הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   בידור  בריאות/רפואה  עיתונאי-אורח  צעירים ונוער 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
הצלחה - לא עניין של מנת משכל
07/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
"שכונה", "שוק" או תיק אוכל מהבית
07/08/2017   |   אפרים הלפרין
 
 
 
ט"ו באב - ט"ו משפטי אהבה
07/08/2017   |   ציפורה בראבי
 
 
 
מצרך יקר
07/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
טבע טבע טבע
07/08/2017   |   גיא חזן
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
ליצן בפעולה. לא כולם נהנים [צילום: פלאש 90]
רק אל תרקוד איתי
יש מי שרואה בליצנים מקור לשעשוע, בדיחות ופרצופים מצחיקים. אחרים משוכנעים שמאחורי האיפור הלבן מסתתרת מפלצת שהגיחה מהביוב כדי לטרוף ילדים קטנים. איך הפך הליצן ממסמר מסיבות יום ההולדת לכוכב בסיוטים הגרועים ביותר שלנו?
מתוך פורום 'הורים בישראל':
"במסיבת יומולדת של ילד בגן הגיע ליצן, ובתי נתקפה פאניקה ובכי, לא ירדה מהידיים שלי ולא הייתה מוכנה להיכנס. עם כל צעקה או תנועה שלו היא חיבקה אותי חזק והתחבאה בתוכי. בלילה חלמה שהליצן בא אליה לחדר. היא קמה בבעתה ובבכי, ולקח לי דקות ארוכות להרגיע אותה. מאז, היא לא נכנסת לחדר לבד, וכל הזמן מציינת שהיא מפחדת שהליצן יבוא"

בת 28, אם לשניים:
"אני לא מסוגלת להסתכל על ליצנים, פשוט לא מסוגלת. אני רק רואה אותם ומתחילה להזיע, העור שלי נהיה עור ברווז, כולי מתאבנת"

>
>
>
הסצנה מוכרת לכל הורה בישראל: ריח ביסלי גריל עומד באוויר. ערימות הילדים שסיימו לחרב את בית חברם, חתן היומולדת, מתיישבים על השטיח הדואב, ולחדר נכנס פופציק או טופי או טושטוש הליצן, חמוש בפטיש מצפצף או רובה מים, ומתחיל להרביץ בילדים בדיחות ממיטב הרפרטואר הליצני של האייטיז. רוב הילדים - כלומר אלה שלא בשירותים או עסוקים בהתעללות בחיית המחמד המקומית - משתתפים וצוחקים בקול, חוזרים על כל בדיחה ליתר ביטחון. אבל תמיד יהיה אחד (ואולי שניים או יותר) שמרגע הופעתו של אדום-האף מחפש בעיניים את אמא, וכשטושטוש מתחיל לירות בועות סבון הוא כבר מחוץ לדלת, מייבב שהם רוצים הביתה.

לו היה מדובר רק בילדים, ניחא. אלא שלפעמים מי שרוצה הביתה הוא דווקא ההורה שעמד בצד, המתין למשחקי בינגו או 'החבילה עוברת', ומצא את עצמו מזיע למראה הפה המחייך המצויר. מוזר, תמוה, נשמע מופרך - אבל מתברר שבעבור לא מעט אנשים בעולם המערבי, הליצן הוא הכול חוץ מ'קטן-נחמד'.

קולרופוביה (Coulrophobia), קוראים לזה. פחד מליצנים, תופעה שפרנסה לא מעט קומדיות טלוויזיוניות. קוזמו קרמר ב'סיינפלד' סובל ממנה, ובארט סימפסון מגלה תסמינים שלה כשהוא מסרב להירדם ומכריז באינטונציה המיוחדת שלו "לא יכול לישון, ליצן יאכל אותי". הקולרופוביה אומנם אינה מופיעה כהפרעה ספציפית ב-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטריות שמוציאה לאור האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, אך ברשימת הפרעות החרדה מוזכרת פוביה מדמויות מחופשות.

כדאי לדעת שהמילה פוביה היא הרת-משמעות. פוביה משתייכת לקבוצת הפרעות החרדה המביאות לעתים למצוקה ממשית או פגיעה בתפקוד. על-פי ההערכות, כעשרה אחוזים מהאוכלוסיה סובלים מהפרעות חרדה בעוצמות שונות, ורוב בני האדם עוברים לפחות תקופה אחת בחייהם המאופיינת ברמת חרדה גבוהה. הסובלים מפוביה ינסו להימנע מהגורם המאיים בכל דרך שהיא: אדם עשוי להעדיף טיפוס של עשר קומות במדרגות על פני שימוש במעלית, שני יימנע מלצאת לטיול שנתי כדי לא לפגוש בנחש, ואחר יוותר על הזדמנות לרכישת דירה חלומית רק מפני שמספרה הוא 8. כן, יש דבר כזה, אוקטופוביה בפי אנשי המקצוע.

כשאדם נאלץ לעמוד פנים אל פנים מול מושא הפוביה שלו, הוא עלול לפתח סימפטומים של קוצר נשימה, דופק מהיר, הפרעות בקצב הלב, הזעה, בחילה ותחושה כללית של פחד עז. אצל הסובלים מקולרופביה, זו עשויה להיות תוצאת המפגש עם ליצן במסיבת יום הולדת. לא כולם יחוו את התופעה כפוביה קלינית ממשית על כל תסמיניה: יהיו שיגלו רתיעה לא מוסברת מהליצן אדום-האף ולבן-הפנים, חביב ככל שיהיה. אלה גם אלה, לא יידעו בדרך כלל להסביר מה כל כך מפחיד כאן.

ההגדרה הקלינית אולי אינה מוכרת לציבור הרחב, אבל התופעה עצמה - מוכרת ועוד איך. ברשת האינטרנט תמצאו אינספור אזכורים למושגים כמו "פחד מליצנים", "ליצן מפחיד" ודומיהם. אתרים רבים מציעים טיפולים פסיכולוגיים לסובלים מהתופעה. באחד מהם, 'פוביה קליניק', מוגדרת הקולרופוביה כ"פחד תמידי, לא רציונלי ואנורמלי מליצנים". לסיפורים ששוטחים הגולשים בהמוניהם מצטרפת גם תעשיה מסועפת של ספרים, כרטיסי ברכה, כובעים, תיקים, חולצות מודפסות ושאר אלמנטים הממחישים את הצד האפל של הפרצוף המחייך.

[צילום: פלאש 90]

מבול נגד הפסלים
לפני כשנתיים החליטו רשויות העיר סרסוטה בארה"ב לקשט את הרחובות בפסלי ליצנים מפיברגלאס, שנצבעו ועוטרו על ידי תושבי המקום. עוד לפני שהוצב המיצג, הוצפה העירייה במבול של קריאות טלפוניות, אימיילים, מכתבים ואפילו הפגנות נגד הפסלים. בשל ממדי המחאה החליטו הרשויות להקטין את מספר הליצנים ואת משך הצגתם

הקהל יתחבא ביער

"לדעתי, ליצנים אינם מצחיקים. האמת היא שהם דווקא מפחידים. אני תוהה מתי כל זה התחיל. אני חושב שזה התחיל בזמן שהלכתי לקרקס, וליצן רצח את אבא שלי" [ג'ק הנדי, מתוך הספר 'מחשבות עמוקות']

"השנאה שלי לליצנים התחילה כשהייתי בת 5. הייתי בקרקס וליצן קפץ מולי ואמר לי: את רוצה לראות את הקוף שיש לי בקופסה?' עניתי שכן. לא היה בפנים קוף, אלא מראה" [מתוך אחד מאתרי האנטי-ליצנים ברשת]

לפני כשנתיים החליטו רשויות העיר סרסוטה בארה"ב לקשט את הרחובות בפסלי ליצנים מפיברגלאס, שנצבעו ועוטרו על-ידי תושבי המקום. עוד לפני שהוצב המיצג ברחבי העיר, הוצפה העירייה במבול של קריאות טלפוניות, אימיילים, מכתבים ואפילו הפגנות נגד הפסלים. בשל ממדי המחאה החליטו הרשויות להקטין את מספרם של הליצנים ואת משך הצגתם בעיר.

גם באי וייט שבאנגליה הצליחו הקולרופובים לבלום את פלישת הליצנים. באי נערך מדי שנה ה'בּסטיבל' (Bestival), פסטיבל מפורסם המושך אליו המונים. ב-2006 היה אמור הבסטיבל לעמוד בסימן ליצנים, ולאירוע הנוצץ תוכנן מפגן ראווה של תחפושות ליצניות. עם פרסום התוכנית החלו לזרום אל המארגנים פניות נזעמות או מתחננות, שקראו להם להחליף מיד את הנושא. אחד המארגנים סיפר אז לבי-בי-סי: "כל כך הרבה אנשים עם פוביה מליצנים יצרו איתנו קשר, שאני חושש שכל הקהל יגמור בסוף חבוי בתוך היער". בלחץ הקהל הקולרופובי שונתה בסופו של דבר תוכניית הפסטיבל.

הקולרופוביה, גם בגרסתה ה'קלה', מעמידה בסימן שאלה את רמת התועלת של הליצנים הרפואיים. מחקר בנושא עיצוב בתי החולים שנעשה מטעם אוניברסיטת שפילד באנגליה, העלה כי ילדים תופסים את הליצנים כמפחידים ומסתוריים, ולא נהנים לראות אותם על תמונות או פוסטרים. מאוחר יותר הוטלה מהימנות המחקר בספק, אך איש לא מפקפק בכך שרתיעה מליצנים אכן קיימת.

פסיכולוגים שחקרו את התופעה סבורים שקולרופוביה נובעת בדרך כלל ממפגש טראומטי עם ליצנים בילדות. בארה"ב, שבה פעילים קרקסים רבים, הסיכוי שלך לפגוש ליצן בשנותיך הראשונות הוא גבוה למדי. באחד הפורומים האנטי-ליצניים ברשת סיפרה אישה בת 45 מארלינגטון כיצד ביקור בקרקס בגיל 6 יצר אצלה פחד כזה: "ליצן נעמד ישר מול הפנים שלי. מתחת לאיפור הכבד שלו ראיתי זיפי זקן, נדף ממנו ריח רע, והעיניים שלו היו מוזרות. היה מצויר לו חיוך מרוח על הפנים, אבל הוא לא חייך. הוא פשוט היה מגעיל, מפחיד, מטורף".

ג'ק הנדי, אחד הכותבים האמריקנים המשובחים, היה סרקסטי בדבריו הנזכרים לעיל, אך יש לו כנראה על מה להתבסס. "סביר שהפחד אצל מבוגרים טמון בהצמדה לזיכרון לא נעים", אומרת מיכל אופיר-ויזל, פסיכולוגית ילדים ונוער ב'מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית'. "זה יכול להתחיל מביקור טראומטי בקרקס, או חוויית יום הולדת לא מוצלחת, שבעקבותיהם נחקקת בזיכרון דמות של ליצן מפחיד. זיכרונות כאלה נוטים להישאר בצורה חזקה וליצור הצמדה של הפחד לכל חוויה שמעוררת אסוציאציה לליצן".

מכל מראות הילדות, מדוע דווקא הליצן נצרב כה עמוק בזיכרון?

"יש בליצן משהו מבהיל, חריג, מפתיע. אדם מבוגר מסוגל בדרך כלל להבין את ההקשר של הימצאותו בקניון, בקרקס או במסיבת יום הולדת, אך בעבור ילדים רבים ההקשר לא ברור. מעבר לחריגות החיצונית של הליצן, הוא גם מתנהג באופן שונה ולא מוכר - מתקרב לילד, עושה רעש וזה עלול להרתיע. ישנו פער בין מה שליצן אמור לייצג לבין ההתנהגות שלו בפועל, וכשמצפים לדבר אחד ונתקלים בדבר אחר, לא תמיד אנחנו יודעים כיצד להתמודד עם זה".

ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים ומנהלת פורום מכון אדלר, מוצאת את מקורות הפחד במקום קצת אחר. "על-פי הגישה האדלריאנית", אומרת אשד, "כל התנהגות היא מטרתית, גם אם האדם אינו מודע לכך. כלומר, לכל התנהגות יש רווח ויש מחיר. הרווח הכי משמעותי בעבור כולנו זו תחושת השתייכות, וכדי להרגיש אותה במעגלים המשפחתיים והחברתיים שלנו אנחנו מגייסים התנהגויות שונות. כך גם לגבי תגובה לתחפושות מפחידות ולליצנים. בהחלט ייתכן שילד בן שלוש ראה ליצן והדבר הלחיץ והפחיד אותו, אבל ילדים גם לומדים שבזכות הפחד הם מקבלים המון תשומת לב. כשההורים מתחילים להרגיע, להסביר, לגונן - הילד מרגיש ולומד שכדאי לו לשמור על הפחד, ולהשתמש בו גם במצבים שבהם הגוף כבר לא ממש פוחד".

לא רק ילדים, גם ציבור לא מבוטל של אנשים מבוגרים, חלקם בגיל העמידה, מבועתים מהאנשים המאופרים שנועדו לשעשע אותם. על כך יכולה להעיד שרון דניאל ממושב אחיסמך, שעוסקת כבר 16 שנה בתחום הליצנות, ומתפעלת עסק לאטרקציות ולאירועים בשם 'הופטרללה'. לפני זמן מה קיבלה שיחת טלפון יוצאת דופן. הצעירה שבעברו האחר של הקו סיפרה כי היא מעוניינת להזמין לסבתה החוגגת 70 'מברק מזמר' בדמות ליצנית - דווקא בגלל שכלת יום ההולדת פוחדת פחד עז מליצנים.

"שאלתי אותה אם לא כדאי לבוא בדמות אחרת, אבל היא התעקשה", מספרת דניאל. "הגעתי בלבוש ובאיפור עדינים מאוד, מכיוון שזו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בתופעה. לא התנפלתי, לא התפרצתי. הגשתי בלונים, הצגתי את עצמי והתחלנו לעשות לה שמח. בהתחלה הבחנתי שהיא בשוק, ואז ראיתי דמעות מבצבצות בעיניים שלה. היא חיבקה אותי ואמרה: את שינית את זה, את סגרת לי מעגל". מתברר שהאישה המבוגרת נתקלה בעבר הרחוק בליצן מאופר רע שהבהיל אותה. "הוא עשה לה 'בההה' ללא הכנה, ואז הלך להציק לעובר אורח אחר, אבל הבעתה שלה מליצנים נשארה לתמיד".

מכרישים אין ציפיות
מי מפחיד יותר? [צילום: פלאש 90]

זה מפחיד אותי!
"החלטתי לשתף את כולם פה בפחד גדול שלי. תצחקו תצחקו, אבל אני מדברת על פחד מליצנים. זה לא מרתיע אותי קצת, וזה לא מעצבן אותי, זה מפחיד אותי! אני לא מדברת על הליצנים הצבעוניים של הימי הולדת (למרות שזה גם די מאיים). אני מתכוונת לליצנים המפחידים האלה, כמו בפרקים של 'על טבעי' (סדרת טלוויזיה) וכאלה. אני מאוד משתדלת לא להיתקל בליצנים תועים" (בלוג של תיכוניסטית ישראלית)

"ליצנים מעוררים בי פחד אדיר, ואני חושב שזה קשור בהשלכות החברתיות. לליצנים מותר לעשות את כל מה שלאנשים רגילים אסור, וזה מה שכל כך מפחיד" [מרואיין באתר חדשות קנדי]

לטראומה אחראי כנראה לא רק הליצן שהתקרב יותר מדי אל הילד בן השש, אלא גם מה שמכונה 'הייצוגים השליליים של הליצנים בתרבות העממית'. אחת הדוגמאות הבולטות היא ספר האימה המפורסם של סטיבן קינג 'זה' (It), שראה אור ב-1986. בשנת 90' עובד הספר לסרט טלוויזיה, שהדיר שינה מעיניהם של המונים וכנראה ממשיך לפעול את פעולתו עד ימינו אלה. במרכז העלילה - מפלצת המופיעה אחת לכמה שנים, מתגלמת בדמות ליצן בשם פניווייז, ורוצחת ילדים קטנים. הליצן העולץ והמטורף צמרר את ארה"ב, ובעקבות קינג הלכו במאי אימה רבים, שהשתמשו בדמות 'הליצן המרושע' או 'הליצן הרוצח'. הדמות הזו קיבלה בשני העשורים האחרונים משנה-חיזוק גם מתרבות הקומיקס: בסדרת החוברות הפופולרית Spawn אחת הדמויות הראשיות היא ליצן דמוני ומפחיד.

ברשת לא חסרים סיפורים אודות הפחדים שהולידה הצפייה ב'זה'. בחורה מאירלנד כותבת: "אני בת 24 ואני שונאת ליצנים, שנאה שאני חולקת עם כל חבריי. דנו בזה לאחרונה והגענו למסקנה שאנחנו מפחדים מליצנים בגלל 'פניווייז' מהסרט. הלכנו פעם לראות סרט אימה על ליצנים, וחבר שלי חטף התקפת אסטמה חריפה. זה היה אחד הערבים הנוראיים בחיי".

ולא צריך להרחיק עד אירלנד. "ראיתי את הסרט 'זה' בטעות", כותבת מישהי מישראל. "הוא עשה לי פוביה מליצנים. במילה אחת - זוועה!"

ובכל זאת, 'זה' לא יכול להיות שורש התופעה. הרי הצלחתו של הסרט 'פסיכו' עם סצנת הרצח המפורסמת במקלחת לא הביאה להוקעה של מקלחות באשר הן, והסרט 'מלתעות' לא גרר מחאה מאורגנת נגד כרישים. אם נחשוב על זה רגע, כרישים מסוג עמלץ לבן כמו זה שבסרט אכן עלולים להרוג אדם שנקלע אל בין שיניהם, ואילו ליצנים לא באמת מגיחים מהביוב כמו פניווייז ותולשים ידי ילדים חפים מפשע. אז מדוע דווקא האיום הבדיוני הפך לפחד ממשי?

"גורם ההפתעה בייצוגים של הליצן חזק מאוד", משיבה על כך אופיר-ויזל. "אנחנו ערוכים לאפשרות שכריש יפגע בבני אדם, אבל אצל ליצנים, שאמורים להיות חביבים ומשעשעים, הרשעות היא בלתי צפויה לחלוטין. דווקא חוסר הקישוריות מושך תשומת לב ומעורר פחד".

העוינות כלפי ליצנים היא אם כן תופעה תרבותית רחבה, שמתעלה על הפוביה הקלינית הנקייה. אך קשה להאשים את יוצרי הסרטים בפיתוח הרתיעה הזו: השאלה האמיתית היא מה הביא אותם לבחור דווקא בליצן, מכל הדמויות שיכולות להפתיע ברשעות שלהן, כיצור המבעית.

באתר ישראלי מסוים מציעים טיפול לקולרופוביה באמצעות 'שחזור גלגולים קודמים וטיפולי עומק יסודיים'. אולי את פתרון תעלומת הליצן מטיל האימה צריך לחפש בעבר - אם לא בגלגולים קדומים, אז לפחות בתקופות קדומות. הליצנים המודרנים הם גלגול של ליצני החצר שהיו קיימים בממלכות עתיקות כמו מצרים, סין וארצות אירופה, והופקדו על הבידור בחצרות המלכים. קל היה לזהות אותם: הם עטו בגדים צבעוניים, אחזו בשרביט ועטו כובעים יוצאי דופן שנראו כפרודיה על כתר המלכות. והייתה להם חירות שלא ניתנה לאיש מלבדם - לבקר את המלך.

ליצן החצר היה השוטה, החריג, זה שלא מתרשם מחוקים או מטקסים, בועט בכל מוסכמה ועושה כל מה שהוא בבחינת טאבו. הגבולות המוסריים שלו היו עמומים, ולעכבות לא נראה סימן. לליצן מותר היה לומר דברי הבל או דברי חוכמה, לשכון עם המשרתים או להיכנס להיכל המלך מתי שירצה. הייצוג שלו בצבעי שחור-לבן או אדום-לבן מצביע על הניגוד הזה שקיים בו. אגב, גם בחברות שבטיות, כמו קבוצות אינדיאניות בצפון יבשת אמריקה, היו ליצנים, שנחשבו שם לבעלי כוח מאגי ויכולות ריפוי.

ג'וזף דרווין מאוניברסיטת טריניטי באנגליה, שחקר את נושא הקולרופוביה, טוען כי מאז ומתמיד היו האנשים ה'רגילים' מלאי יראה מהיצורים הססגוניים שערערו על הסדר הקיים. "הליצנים היו לכאורה בדיוק כמו שאר המבוגרים, אבל התנהגו כמו ילדים, וזה מה שכל כך הפחיד בהם", קבע דרווין. שחרור העכבות, לדבריו, הרתיע את בעלי התרבות המקיימים את הנורמות המקובלות.

מקס ובר, מאבות הסוציולוגיה, זיהה לדברי דרווין כבר מזמן את תהליך הרציונליזציה של העולם, את הנטייה לטאטא את המסתורין והקסם ולהישאר עם ההיגיון והשכל הקר. רק בקרנבלים ובפסטיבלי התחפושות הותר לאדם לחצות פעם אחת את הגבולות התרבותיים, לקחת חלק בכאוס, לשחרר עכבות ולהשאיר את האיפוק מאחור. מה שמפחיד את האדם במהלך השנה - איבוד שליטה, השתטות, שחרור מוחלט - בקרנבלים גורם לו אושר. בכל יתר הימים, יש לפעול על-פי המוסכמות והמקובלות.

בעולם כזה, לליצן החצר לא נשאר מקום. את המצחיקן הביקורתי, שמילא תפקיד חברתי חשוב ושימש מראה לחברה, הפכו לבדרן שמשפריץ מים ומנפח בלונים. התרבות המערבית ניצחה את הליצן, אבל דמותו המרתיעה והמהלכת-קסם כאחד הוסיפה להתקיים, וחלחלה אל הסרטים, אל הספרים ואל הפחדים.

[צילום: פלאש 90]

שרון דניאל:
"חשוב שהפרצוף יהיה גלוי, שהילד יראה שזה בן אדם. הפה חשוב מאוד - זה מה שהכי מפחיד ילדים, ולכן אני מוותרת על הפה המצויר הגדול וצובעת בעדינות בשני צבעים. לפעמים אני מגיעה לימי הולדת ומתאפרת במקום, שיראו שאני מתחפשת לליצנית"

מפגש גורלי בקניון
"אצלנו בארץ אנו חיים בשגרה יומיומית מטורפת תחת קסאמים או איום תמידי אחר... ליצן הוא היצור האחרון שאפשר לומר עליו מפחיד" (טוקבק בישראל)
▪  ▪  ▪

"אני מפחד מליצנים. כל אימת שאני נזכר במראה שלהם אני מתמלא צער וכאב ופשוט בא לי לבכות. איך מתגברים על זה?" [מתוך הפורום הישראלי 'גוף, נפש ורוח']

הקרקסים אינם נפוצים במיוחד בישראל, התרבות המקומית שלנו לא עמוסה בדמויות ליצן רצחניות, ולא חסרים דברים אחרים לפחד מהם. אבל ליצנים הם עדיין חלק אינטגרלי מהמדיה, ממסיבות ומההפעלות בקניונים, וילדים קטנים נחשפים אליהם. בפרט בימים אלה, כשפורים והעדלאידע כבר כאן, יש הורים שנערכים בכמויות מוגברות של טישו לניגוב הדמעות הצפויות.

"התפקיד של המבוגרים בסביבה הוא להעביר לילד מסר שזה בסדר והגיוני לפחד, ועם זאת להקנות לו תחושה שהם סומכים עליו כי ימצא את הדרכים להתגבר על הפחד ולהתאושש", אומרת אשד. "כך יתחיל הילד לסמוך על עצמו. מומלץ לא להפציר בו להשתתף במסיבה שיש בה ליצנים אם הוא לא רוצה. הוא צריך לשכנע את עצמו לבד שהוא רוצה להשתתף ושהוא יכול להתמודד עם הפחד. הרצון להיות עם כולם הוא בדרך כלל הרבה יותר חזק מאשר הרצון להתבודד".

"ילד שמגלה פחד מליצן, אסור להכריח אותו להשתתף באירוע, ובטח לא נשאיר אותו שם בכוח", אומרת אופיר-ויזל. "עם זאת, אנחנו ב'מרכז לתמיכה נפשית ורגשית' ננסה להבין יחד איתו מה מפחיד אותו. במקרים של חרדות, טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) נמצא יעיל מאוד. בטיפול מהסוג הזה אנחנו עובדים על הקוגניציות של המטופל ועל שינוין. אנחנו מנסים לפרק את הפחד, להבין מה גורם לו ולספק דרכים להרגעה והתמודדות, כמו נשימות. אנחנו פועלים בחשיפה הדרגתית: תחילה נפגיש את הילד עם תמונה של ליצן, כשירגיש איתה בנוח נראה לו ליצן בטלוויזיה, אחר כך נביט בליצן מרחוק בקניון, וכשנרגיש שהילד מסוגל לכך - גם נתקרב".

מובן שלא כל רתיעה מאף אדום דורשת טיפול כזה. "אם הפחד לא משבש את השגרה של הילד או המבוגר, ועוצמת החרדה לא מאוד גבוהה, אין צורך בטיפול. אך אם הילד נמנע מכל פעילות המשלבת ליצן, אם זה מטריד אותו בלילה ובעיקר אם החרדה מוכללת, כלומר 'סוחבת אליה' חרדות אחרות, כדאי לטפל".

כובד האחריות אמור להיות מוטל לא רק על ההורים, אלא גם על הליצנים שבחרו לעבוד עם אוכלוסיית הילדים הרגישה מטבעה. כשאני פונה אל פופציק, טופי, לילו וחבריהם ושואלת אותם על פחד מליצנים, כולם נשבעים לי שמעולם לא נתקלו בדבר כזה. "אני זה משהו אחר", "אני מכיר טוב ילדים", "אף ילד לא יפחד ממני לעולם" ושאר התשובות שניתנו מרמזות לפוביה אחרת – זו של הליצנים עצמם מפני יחסי ציבור גרועים. לעומת זאת, באתר של שרון דניאל מוצגים כבר בדף הראשי כללים והמלצות להזמנת ליצן ליום הולדת, ובהם בין היתר: "לילדים יש פחד מסוים מליצנים, קולרופוביה (...) אז לפני שאתם קובעים הפתעה לילד שלכם, כדאי לוודאי שאין שלדים בארון, כלומר שהוא לא פיתח פחד מליצנים בזמן שישנתם".

דניאל מספרת שהיא מקבלת פניות רבות מהורים המזהירים מראש שלילד יש טראומה ופחד מליצנים, ושואלים מה היא יכולה להציע. "קודם כול, צריך להקפיד על הוויזואליות, למשל איפור שאינו גס מדי", אומרת דניאל. "זה לא תיאטרון או מופע רחוב ואין צורך בצבעים חזקים שעלולים להרתיע. חשוב שהפרצוף יהיה גלוי, שהילד יראה שזה בן אדם. הפה חשוב מאוד - זה מה שהכי מפחיד ילדים, ולכן אני מוותרת על הפה המצויר הגדול וצובעת בעדינות בשני צבעים. לפעמים אני מגיעה לימי הולדת ומתאפרת במקום, שיראו שאני מתחפשת לליצנית. רק לאחרונה השתתפתי בכנס ליצנים ונבהלתי מחלק מהנוכחים שם, ואני מתכוונת לאיך שהם נראו בלי תחפושת. אני עובדת לא פעם עם אוכלוסיה עם מוגבלויות כמו אוטיסטים, ובמקרים כאלה צריך רגישות וזהירות מיוחדת. לא כל אחד יכול להיות ליצן".

פורסם במקור: דיוקן, מקור ראשון
תאריך:  06/03/2012   |   עודכן:  06/03/2012
יעל (פרוינד) אברהם

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
רק אל תרקוד איתי
הודעות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
פורום: חגים ומועדים כתוב הודעה
+
ברברה123
3/05/17 13:43
 
צורי
24/05/17 14:19
+
מבין
10/05/17 21:52
+
יובלשםתפוס
1/05/17 11:19
 
ע_הראל
1/05/17 18:04
+
עטרה שגב קלימי
8/03/15 13:05
 
ע. בן-יוסף
11/04/15 03:15
 
לאורך שנים!!!
23/04/15 09:08
 
בבון זה קוף
10/05/15 11:04
 
מגיב ותיק
22/09/15 15:04
 
בבון זה קוף.
11/04/16 00:15
 
ב.ל
23/09/15 11:04
 
ב.ל
22/03/16 19:08
 
לשון וורודה
17/04/16 21:29
 
אלון לוי
23/04/15 09:18
 
מודד מוח
11/05/16 10:16
 
תומס
11/05/16 19:28
 
דוד לוי
22/04/15 04:53
 
עזרא מנצור
22/04/15 13:35
 
שוחר-שלום
22/04/15 21:16
 
אורי פ
23/04/15 10:46
 
ע_הראל
13/09/15 10:53
 
ע_הראל
7/12/15 23:58
 
כמה כסף?
22/04/15 15:40
 
jj
12/05/16 14:32
 
עזרא מנצור
12/05/16 20:30
 
ברכה נורדאו
19/12/16 20:46
 
סחלה
13/03/17 05:06
 
מחמוד עבאס
1/05/17 02:06
+
תרצה
5/04/17 13:01
 
שמין
12/04/17 08:22
+
קורןנאוה טבריה
13/03/17 10:17

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
הסיפור והאגדה היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מחייהם של הנוודים הבדווים והשבטים הערביים. כך התפתח הדמיון המזרחי העשיר ששימש את מספרי הסיפורים לתבל את חיי היום-יום בקורטוב של צחוק, מסתורין, דמע ואושר. הסיפורים הללו עברו מאב לבנו ומסב לנכדו והסבו הנאה לדורות רבים של שומעים. סיפור מזרחי טוב נמדד לפי עוצמת התיאור וקיצוניות המעשים ופחות לפי קורטוב האמת שבו. המוטו הזה משמש גם היום את מיטב המוחות במדינות המזרח התיכון כדי להדהים את העולם במעשי הפלא של מדינת ישראל.
06/03/2012  |  אסף גבור  |  כתבות
הנושא נשמע לי מרתק עוד בטרם באתי. ולכן הגעתי להצגה משופעת, ובלבד שלא אחמיצנה. וטוב עשיתי, כי היה זה הערב האחרון שעלתה. הסיפור על צעירה, ג'וזי - שבאה לבקר את אמה פיי (השפוטה למאסר עולם) בבית הסוהר לאחר 15 שנים שלא ראתה אותה, רק כדי לחשוף את האמת על מה שקרה באמת, והאם אמה אכן רצחה את אביה - אינו סיפור פשוט.
06/03/2012  |  עליס בליטנטל  |  כתבות
בעידן של טכנולוגיות בו מסרים מתאפשרים בכל רגע באמצעות ה-sms והרשתות החברתיות - פרסום מיידי והעברת מידע הם דבר שבשגרה. צילום של אדם ופרסום בנסיבות שעלולות לבזות אותו או להשפיל אותו, או שימוש בדברים שאדם כתב ללא אישור לפרסום או אפילו פרסום פרטים כמו, התנהגות, מצב בריאות, הכנסה, מספר טלפון או כתובת הינם פגיעה בפרטיות.
06/03/2012  |  ד"ר הדס הכהן  |  כתבות
ושוב עברו להם שלושה חודשים והכוכב מרקורי האחראי על תקשורת בין אישית, תנועה ופעולה ייכנס לרטרו בשבוע הקרוב. התאריך המדויק יהיה ה-11 במרץ ובמזל טלה ויסיים את הנסיגה בתאריך ה-4 באפריל, כאשר הוא יעבור לשליש האחרון של מזל דגים.
06/03/2012  |  צילה שיר-אל  |  כתבות
פתחתי את תיבת הדואר ולידי נחתה מעטפה עבה ולא שיגרתית. פתחתי ובידי ספר עם שם מוזר: "גאזיגאזו והאלאהו". מחבר הספר מוכר לי מילדות, סם ש' רקובר. על הכריכה לא כתוב פרופ' (לפסיכולוגיה) סם ש' רקובר.
06/03/2012  |  יאיר דקל  |  כתבות

פורומים
בידור
בריאות/רפואה
חגים ומועדים
מקור ראשון
עיתונאי-אורח
צעירים ונוער
כתבות מקודמות
אמריקן קומפורט
אל תתפשרו על כורסאות טלוויזיה
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט