חתונה מושלמת

"חתונה מושלמת" המועלית בבית צבי ברמת גן, היא הצגת בידור שתכליתה להצחיק, להצחיק ולהצחיק, מטלה הנושאת פרי והקהל גועה ,רוב הזמן, בפרצי צחוק היסטרי. המחזה חובר בידי הבריטי רובין האודן ואף הוצג לפני כמה שנים בהבימה ובימים אלה ממש שוב מועלה גם בלונדון.

רובין האודן כתב מחזה מטורף הנשען על קומדיית מצבים קלאסית והיא קלילה ומצליחה לעוות את שרירי הלסת של הקהל.

ביל מתעורר בבוקר בסוויטת הכלולות במלון, לאחר מסיבת רווקים שבה השתכר כהוגן ונדהם לגלות בחורה עירומה לצידו במיטה. הבעיה הפעוטה היא שהוא מתחתן בערב וכלתו וגם אימה בדרך למלון. העלילה מקבלת תפניות שונות ומשונות, גיבורי המחזה מסבכים את המצב ומרגע לרגע הקטסטרופה מתעצמת והולכת, גוררת את הצופים לשאגות צחוק פרועות.

גילי אמיתי העלה קומדיה מוצלחת ובזכות שחקניה הצעירים הפיק מחזה מבדר, קולח שאין בו רגע דל, הפקה מקצועית מעולה ברמה נפלאה. שיאי הצחוק הם בעיקר בחלק הראשון של המערכה הראשונה ובחלק השני של המערכה השנייה ובין לבין משתדל הקהל לנשום עמוק ולצבוט מצחוק את היושבים לצידם.

דורון רכליס מגלם את ביל, החתן האומלל, שמסתבך מרגע לרגע. דורון מפגין כישרון משחק נפלא ושולט בכל רזי ההבעה והמימיקה, משחקו אמין ומשובח.

ירדן מרחבי כבחורה שצצה במיטה היא גם נאה וגם שחקנית נהדרת, משחקת באורח מדויק ומקצועי. כדאי היה רק לגאול אותה מהסתבכויות הסדין שכנראה נשמט והלך כל הזמן ולספק לה אולי כיסוי יציב יותר.

אושר בית הלחמי כטום מצליח להפוך מהחבר הטוב לבחור מופרע שגורף פרצי צחוק מהדהדים במיוחד בדרך לטקס הברית. אושר משחק בצורה מצוינת ויפה.

נעמה חזון ככלה האומללה משחקת בצורה מדויקת ומוצלחת ואפילו כשהיא מאבדת את סבלנותה היא גוררת פרצי צחוק ובמיוחד למשל הקטע שבו היא קופצת על גבי המזרן. נעמה משחקת בצורה טובה ומעולה.

שיר מאור כאימה של הכלה היא מוצלחת מאוד, יודעת את המלאכה ומבצעת את התפקיד בצורה מבריקה.

מורן מלכה כחדרנית גונבת את ההצגה. פיה מפיק מרגליות וכל אופי משחקה הוא מדויק, מקצועי ופשוט מצוין.

הנוסח העברי של דניאל לפין הוא מבריק, התפאורה של איה בן אשר מוצלחת מאוד, התאורה של דולב ציגל מדויקת ומשובחת, התלבושות של לירון מנקין הן יפות והולמות. ירון שירזי ושחר רצנברג אחראים למוזיקה המקורית והיפה.

ההצגה "חתונה מושלמת" היא הצגה מושלמת לבלות איתה ערב מצחיק ופרוע, להשמיע קולות מוזרים, לגרוף את האף העמוס בנוזלים הזולגים מהעיניים הדומעות מחרחורי צחוקים, וממש לא נחוץ אחר כך לזכור מה היה. ממש כמו שאירע לגיבור המחזה.