עיתונות עקיפה

עיתונאים כלכליים בכירים מתחו אתמול ביקורת חריפה על העיתון "דה-מרקר" וסגנונו במהלך דיון שנערך במסגרת כנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה והמסלול האקדמי, המכללה למינהל (מו"לים שותפים של אתר זה).

חגי גולן, העורך הראשי של העיתון "גלובס", גלית חמי, העורכת של "כלכליסט", וסבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של ידיעות אחרונות, יצאו נגד אחידות הדעים המוגזמת בעיתון המתחרה "דה-מרקר", לשיטתם. עוד קודם לכן, במושב קודם באותו כנס, הותקף העיתון מבית הארץ.

"לטעמי", אמר פלוצקר, "במקרים מסוימים [התקשורת הכלכלית בישראל] לוחמת מדי וחוצה את הגבול בין אג'נדה לאובססיה. אני מאוד אוהב עיתונות שיש לה סדר יום, אני פחות אוהב עיתונות שיש לה אובססיה. בין אם אדם ובין אם עיתון הופך לאובססיבי, יש עם זה בעיה".

בהמשך הדיון אמר פלוצקר: "עיתון צריך לשאול את עצמו אם הוא עדיין עיתון מאותו רגע שבו ישיבות המערכת הופכות לישיבות הממשלה. באותו רגע שעיתונאים רואים את עצמם כשרים, ההחלטות הן החלטות של מה שנקרא 'אחריות קולקטיבית' ואחר-כך באה חשיבה קולקטיבית. זו הנקודה שבה העיתון חדל למלא את תפקידו".

החרה החזיק אחריו גולן, שאמר: "אני מאמין שעיתון בסופו של דבר זה קואליציה של כותבים, ולא איזה טריבונל שיושב באיזושהי שעה במהלך היום, מעלה איזושהי שאלה לדיון, ואז מגבש דעה, ואז כולם צריכים ליישר קו לימין. כמעט בכל דבר יש יותר מאשר דעה אחת, וזה נראה לי מאוד מוזר שבהרבה מקרים בעיתון שציינת ['דה-מרקר'] כולם מיישרים קו לימין על-פי רוח המפקד. בעיני זה בעייתי. יש דעות לכאן ולכאן, גם בנושאים חשובים כמו הריכוזיות. זה בסדר שחלק מהכותבים כותבים כך, אבל לא נמצא אפילו כותב אחד שאולי חושב אחרת? אחד בכל סדום שאולי חושב קצת אחרת?".

גולן הוסיף בהמשך הדיון כך: "נגיד שזה בסדר שיש אג'נדה. השאלה היא האם היא מכתיבה בסופו של דבר סדר יום עריכתי בכלי התקשורת שבו יש את האג'נדה והאם למעשה אונסים את המציאות לטובת האג'נדה".

"השאלה שצריכה להישאל", אמרה חמי, "היא האם אותה אג'נדה מונעת ממניעים אידיאולוגיים או שמה עומדים מאחוריה שיקולים מסחריים כלכליים. [...] אני גדלתי על עיתונות של בעד ונגד - ב'ידיעות אחרונות' יש את האצבע הזאת שמורמת - אתה נותן לקורא חומר למחשבה.

"בשנים האחרונות פתאום יצא לי להיתקל באנשי עסקים ששואלים, 'מה העמדה שלכם כעיתון לגבי נושא כזה וכזה'. השאלה הזאת מתסכלת כי מצפים שתהיה לך תשובה ברורה. אני יכולה להגיד לך שהיו לא מעט נושאים שהייתה יותר מעמדה אחת של עיתונאים במערכת שהובאה לקורא. אם אני חושבת על תפקידי כעורכת, אני רוצה לעודד את העיתונאים שלי ואת העורכים שלי לחשיבה עצמאית ואני רוצה שהם יביאו אותה לידי ביטוי בעיתון. [...] בסופו של דבר המבחן האמיתי הוא מבחן התוצאה. אם אני רואה עיתון שכל כתביו ועורכיו ומנהליו חושבים אותו דבר, אז אני שואלת את עצמי אם יש כאן חופש עיתונות".

יהודה שרוני על הסיקור הכלכלי במעריב: ענייני לגמרי

כאמור, הביקורת על "דה-מרקר" נמתחה במושב שנערך מיד לאחר שהסתיים מושב אחר, בהשתתפות גיא רולניק, מייסד ועורך ראשי של העיתון. שני המושבים התכנסו תחת הכותרת "האם התקשורת הכלכלית בישראל חופשית?", אך בעוד שבמושב הראשון הדעה הרווחת הייתה כי התקשורת הכלכלית מתקשה להיחלץ מלחצים שמופעלים עליה, במושב השני הדעות היו חלוקות.

"כן", השיב פלוצקר, שנשאל על-ידי מנחה המושב, עמנואל רוזן, אם התקשורת הכלכלית בישראל חופשית. "אני חושב שיש לנו עיתונות כלכלית טובה, עצמאית, לוחמת. [...] אין לי ביקורת, לא על עצמנו ולא על אחרים. כולנו עושים עבודה טובה וכולם מאוד משתדלים. יש לי הערת פליאה על הכמות של העיתונות הכלכלית בארץ, שאין שום דבר דומה באף מקום אחר בעולם שאני מכיר".

לטענת פלוצקר, ריבוי כלי התקשורת הכלכליים בישראל הביא את הציבור הישראלי לרמת אוריינות גבוהה בכל הקשור לענייני כלכלה. "אולי זה אחד הגורמים שבגללם עברנו את המשבר הכלכלי האחרון כפי שעברנו", אמר, "מפני שהיה לנו ציבור הרבה יותר רגוע מאשר ציבורים אחרים, שהבין יותר טוב מה קורה, ואני חושב שלתקשורת הכלכלית הייתה תרומה לא קטנה לכך".

"למרות כל הקשיים", אמר גולן ביחס לשאלה זו, "עבודת המערכת נעשית בצורה חופשית ככל שניתן. ואני אומר את זה לא מהפה לחוץ. כתבים, עורכים, כולם, אנחנו עושים את העבודה שלנו, אנחנו לא קמים בבוקר ומקבלים הוראות מהמו"ל על מה לכתוב ועל מה לא לכתוב".

יחד עם זאת, גולן אישר כי הקשיים אכן קיימים והעריך שהם יתגברו. "אני מאוד לא אופטימי לגבי ההמשך", ציין. "התלות הזו בין בעלי העיתון לבין האנשים שעובדים בעיתון בהחלט טומנת בחובה גרעין של בעייתיות. אני לא מתעלם מזה, אני לא מתייפייף, אני לא אומר, 'הכל בסדר, הבעלים יושבים להם באיזה מקום ויש איזושהי חומה סינית'. אתה מכיר את המשפט שאומר שכל חומה סינית נופלת באיזו ארוחה במסעדה סינית".

עיתונאית "גלובס" סטלה קורין-ליבר סיפרה כיצד היא מתמודדת עם המגבלות שמוטלות עליה. "אני כותבת כל מה שאני רוצה", אמר וסייגה: "לא תמיד בדרך הסלולה". לדבריה, "לפעמים יש בעיה. לעורך שלי יש את העניינים שלו ולמנכ"ל יש את העניינים שלו וגם למו"ל וגם לבעלים. זה אנושי. זה טבעי. אני צריכה כל החיים להילחם בזה, ואם סוגרים לי את הדלת אני נכנסת מהחלון, ואם לא, מהמשקוף, ואם לא, מהחור. או שאני מחכה חודש ובסוף כן עושה את זה".

קורין-ליבר הסבירה כי לא תחשוף כיצד היא עוקפת את הבעיות בימים אלה, אך גילתה כיצד בעבר, בתקופת המו"ל חיים בר-און, הייתה ממתינה לימים שבהם הוא בחו"ל כדי לפרסם טקסטים שהוא התנגד לפרסומם. "לקח לחיים חצי שנה בשביל להבין את הפטנט", אמרה. "בלב הוא צחק, הוא אמר לי מלה, שנינו ידענו מי סוגר את הכתבות ושנינו הבנו שאם הוא יסגור את הדרך הזאת, אז תהיה דרך אחרת".

כאשר שרוני נשאל על הקשיים בעבודה במעריב, עיתון שקשייו הכלכליים מעמידים בסימן שאלה את עצם המשך יציאתו לאור, אמר פרשן העיתון כי "זה קשה, אבל אפשר לעבוד. עובדה שכל יום יוצא עיתון". לדבריו, "האירועים הדינמיים לא נותנים לך את הלוקסוס לחשוב מה יהיה מחר, הדינמיקה של האירועים דוחפת אותך. [...] כמובן שעדיף לעבוד בעיתון שהאופק הכלכלי שלו ידוע ויציב, שמנוהל על-ידי מו"ל שנמצא בתפקיד 20 שנה ולא שנה או חמש שנים או עשר שנים. מעבר לזה אני לא חושב שביום-יום יש איזושהי השפעה".

בהמשך הדיון הציג רוזן בפני שרוני את שער "עסקים", מוסף מעריב יום לאחר פרסום מסקנות ועדת הריכוזיות, והצביע על העובדה ששלושת מאמרי הפרשנות תמכו בקו אחד - נגד מסקנות הוועדה.

"האם יכול להיות עיתון שיתנהל בצורה ראויה וסבירה כשהוא צריך לייצג את האינטרסים המובהקים של הבעלים שלו בתקופה כל-כך קשה?", שאל רוזן.

"קודם כל זה לא פשוט", הודה שרוני, "אבל אני חייב לומר לך שהפרשנויות שנכתבו שם היו ענייניות לגמרי. אני חושב שכל המאמרים האלה נכתבו לגופו של עניין. ייתכן שהם מקדמים בצורה עקיפה את האינטרס של בעל השליטה, אבל בצורה עקיפה".

"אם יש מישהו שחושב אחרת, נניח נקרא לו גיא, האם הוא יכול לפרסם בעמוד הראשון של 'עסקים' באותו יום את דעתו?", הקשה רוזן.

"גיא יכול לפרסם את הדעה שלו ב'דה-מרקר'", השיב שרוני.

"לא רולניק, סתם איזה גיא", הבהיר רוזן.

"אני מקווה שהוא נייס גיא", אמר שרוני. "אבל אם יש גיא שכותב דעה מנומקת ומוסברת ועניינית, היא תפורסם".

"ולא היה אחד כזה באותו יום?", תהה רוזן.

"אני לא חיפשתי", אמר שרוני