אחד מן החבורה שלנו פרש. עזב את תל אביב לחיפה, כי ילדיו מצאו לו בית אבות יוצא מן הכלל במרומי הכרמל. מן הקומה השמינית הוא רואה משלושה חלונות את הים ומן החלון הרביעי - את יערות הכרמל הירוקים. "את זה תל אביב לא יכולה להציע לי", אמר.
שבועיים אחרי שהאיש נפרד מאיתנו, החלטנו לצאת בעקבותיו. לראות את הפלא שהוא מספר עליו.
נסענו ברכבת לחיפה והיה לנו מזל: היא לא עצרה בדרך והשאירה אותנו על אם הדרך. גם לא נשרף שום קרון. והעיקר - תוך חמישים דקות היינו בתחנת השמונה בחיפה אחרי נסיעה נוחה ונעימה בקרון לא צפוף.
אפשר, לשם שינוי, לשבח את
רכבת ישראל ואני עושה זאת בשמחה. זה מפני שאינני צריך להגיע לבאר שבע...
עלינו עם מארחנו במעלה ההר, עצרנו בסטלה מריס כדי להביט על העיר, הנמל והים. המשכנו למרכז הכרמל כדי להשתתף בשלווה החיפנית של ירוק בין בתים לא גבוהים ולקח לנו זמן להתאושש מן התזזית התל אביבית. הבדל שקשה להתרגל אליו. כמו העירוני, שיצא לנופש כפרי. בלילה אמר לאשתו: מחר אנחנו חוזרים. אני לא יכול לישון בשקט הזה...
אני, לעומת זאת, נזכרתי בנופשים שביליתי במלון נוף קטן על פסגת הכרמל שהיו כיף של הנאה ויופי של שלווה. עיר עם מנוחה.
הלכנו עם "עכבר הכפר" שהוביל אותנו, "עכברי העיר", ברחובות מרכז הכרמל הלא סואנים.
שמש חורף חמימה ליוותה אותנו בשיטוט שאינו מכוון אל מטרה. הטיול הוא המטרה.
את ארוחת הצהריים בחר מארחנו לקיים במסעדת פסטה קרולה, בשדרות מוריה. נהניתי.
נ. ב. בימים אלה חוגגים בחיפה את חג החגים. מומלץ מאד.
זכוכית חינם
גלריה ליטבק נוסדה לפני שנתיים ומאז ביקרו בה כ-120 אלף איש. הנהלת הגלריה, המתמחה באמנות הזכוכית, החליטה לכבד את הציבור במתנה: כניסה חינם עד סוף דצמבר בתערוכת "החופש ליצור" של אמנים מאחורי מסך הברזל, בזמנו וכן אולם תצוגה של פסליו של דייל צ'יהולי.
לחובבי אמנות הזכוכית זאת הזדמנות מעניינת.
בדברי ההסבר בכניסה לתערוכה מתרגמים את המונח "סטודיו גלאס" לסטודיו זכוכית. ראוי שמנהלי הגלריה יידעו שסטודיו גלאס הוא אולפן זכוכית.
