הגואל

"גרנו במושב נחלים, ומי שדחף למעבר ליהודה ושומרון היו הילדים הגדולים שלי. הם הסבירו שלא מספיק לדבר על ההתיישבות, צריך גם לממש אותה בפועל. עברנו לקרני שומרון בשנת 1979 ואני החלטתי לקנות קרקע על-מנת לבנות בית גדול שיתאים למשפחה ברוכת ילדים. בתוך שלושה חודשים הצלחתי לקנות את הגבעה שמצפון ליישוב יחד עם 14 דונמים של קרקע. בבית שבניתי עליה אני חי עד היום.

"עם הזמן התברר לי שהערבים בסביבה מעוניינים למכור קרקעות בזול. התחלתי להסתובב ביניהם ולחפש הזדמנויות. בשלב הראשון בדקתי איך הם מוכרים מאחד לשני. זה היה מאד פרימיטיבי: הם היו מוציאים חתיכת נייר, רושמים עליה את שם המוכר, שם הקונה ושמות שני עדים ואת השמות של בעלי הקרקעות שגובלות בקרקע שעומדת למכירה. מעבר לזה לא היה כלום, לא מספר גוש וחלקה ולא שום רישום מסודר של הקרקע. אני הייתי משוכלל יותר וקניתי חוזים ישראלים רשמיים ובעזרתם קניתי ארבע חלקות.

"מח"ט אפרים דאז, יושע בר תקווה, שמע שקניתי קרקעות ופנה אל המוכרים הערבים. הוא אמר להם 'המכירה לא חוקית, לכו תתלוננו במשטרה והיא תיתן לכם את הקרקע וכך תרוויחו גם את הקרקע וגם את הכסף שקיבלתם'. הם התלוננו, המשטרה החליטה לבטל את המכירה, וכל הכסף ששילמתי ירד לטמיון.

"אחרי הסיפור הזה הבנתי שלא מספיק לשלם כסף. הבנתי שאני צריך עורך דין טוב שיתפור את העסקה מבחינה משפטית כך שאף מוכר לא יוכל להתכחש אליה. הלכתי לנוטריון מפורסם מתל אביב שדובר עברית וערבית ואנגלית וטורקית. הוא הכין לי סט של שבעה חוזי רכישה מקיפים שכוללים גם ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. עם המסמכים שלו חזרתי למוכרים שרימו אותי ואמרתי להם 'הנה, חזרתי אליכם. בסדר, הבנתי שמה ששילמתי לכם נשפך לים. שקניתי מכם אבל הקניה ירדה לטמיון. אבל אני מוכן לקנות מכם עוד פעם עם מסמכים אחרים. האם אתם מוכנים?' וכמובן הם היו מוכנים. מאז, כל מי שרצה למכור היה צריך לבוא אתי לתל אביב ולחתום בפני הנוטריון על ייפוי הכוח".

הם לא התביישו לשקר לך בפרצוף ואחרי כן להמשיך לעשות איתך עסקים?

"לא. הבנתי שזו התרבות שלהם ושאני לא צריך לקחת את זה אישית, שככה הם חיים. תראה, אני בקשר עם האנשים של עיר דוד. הם אומרים לי שגם אצלם, כשאתה קונה מהכנסייה איזשהו נכס, אתה יודע שאתה משלם פעמיים. פעם אחת אתה משלם על הנכס ובאותו כרטיס אתה מקבל הזמנה לבית המשפט. הם כבר יודעים ששום דבר לא יעזור, שגם אם תקנה את הנכס בחדר מלא מצלמות עם עורכי דין ומסמכים ובדיקות דנ"א, בסוף המוכרים יתכחשו ויגררו אותך למשפט. שם תשלם הון לעורכי דין אבל אחרי 15 שנה תקבל את הנכס.

"אחרי עשרה חודשים כשקניתי כבר כמה חלקות, הערבים ראו שמילה שלי היא מילה ושאני משלם טוב והתחילו לרדוף אחריי בשביל למכור לי קרקעות. אמרתי להם שעל כל קרקע שהם מציעים אני עושה בדיקה יסודית. איך בדקתי? עם המוכתרים של הכפרים, בכסף. לפי חוק הקרקעות העותומני, המוכתר הוא האחראי שרושם את כל הקרקעות ומה שהוא אומר מחייב מבחינה משפטית. הייתה אגרה של 72 שקלים שהיה צריך לשלם לו בכדי לקבל אימות שהקרקע באמת שייכת למוכר. הודעתי שאני מוכן לשלם למוכתר הרבה יותר, 500 דינר, בתנאי שהוא ייתן לי מידע אמין ומבוסס. אמרתי לכל מוכתר שבא אליי שאם הוא יכשיל אותי פעם אחת – הוא יותר לא יראה אותי לעולם. ובגלל שהם קיבלו ממני הרבה כסף היה שווה להם לעבוד אתי על אמת. אפילו בזה לא הסתפקתי ועשיתי עוד הצלבות בכדי לוודא שהקרקע שייכת למוכר".

למה לא ניסית להיעזר במנהל האזרחי בכדי לברר את הרישומים?

"המנהל תמיד היה עוין לרוכשים יהודים, תמיד היה סגור ומסוגר. הרי לכל חלקה יש מאליה [סוג של רישום, י.י.]. רק להשוואה, כשאתה קונה קרקע בישראל אתה פונה למשרד הטאבו, מבקש אינפורמציה על גוש וחלקה, משלם אגרה ונותנים לך. לא חוקרים מי אתה, ואתה יכול להוציא איזה טאבו שאתה רוצה על איזו עיר ואיזה כפר שאתה רוצה. במנהל האזרחי, לעומת זאת, התחננתי כמה פעמים ואמרתי להם תראו, אני עומד להשקיע הרבה מאד כסף בשביל לקנות חלקת קרקע. זה המוכר ואלו הפרטים שהוא נותן. תנו לי בבקשה את הרישום שנמצא אצלכם. הם היו זורקים אותי מכל המדרגות ואומרים לי: קודם תקנה ואחר כך תבקש ממי שמכר לך שימציא לך רישום.

"אבל הייתה לי סיעתא דשמיא. למרות כל הבעיות, הערבים רצו למכור לי עוד ועוד. כולם רצו למכור. כשגרתי בקרני שומרון היה לילה אחד שבאו אליי שבע קבוצות שונות שהתחבאו אחת מהשנייה. כשהבנתי שאני עשוי לאבד חלק מהנכסים לאחר הרכישה, הבנתי שאני חייב להשיג את הרישומים של המנהל. בשלב מסוים הצלחתי לשחד את אחד מפקידי המנהל בטול כרם. הבאתי לו משקאות משכרים יקרים והוא נתן לי בתמורה רשות לצלם ספר של 'מאליות' של כפר מסוים. קניתי מכונת צילום שעלתה אז הון תועפות, צילמתי את הספר ומיד החזרתי לו. הלכתי הביתה ובאתי יום למחרת כדי לצלם ספר של כפר אחר, עד שצילמתי הכל. לקחתי מתורגמן שתרגם לי הכל לעברית. עם הספרים הללו אף אחד לא יכול היה לרמות אותי. עוד לפני שהערבי היה מגיע אליי הביתה הייתי כבר יודע אם יש לו איזו זכות בחלקה. כמובן שלא הסתפקתי בזה והייתי קופץ למומחים מאותו הכפר ומברר האם הערבי גם מעבד וחורש את הקרקע, זה היה התנאי לסגירת עסקות".

איך התחיל הסיפור של רמת גלעד?

"זה היה כשפעם אחת בא אליי אדם שרצה למכור לי שתי חלקות קרקע. הוא אמר לי שהוא לא מוכן למכור ישירות אליי כי אם יתפסו אותו יהרגו אותו. אמרתי לו שאם הוא רוצה למכור שייתן לי לבדוק את החלקה. חלקות קרקע בשומרון הן חלקות הומוגניות גם כשהן לא מעובדות. אם אתה מכיר את השטח אתה יכול לראות בדיוק את הגבולות ולהבין מי בדיוק שלט בכל חלקה. יש טרסות, יש רישים, יש עיבודים שונים. אצל הערבים לא תמיד היה רישום מסודר אבל עם קצת היגיון אתה יכול לראות בדיוק את המבנה של חלקות. אמרתי למוכר שיביא את כל הפרטים ואני אבדוק, ואם אחליט שאני רוצה לקנות – שליש הוא יקבל ממני במזומן ואז אני אתחיל במדידה של החלקה. אני תמיד הייתי מודד את החלקה ביום ולא בלילה".

למה היה חשוב למדוד דווקא ביום?

"זה חיוני, בגלל שברגע שאתה מגיע למדוד כל השכנים מגיעים גם הם בכדי לפקח על הגבול עם החלקות שלהם ולוודא שאף אחד לא גונב להם מהשטח. כולם שם בכפר יודעים שהבעלים של החלקה מכר לי והם באים בכדי להגן על האינטרסים שלהם. אחרי סיום המדידות הייתי משלם עוד שליש, ואז מגיש בקשה לרישום הקרקע ואם הייתי מגלה שאין עליה שום עוררים הייתי משלם את השליש האחרון ומשלים את העברת הבעלות".

איך פתרת את הבעיה שהוא לא רצה למכור לך ישירות?

"הוא מת למכור לי, כי אם הוא לא היה מוכר לי הוא לא היה מוכר בכלל. לקחתי בחור שגר ברמאללה, שאגב, אחרי שהתחילה האינתיפאדה הוא נהיה ראש השביבה בקלקיליה. הוא היה גבר שבגברים והוא תיווך בינינו. עשינו מדידה מקצועית עם מכשירים, סימנו בפינות והכנו מפה עם קורדינטות מדויקות".

למה שילמת לפני המדידה, הם הרי היו יכולים לרמות אותך?

"אני מזכיר לך שלא הייתי מתחיל בכלל את התהליך מבלי שהמוכר חותם על ייפוי הכוח. ולכן הייתי חייב לתת בהם מידה מסוימת של אמון. אם הייתי דורש להעביר את הבעלות לפני התשלום אף אחד לא היה מוכן למכור. יצא לי עשן מהאזניים עד שהמוכרים הבינו שאני מדויק ומדוקדק, שאני לא הולך לעבוד עליהם ושאני לא מרמה אותם. אבל זה לא רק עניין תועלתי. היה חשוב לי שאם הנכד שלי ישאל אותי איך קנית קרקעות בשומרון אענה לו שקניתי הכל ביושר ולא ברמאות ובזיופים. שגאלתי את הקרקע בכסף מלא, בדיוק כמו שאברהם אבינו גאל את מערת המכפלה.

"סיימתי לשלם לו את כל הסכום אבל אחרי העברת הבעלות על החלקה הראשונה המוכר חטף מכות רצח מפעילי אש"ף. הוא אמר לי 'על החלקה השניה אני לא נותן לך ניירות, כי אם הם יראו שנתתי לך ניירות הם יחסלו אותי. אבל החלקה היא שלך, תעבד אותה, תשתמש בה ואני לא אתנגד'. וככה זה באמת היה".

הסכמת לא לרשום את הקרקע למרות שידעת שאתה מסתכן באובדנה?

"נכון. לקחתי את אחד המתווכים שלי, מופיד, שבינתיים נפטר מסרטן. הוא ובנו עלו מדי שנה לקרקע, חרשו אותה וזרעו חיטה ושעורה. העדים שלי הם צילומי האוויר משנת 1965 שמוכיחים עיבוד רצוף. כל התקופה אף אחד לא דיבר, ולא התקבלו תלונות לא במשטרה ולא בבית המשפט. הרי ברור שערבי שרואה שמישהו פלש לחלקה שלו היה קופץ ומתלונן. אני סמכתי על תקנה 78 בחוק הקרקעות שלפיה אני צריך לעבד את הקרקע עשר שנים ואז מתאפשר לי לרשום אותה בלי לסכן את המוכר.

"כך זה עבד בכל הקרקעות שרשמתי. תמיד אחרי שנים של דיונים היו שואלים אותי 'האם עיבדת את החלקה ברציפות מהרגע שקנית אותה'? כי היה להם ברור שגם אם המכירה לא הייתה כשרה מסתמכים על תקנה 78 שמקנה לי זכות בעלות. גם את זה למדתי בדרך הקשה. הייתה קרקע אחרת שגם עליה שילמתי כסף מלא אבל לא עיבדתי אותה, ויו"ר ועדת הערערים, אברהם חלימה, פסק שהיא תרשם כקרקע מדינה ולא כקרקע שלי. משם למדתי את הלקח.

"בקיצור, עליתי לקרקע ועיבדתי אותה עשר שנים ברציפות ללא עוררים. ובשנה האחת עשרה באתי לרשום אותה לפי סעיף 78 של עיבוד וחזקה. והכל בשביל שלא יחסלו את המוכר בעינויים איומים ונוראים שאני אפילו לא יכול לספר לך עליהם. ואז פתאום מחליט קמ"ט רישום מקרקעין שלא לרשום לי את הקרקע. הלכנו לוועדת עררים וזכינו בתביעה, אבל אז הפרקליטות עתרה לבג"ץ כנגד ועדת העררים, יד ימין מכה את יד שמאל. הם טענו שאנחנו מנצלים את תקנה 78 בשביל לשדוד פלשתינים בעוד שהאמת בדיוק הפוכה, הסעיף נועד להגן על המוכרים.

"אני רואה את מייק בלאס שקידם את העתירה הזו, ואני עוד זוכר את אבא שלו שהיה נציג המפד"ל בהרצליה. היום הוא רוצה לבטל את סעיף 78, ואני שואל – מי שמך?! מי הסמיך אותך לבטל תקנות שנקבעו במאה ה-19 ושהטורקים והבריטים והירדנים לא שינו, וגם לא הישראלים אחרי ששת הימים? אין לאף אחד זכות – לא אנושית, לא מוסרית, לא משפטית ולא לאומית – לגזול לי את הקרקעות שעליהן קם יישוב לזכר הבן שלי שנרצח הי"ד. ה-15 דונם האלה, תאמין לי, לא חסרים לי. קניתי הרבה מאוד דונמים ביהודה ושומרון, אין לי תאוות בצע".

אחת הטענות בבג"ץ היא שהאלימות של המתנחלים כנגד הפלשתינים מחייבת את המדינה להגן עליהם יותר...

"אשבע לך בנקיטת חפץ, יש מתחת לרמת גלעד מטע של ערבים שאני בזמנו רציתי לקנות אותו בכדי שיהיה רצף בין רמת גלעד ליישוב. הבעלים לא רצה למכור לי, ועד היום הזה אני מקפיד לתת לו גישה חופשית למטע שלו ולא מרשה לאף אחד לנגוע בזיתים שלו. הרבה פעמים הוא מופיע עם 'נשות ווטש' והרב אריק אשרמן ואני לא מפריע להם להיכנס לחלקה. כשבאה משטרה אני אומר להם שאני רוצה לשמור על זכויותיו בדיוק כמו שאני רוצה לשמור על זכויותיי. עד השנה הזו השלום נשמר, והשנה פתאום גיליתי שמגיעות קבוצות של פלשתינים ומוסקים זיתים מהחלקה שלי. אני השתוללתי, כמו שכל השנים שמרתי על הזכויות של הערבים שלידי אני דורש שישמרו גם על הזכויות שלי. בסוף הגיע רס"ן קובי איבצן, לקח את הזיתים וחילק חצי לי וחצי לערבים הגנבים, זה פשוט מרתיח אותי.

"קניתי ביהודה ושומרון אלפי דונמים. חלקם הגדול ירד לטמיון כי מדינת ישראל הכריזה עליהם כשטחי A ו-B. עד היום לא קיבלתי אפילו פרוטה כפיצוי למרות שהמדינה גזלה לי את הקרקעות ומסרה לפלשתינים. אבל הסיפור של רמת גלעד הוא הפשע החמור ביותר. אם אני מחזיק בקרקע 30 שנה עם עיבוד וחזקה מוכחים ללא אף ערעור והתנגדות, כיצד ניתן לטעון שהיא לא שלי? לדעתי, אם מישהו מנסה לבוא ולגזול ממני את הקרקע זה מעשה אשר לא ייעשה. על העוול הזה אי-אפשר לשתוק".