על הכנס הספרותי הבינלאומי השלישי בהונגריה

חודש ספטמבר הגיע ואיתו מועד הכנס השלישי של: "ימים ומילים - מילים מחברות מעבר לימים".

לגבַּי היה לכנס זה משמעות נוספת. הוצאת הספרים "אָמוֹן", הקשורה לקרן E.O.S., סיימה מספר ימים לפני הכנס, להוציא לאור את ספרִי "מעגל השמש", במהדורה דו-לשונית, הונגרית-עברית. מתרגם הספר, המשורר ארון גאל, שהינו גם יו"ר הקרן, ובמסגרת זו הוא מארגן את הכנס זו הפעם השלישית, תכנן את השקת הספר החדש.

עם הגעתי, התכנסנו בבית הכנסת הצבאי אשר בבודפשט לטקס ההשקה, בהשתתפות הרב של בית כנסת זה, יוֹאֵל פֶּטֶר טוֹהטָה, והחזן הראשי של בית הכנסת הגדול לַאסְלוֹ פֵקֵטֵה, אשר השמיע בקולו הצלול והמיוחד פרק מספר תהילים.

השחקנית אֵדִּית דֶּבְּרֵאצֵ'נִי והשחקן אָטִילַה רוּדַּס קראו שירים מתוך הספר בהונגרית ואני קראתי אותם בעברית. עם פתיחת האירוע, אָרוֹן גָּאַל נשא דברים על מלאכת התרגום וכן על המחבר ועל הספר.

לאחר אירוע זה, היו לרשותי מספר ימים כחופשת יצירה, והתידדות עם יורשיו ובני יורשיו של החתול מאו האגדי, עד תחילת הכנס עצמו, בביתם המיוחד של המשורר והמתרגם, ארון גאל ואשתו היפה מַגְדָּלֵנַה (מַגְדִּי) בעיירה הירוקה פִילִישְפָאלוֹ, שארחה אותנו למופת והאכילה אותנו ממיטב המטבח ההונגרי.

לקראת תחילת הכנס, ב-14 בספטמבר, התחילו להתאסף המשתתפים. הראשון היה המשורר והפֶּרְפוֹרְמֶנְס זַ'אן מָאלִין, מהעיר טַארְטוּ, העיר השניה בגודלה באסטוניה, עיר אומנות.

אחריו הגיעה אָלֶכְּסַנְדְרַה קרוֹצְ'קוֹבַה ממוסקבה, משוררת צעירה אשר נוהגת לכתוב חלק גדול משיריה ולהלחינם בו-זמנית, ואחר-כך מבצעת אותם לפני קהל. למרות גילה הצעיר (קצת מעל 30), היא הספיקה להוציא לאור יותר מעשרים ספרים והנה מוערכת מאוד ברוסיה. לא פעם משווים אותה ואת סגנונה לאנה אחמטובה.

אחריה הגיע אַנְדְרֶיאַס סַאוּרֶר משוויץ, משורר ועורך-עיתונאי. לאחריו המשורר בֶּרְנַהְרד וִידֶר מווינה, אוסטריה. עוד התווסף לצוות פרופסור גִ'יוֹרְג' אֵליוֹט קְלַארְק מרצה לספרות ומשורר ידוע ומוערך בקנדה. סגר את הרשימה יִוֹן קוֹקוֹרוּ מבוקרשט, מבקר התיאטרון הגדול ביותר ברומניה, שהחל לפרסם שירים בשנים האחרונות ואף הקים הוצאה לאור.

קובצת המשוררים בכנס השלישי "ימים ומילים. משמאל לימין: יִוֹן קוֹקוֹרוּ קוקורו (רומניה); מנחם מ' פאלק (ישראל); בֶּרְנַהְרד וִידֶר (אוסטריה); אָלֶכְּסַנְדְרַה קרוֹצְ'קוֹבַה (רוסיה); זַ'אן מָאלִין (אסטוניה); ארון גאל (המארח מהונגריה); אַנְדְרֶיאַס סַאוּרֶר (שוויץ); גִ'יוֹרְג' אֵליוֹט קְלַארְק (קנדה) ומגדי גאל (הונגריה)

כך הושלם ההרכב של הכנס שכלל בסך-הכל, כולל המארח, שמונה משוררים משמונה מדינות.

לאחר מפגשֵי ההיכרות הגיע המועד של הכנס עצמו.

הדברות ספרותית

ערב תחילת הכנס עצמו, בארבעה עשר לחודש, ארבעה משוררים נשארנו בביתו של המארח, בזמן שזה הלך לקבל את פניו של האורח מקנדה. האורח מרומניה היה אמור להגיע מאוחר יותר, והאורח האוסטרי הגיע מאוחר יותר באותו הערב, בכוחות עצמו. ובכן, כפי שאמרתי קודם, שנשארנו ארבעה, המשורר מאולין האסטוני, המשוררת אלכסנדרה מרוסיה, המשורר אנדריאס סורר השוויצרי ואנוכי, וכיאה לכנס שעוסק בקשר בין יוצרים מעבר לים, "הכימיה" נוצרת מעצמה ואלכסנדרה מביאה גיטרה, באופן ספונטני, ומתחילה לנגן את שיריה ומספרת על עצמה. לאחריה מאולין מציג לנו הופעת פרפורמנס, שירים ללא מילים, הופעה בשפת גוף המעבירה רגשות ללא צורך במילים. לאחריו אנדריאס קורא ומתרגם משיריו ולבסוף אני מצטרף וקורא שירים בעברית ובתרגומם האנגלי. היה זה רב-שיח בין משוררים, בין שפות, בין סוגי אומנות, באופן ספונטני. הנה אחת ההוכחות לתיזה של עצם קיום הכנס.

ביום המחרת, הכנס יצא לדרך. תחילתו בביקור בְּסֶנְטֶנְדְרֵה, עיר תרבות, שהוקמה לפני 1000 שנה על גדות הדנובה. כמה ממוסדותיה החליטו, זו הפעם השלישית, לארח את הכנס ומספר תורמים, יחד עם המארחים והאורחים עושים יד אחת כדי שהכנס יצליח ויגיע לאוכלוסיה רבה יותר, ההדברות הספרותית בין נציגי המדינות המשתתפות והמארחות תהיה מקיפה, מעמיקה ופורה יותר.

במסגרת זו, לאחר הביקור בעיירה הגענו לבית הספר התיכון הקַאלְוִינִיסְטִי (ריפורמי). זה הוא בית ספר מודרני, המשלב לצד טכנולוגיות מתקדמות שנרכשו במימון ועידוד האיחוד האירופי, במעורבות הכנסייה והכומר הקאלוויניסטי, לימודי מדע מתקדמים לצד פעילות ולימודי תרבות ואומנות הכוללים ספרות, מוזיקה, ציור ועוד.

אפילו בחדר האוכל, המאורגן ומעוצב למופת, מצוטטים משוררים הונגריים חשובים בציורי-תבליטים התלויים על הקיר.

הפעילות האומנותית הפכה לחלק התומך שליווה את הערב הספרותי במקום, באולם ענק המתאים להופעות בקנה מידה מרשים. בין המשתתפים היו מורי ומנהלי בית הספר, התלמידים וכמובן אנחנו - למעלה ממאה משתתפים.

בתחילת האירוע ובאתנחתאות שנעשו מידי פעם, נוגנו קיטעי מוזיקה קלסית של יוצרים הונגרים, מוזיקה פולקלוריסטית, ולאחר ההקדמות וההרצאות של מנהל המוסד ויו"ר הכנס, כל משורר זכה להצגה מכובדת שכללה קריאת שיר מיַצג בשפת המקור, הצגת הביוגרפיה של המשורר בפי אחד התלמידים וקריאת השיר בשפה ההונגרית. כל משורר קיבל דף שנעשה בהדפס מיוחד עבורו עם הלוגו של בית הספר. בסיום, מספר תלמידים (שרובם היו בין מציגי המשוררים וקוראי שיריהם), קראו שירים שהם עצמם כתבו.

בתום האירוע חכתה לנו, המשוררים, הפתעה: כל משורר, קיבל ציורים או רישומים שבוצעו על-ידי התלמידים המוכשרים במיוחד בציור, בהשפעת השיר המיצג של המשורר. כך זכיתי גם אני בשלושה ציורים יפים ששיקפו את השיר "טבעת ועניבה" והוקרא שם. אכן הפתעה מרגשת.

בחסות החושך ובעזרתו של דָּנִיֵּאל יוֹנָאשׁ, אחד התורמים (הספונסרים) החשובים של הקרן והכנס, כבר מראשיתם, הלכנו לארוחת ערב חגיגית בעלת נופך של מטבח ונגרי פולקלוריסטי מקורי, במסעדה המיוחדת של אֵרִיקָה קָאנִיוֹ, אותה הכרנו בכנס הראשון, כבעלת הקפה האומנותי-תרבותי, קפה רודין.

מבט מיוחד על הדנובה

בדרך לשם, ממש דקות אחדות לפני רדת החשכה, הספקנו להעצר בקצה העיירה, ולראות את אבן ההנצחה של הכנס השלישי, הנושאת את שמות המשוררים ומקורם, לצד שתי האבנים המנציחות, בכבוד רב, את הכנס הראשון והשני כולן תרומתו של הפסל לוֹיאוֹש פּוֹפּ.

שלוש האבנים עם שמות המשתתפים בכנסים "ימים ומילים", בפאתי העיר סנטנדרה ליד בקפה רודין. האבנים פוסלו בידי הפסל לוֹיוֹש פּאַפּ.

על כל אבן חרוטים שמות המשתתפים ועיר מוצאם של אחד הכנסים, בשמאלית של הכנס הראשון (2008), באמצעית של הכנס השני (2010) ובימינית של הכנס השלישי (2011).

ויהי לילה ויהי בוקר יום שני.

יום זה נפתח בסיור קצר בבודפשט עד הצהרים, כאשר הגענו לביקור מודרך בבניין הפרלמנט ההונגרי. בביקור זה ליווה אותנו חבר הפרלמנט הצעיר אַנְדְּרֶה סְפָּאלֵר. הוא סיפר לנו, כיצר ממשלת הונגריה מכהנת עם שמונה שרים בלבד (אוכלוסייתה כפולה מזו של ישראל) ואחד החוקים שאושרו השנה בפרלמנט הוא הקטנת מספר חברי הפרלמנט מלמעלה מארבע מאות ל-200 חברים בלבד!

חבר פרלמנט, הפתיע כאשר לקח אותי לאחד המסדרונות שאין נותנים למבקר הרגיל לעבור בו, והראה לי שנים מתוך ארבעה חלונות ויטראז'ים מיוחדים שהמוטיב הציורי-צבעוני בהם הוא מגן דוד, והוא נעשה כאות הערכה ליחסים הטובים ששררו בין יהודי הונגריה והתושבים המקומיים, בתקופות שונות. בסוף הסיור, יצאנו יחד למרפסת הבניין (שאין נותנים לצאת אליה) כדי לזכות במבט מיוחד על הדנובה ובנייניה שמעבר לגדה בה שהינו.

אחד מארבע הויטרז'ים עם מגן דוד, במסדרון הפרלמנט ההונגרי
בתום הסיור, הלכנו, דרך הרובע היהודי ובסמוך לבית הכנסת הגדול והפסל המיוחד שמאחוריו שהוקדש לנספי השואה בבודפשט, לכיוון רח' קָזִינְצִ', רחוב שהפך למדרחוב אומנותי.

בבית מס' 9, ברחוב קזינצ'י, מוצגים על הקירות הפנימיים של הבית הבנוי כריבוע ומוקף גינה יפיפיה, תצלומים ממסוגרים של שיר אחד במקור ותרגומו להונגרית, של כל משתתף שלקח חלק באחד הקונגרסים, כולל הנוכחי.

לאחר ביקור במקום שמנו פעמינו לערב אחר, נוסף, שעסק הפעם בנושא אלכוהול. כל משורר הביא לאירוע זה שיר המתיחס לנושא, שנכתב במיוחד לאירוע או כאלו שנכתבו בעבר. ערב זה התקיים בזכות תרומתם של חברת פְרוּקְטָארִיוּם בניהולם של סַנְדוֹר וְאָלֶכְּסַנְדֶּר אַקְס, אשר עוסקת בייצור הַפָּאלִינְקָה העשוי פירות שונים, המשקה הלאומי ההונגרי. אנחנו קיבלנו שיעור מאלף על דרך ייצור הפאלינקה, סוגיו וטעמיו, והמארחים קיבלו בתמורה שיעור בשירים הנוגעים לנושא האלכוהול מזויות שונות.

שילוב כזה, בין תעשיית מזון ושתיה מיוחדת ומשגשגת לבין שירה, מוכיח שוב את אפשרויות ההידברות השונות, ואת הקשר שניתן ליצור, אם רוצים, בין עמים ואנשים.

הנה השיר "תשעה רקיעים" שאני כתבתי לכבוד האירוע זה, וזכה מאז לתרגום לרומנית, הונגרית, רוסית ואוקראינית:

תִּשְׁעָה רְקִיעִים
מאת: מנחם מ. פאלק

ְּמֶרְחָב הוּנְגָרִי
יוֹרֵד עֶרֶב סְתָוִי
אֲנִי בַּגִּנָּה, מוּל שֻׁלְחָן נָקִי
מְסַדֵּר עָלָיו נְיָרוֹת, מַחְשָׁבוֹת וְעֵט.
פִּתְאוֹם, מִשּׁוּם מָקוֹם - כּוֹס
בְּצֶבַע וְטַעַם שֶׁל תַּפּוּז יִשְׂרְאֵלִי
"סַבְּרָה" בְּפִי שׁוֹתֵי הַמָּקוֹם
מַזְרִים פַּלְגֵי אוֹתִיּוֹת אֶל קֵיבַת הָעֵט
שֶׁאוּלַי יוֹאִילוּ לָצֵאת לְחָפְשִׁי.
לוּ יְהִי.

כּוֹס שְׁנִיָּה, עַל רֶגֶל דַּקָּה, עֲדִינָה
מִתְמַלֵּאת נוֹזֵל שָׁקוּף
תְּחוּשָׁה שֶׁל חֲצִי יָבֵשׁ
וּמִלִּים אֲדֻמּוֹת מַתְחִילוֹת לִזְרֹם
רֵיחַ נָעִים, מְשַׁכֵּר מְעַט.
מַה הַזִּמְזוּם שֶׁסּוֹבֵב לְיָדִי?
פֶּסֶק זְמַן.

זֶה לֹא זֶה.
עֲדַיִן חָסֵר הָעִקְצוּץ הַמַּלְכוּתִי, הַקּוֹפְצָנִי,
שֶׁל מַשְׁקֵה הַזָּהָב
הַמַּתְנִיעַ אֶת הַיָּד
מְשַׁחְרֵר חַרְצֻבּוֹת לָשׁוֹן
מִלִּים מְקַפְּצוֹת
סְחַרְחֹרֶת קַלָּה.
אַךְ לֹא דַּי.

הַקְרֵם הָאִירִי נִדְחַס
אֶל כּוֹס עֲגֻלָּה וְעָבָה,
מִתְנַדְנֵד בַּיָּד, מַבִּיט אֶל-עַל
מְחַפֵּשׂ רָקִיעַ רְבִיעִי
לְהַנְחִית עָלָיו סַקְרָנֵי דֶּרֶךְ
הַמְּחַפְּשִׂים נוֹזֵל מְאַחֶה נְשָׁמוֹת.

כּוֹס נוֹסֶפֶת -
הַפַּעַם לִטּוּף אָרוֹמָטִי בְּצֶבַע כָּחֹל
קוֹקְטֵיל בְּשֵׁם "סֶקְס עַל הַחוֹף"
וּדְיוֹ נִכְנֶסֶת לְהִלּוּךְ נוֹסָף,
פִּסּוֹת חֲלוֹמוֹת סַבּוֹת מֵעַל הַשֻּׁלְחָן
רִחוּף בַּזְּמַן, בַּמֶּרְחָב, מֵעַל כָּל הָאָדָם.

הַהַרְגָּשָׁה הַקְּסוּמָה מַחְרִיפָה,
הָרִחוּף מִתְגַּבֵּר.
מוּלִי גָּבִיעַ מָסִיבִי, מְסֻגְנָן
נוֹזֵל צְהַבְהַב, סְקוֹטִי מַשֶּׁהוּ, מְיֻשָּׁן כָּנִדְרָשׁ
עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ בְּמִנְהֲרוֹת הַגָּרוֹן
הַשּׁוּרוֹת קוֹפְצוֹת מֵהַדַּפִּים
וְצִלְלֵי רַגְלֵיהֶן פּוֹצְחִים בְּרִקּוּד מְטֹרָף
בֵּין עֲצֵי הַגִּנָּה, הַשִּׂיחִים, הַבָּתִּים
מִתְאַחֲדִים לִכְדֵי לֶהָבָה אַדְמוֹנִית.
זִמְזוּמֵי הַפֵיוֹת תּוֹקְפִים אֶת אָזְנַי
כֶּתֶר בִּלְתִּי נִרְאֶה מְצַיֵּר רָקִיעַ פִּלְאִי נוֹסָף
הִלּוּךְ רְבִיעִי
הַאִם זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסְּאִי הוּא עֲדַיִן אֲנִי?

עוֹד אַחַת
קְטַנָּה פְּשׁוּטָה וּשְׁקוּפָה
מִמֶּנָּה נוֹדֵף רֵיחַ חָרִיף, אוֹקְטָן גָּבוֹהַּ
פָּלִינְקָה הוּנְגָרִית
וְהַכֶּתֶר הוֹפֵךְ לְהִלָּה צִבְעוֹנִית
יָדַי אוֹחֲזוֹת יְדֵי מַלְאָכִים
וְאֵינִי מְסֻגָּל לְדַבֵּר, לִקְרֹא -
אוּלַי יוֹתֵר מְאֻחָר, אוּלַי מָחָר.

לִפְנֵי הַמִּפְתָּן שֶׁל הָרָקִיעַ הָאַחֲרוֹן
בּוֹ יֻרְשׁוּ לִשְׁכֹּן רַק מֵיטִיבֵי הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה
אֵלּוּ שֶׁזָּכוּ לַהִתְגַּלּוּת אַחֲרֵי שֶׁרוֹקְנוּ כָּל תְּכֻלָּה נְזִילָה-צֵ'יסֵרִית
מִתְרַוֵּחַ לוֹ עַל כֻּרְסָה קֵיסָרִית
חָתוּל שְׁחֹר-גְּלִימָה
וּבְמַבָּט חָכָם יְמַיֵּן:
מִי יֻרְשֶׁה לְהִכָּנֵס
וּמִי יִדָּרֵשׁ לְעוֹד מִסְפַּר כּוֹסִיּוֹת.

וַעֲדַיִן חָסֵר כָּאן דָּבָר
לִפְנֵי הַגִּיעִי לַשְּׁלֵמוּת שֶׁל הָרָקִיעַ הַתְּשִׁיעִי:
בִּירָה קָרָה
נְסִיעָה לְאָחוֹר, נְטִישַׁת לֶהָבָה
לְתוֹךְ סְפֵירָה קְצוּפָה שֶׁל חֲלוֹם
תְּנוּעַת לִטּוּף פַּרְוָה לְלֹא שְׁלִיטָה.
הַלְוַאי וְאֶזְכֹּר זֹאת מָחָר
אַחֲרֵי חֲמַרְמֹרֶת שֶׁל בֹּקֶר סְתָוִי
בְּמֶרְחַב הוּנְגָרִי.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי

ביום השלישי נסענו לעיירה אִיסוֹשֶג. בראשית הביקור נכנסנו למוזיאון המציג את המהפיכה והשגת העצמאות (1848-1849). מאוחר יותר ביקרנו בבית ישן שמשמר את הרהיטים, התצלומים, הביגוד והדברים האחרים מאותה תקופה, למען ההיסטוריה ושמענו הסברים מבעלת הדירה, סבתא נחמדה ומנכדתה, וכמובן זכינו לטעום יין ופלינקה מייצור ביתי, עוגות ומאפים של המשפחה המארחת.

בהמשך עלינו ליער הקרוב באמצעות עגלה עם סוס. לצערנו, הסוס היה כנראה חלש ועייף ואט אט ירדנו מהעגלה עד שהגענו למקום בו נערך מופע פולקלוריסטי שכלל ריקודים, נגינה ושירה של צעירי המקום, אליהם הצטרפו אחר-כך גם המבוגרים. לבסוף אף אנחנו ניסינו ללמוד את צעדי הריקוד, וטעמנו מהאוכל המסורתי.

באופן מפתיע ובלתי מתוכנן, הופיעה נערה תמהונית המומחית באומנות שימוש בשוט וגם אנחנו ניסינו כוחנו בזה, ללא הצלחה מרובה.

בתום המפגש המיוחד הזה פנינו לספריה המקומית בה הופתענו לגלות על הקירות, "תצלום" של כל משורר, שיר שלו בשפת המקור ותרגום להונגרית, וכן ביוגרפיה קצרה.

האירוע החל בשירת המקהלה המקומית ואחר-כך בהצגת כל משורר וקריאת השיר שנבחר שם, מפי המשורר בשפת המקור ומפי המארחים בהונגרית.

בסוף האירוע זכינו לשמוע משורר מקומי צועני הכותב וקורא משיריו המאוד פטריוטיים. כמו-כן קראו משיריהם עוד שלושה משוררים בני המקום.

הערב הסתיים בקבלת תעודת השתתפות בכנס ובארוחה חגיגית.

בכל הכנסים, ליווה אותנו המתורגמן סְטִיבֶן (אִישְטְוַאן) לַאנְגֵיֶיל, שדובר הונגרית, אנגלית, איטלקית וגרמנית, אחד משלושת הבעלים של חברת מחשבים בינלאומית.

היו אלה ימי ספרות וכנס מוצלח, שהעניקו הרגשה של התרוממות רוח, תחושת הישג וסיפוק מהיכרות שותפים לדרך ולכתיבה מארצות שונות, לצד גילוי נדבכים נוספים של האומה, התרבות והעם ההונגרי.

ועד הכנס הבא לא נותר לנו אלא לעיין בתמונות הכנס, להתכתב עם החברים החדשים והישנים ולהזכר בימי השמש והשירה המחברים בין עמים, תרבויות ומדינות.