בסוף, בעומק, ישנה הרוח. "אנחנו הולכים לברר את סוד העם היהודי, עִם מנהיג העם היהודי", תמצת מוסר השיעור, מיכה גודמן, את משמעות הרגע. נתניהו אמר "התנ"ך הוא מסד הקיום שלנו, התנ"ך מאחד את עם ישראל, איחד אותו במהלך הדורות והוא גם משמש לנו, מפה ומצפן. זה נוסך המון כוח, זהו מעיין חיים של עמנו".
חשובים וטובים נקבצו אל חוג התנ"ך הראשון בבית ראש ה
ממשלה נתניהו. היו שם בין היתר החוקרים אדם זרטל ויאירה עמית, הרב יעקב מדן והרב יהודה בן ישי, פרופ' משה בר אשר ופרופ' זכי שלום, המשוררת חביבה פדיה והלשונאי
אבשלום קור. אין גלריה בכירה מזו. כמובן שיאיר, אבנר - גאוות התנ"ך המשפחתית - ושרה - שהחוג חודש לזכר אביה שמואל בן ארצי ז"ל - נכחו.
נתניהו, כפי שהדגיש, לא הגה את הרעיון אלא חידש את החוג שהיה קיים בימיהם של דוד בן-גוריון ומנחם בגין. מי שירצה, יסיק כיצד הוא ממקם את עצמו בפנתיאון הלאומי. מר נתניהו אומנם לא הנחה את השיעור אלא הסתפק בהערות מזדמנות. די היה בהן כדי להבין מה המחשבות שחולפות בראשו ולגרום לנוכחים להתנהג ביראת כבוד מופלגת באי ישראליותה. כשבראש השולחן יושב-ראש הממשלה הצעקות משתתקות והמחלוקות נחנקות. בכל זאת, ראש ממשלה. לא עונים לסלולרי או חומקים לשירותים. או כפי שתמצת זאת ד"ר קור, "רצונך, רצוננו".
ולא שלא היה על מה להתווכח. החוג עסק במגילת רות וד"ר גודמן, איש רוח מבריק וצעיר, העלה רעיון כפרני משהו לפיו הסיפור של רות בא לסתור, או אפילו לכפור, בתורה עצמה. "דווקא בחג מתן תורה בא הסיפור המקראי וחותר תחת החוק המקראי", טען. הוא הגיע למסקנה הזו אחרי שחיבר בין הביאות האסורות לכאורה של בעז ורות, יהודה ותמר, לוט ובנותיו. "אנו בחיים בעולם שממשטר את הכל, ובמיוחד בעולם הדקדקני של ההלכה. התנ"ך מצפה מאיתנו לא למשטר אלא לחיות את הסיפור", עורר גודמן את מיציהם של עמיתיו לשיח.
לא מדובר באגדות
אם לקצר את הארוך, הרבנים והחוקרים כאחד, איש איש ונימוקיו, רמסו את התזה של גודמן. נתניהו נהנה מהפולמוס המתהווה מול עיניו ובמיוחד מהלהט של מדן. "אני רואה שיש תמימות דעים בין יהודים", אמר בחיוך. עם זאת, ניכר היה כי אין לו עניין רב במחלוקת הרעיונית או בהיקשים הנועזים של הלמדנים. את ביבי מעניינים הכתובים וההקשר ההיסטורי בו נכתבו. "אנחנו שמרנים", פלט.
מדי שבת, כך סיפר, הוא יושב עם בנו הצעיר בחצר בה נערך החוג והם קוראים יחדיו את פרשת השבוע והפטרתה. "זה נותן כוחות נפש עצומים, להכיר את יסודות הקיום וכוח החיים של עם ישראל, ולגעת ברסיסי הנצח של הקיום האנושי", הסביר לי בסוף הערב את פשר התשוקה שלו לכתבים העתיקים. החיבור הזה אולי מובן מאליו לאדם דתי, אך הוא בגדר חדשה מרעננת עבור מי שגדל על ערכי התרבות הכללית. כלומר, דווקא מכיוון שנתניהו ניגש לתנ"ך מהשקפה חילונית התכנים שהוא קורא נוגעים בו כל כך, ויפה, באמת יפה, לראות זאת.
"הרי לא מדובר באגדות. האירועים מפורטים בפרטי פרטים, עם שמות ומקומות. זה יותר מדי ריאליסטי מכדי שיהיה אגדה", הציג את תהייתו הבסיסית. אחר כך דחק בד"ר קור "לקרוא את הטקסט בקול תנ"כי". אבשלום, ואחר כך אחרים, קראו במשותף כמעט את כל המגילה. ביבי שתה בצמא כל רגע. הטקסט דיבר אליו יותר מאלף פרשנויות.
לפני ההקראה ולאחריה זרקו המשתתפים תובנות סמי-אקטואליות לחצר. אסתי רוזנברג דיברה על המילים "קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד. אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה'". הרב יהודה בן ישי, אביה של רותי פוגל הי"ד, ריגש את הנוכחים כשתיאר את המגילה והתנ"ך בכלל "כמי שמראים שמתוך כל האופל והסיבוכים הצלחנו ,כעם, להוציא את האור". נתניהו השיב לו בצדק "כשאתה מדבר על ספר החיים אתה מחזק את כולנו, בידיעה שאפשר להתגבר גם על הטרגדיות הגדולות ביותר שפוקדות אותנו מעת לעת".
זכי שלום ציטט את בן-גוריון שאמר "התנ"ך נותן לי כוח לעמוד מול העולם". נריה פנחס הזכיר את בגין שאמר בחוג התנ"ך שלו כי טורף עניינה של המלכות " כִּי-יַצִּיל, אֶבְיוֹן מְשַׁוֵּעַ; וְעָנִי, וְאֵין-עֹזֵר לוֹ". אבשלום קור ציין כמובן שתחילת נפילתה של משפחת אלימלך הייתה נטישת העברית. אפרת שפירא רוזנברג דיברה על צו השעה לקרב את הגרים של ימינו.
"תמשיכו, תמשיכו", דחק המארח בנוכחים. "הישיבה כאן עדיפה על העיסוקים האלטרנטיביים שלי". בחוץ הדהדו קריאות מחאה של יוצאי אתיופיה. בתל אביב התלקח הזעם על חדירת המסתננים. בבגדד דן המערב עם האירניים. בבית ראש הממשלה בירושלים קראו "כִּי אֶל-אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֨ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי".
