תחריר, גרסת המיוזיקל

סשה ילין, עיתונאי לשעבר ב'וסטי' (עיתון יומי ישראלי בשפה הרוסית, מקבוצת 'ידיעות אחרונות'), התגורר שנים ארוכות בירושלים וחי כעת במוסקבה. ילין, שבראיונות הצהיר כי הוא רואה עצמו כישראלי לכל דבר ומשפחתו מתגוררת בישראל, אכן הצליח לשלב בקליפ הומור גרדומים סובייטי עם חוצפה ישראלית מצויה. והמילים הולכות פחות או יותר כך:

• 
  "היום ביקר אותי הרופא.
  שאלתי: דוקטור, למה אין לנו מפתח לחדר?
  למה יש לנו חור בראש וגם בתקציב?
  למה במקום המחר, אנו חיים באתמול?
  תגיד דוקטור, לאן נעלמו הנפט והגז שלנו?
  מי מכר אותו לאמריקנים?
  מי גנב מהעם את גזפרום ולוק אוייל?
  במקום תשובה קיבלתי זריקה בתחת.
  אח, קשה.
  הכול כל כך מסובך אחי, אין כוח לחשוב,
  אבל בית המשוגעים שלנו מצביע לקנדידט – פוטין
  כי בבית המשוגעים שלנו חושבים שפוטין זה טוב".
  

כן, הקליפ פורט על המיתר הכי רגיש של האזרחים הרוסים: כיצד ייתכן שלמרות כל העושר הבלתי נתפס של משאבי הטבע בארצם – זהב, יהלומים, אורניום, ובעיקר גז ונפט – רוב העם שב ומוצא את עצמו, פעם אחר פעם, דפוק וזרוק.

צחוק בצד. הסאטירה ברוסיה מבשרת את מה שיתחיל אולי לקרות (וכבר קורה) לא רק בתוך רוסיה, אלא גם ברחבי ברית המועצות לשעבר: בקרמלין פועלים בעקביות ובנחישות לשקם, באמצעות לבוש חדש ועדכני, קשרים פוליטיים וכלכליים שהיו חלק בלתי נפרד מהאימפריה הסובייטית בימי זוהרה. לאחרונה חתמו שמונה מתוך 11 מדינות חבר העמים על הסכם סחר חופשי בינן לבין עצמן ולבין רוסיה, ועד סוף השנה צפויות להצטרף גם השלוש הנותרות.

חבר העמים, או בשמו המלא 'חבר העמים העצמאיים', נוסד לפני 20 שנה עם נפילת ברית המועצות. זו הייתה דרכן של מדינות ברית המועצות לשעבר להתמודד עם המציאות החדשה ולהמשיך לתפקד באופן עצמאי – למרות המורשת הפוליטית, הכלכלית והצבאית שנכפתה עליהן במשך שבעה עשורים של שלטון סובייטי.

עם מדינות חבר העמים נמנות כיום רוסיה, בלארוס (שעל שליחנו הדיפלומטי לשם הרחבנו בעבר) אוקראינה, מולדובה (מכורתו של שר החוץ ליברמן), ארמניה, אזרבייג'אן (שממנה רוכשת ישראל כמחצית מתצרוכת הנפט השנתית), טורקמניסטאן (שלא מהינה למנות שגריר ישראלי כבר תקופה ארוכה מחשש לתגובה אירנית), קזחסטאן, אוזבקיסטאן, קירגיסטאן וטג'יקיסטאן. מהרשימה נפקדות המדינות הבלטיות שהפכו, או בדרכן להפוך, לחלק מהמארג הפוליטי של האיחוד האירופי, וכן גאורגיה, שפרשה מחבר העמים בעקבות המלחמה עם רוסיה ב-2008.

עד כה היה חבר העמים יותר סוג של מבנה סמלי בעל רכיבים כלכליים וצבאיים. ניסיונות לייצר מבנים כלכליים עוצמתיים חדשים לא צלחו. כיוון שכך, התמקדו הרוסים בשני העשורים שחלפו בבניית מערך הסכמים ובריתות צנוע יותר, ביניהם האיחוד בין רוסיה ובלארוס, והסכם איחוד המכס בין רוסיה ובלארוס, קזכסטאן ובאחרונה אף סרביה. רוסיה חתרה ואף הגיעה לידי חתימה על הסכם הגנה צבאי קולקטיבי.

זה לא היה פשוט. המדינות החדשות, שנשמו את אווירת החופש, לא מיהרו לחדש קשרים ולחתום על הסכמים, אלא העדיפו לבדוק אפשרויות ומבנים חדשים לשיתוף פעולה עם אירופה, ארצות הברית וסין. בשלב שבו הכלכלה הרוסית הייתה עדיין מרוסקת, נכנסו האמריקנים, האירופים והסינים בתנופה לתוך עסקי הגז והנפט, ומדינות ברית המועצות לשעבר נהנו מגל אדיר של השקעות. רוסיה מצדה לא הייתה מסוגלת להתחרות במערב ובסינים - לא בהשקעות, לא במסחר ולא בהחדרת טכנולוגיות חדשות אל בנות חסותה לשעבר.

אולם המגמה הזו החלה להשתנות בהדרגה. המלחמה בעירק, המשבר הכלכלי של 2008 והמשבר הכלכלי הנוכחי שינו את יחסי הכוחות. רוסיה, הנמצאת כעת בתנופה, שבה ומחדשת את מעמדה האזורי. עד כדי כך, שפוטין הכריז באחרונה על כוונתו לייצר "איחוד אירו-אסיאתי".

ממערב, לעומת זאת, נשקפת חולשה. הד למלכוד שבו מוצא עצמו המערב על-רקע המשבר הכלכלי, הוא דחיית ועידת הפסגה לחתימת הסכם ההתאגדות בין האיחוד האירופי ואוקראינה באחרונה. רשמית, הסיבה לדחייה הייתה המצב הפוליטי באוקראינה ומעצרה של ראש הממשלה לשעבר יוליה טימושנקו. בפועל, לא ברור כיצד יוכל האיחוד האירופי, שעסוק כעת במאמצי הצלה של יוון וגוש האירו, להתמודד עם מדינת ענק כמו אוקראינה ולהכיל אותה.

במוסקבה, לעומת זאת, שוררת כעת יציבות פוליטית. מצבה הכלכלי של מוסקבה שפיר והקרמלין הולך ומבסס את מעמדו – עד כדי ייצור תחושת רטרו סובייטית שבאה לידי ביטוי בסאטירה שהוזכרה בקטע הקודם. ברוסיה יש תחושה של עוצמה, המלווה בתוכנית השקעות אדירה ובחידוש והתחמשות צבאיים. יתרה מכך, הפגיעוּת הכלכלית הנוכחית של האיחוד האירופי מייצרת בעבור הרוסים הזדמנויות כלכליות – לא רק ביוון ובקפריסין אלא גם במדינות נוספות. במאמר מוסגר נאמר כאן שזוהי הזדמנות גם בעבור מדינות המפרץ, ביניהן קטאר ובחריין, שעסוקות כעת במסע קניות נמרץ ביותר באירופה.

את מילות השיר חיבר ילין בעבור תחרות שירים נגד מפלגת השלטון ברוסיה, שעליה הכריז אחד הבלוגרים המפורסמים ביותר ברוסיה. הקליפ עלה לרשת לפני כמה שבועות והפך מיד לוויראלי.

מבחינת ילין, זהו סוג של תיקון. ב-2002 הוא כתב את השיר 'גבר כמו פוטין' בעקבות התערבות עם חבר. אז רצה ילין להוכיח שיוכל לכתוב להיט אפילו בעבור פוטין – אך לא בדמות תעמולה סובייטית נודפת נפטלין, אלא בצורת להיט פופי קליט. והוא הצליח. מעבר לכל דמיון, עם מילים שובבות המתארות כיצד הנשים הרוסיות, שמאסו בגברים השיכורים שלהן, עורגות לכך שבעליהן יהיו קצת יותר דומים לפוטין. השיר נוגן אז פעמים אינספור וקידם את תדמית המאצ'ו של פוטין. גם אם במקור היו למילים של ילין תווי רקע אירוניים, הם נבלעו בתוך הצלחת השיר.

אבל מאז עברו מים רבים בנהר מוסקבה, ובראיון שנתן ילין באחרונה הוא הסביר כי "בעבר הייתה באמת איזושהי התפעלות נשית מפוטין, אך כעת תפסו את מקומה תחושות של ניכור ואכזבה".

תחושת האכזבה הזו אף מלווה בגל רטרו של ציורים סאטיריים שפורח באחרונה ברוסיה, ובו מונצחות גרסאות דיוקנו של פוטין המזדקן על-רקע ציורי קיר בסגנון הסובייטי המוכר. מה שהופך את הציורים האלו למצחיקים עוד יותר הוא העובדה (שגם אם אין לה אישור רשמי מהקרמלין, היא ניכרת בכל הופעותיו האחרונות של המועמד) שפוטין נראה צעיר מתמיד, כנראה הודות לטיפולי מתיחת פנים / פילינג / הזרקת שומן שמתחו את עור פניו להתפקע. כל כך נוצץ ומתוח, שהוא מתחיל להזכיר את ידידו הטוב סילביו ברלוסקוני.