|   15:07:40
דלג
  אריאל כהנא  
עיתונאי מקור ראשון
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

המהלך הנכון בזמן הנכון

הגמילה החלקית של העולם מהאובססיה הפלשתינית מהווה תזמון מצוין להצפת רעיונות חדשים. מבין שלל ההצעות, נראה רעיון החלת הריבונות הישראלית בשטחי C הנבון ביותר. כך תוריד ישראל משקולת מצווארה בלי לפגוע בצרכיה הביטחוניים, בלי נטישה מיותרת של חבלי ארץ ומתוך שיפור דרמטי של זכויות האדם
09/03/2012  |   אריאל כהנא   |   כתבות   |   ישראלי-פלשתיני   |   תגובות
משרטטים את המפה [צילום: מן הטלוויזיה]

מתווה מעשי לניהול הסכסוך הישראלי-פלשתיני
נפתלי בנט
אין אהבה גדולה בין הערבים ליהודים ביו"ש, אבל שני הצדדים כבר הגיעו להכרה שהצד השני לא מתכוון להתאדות. לכן, במקום להמשיך ולכלות את זמננו, משאבינו ודמנו בפתרונות שמובילים לתסכול ולאלימות, עדיף להתמקד בפעולות מעשיות לשיפור וייצוב של המצב
לרשימה המלאה

"היועץ לביטחון לאומי טום דונילון מגיע לישראל להתייעצויות בקשת נושאים רחבה, ובכללם אירן, סוריה וסוגיות אזוריות נוספות", הודיעה השגרירות האמריקנית בתל אביב. שלא במתכוון סיפרה השגרירות על המהפך הדרמטי בסדר העדיפויות הבינלאומי. עד לפני חודשים ספורים עמד העניין הפלשתיני בראש דאגותיה של הקהילה הבינלאומית. שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, שר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה או יועצים קרובים של אובמה נחתו כאן פעם בשבוע רק בגלל הפלשתינים. הממשל, האיחוד האירופי, האו"ם, הקוורטט או סתם בירות אירופיות, טרחו לגנות את ישראל פעם ב-72 שעות בשל אותה סיבה ממש.

בחודש-חודשיים האחרונים הכול נרגע. אשטון לא באה. ווסטרוולה לא מתקשר. אובמה חדל להתעניין. שר ישראלי בכיר שחזר לא מזמן מוושינגטון סיפר שלראשונה זה שנים הנושא הפלשתיני כלל לא עלה בפגישות. לא שהפלשתינים חדלו להטריד אותם, אלא שגם באירופה ובאמריקה מתחילים להפנים שלא בישראל הבעיה. רשמים זהים מגיעים מפגישות של דיפלומטים בכירים מיבשות נוספות, ובכללן מערב אירופה. אין להם האומץ לשבח את נתניהו על ויתוריו - החיוביים לשיטתם - ולגנות את הפלשתינים על תחבולותיהם, אז הם שותקים. מכלל שתיקה אתה שומע גינוי.

בלשכת נתניהו השלימו סופית עם גוויעתן הנוספת של השיחות עם הפלשתינים, הפעם בירדן. משלוש הפגישות של נציגי ראש הממשלה יצחק מולכו ויועז הנדל, בעמאן נותר בעיקר בליל האשמות פלשתיניות מגוחכות. למשל, הטענה של סאאב עריקאת שהמופתי הירושלמי שייח' מוחמד חוסיין בכלל לא קרא לרצוח את "בני הקופים והחזירים" ומדובר בהמצאה ישראלית "שמצדיקה תביעת דיבה" בלשון עריקאת. הנדל, אז עדיין איתן על כסאו, הבטיח לשלוח לעריקאת את הקישור לסרטון ביוטיוב שבו הדברים המפורשים. בסוף ויתר, ממילא אין טעם.

יועץ אחר של נתניהו חישב ומצא כי ב-12 השנים האחרונות, ניאותו הפלשתינים לדבר עם ישראל במשך שנה ושבועיים בלבד - שנה בתהליך אנאפוליס ושבועיים ב'תהליך וושינגטון' ששבק מיד עם תום הקפאת התנחלויות. בשאר עשר השנים ו-52 השבועות, אומר אותו יועץ, הפלשתינים מתחמקים מלדבר עם ישראל אבל מאשימים אותה בזעם בטרפוד המשא-ומתן. השקר הזה מתחיל סוף-סוף להיחשף.

הראשים פנויים להקשיב

ביבי תמיד אשם
בקרב לא מעט אנשי שמאל הסבורים שיהודה ושומרון הם שטח כבוש ולהוטים להגיע להקמת מדינה פלשתינית גוברת ההכרה כי את הבעיה אי אפשר לפתור בטווח הנראה לעין. בגלל המצב בארצות ערב, בגלל הסירוב הפלשתיני, בגלל הסכם פתח–חמאס או כמובן בגלל האשם התמידי ביבי, אין ולא יהיה הסכם

העולם עוד לא הרים ידיים, אבל בהחלט פונה לעניינים דחופים אחרים, כמו סוריה ואירן שהוזכרו לעיל בדברי האמריקנים. דיפלומטים מערביים שמשרתים כאן כבר מודים בשיחות סגורות ש"מדינה פלשתינית לא תקום בעשר השנים הקרובות, ולא בגללכם", כפי שאמר לי אחד מהם. מסיכַת הצביעות האירופית לא מאפשרת להם לומר את דעתם בפומבי.

תוצאת הביניים הזו, לראשונה זה שלוש שנים, משחררת מעט מהלחצים הכבירים שהתנקזו אל נתניהו מאז החל לכהן - בשורה טובה בפני עצמה. בלי קשר אליה, ראשו ורובו נתון כעת בעניין האירני הגורלי והמסובך בהרבה. הוא גם נמצא בבעיה פרסונלית קשה עם התפרקות לשכתו. אך מה שחשוב הוא שההקלה בלחץ הדורסני להגיע להסכם, והכישלון הבינלאומי הנוסף להביא לסיום הסכסוך, פותחים פתח, לראשונה זה שנים, לשמוע רעיונות אחרים.

כאלה אומנם מסתובבים באוויר כבר זמן רב והוזכרו גם במוסף זה יותר מפעם אחת. מתוכנית איילנד ועד תוכנית מינץ, לא היה עד כה בדל סיכוי לקושש תמיכה להצעות אחרות. עכשיו, כשהערוץ המרכזי של "שתי מדינות לשני עמים" שוב נראה רחוק מתמיד, הראשים פנויים יותר להאזין להצעות מחוץ לקופסה. אפשר לשמוע זאת בשיחות עם אנשי שמאל, ואפשר גם לסמוך על הכלל שדרכו של ואקום להתמלא.

בקרב לא מעט אנשי שמאל הסבורים שיהודה ושומרון הם שטח כבוש ולהוטים להגיע להקמת מדינה פלשתינית, גוברת ההכרה כי את הבעיה אי-אפשר לפתור בטווח הנראה לעין. בגלל המצב בארצות ערב, בגלל הסירוב הפלשתיני, בגלל הסכם פתח–חמאס, בגלל החשש מחמאס או כמובן בגלל האשם התמידי ביבי, אין ולא יהיה הסכם. עד כדי כך בלתי נסבלת בעיניהם המציאות הנוכחית, שיש בהם מי שמעדיפים את רעיון המדינה האחת של ריבלין-חוטובלי, על פני המשך הדשדוש של הכיבוש/אפרטהייד השורר כיום לשיטתם.


50 אלף אזרחים חדשים

מענה לנקודות הכשל
כדי לנסות ולשפר את תדמיתה הבינלאומית הפגועה, ישראל צריכה לתת מענה לנקודות הכשל העיקריות שבהן היא מואשמת. המרכזית שבהן היא פערי הזכויות בין יהודים לערבים באותו תא שטח

מעבר לכך, כאמור, דרכו של ואקום להתמלא. לפני כשנה, אחרי שאובמה נכשל בחידוש השיחות בין ישראל לפלשתינים, הוא העביר את הכדור לאשטון ולקוורטט. משנכשלו גם הם לפני כשלושה חודשים, הרימו הירדנים את הכפפה. עבדאללה הפגיש את הצדדים שלוש פעמים ואחר כך שוב מתו השיחות. כעת אין לאיש מושג לאן תתגלגל המערכת. ייתכן שהפלשתינים ישובו לאו"ם. ייתכן שישלימו את הסכם האחדות עם חמאס. אפשר כמובן שימשיכו לדרוך במקום.

הרפיית הלחץ והגמילה החלקית של העולם מהאובססיה הפלשתינית הן תזמון מצוין להצפת רעיונות חדשים. מבין שלל ההצעות שעומדות על הפרק, נראה לי רעיון החלת הריבונות הישראלית בשטחי C נבון וישׂים ביותר. על-פי ההצעה הזו, מדינת ישראל תהפוך את אזור C לשטח בריבונותה המלאה, וכך תגרוף שורת יתרונות במהלך אחד.

תזכורת: הסכמי אוסלו חילקו את יו"ש לשלושה מעמדי שטח. אזור A (כ-20% מיו"ש) כולל את ריכוזי האוכלוסיה הפלשתינים הגדולים ונתון פורמלית לשליטה בלעדית של הרשות הפלשתינית. בפועל, צה"ל נכנס לעתים לאזור A בהתאם לצרכים הביטחוניים. שטח B (גם הוא כ-20% מיו"ש) נשלט אזרחית בידי הרש"פ וביטחונית בידי צה"ל. במעמד C נמצאת יתרת השטח ובו מתגוררים כל היהודים, כ-350 אלף, ו-50 אלף ערבים. כולם חיים תחת הממשל הצבאי של צה"ל, אף כי מעמדם שונה. היהודים הם אזרחי מדינת ישראל. לערבים אזרחות פלשתינית או ירדנית.

חשוב מאוד לציין שבאזור C נכללות כל הנקודות האסטרטגיות הנחוצות לישראל מבחינה ביטחונית, כגון בקעת הירדן, בעל חצור, עוטפי נתב"ג וירושלים ודומיהם. אם ישראל שפויה, היא תשמר את שליטתה במרחבים האלה בכל מקרה ובכל מחיר.

לנתוני הרקע הללו יש להוסיף את המעמד המשפטי של יהודה ושומרון, כפי שהתקבע במשך השנים (בצדק או שלא בצדק). בישראל הם מוגדרים כשטח הנתון לתפיסה לוחמתית. בעיני העולם מדובר בשטח פלשתיני הכבוש כבר 45 שנה. התמשכות הזמן היא מרכיב משמעותי מאוד בלחץ על ישראל לפתור כבר את הבעיה, גם אם רציונלית מבינים הכול שאיננה ברת פתרון ולבטח לא בקלות.

אז מה עושים? כדי לנסות ולשפר את תדמיתה הבינלאומית הפגועה, ישראל צריכה לתת מענה לנקודות הכשל העיקריות שבהן היא מואשמת. המרכזית שבהן היא פערי הזכויות בין יהודים לערבים באותו תא שטח. על-פי ההצעה המדוברת, החלת החוק הישראלי על שטחי C, כלומר סגירת המנהל האזרחי, סיום השלטון הצבאי על אוכלוסיה אזרחית (יהודית וערבית) והענקת אזרחות ישראלית מלאה, כדת וכדין, ל-50 אלף התושבים הערבים החיים באזור C, תיתן מענה לטענה זו.

למעשה, בדיוק כפי שבשנות ה-60' חדל הממשל הצבאי לשלוט בערבים שבתוך הקו הירוק, כך יפסיק צה"ל מכאן ולהבא להיות הריבון על הערבים החיים בשטחי C. הרשויות האזרחיות של מדינת ישראל יקבלו בהדרגה את השלטון על התושבים הללו, כפי שנעשה בשעתו עם ערביי ישראל ואחר כך עם הדרוזים ברמת הגולן. בעיות הביטחון, עד כמה שהן קיימות, יטופלו באותם כלים שבעזרתם מתמודדת ישראל כיום עם תאי טרור בשטחה הריבוני.

דמוגרפית, אפשר לעמוד בתוספת של 50 אלף ערבים למרשם האוכלוסין. זה לא קל, אבל אפשרי ובכל מקרה נראה שהמחיר שווה את התמורה. ראשית, ישראל תפתור בעיית זכויות צורמת שאכן קיימת בשטח. מנהיגינו ושליחינו יוכלו לומר לעמיתיהם הזרים כי עשו צעד מרחיק לכת לשיפור מצבם ומעמדם של התושבים הערבים, משום שישראל היא דמוקרטיה ליברלית.

שנית, ההסתערות הצפויה של המקומיים על התעודות הכחולות תשמוט את התעמולה חובקת העולם, כאילו ישראל היא כובש אכזר. סביר אגב, שתהיה נהירה לאזורי C, ממש כפי שיש זליגה פלשתינית תמידית לירושלים המורחבת. שלישית, ישראל תחזק משמעותית את האחיזה בשטחים האסטרטגיים החיוניים לעתידה ולבטחונה. רביעית, הפלשתינים יבינו סוף סוף, שיש מחיר לעמדת הסירוב התמידית שלהם.

אפשר להיות בטוחים שהעולם לא ישלים עם המהלך ישראלי המוצע. לכן, מכיוון שהמטרה היא שיפור הדימוי הבינלאומי ולא החלשתו, השלב המקדים לכל פעולה בשטח צריך להיות קבלת לגיטימציה מגורמים בינלאומיים חיוביים, ויש כאלה. למשל קנדה שבה ביקר נתניהו בסוף השבוע. אגב העולם, צריך גם לומר שהטוב ביותר יהיה אם גורם זר - לא ישראלי ולבטח לא ימני ישראלי - יניח את ההצעות המדוברות על שולחן הדיונים. לזהות הדובר יש תמיד השפעה כבירה על הנכונות לקבל את דבריו, על אחת כמה וכמה בסוגיה טעונה זו.

נוסף על כך, כדי להקל על בליעת הגלולה מבחינת העולם, ישראל יכולה להכריז כי סיפוח השטח אינו סופי ולא בא לסתום את הגולל על משא-ומתן עתידי אודותיו. כלומר, ממש כפי שישראל שקלה לסגת מהגולן או למסור את חולות חלוצה – לשיטת אלה שמאמינים בכך – כך אין מניעה שתדון בעתיד על גורל שטחי C, אם וכאשר יתקיים משא-ומתן אמיתי בין הצדדים. לשחקנים העולמיים צריך לומר גם שריבונות מדינתית מלאה עדיפה בכל מקרה על תפישה צבאית ארוכת טווח. בסוף, העולם משלים עם טענה כזו. כך מלמד הניסיון ממקומות אחרים כמו חבל גואה בהודו, קפריסין הטורקית או הרפובליקות המסופחות לרוסיה.

לא להיחפז

הרעיון המוצע כאן איננו קל לימין או לשמאל בישראל. הפועל היוצא של סיפוח שטחי C הוא החלשת הזיקה לאזורי A ו-B – כלומר מכה לדבקים בחזון ארץ ישראל השלמה. סיפוח עומד כמובן בסתירה לגישת שוחרי הנסיגה המלאה מיו"ש. אבל המטרה אינה לשאת חן בעיני עצמנו, אלא להקל מהמשקולת העיקרית על צווארה של ישראל, בלי לפגוע בצרכינו הביטחוניים, בלי נטישה מיותרת של חבלי ארץ, בלי טרנספר אכזרי של אזרחים ומתוך שיפור דרמטי של זכויות האדם.

ברוח זו ובאותה חבילה, ישנה פעולה לא פופולרית נוספת שכדאי לשקול והיא הסרת מקטעים מגדר ההפרדה. 'החומה', כפי שהיא נקראת בעולם, היא פיגוע הסברתי-אסטרטגי מתמשך (ללמדך דבר או שניים על תבונת ההוגים המדיניים בצד השמאלי של המפה). תמונות של 'הסרת חומה' יהיו מכרה זהב הסברתי ויועילו לישראל יותר מאלף ועידות שלום כושלות. עם הבעיות הביטחוניות בנקודות שבהן תוסר הגדר יש כלים נוספים להתמודד. ישראל אגב אמרה לעולם מלכתחילה שהגדר ביטחונית ולא מדינית. הורדת קטעים אחדים תשפר אפוא את אמינותנו הבינלאומית. לכן, מבחינת האינטרס הכולל, שוה להסתכן.

פתרון מעמדם של תושבי אזור C יגרור ביקורת קשה מהעולם על העדר מענה ליתר האוכלוסיה באזורי A ו-B. בנקודה זו ישראל צריכה להבהיר ביתר שאת כי הערבים המתגוררים בשטחים אלה אינם אזרחיה. מאז 1995 הרשות הפלשתינית היא הישות המדינית המייצגת אותם ובה מתממשות כל זכויותיהם האזרחיות, ובכללן זכות הבחירה. טוב היה לו הרש"פ וישראל היו משיגות הסכם זה מכבר, אולם כידוע הדבר לא צלח.

הקהילה הבינ"ל לא תקנה מן הסתם את הטיעון, ממש כפי ששבע שנים אחרי ההינתקות היא עדיין רואה בנו אחראים לעזה. ובכל זאת, במישור המהותי וההסברתי עלינו לדעת לומר שאיננו אחראים לחיים האזרחיים של התושבים הערבים באזורי A ו-B. מבחינתה של ישראל הם רשאים לנהל את חייהם כראות עיניהם, למעט ענייני ביטחון, שבהם תוסיף ישראל לפעול בכל מקרה. בהקשר זה, ישראל צריכה לשאוף למזעור הפעילות הצבאית והנוכחות הצבאית באזורי A כדי לא לשחק לידי יריביה.

היבט חשוב נוסף הוא החלת התוכנית בהדרגה. יש טעם להתחיל בניסוי מקומי של מכלול הפעולות בגזרה אחת משטח C, המתנה לתגובת הפלשתינים והקהילה הבינלאומית, והמשך התקדמות בהתאם ללקחים. סוף כל סוף, מכל בחינה שהיא – טכנית, מדינית, כלכלית וביטחונית – אי-אפשר לבצע את המהלך ביום אחד.

סיבה נוספת לאי חיפזון היא הזעזועים במדינות ערב. ישראל נמצאת במקום נמוך במדרג העדיפויות של המפגינים הערבים. מהלך לא חכם מצדה, במיוחד בעניין הפלשתיני, עלול להסיט את תשומת לב הרחוב מהצרות שלהם לבעיות שלנו.

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  09/03/2012   |   עודכן:  09/03/2012
אריאל כהנא
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
המהלך הנכון בזמן הנכון
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ימחקו במחי יד אחת
10/03/12 10:55
 
עמוד האש
11/03/12 16:47
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
נסו לתאר לעצמכם מצב שבו הכנסת מצביעה בעד חוק האוסר על התביעה במדינת ישראל לחקור סוכני שב"כ ומוסד ללא אישור ישיר של ראש הממשלה. נשמע הזוי? אנטי דמוקרטי? מטורף? ובכן, זה בדיוק מה שמתרחש כעת בטורקיה.
09/03/2012  |  פזית רבינא  |   כתבות
2006. עיתונאי ערוץ 2 עמית סגל היה נרגש. לידיו הגיע מידע מעניין במיוחד שנקלט במצלמות האבטחה של מסדרונות הכנסת. סרטי ההקלטה הראו את חברת הכנסת סופה לנדבר חומקת מחדרה של רוחמה אברהם כשעציץ בידיה. קלטות אחרות תיעדו את חבר הכנסת יחיאל חזן גונב את 'המוח' של מכונת ההצבעה ממחסן הכנסת. סגל ניסה תחילה להשיג את הקלטות בדרך המקובלת ופנה אל לשכת המנכ"ל ולשכת היו"ר, אך לשווא. "ניסיתי בכל מיני מקומות ונתקלתי בחומה בצורה", הוא משחזר. ואז הוא נזכר בקיומו של חוק חופש המידע שחוקקה הכנסת עצמה. על-פי החוק, הרשות הציבורית מחויבת לספק מידע בפורמט כתוב, מוקלט, מוסרט, מצולם או ממוחשב על-פי הנדרש. תחת ההגדרה 'רשות ציבורית' ניתן למצוא את הממשלה, משרדי הממשלה, יחידות הסמך של משרדי הממשלה, לשכת נשיא המדינה, הכנסת, מבקר המדינה, בתי משפט, בתי דין, רשויות מקומיות, תאגידים, חברה-בת ממשלתית, וכל גוף הממלא תפקיד ציבורי.
08/03/2012  |  חגית ששר  |   כתבות
איך אוכפים את כללי האתיקה של התקשורת ומבטיחים שמועצות עיתונות לא יהיו עוד בבחינת גופים נטולי סמכות, מבלי לפגוע בערכים המקודשים של חירות הביטוי וחופש העיתונות? עיתונאים, מו"לים, חוקרי תקשורת וגם פוליטיקאים במדינות דמוקרטיות מתחבטים כבר עשרות שנים בסוגיה זו, ובהצלחה חלקית בלבד. באוסטרליה הוגשה בשבוע שעבר הצעה מפורטת למימוש עקרונות אלה, וכצפוי היא כבר מעוררת מחלוקת עזה.
08/03/2012  |  רפי מן  |   כתבות
הדבר היחיד שהעסיק את בני משפחת גרינשפן בשבת החורפית במרס 2009 היה בת המצווה הקרובה של הבת שחר. ההזמנות כבר נשלחו, השמלה החגיגית הייתה מוכנה בארון ובגן האירועים 'פולגיה' כבר החליטו על התפריט. בשעות אחר-הצהריים, כשבוע לפני היום הגדול הראשון בחייה, יצאה שחר לטייל עם חברתה. הילדות נעמדו בצומת והמתינו לרמזור האדום שיתחלף.
08/03/2012  |  יהודה יפרח  |   כתבות
גולת הכותרת של חגיגות הפורים בתל אביב של ימי ראשיתה היה נשף-בחירתה של אסתר המלכה. כתר המלכות הושם אז על ראשה של היפה בבנות העיר, שנבחרה ברוב קולותיהם של עשרת-אלפים תושביה. משהו בדומה לנשף הבחירה של מלכת היופי דהיום, אם כי להבדיל, כמובן, באלף אלפי הבדלות. וכך, עם כתר מתנוסס לראשה, היא נהגה למלוך על תל אביב עד לחג הפורים של השנה שלאחריה.
08/03/2012  |  ראובן לייב  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
אלי אלון
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים    בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il