כדור שלג שמתגלגל במהירות

"אם לא נגרש את המסתננים בהקדם, בתוך שנים לא רבות נצטרך לצאת למלחמת העצמאות השנייה", אמר ל"מקור ראשון" שר הפנים אלי ישי. "אני רואה מול עיניי איך המפעל הציוני קורס. ממש כך. לפני שנתיים, כשהזהרתי על כך, אמרו לי שאני הזוי. נו, אז מי בדיוק הזוי? היום הבעיה הזו כבר ברורה לכולם". עוד נחזור בהמשך לשר ישי ולפתרונות שהוא מציע.

אזור התחנה המרכזית בתל אביב, יום שני השבוע, שעת בוקר. הגעתי אל המקום כדי לראיין אפריקנים שהסתננו ארצה. משימה קלה, אין פשוטה ממנה. כאילו התבקש מישהו ללכת לחוף הים ולהביא משם חופן של גרגרי חול.

פיטווי שאלאד (30) ברח מאריתריאה ביולי 2011 והסתנן לישראל. למה ברח? "באריתריאה שולט דיקטטור. אין חופש. אין דמוקרטיה". למה דווקא לישראל? "כאן יש בדיוק מה שאין באריתריאה. וגם קל יותר להגיע לכאן מאשר לאירופה או לאמריקה".

שאלאד הוא הדמות האולטימטיבית שארגונים דוגמת 'קו לעובד', הפועלים למען קליטתם של המסתננים ורווחתם, היו שמחים להציג לנו, כמייצג את כל חבריו. הוא רהוט, אינטליגנטי, משכיל. חייכן ובעל קסם אישי. וגם מנומס וסבלני באורח קיצוני למדי. לאחר דקות ארוכות הוא ביקש ממני בטון אדיב לסיים את הראיון: "עברו כבר שני אוטובוסים שאני נוסע בהם לעבודה, וזה קצת מאוחר. אתה מסכים לסיים כעת את השיחה?"

באריתריאה הוא היה מורה וכאן בכל בוקר הוא ממהר לרמת השרון, שבה הוא מנקה בתים. הוא מרוויח כ-6,000 שקלים לחודש ומהם הוא מפריש כ-2,000 שקלים לשכירת חדר ב'אפריקה-לנד', בדרומה של העיר העברית הראשונה.

כשאנחנו מגיעים לעניין האלימות שמייצרים המסתננים, שאלאד עוטה על עצמו הבעה פגועה. "הפליטים לא אלימים יותר מהאחרים, ובוודאי שזה לא מכוון נגד הישראלים", הוא אומר. "במו עיניי ראיתי בשבוע שעבר כאן באזור פליט דוקר את בת זוגו, גם היא פליטה. בדיוק כמו שזה קורה במקומות אחרים ובמגזרים אחרים, כולל ותיקי הארץ".

אבל למה אנחנו צריכים להוסיף לעצמנו צרות על אלו שכבר יש לנו, אני מקשה. "כי אתם חלק מהעולם התרבותי", מסביר בסבלנות המורה לשעבר לתלמיד המתקשה, "והגירה היא דבר נורמטיבי בכל העולם. ממדינות דיקטטוריות מהגרים למדינות חופש. המסלול הוא לעולם לא הפוך".

תרמי אנגוסטמה (25) היה היחיד מהמרואיינים באותו בוקר שברח במהירות בזמן שכיוונתי את המכשיר הסלולרי שלי כדי לצלמו. אי-אפשר לבוא אליו בטענות. שתי דקות קודם לכן הוא גם היה היחיד מכל המרואיינים שהודה שהוא גונב כדי לאכול. 'פשיעה הישרדותית' קוראים לזה היום. "תראה", הוא אומר, "אני לא אדם לא מוסרי. אני אדם מוסרי מאוד. אבל כשהגעתי למצב רעב ממש, ועברתי ליד מכולת, אז הכנסתי לחם או לחמנייה למעיל שלי. לא גנבתי זהב או תכשיטים. אם הייתה לי עבודה לא הייתי צריך לגנוב".

אנגוסטמה מעיד על עצמו שהוא גר ברחוב לוינסקי, "בדירה שלא מוגבלת במקום". כלומר - ברחוב. הוא עובד בעבודות מזדמנות, שמציידות אותו "פעם באלף שקל בחודש ופעם באלפיים".

מצבו של קוברן טאווצ'ר (24) קצת יותר טוב. הוא עובד כסַפר ומרוויח 25 שקלים לשעה. למרות זאת הוא לא מצליח לחצות את רף 3,000 השקלים בחודש. אבל טאווצ'ר לא מתלונן. "לא באתי הנה כדי להיות מיליונר. רציתי רק חיי חופש. באריתריאה השלטון הוא כמו משטר כיבוש, הוא מדכא את האזרחים של המדינה. פה זה טוב".

אם היו מאפשרים לך להגר לאמריקה היית עושה זאת, אני שואל. "לא, ישראל היא הכי טובה". אבל ההגירה שלכם יוצרת בישראל בעיות של ביטחון, אני מקשה עליו וטאווצ'ר משיב: "לא כולם. את אלה שעושים בעיות תזרקו, לא את הרוב שרוצים לחיות אתכם בשלום".

המרואיין האחרון סירב תחילה להתראיין, אבל כששמעתי אותו אומר בשפה שוטפת את המילה הכל-כך ישראלית "סבבה", לא ויתרתי לו. הוא גם היחיד שדיבר עברית במהלך הראיון וגם אימץ לעצמו שם עברי. קוראים לו יונתן סיגרט (23). לפני שלוש שנים וחצי הוא הגיע מאריתריאה. אפשר לומר - בתקווה שההגדרה הזו לא תקומם - כי הוא מאנשי העלייה השנייה מאריתריאה. הוא לא היה מוכן לחשוף בפנינו את נתוני השכר שלו, אבל ניתן להבין שמצבו הכלכלי מבוסס יחסית לבני קהילתו. אפשר ללמוד זאת מהצהרתו שפעם בכמה זמן הוא שולח כסף להוריו, שנותרו בארצם. סיגרט הוא גם הראשון שמעלה את סיבת הסירוב להתגייס לצבא האריתריאי כעילה לבריחה מארצו. אבל גם בישראל יש חובת גיוס, למה שלא תתגייס כאן, אני שואל. ויונתן הקטן מפגין כישורים כשל דיפלומט גדול: "כל הזמן חלמתי ללמוד מקצוע טוב, אולי אני עוד אעשה את זה", הוא אומר את מה שהוא בוחר לומר.

סיגרט לא חושב שבני קהילתו מייצרים פשיעה יוצאת דופן. יש טענה, אני אומר לו, שריבוי מקרי האונס בידי מסתננים נגרם בשל היעדר בנות בקהילת המסתננים. "אלה שטויות", הוא אומר, "יש לנו מלא בנות".

אבל ההכחשה האחרונה הזו שלו לא לגמרי עומדת במבחן המציאות. ביקור קצר באזורי המגורים של המסתננים מלמד שאין חלוקה שוויונית בין המגדרים בָּרחובות, רחוק מאוד מכך. "בערך 90 אחוז מהפליטים הם גברים", מאשרת נועה קאופמן, רכזת פליטים ב'קו לעובד'. "הדרך לישראל מסוכנת מאוד לנשים, ואלה שיוצאות אליה מסתכנות בהתעללויות של מובילי הקבוצות".

מצד שני, קאופמן שוללת לחלוטין קשר בין היעדר בנות בקהילה לבין מקרי האונס שנעשו בידי מסתננים. "אונס הוא לא פועל יוצא של חסך. כל המחקרים מלמדים שיותר מ-80 אחוז ממקרי האונס נעשו בידי גברים שהיו מוכָּרים לקורבנות".