במחזה הביכורים שלו, נפגשת מורה לשעבר (ליא קניג) עם חייל שהתעוור במלחמת ההתשה, בבית חולים אליו הגיעה לשם ניתוח עיניה. בגלל לקות ראייתה, היא בטוחה שהגורל זימן לה פגישה מחודשת לאחר 30 שנות פרידה, עם אהובה לשעבר. החייל הצעיר, מגודל זקן הפרא ומרכיב המשקפיים הכהים, נאלץ להתחזות בפניה כרואה. משימה לא פשוטה, שאליה התרגל במשך חדשי שהותו בבית החולים לצורך ניתוחים, כולם עקרים.
האשה, סוקולובה, עומדת בתוקף על דעתה, שהוא-הוא האהוב מהעבר, בן גילה המתקדם. מכיון שהיא ממש כופה עליו את דעתה, בלית ברירה, וגם מרגשי הרחמים כלפיה, הוא עוטה על עצמו תנועות גוף ומיבטא כשל הדור ההוא, בעברית עסיסית המאריכה בהברות. הדמות המטושטשת שהיא רואה מקובלת עליה, גם אם היא טוענת שוב ושוב - "אבל אתה השתנית”. הדרמה מתעצמת, אך גם באה על פתרונה הבלתי צפוי.
ארז רגב יפה התואר, שכ"כ הצליח, (תחילה בסטודיו של יורם לוינשטיין, ובהמשך ב"הבימה"), ועדיין ממשיך להופיע במחזמר "סיגל", על פרשת אהבתם של עליזה עזיקרי ואריס סאן - שם דמה לו להפליא בחזותו ובקולו - כאן לובש דמות כה שונה. במיוחד כשהתעקשותה של סוקולובה גורמת לו לדבר לא בקולו הטבעי הצעיר, אלא כזקן מהדור ההוא, במושבה. גם את דמות העיוור הצולח בהתמודדות עם החלל סביבו, כאילו שבסך-הכל ראייתו כבדה - גם בזה הוא מצטיין להפליא.
לצידו מקסימה הדר רצון-רותם החמודה כאחות בית החולים. ובו זמנית, יחד עם הקסם שלה, נחשפת האמת הכואבת על מצב בתי החולים בארץ, כשרופאים הולכים הביתה בלילה,ומשאירים את כל המחלקה בידי אחות תורנית אחת. הדר רצון שיחקה (וממשיכה) יחד עם ארז רגב ב"סיגל" כעליזה עזיקרי, ומדהימה גם היא ביכולת שירתה, כמו ארז. כאן היא האחות הקורקטית, המקפידה על ההוראות, מבלי להתחשב כמלוא הנימה ברצון החולים. מה שתאר אז אברהם רז במחזהו - לא השתנה, גם לאחר 40 וכמה שנים. וכל זה - בתפאורה מחושבת ופוקציונלית להפליא של מושיק יוסיפוב. המוזיקה שעיצב דניאל סלומון, והבימוי הכה רגיש ומופלא של רועי הורביץ - משלימים את מלאכת המחשבת של הפנינה התיאטרלית הקטנה והמרגשת הזו.
רועי הורביץ הידוע גם כשחקן בהצגה המצליחה מזה שנים "שעונים", ביים בעבר הצגה שאף היא מטפלת ביחסי אשה זקנה וצעיר. היא - שחקנית בדימוס, והוא - מדמיין לעצמו שהוא בנה שנטשה בילדותו. הצגה מכמירה מלאת רגש ודקויות, מה שהכין אותו לביים כה טוב את מלכת התיאטרון הישראלי, האחת ואין שניה לה - ליא קניג. כך גם זכה בפרס הבימאי המצטיין על הצגת "
פולארד" בקאמרי. בין שפע ההצגות שביים תיזכר במיוחד "לא אודות זמירים" - מחזהו הראשון של טנסי ויליאמס.
את ליה קניג לא אשכח לעולם, מאז תפקידה כ"אמא קוראז'”, כשקול שירתה מאז עדיין מהדהד בראשי, כשהיא מושכת את עגלתה תוך כדי שירה. מני אז, ב 1974, לא הייתה עוד אמא קוראז' כמוה. ברזומה שלה - התפקידים הכי חשובים שעלו בתיאטרון הבימה, אליו הצטרפה כעולה חדשה לפני 50 שנה בדיוק (לאחר שעלתה ב-1961 יחד עם בעלה, צבי שטופלר ז"ל). וזו ההזדמנות לחגוג עמה בצפיה בהצגה מרתקת זו.
סיפור אנושי קטן וחודר עמוק ללב, בביצוע מזהיר של כל שלושת השחקנים, עליהם נוגה זיווה של ליא באור יקרות.
חיבוק לליא, ושאפו לשחקנים, ליוצרים ולתיאטרון הבימה על הפנינה הזו.
