בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אוקיינוס של 'מישויות פעמוניות'
|
אני לא אשכח את הרגע המרגש הזה: קיץ 1982, תום הקרבות בלבנון, שני ידידים בני ארבעים וחמש, חיילי מילואים שעבר-זמנם, האחד מבקש בדאגה אחר בנו והשני משתדל לחמוק ממראות המלחמה הקשים - עומדים שטופים באקסטזה אל מול שדה מדרוני של מאות דונם, צחור כולו מפרחי המישויה הפעמונית!
|
מוישה פעמונית [צילום: שרה גולד, אתר 'צמח השדה']
|
|
|
|
|
בקייץ של 1982 נקלעתי שלא בטובתי להרי השוף שבדרום לבנון. המלחמה תפסה אותי בחטף, ולא הספקתי להתארגן כהלכה בהכרת הפאונה והפלורה. לפתע מצאתי את עצמי במרומי הרי השׁוּף ואפילו במרומי המרומים של ג'בל בָּרוּךּ. שמות עיירות שלא שמעתים אפילו בהפטרה, צצו לא במפות, אלא ממש בשלטי הדרכים החבולים. דֵיר-אֶל-קַמְר, בֵּית-אַ-דִין, דרוזים נוצרים סונים ושיעים חברו יחדיו לבלבל אותי. ובלטו ביניהם השמות בעלי הסיומת הארמית. חורשות הארזים הדלילות במרומי הברוך הכוני בתדהמה. ועוד יותר מהארזים הזקנים התפלאתי על מפעל השינטוע שערכו הצרפתים עבור הלבנונים העצלנים. בתעלות ארוכות ומתפתלות, נעו לאיטם ברוח הנעימה, שתילי ארז לבנון רכים, שאין עוד מקום בשבילם בעולם, לבד מפסגות ההר הגבוה של מה שקרוי 'הר הלבנון'. שרידי אשפת הצבאות שחלפו כאן בשבוע האחרון ניכרו היטב. חורבות ה'אנטנה', המכ"ם הצרפתי, שחרב בהתקפת חיל האוויר בשנת 1976, היו מוקפים בארזים, ומסוקים נעו הלוך וחזור בין קריית שמונה לבין פסגת הג'בל. כבר בפיתולי העלייה הציוריים, ראיתי את חומותיו המצהיבות של האֲחִירוֹתֶם. הוא פרח כאן חודשיים מאוחר יותר מאשר בארץ. ודומה שגם הפיץ ניחוח כבד יותר, משכר יותר. השתדלתי להתעלם מייסורי המלחמה שסביב, ולהתרכז בפלורה ההררית המפתיעה. דומה ולא דומה. גליל ולא גליל. כמו בארץ ולא כמו בארץ. הדקויות הללו של השינויים הזעירים, בצורה בפריחה בתפוצה שימשו לי מפלט ומרגוע מהמתח של הלחימה שעוד נמשכה מסביב. האורנים כהי הכיפות לא היו האורנים שלנו. אבן החול האדומה שנחשפה כמו צלקות של פצעים, לא הייתה כמו בארץ. המוכר ולא מוכר בבת אחת, היה בו משהו מושך, מפתה ומסקרן. רגע מרגש וכך, בצהרי אחד הימים האחרונים לקרבות, פגשתי על אם הדרך בהרים, בין דיר-אל-קמר לבית-א-דין את ידידי הוותיק יוסי מהקיבוץ בעמק. נפגשנו במקרה, שיירתו חנתה בצד הכביש הצר ואנחנו ממש נתקלנו זה בזה. הוא היה מאד מתוח ומודאג. בנו שירת ביחידת צנחנים במבואות בֵּיירוּת, וזה כמה ימים שלא שמע ממנו. יוסי היה חובב מושבע של הפאונה ועוד יותר של הפלורה. משכתי אותו אחרי לאיזו פינת סלע אקראית שבצד הדרך. ובעודנו עומדים ומשתינים, כמו חיילים מנוסים, הוא פרץ בזעקה. תראה תראה, צעק אליי מרוגש כולו - אוקיינוס של מִישׁוֹיָה פעמונית! חמישים שנה תחלופנה, אבל אני לא אשכח את הרגע המרגש הזה: קיץ 1982, תום הקרבות בלבנון, שני ידידים בני ארבעים וחמש, חיילי מילואים שעבר-זמנם, האחד מבקש בדאגה אחר בנו והשני משתדל לחמוק ממראות המלחמה הקשים - עומדים שטופים באקסטזה אל מול שדה מדרוני של מאות דונם, צחור כולו מפרחי המישויה הפעמונית! הכרתי את הפרח המיוחד הזה משנים של שירות צבאי בגבול הצפון. לא פעם ראיתי מישויה בודדת מציצה בגניבה באזור מתולה, בלוויית האודם הסגול של לוע הארי. אבל נדהמתי מכמויות הענק של הפרחים הנהדרים במורד הרי השוף. הצמח הנדיר הזה, מדרום לגבול הבינלאומי, חגג כאן איזו חגיגת שחרור מופלאה! באלפי אלפיו! אפשר היה ממש לחוש את ענן הניחוח שלו. אם היה וגם אם לא היה... עמדנו דוממים דקות ארוכות על שן הסלע, מעל לשדה המישויות העצום. יוסי זכה בזכות הפרח הנהדר הזה לדקות ארוכות של שכחת דאגתו לבנו. ואני כבר קיבעתי את הפרטים בזכרוני, לכתבם באחת מגלויות המלחמה ששלחתי לעיתון מלבנון, בסתיו שלאחר המלחמה. וכבר נשמעו הצפירות וצעקות הכינוס, השיירות הניעו את המנועים, ושעת ההפוגה הבלתי-נשכחת הזו עמדה להתפוגג. קול נפץ מרוחק הזכירוני שאנחנו עדיין במלחמה. נפרדתי מיוסי, ואני הבטחתי לו שעוד אשוב פעם אל הרגע הזה. בנו נמצא והוא קיבל ממנו שיחה חטופה כבר בערבו של היום המתוח ההוא. ואני עוד התגלגלתי כמה שבועות ברצועת החוף שבין צידון לראש הנקרה. וכשחזרתי הביתה, השתקעתי לכמה ימים בהכרה יסודית של הפרח המופלא הפעמוניתי. לימים באו צרות רבות חדשות שדחו את זיכרונות המלחמה הרחוקה ההיא, והסיפור לא היה כלל צף אצלי ושב אל הכתוב, אלמלא שיחה אקראית שניהלתי עם שרה גולד הבלתי נלאית, ההוגה והמייסדת האתר המדהים של 'צמח השדה'. לכבודה אני מביא כאן את הסיפור הנשכח ההוא, על ההלם והתדהמה של שני חובבי פרחים מזדקנים, באמצע המלחמה, בקיץ הארור ההוא של שנת 1982.
|
תאריך:
|
10/05/2012
|
|
|
עודכן:
|
12/05/2012
|
|
אלישע פורת
|
אוקיינוס של 'מישויות פעמוניות'
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
איתן .
|
10/05/12 12:21
|
|
2
|
|
לראות את הפרחים?
|
12/05/12 14:22
|
|
באביב הרחוק ההוא, של שנת 1972, עשיתי שירות מילואים ארוך ומפרך בגזרת דרום רמת הגולן. איש לא שיער אז מלחמה הקשה, מלחמת יום הכיפורים, אורבת לנו כבר מאחורי הפתח. המפגש עם דרום הרמה באביב ההוא היה ממש מהמם. שפעת פרחים שלא ראיתי עד אז כמותה, חבורות של חזירי הבר המשוטטות בחופשיות על דרכי המערכת, שועלים אדמדמים שאינם חוששים מהרכב המשוריין הצבאי, ולהקות עצומות של זרזירים. מהמרחבים שנפתחו מזרחה, אל נחל הרוקד ומעבר לו, עלו ניחוחות נפלאים. ו"האגמים העונתיים", כפי שהם מכונים במפות הצבאיות, הבהיקו בברק כספי ומאיר. ולאורך דרכי המערכת, כבישי הביטחון ודרכי הטשטוש צמח החורש הצפוף של אלוני התבור.
|
|
|
כך משתקף השבוע מהפייסבוק שלי
|
|
|
כתב הגנה שהגישו חברת קשת והתוכנית "עובדה" מעלה את השאלה, בשביל מה בעצם יש משטרה ופרקליטות ובתי משפט. דומה שאפשר לחסוך את כל הפרוצדורה הארוכה, היקרה והמסובכת הזאת, ולהפקיד את כל המלאכה בידיהם של ד"ר (למשפטים) אילנה דיין ואנשי צוותה. ונדגיש שוב: את הרושם הזה יוצר כתב הגנה, לא כתב תביעה.
|
|
|
תמר הוא אחד משלל פירות הארץ-ישראלים הנפוצים. הוא אומנם לא מהווה תחליף לשוקולד אך הוא שימושי ביותר ובעל תכונות בריאותיות רבות. השאלה היא כמה לאכול ממנו? איך ניתן לשלב אותו ביום יום? ובאיזה זן עלינו לבחור?
|
|
|
הם לא עובדים קבועים, והם גם לא בדיוק עובדי קבלן, אבל הם עובדים כמעט שקופים. תשומת הלב הציבורית פוסחת על דפוס העסקה סמוי מן העין, הנהוג במשק ההולך ומופרט שלנו - כבר למעלה מעשור. כה סמוי, עד כי חמק מתחת לרדאר של שיח המחאה ומעיני התקשורת, ונעלם לחלוטין מההסכם שנחתם בפברואר 2012 בין האוצר להסתדרות, בעניין עובדי הקבלן.
|
|
|
|
|
|
יואב יצחק
המו"מ לשחרור החטופים נקלע למבוי סתום, ולא במקרה: סינוואר יודע היטב - שחרור החטופים המשמשים כמגן אנושי יקרב את חיסולו בנסיבות שנוצרו: על גורמי הביטחון בישראל להציב לסינוואר ולאנשי...
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
על המשוררת טניה הדר, מחווה לזכרה בשיריה של טניה הדר אנו נסחפים כבמטה קסם אחר המסע הפנימי, הולכים לאן שהולכת הנפש
|
|
|
דן מרגלית
הפרופסור שקמה ברסלר חזרה הלילה למקומה בראש ההפגנות לאחר ראיון שהעניקה שלשום לטלוויזיה איננו עקורים בארצנו, אמרה ברסלר שהיא שילוב של מדע ואהבת הארץ, מכון ויצמן ועמק יזרעאל
|
|
|
חנינא פורת
80 שנה להקמת המסגרת "ההכשרה המגויסת" בעקבות ספרו של יואב רגב ז"ל שנפטר בפברואר 2024 1941 - 1949
|
|
|
עובדיה אביצור
בחצי השנה האחרונה, מילואימניקים רבים נקראו לדגל ורבים מהם התייצבו מיוזמתם עם פרוץ הקרבות מתוך תחושת שליחות והגנה על הבית
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|