מדריד לפני חניתה

לפני שבוע קיבלתי לפתע מסר מרגש בדואר האלקטרוני. בהודעה הלקונית התבשרתי על השקת תערוכה חדשה במוזיאון ארץ ישראל. תערוכה המוקדשת למתנדבים הארץ ישראלים בבריגדות הבינלאומיות, שהתגייסו לחמו וחלקם אף נפלו - למען הרפובליקה החוקית של ספרד. 1936 עד 1938. נזכרתי שלפני זמן רב, פנתה אלי האוצרת, רחל בונפיל, בבקשה לסייע להקמת התערוכה. נעניתי ברצון.

מתנדבי ארץ ישראל למלחמת ספרד הם חלק מהביוגרפיה שלי, מהביוגרפיה של בני עין החורש הבוגרים. עד היום אני נוהג לשאול את עצמי כיצד הייתי נוהג במקומם. שהרי בדמם ניסו ולא הצליחו לחסום את גיסותיו של פרנקו. אבל בארץ ריחף הציווי המוחלט של תנועת העבודה על גווניה - חניתה לפני מדריד!

לא תרמתי לתערוכה שום כפתור, שום צילום, שום איגרת דהויה. לשווא תבקשו את שמי שם. כל מה שתרמתי זו אהבתי והערצתי למתי המעט הללו, שלא צייתו להחלטת מוסדות היישוב, ובמקום לאמץ אל ליבם את הסיסמה "חניתה לפני מדריד" - הם יצרו את הסיסמה "מדריד לפני חניתה". כל ילד בעין החורש של ראשית שנות הארבעים הכיר את שיקה - יהושע - גרבר, האח של שמעון גרבר-ישראלי. כולם ידעו שהוא הסתתר זמן רב במחבואים שונים מפני הבולשת הבריטית.

שיקה גרבר הוא קומוניסט...

שיקה היה חבר קיבוצנו, שעלה בשנת 1929. אך בדומה לרבים מנערי השוה"צ דאז, נדהם מהדרך האלימה של הגשמת הציונות. כיבוש העבודה היה ממש כיבוש לוחמני מידי הערבים. גאולת הקרקע הייתה סילוק האריסים מחושותיהם מאהליהם העלובים, ומכירת הקרקע לקרן הקיימת לישראל. משום כך גורש מהקיבוץ. הועזב או הורחק או איך שלא יכונה הדבר. אבל אחיו נשאר וגם שיקה מסתבר נשאר.

אישה מפורסמת אחרת, זושה הגיבורה, מהתזמורת האדומה, שיהודית כפרי כתבה ביוגרפיה מרגשת שלה, נטשה את משמר העמק ממש באותו הזמן וממש מאותן הסיבות. וגם חנן איילתי, סופר היידיש הנשכח, גיבור סיפורי, חלק איתם אותה הדרך העקומה. הם נטשו את "השומר הצעיר" והצטרפו לפק"פ, המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, שהייתה שנואת נפשו של היישוב, ממש כשם שהייתה נרדפת על-ידי הבולשת הבריטית.

הם נרדפו ונעצרו או גורשו ונחקרו ואפילו נאסרו ועונו. היישוב היהודי לא ריחם עליהם. רבים ביישוב סברו שזה מגיע להם. גם בקיבוץ שלנו היו חברים שהזהירו את הילדים לא להתקרב יותר מדי לשיקה גרבר, כי הוא קומוניסט! כי הוא לחם בספרד! כי עקיצתו עקיצת נחש ונשיכתו נשיכת עקרב...

דרישת שלום מספרד

ההזמנה להשקת התערוכה היא למעשה צילום גדול, בשחור-לבן, צילום מדהים, שבו נראים שני לוחמי הבריגדות מארץ ישראל, שיקה גרבר מעין החורש ודניאל אברמוביץ', אחיה של לנה חסין מעין החורש, עומדים ואוחזים בידיהם דף גדול מהעיתון "דבר", שעליו כתבו בפחם או בדיו - עין החורש, 25 ביוני, 1937. הייתי המום. כמה שעות לא הצלחתי להתארגן. יוני 1937, בדיוק שנה לפני הולדתי! עומדים להם שני צעירים יהודים מארץ ישראל, לבושים במכנסי 'גאליפה', מין אברקיים משונים, התחובים במגפי העור שלהם, באיזו עיירה ספרדית הרוסה, ומוסרים דרישת שלום לאהוביהם שבארץ.

שיקה יהושע גרבר, נמוך ושחרחר, ודניאל אברמוביץ', גבוה ובהיר שיער. האם היה זה צלם צבאי שצילם את התמונה? או צלם עיתונות? איזו דרך מרגשת להעביר דרישת שלום למשפחות! התמונה נתרמה לתערוכה מאלבומיו של שיקה גרבר, בידי בתו עדה.

דניאל אברמוביץ', המכונה משום מה "המתנדב הלאטווי", בלונדי, גבוה, ממושקף ורציני עד אימה. הוא נהרג חצי שנה מאוחר יותר, ב-1938, בקרב על האֶבּרוֹ, ומקום קבורתו לא נודע. דן יהב כותב בספרו "גם אלה בגיבורים", לוחמים מתנדבים ארצישראלים ב"בריגדות הבינלאומיות" בספרד 1938-1936, (צ'ריקובר 2008):

דניאל אברמוביץ', היה מראשי הפק"פ בארץ. התמנה לקפטן בבטליון פולני, בבריגדה הבינלאומית. נפל בקרב על גנדסה, בחזית האברו בשנת 1938. היה חבר מרכז המפלגה הקומוניסטית בארץ. היה חולני, גבוה וצנום. בספרד שירת תחילה בבטליון ע'ש דומברובסקי. היה בין הלוחמים המצטיינים בחזית בלצ'יטה, זכה באותות הצטיינות וקיבל דרגת קצין. נתמנה סגן מפקד הבטליון ע"ש מיצקביץ, של יהודים מפולין. רץ תחת אש וקפץ מעמדה לעמדה בקרב. בעת שפיקד על התקפת נגד כוחות פרנקו הפשיסטים נפל בקרב.

הלב ממש כואב על זיו העלומים הזה, על גבורת הנפש הזו, על התרומיות המופלאה הזו, שבוזבזה לשווא, בשדות הקרב של ספרד במלחמת האזרחים. כמה חבל שלא זכה לציון על קברו. וכמה חבל שלא זכה להיקבר בארץ ישראל. לא הקים משפחה, לא הותיר זכר אחריו, למעט כמה תמונות ואיגרות דהויות. חבל גם שלא זכה לציון בבית העלמין שלנו, ליד אבני הזיכרון שהצבנו לזכר קרובי חברינו שנספו בשואה. הרי גם הוא נפל בקרב נגד הפשיסטים האיטלקיים והנאצים הגרמנים.

שיקה גרבר התמזל מזלו והוא חלה אנושות. את החולים האנושים פינו אז למחנות הסגר בצרפת. שם הוא החלים, והצליח לשוב ארצה, חרף היותו חבר בפק"פ, וחרף השתתפותו במלחמה. בארץ הוא התמתן ואפילו התגייס ליחידת תובלה, בצבא הבריטי, ולקח חלק בקרבות איטליה. בשובו ארצה התגייס לצה"ל. וכך בילה כמעט שני עשורים מחייו בשירות צבאי, אך בצבאות שונים... לימים היה פועל בניין ועובד בכיר במקורות. כל השנים התגורר ב"שיכון מפ"ם" שביד אליהו... בתו היחידה עדה, נוצרת את זכרו באהבה רבה.

אני שב בזיכרוני אל מדורות תנועת הנוער, אל מחנות הקיץ, אל המסעות מים אל ים. בכל מקום, מסביב למדורה, במאהל, שרים "הוי מנואלה" ו"ארבעת הגנרלים" ושאר שירי התרוממות הרוח והגעגועים מספרד. הנשמה הייתה יוצאת לי ליד המדורות ההן, כשהמדריכים היו קוראים משירי פדריקו גרסיה לורקה, או מצטטים בפאתוס את דבריה המתלהמים של "לה פסיונארה".

"הם לא יעברו" שרנו באמונת תום של נערים עבריים בארץ. ופול רובסון, הזמר השחור הענק, ליווה את שבועתנו בקול הבס המרעיד שלו. אבל הם עברו, והם שרפו, ורצחו והשמידו. קודם את ספרד אחר כך את צרפת ואת פולין, ולבסוף את כל יהדות אירופה. האם היה זה משום שלא קמנו כולנו, כאיש אחד, כלומר הורינו ואחינו הבוגרים, ולא לחמנו על מדריד במקום על חניתה?

מכנסי הגאליפה המגוהצים ששני המתנדבים הארץ ישראלים מתהדרים בהם לוכדים את עיני. לא להאמין, הם גם צחצחו עד ברק את מגפיהם. מניין נמצאה להם משחת הנעליים השחורה? מכנסי הרכיבה המפורסמים הללו, חבקו את גזרתם של הבחורים מעין החורש, ארץ ישראל, שלא ידעו בכלל לרכוב. אילו היו היום מנסחים את פרישת-השלום המדהימה שלהם, היו כותבים אותה באותיות דפוס בוודאי. ומי לכל הרוחות היה הצלם? קומוניסט עיתונאי יהודי מצרפת? והתאריך הזה, החקוק לנצח על דף נייר העיתון "דבר". 25 ביוני, 1937. שנה לפני הולדתי. שנה לפני שהעולם הוצת בתבערה הנוראה בתולדותיו. שנה לפני שאבדה דודתי בגטו ורשה. שנה לפני שסבתי נרצחה ביער, על גבול פולין ליטא. שנה לפני שבן דודי בן השתים-עשרה עלה בעשן המשרפות.

שיקה גרבר, קורות חיים:

שיקה יהושע, בן-ישראל ואודל גרבר, נולד בברדיצ'ב אוקראינה, ב-15 לאוקטובר 1905.

1922 - המשפחה עוברת לעיר הגדולה ביאליסטוק. שיקה מצטרף לתנועת השומר הצעיר ופעיל בה מאד.

1929 - בהיותו בן 24 עלה ארצה, הצטרף לקיבוץ חדרה - עין החורש, שם היה חבר אחיו שמעון גרבר.

1932 - עזב את עין החורש מסיבות אישיות, לאחר שנחשד בחברות בפק"פ. נודע לו שאחד החברים נהג לפתוח את מכתביו כיוון שחשד בו שהוא קומוניסט. ע"פ עדותו לבתו עדה, מעולם לא היה קומוניסט. התקיימה שיחת קיבוץ בעניין. 88 חברים הצביעו בעד המשך חברותו בקיבוץ, אך 8 חברים דרשו שיעזוב מייד כקומוניסט. הוא החליט ע"ס ההצבעה לעזוב מייד את עין החורש.

1932 - עבר למושבה חדרה, עבד בבניין והשתלם במקצועות הבניין.
1934 - 35 - 36 - עבר לתל אביב עבד בבניין והשתלם בלימודי ערב, בביה"ס הפוליטכני ע"ש הרץ.

1936 - 37 - התנדב למלחמת ספרד, לבריגדות הבינלאומיות, חלה ופונה לצרפת - 1937.

1938 - התחמק מצרפת, דרך שוייץ אוסטריה צ'כיה וגרמניה, ושב לפולין לביאליסטוק, לביקור הורים. שינה זהות ודרך רומניה עלה ארצה בפעם השניה.

1941 - התנדב לצבא הבריטי, ושירת ביחידת תובלה 468?, במצרים ובארץ.

1942 - לאחר ניצחון אל עלמיין חזר למצרים, אלכסנדריה, והמשיך למלטה.

1943 - ספטמבר, הגיע לחזית איטליה הצפונית. השתתף בקרבות של סוף המלחמה שם.

1946 - השתחרר מהצבא הבריטי לאחר 5 שנות שירות. חזר לתל אביב עבד תחילה בבניין ובעזרת פנחס ספיר, מביאליסטוק, עבר לחברת מקורות עד פרישתו.

1990 - נפטר, ב-21 באוקטובר, נטמן בביה"ק חולון. אשתו יהודית והוא הביאו לעולם בת יחידה, עדה גרבר.

פרטים רבים נוספים על שיקה גרבר בריאיון של חיים לנדאו, היינו הלוחמים הראשונים נגד הנאצים, על המשמר, 15 באוקטובר 1972.