים ולמפגינים. באתר המרכזי מבקשים מתומכים לשלוח חבילות או מכתבים לכתובת הקרובה ביותר למאהל – סניף חברת המשלוחים UPS הנמצא, למרבה הנוחות, בפינת הפארק. הנמען: "מתיישבי וול סטריט".

גם שירותי דפוס הוצעו להם חינם, וכך הוחל בתחילת השבוע בהוצאת ה'אוקיופיי וול סטריט ג'ורנל', העיתון הרשמי של המאבק החברתי הטרי, ובחלוקתו ב-50 אלף עותקים. גם הוצאת העיתון החלה משימוש בפלטפורמה חברתית ברשת, 'קיקסטארטר', המאפשרת לפרסם מיזמים אמנותיים כדי למשוך השקעות ותמיכה. שני עיתונאים ניו-יורקים מתומכי המאבק הציגו שם את העיתון המתוכנן כביטאון אמנותי, ובתוך שמונה שעות קיבלו תרומות בסך 12 אלף דולר. העיתון מאפשר להפיץ את בשורת הקמפיין, כמו גם פרטים על מאהלים חדשים ויוזמות מחאה מתוכננות, להולכי הרגל בכרך.

וכמו במאבק בישראל, גם כאן אפשר למצוא במאהלים, לצד התומכים הנלהבים של המאבק, המגיעים מהימין ומהשמאל כאחד, גם טרמפיסטים עם מטרות צרות יותר ואינטרסים נפרדים. בסיבוב במאהל אפשר לשמוע למשל מסרים מטעם 'גרינפיס' והירוקים, קולות מחאה של מובטלים ושל פועלים, מאבקים צרכניים, ומפגינים נגד בנקאים, נגד שופטים, נגד עורכי דין, נגד עליית מחירי הדלק ונגד חברות הנפט. ישנן גם הצרות המקומיות: כל עיר והצרות של תושביה, יחד עם המסר הכללי.

השבוע הצטרפו למאבק באופן רשמי איגודי עובדים גדולים. חלקם איגודי עובדים מקומיים: מקומיים אמנם, אך כאלה המונים כ-40 אלף עובדים האחד. איגוד התחבורה הלאומי שהצטרף אף הוא הכריז שהוא "מצדיע בפני האומץ הנדרש מפעילי המאהל בוול סטריט לתבוע את מה שגם אנו תובעים ... לעובדים ולאזרחים מן השורה נמאסה ההקרבה היומיומית ונמאסו אנשי הפיננסים שבשעה שבלגנו את הכלכלה שלנו הגדילו את הבונוסים שלהם".

ראש עיריית ניו-יורק מייקל בלומברג "הזמין" את הפעילים להישאר במאהלים כל עוד הם לא עוברים על החוק ומבטאים את מחאתם באופן מסודר – אך כשהמאבק התרחב האלימות לא איחרה לבוא. בשבוע שעבר, בזמן צעדה מאורגנת, החליטו הפעילים להשתלט על גשר ברוקלין – מעורקי התנועה הראשיים בעיר, המחבר בין ברוקלין ומנהטן. החסימה מנוגדת כמובן לחוק. מי התחיל באלימות, השוטרים או הפעילים – על כך יש מלחמת גרסאות. מה שבטוח – כ-700 מפגינים מצאו עצמם בלילה מאחורי סורג ובריח, חלקם פצועים ממאבק אלים עם שוטרים או סובלים משאיפת גז מדמיע.

שיא המחאה השבוע היה ביום רביעי, כאשר איגוד עובדי התחבורה המקומית בניו-יורק צירף את עובדיו לתהלוכת ענק מבניין העירייה לוול סטריט. לצעדה הצטרפו אלפי סטודנטים מאוניברסיטת ניו-יורק שמָחו על מה שמצטייר כעתידם העגום. פרופ' אנדרו רוס מאוניברסיטת ניו-יורק עודד את תלמידיו לצאת מהשיעור אל הרחובות. "מדובר בחבר'ה צעירים ללא עבודה", הוא מסביר, "עם כמות אדירה של חובות המצטברים להם כעת מהלוואות הסטודנטים שלקחו, ללא אופק של עלייה חיובית בשוק העבודה".

באירוע אחר, בתחילת השבוע, צבעו פעילים את פניהם בלבן וצעדו תחת הכותרת "תהלוכת הזומבים התאגידיים" של וול סטריט, תוך לעיסת שטרות של משחק מונופול. "אנחנו רוצים להציג לראווה את בעלי ההון תאבי הבצע", אמר אחד מדוברי הקבוצה, פטריק ברונר. "אומרים עלינו שאנחנו אנטי-קפיטליסטים, אבל בסופו של דבר אנו מבינים שכדי לעבוד צריך חברות ענק. אנחנו רק נגד ההשפעה שיש לחברות הללו על הממשל ומסדרונות השלטון".

גל המחאה בארצות הברית נכנס כעת לשבוע הרביעי שלו, וצובר תאוצה ככל שמתקדמים לעבר נובמבר – תחילת עונת בחירות 2012. יש לתנועת המחאה הזו קווי דמיון ארגוניים ורעיוניים לתנועת 'מסיבת התה' הימנית, ומנגד שורשיה בשמאל – כך שפרשני בחירות צופים ששתי המפלגות הגדולות גם יחד יעשו שימוש ציני במסרים שהמאבק משדר, ובאופן ציני אף יותר יפגינו תמיכה בפעילים. קולות כגון זה של ראש העיר ובעל ההון בלומברג שאמר שגם בנקאים בוול סטריט נאבקים לגמור את החודש, או מצד רבים אחרים המשווים את הפעילים להיפים משנות ה-60, ממחישים את הכיוונים המסתמנים. עד הבחירות, או עד שיבוא שינוי, יש למבקרים בניו-יורק אטרקציה תיירותית חדשה לבקר בה: פארק ליברטי, רוטשילד של ניו-יורק.