בעוד נרגעות הרוחות לאט-לאט מעניין "
הדרת נשים", אותו עניין של נשים דתיות שהכל מסביב רוצים להצילן מהדרתן כביכול, קמה לה תחנת מוניות על טהרת ההדרה הנשית. "מוניתה" שמה. שם מתוק וחביב. מוניתה היא תחנה שהוקמה לפני כשנה על-ידי אורה לוי, קיבוצניקית נמרצת מקיבוץ יד-מרדכי שבדרום, קרוב לשדרות ולאשקלון שעלו לחדשות ולא מהסיבות הנכונות.
עבור אורה לוי, השמיים הם הגבול במה שנוגע לחברת המוניות שלה. הבייבי הזאת - "מוניתה". השם החביב כבר נעשה מותג. אורה לוי מספרת שפנה אליה בעל תחנה בתל אביב וביקש ממנה לתת לו את השם הזה, "מוניתה". מובן שסירבה. מי נותן בייבי מתוק כזה?
אל אורה הגעתי דרך ידיעה שולית בעיתון חרדי, שסיפר על תחנת מוניות עם נשים נהגות. חיפשתי אותה באינטרנט ומצאתי את הטלפון שלה. התקשרתי וענתה לי אישה חביבה ביותר. כזאת שיהיה כיף אם היא תהיה חברה שלכם. חביבה וחייכנית - ממש שומעים את זה דרך הטלפון. רגישה ואסרטיבית.
כך הכל התחיל... בעבר עבדה אורה לוי כמורה לספרות במשך 29 שנים. מה שאומר שיהיה מעניין לדבר איתה על ספרים בנסיעות. אם תרצו. זה מלבד אישיותה המרתקת. מה למורה לספרות ולרישיון כנהגת מונית? באחת משנות השבתון, כשחיפשה נושא מעניין ללמוד עבור ההשתלמות - בחרה להוציא רישיון כנהגת מונית. זה אושר לה והיא יצאה לדרך. כך שכאשר יצאה לפנסיה מעבודת ההוראה וחיפשה עבודה-תעסוקה, גילתה שלאישה בגיל 50 קשה למצוא עבודה. אם בכלל. לכן, היא צריכה לייצר אותה.
אורה שלפה את רשיון המונית שלה והצטרפה לצוות נהגים בחברה תל אביבית רגילה-גברית. עבדה ככולם. קריאות, הסעות, הובלות. עד שגילתה שיש ביקוש מיוחד לאישה נהגת. לאחר שלוש שנות עבודה גילתה את ייחודה, את ייעודה. נהגת של נשים. ואם היא יכולה, בוודאי יכולות עוד כמה. כך עלה הרעיון להקים תחנה המבוססת על נהגות נשים בלבד. אורה פרסמה את תוכניתה להקמת תחנת מוניות עם נשים נהגות.
"מזמינים? אנחנו מגיעות!" את התחנה אי-אפשר למצוא בשום מקום. היא נמצאת בטלפון של אורה ושל נהגותיה. "זוהי תחנה וירטואלית", מסבירה אורה, "אנחנו לא תופסות שטחי חניה לאף אחד. מזמינים, ואנחנו מגיעות".
בתחנה עובדות כיום כ-35 נשים נהגות. ממקומות שונים בארץ. תוכניתה לעתיד היא להציב נקודת שירות במקומות רבים עם מונית יום ומונית לילה שתתייצבנה לקריאה תוך חצי שעה מקסימום. הנהגות צריכות להיות ממקומות שונים בארץ. מקום המגורים הוא התחנה. כך הן תוכלנה להיענות לקריאות דרך אורה המנהלת וכן תוכלנה להשיג קהל לקוחות משלהן. אורה מדגישה שאין היא מתנגדת לכך שהנהגות העובדות איתה תשגנה לקוחות פרטיים משלהן. אף אחד לא לוקח כלום לאף אחד. ככה אורה. כמו אימא חמה, דואגת ומפרגנת. אין ספק, גישה ייחודית.
ייחודן של הנהגות אורה לוי גאה בנהגות העובדות איתה: הגישה ישירה, תודעת שירות גבוהה ואדיבות. אלו נשים ש"לקחו את החיים שלהן בידיים ויודעות מה הן רוצות. הן אסרטיביות, מייצרות לעצמן את הפרנסה ובעלות מוסר עבודה גבוה. הן גם נראות מצוין".
מי שיש לה רישיון למונית ויכולה להשיג מונית, יכולה להצטרף לצוות של אורה, לעבוד איתה. ככה היא תייצר נקודות שירות רבות ברחבי הארץ. שכן הדרישה לאישה נהגת תעלה כשיידעו שיש אפשרות כזאת.
ומה עם מזוודות כבדות? מי יעזור לנו להרים אותן? לנהגות אין בעיה גם להעמיס מטען כבד. "אני עצמי נעלבת אם גבר רוצה להרים בעצמו", היא טוענת, "אתה משלם - אני עובדת".
זאת לא הדרת גברים? אורה לוי, כאישה בכל נשמתה, אינה מסתפקת בהסעת נוסעים. היא גם עושה מעשי חסד תוך כדי עבודה. מעבירה בגדים משומשים, ומחלקת ספרים שהיא מקבלת. אין ספק! אישה-אישה, "עקרת המונית".
ואם ירצה גבר לעבוד אצלך? הרי לפי חוק הזדמנויות שוות וכולי..? לאורה אין בעיה לקבל גברים לחברתה. "אם הם יהיו מסוגלים להסתדר בחברה כמו שלי...".
מי הם הנוסעים שלך בעיקר? "קשישות המבקשות דווקא נהגת. נשים דתיות, וכל השאר - נוסעים מזדמנים". אבל אין ספק שהייחודיות של התחנה מביאה קהל מיוחד וספציפי יותר.
מה לגבי נסיעות לשומרון, למשל? "לי לא אכפת לנסוע לשומרון. אבל אני אשמח למצוא נהגות מיישובים אלו שתוכלנה לעבוד איתי וכדי לשרת את התושבים במקומות אלו".
הפרסום על אודות התחנה עובר מפה לאוזן, דרך ידיעות בעיתונות וכן מדף הפייסבוק שלה -
אורה לוי - מוניתה. הדף כבר מלא וכדאי שהיא תשקול פתיחת דף נוסף למעוניינים.
