שיפודים בפייסבוק (23)

אז לא מדליות. אני לא כותב זאת רק כדי לכתוב אחרת. אולי אני תבוסן, אבל אני מקווה שלא. אז בלי מדליות.

כי כאשר לי קורזיץ שטה וכבר ידעתי שהסיכוי קטן והולך חשבתי לעצמי: אז מה, איזה חלום בלתי יאומן זה היה לדורות לפנינו: לראות דגל מגן דוד על מפרש במשט הגמר באולימפיאדה, מועבר למיליוני מליוני צופים בכל העולם.

ילד מרחובות לא צייר יהודי וערבי לוחצים ידיים

מאת: כתבנו לענייני חינוך

עמירם נגיף, בן תשע, מרחובות, לא צייר ביום ו' השבוע יהודי וערבי לוחצים ידיים. במקום זה הוא צייר דגל ישראל. הוריו של הילד נקראו לבירור בפני ראש העירייה, וגם שר החינוך יתערב, כולל התקשורת בתורנויות.

"לא ייתכן שבימינו עדיין יהיה ילד עברי שיחשוב שהעולם איננו מקום בו שוררים שלום ואחווה ושלווה והסכמים ונורמליזציה וספרים ללימוד אזרחות", אמרה מורתו ההמומה.

הבוקר נחתה הסקרנות האנושית על המאדים, והיא מתחילה לשוטט.
הרעיון שקיימים חיים במקום אחר ביקום הוא רעיון תמוה, שבמרכזו ההנחה שהיקום בכלל מעוניין בחיים, או שמטרתו היא חיים.

לא נראה לי. יכול להיות שכן, אבל יכול להיות גם שחיים לא קיימים במקומות אחרים כלל.

לא כיוון שאין תנאים לקיום חיים. למען האמת כדור הארץ הוא כוכב מסוכן מאוד לחיים. יכול בהחלט להיות שיש כוכבים עם מזג אוויר נעים יותר, ללא הרי געש או צונאמי ועם מים בטעמים. אבל אין בהם ולא היו בהם חיים, פשוט כיוון שאין עניין בחיים. ייתכן בהחלט שהמקריות של התפתחות חיים בכדור הארץ היא חד-פעמית ובעצם גם זמנית, כל כך זמנית וכל כך שולית שמבחינה סטטיסטית חיים כלל לא קיימים ביקום ולא היו קיימים מעולם, אלא לשבריר זמן בכוכב נידח אחד בלבד.

למרות זאת, אני, כנציג החיים הזמניים הלא קיימים סטטיסטית על כדור הארץ מאושר מהרכב שהנחתתי על מאדים. עכשיו אני רוצה לראות בכל רגע מה שהוא רואה, ובצבע, לפחות, בבקשה. וגם לשמוע את מה שהוא שומע, בסטריאו, לפחות, בבקשה.

חיפשתי אם יש אתר כזה, שמשדר כל הזמן מה ש"סקרנות" רואה. הייתי גם באתר נאס"א אבל לא מצאתי.

מפונק עידכון כמוני מתאכזב לא מעט מן העובדה שאני לא יכול להציץ כל שנייה מה קורה במאדים.

אני מסתובב קצת לאחרונה במעוזי האנשים הרגישים. והנה, יום אחרי יום ראיתי שם עציץ במצוקה נוראית, ממש במרכז הפעילות של אותם רגישים.

בוקר-בוקר הבטתי בו, ראיתי את הצמא, את סף המוות, שמעתי אותו זועק בקול שכבר ניחר מזמן מרוב תחינות שווא: עיזרו לי, רחמים, טיפת מים. דקה מזמנכם תציל אותי. אני כלוא כאן בתוך העציץ. הביטו בי.

הרגישים עולים ויורדים במדרגות, נכנסים ויוצאים מחדרי תעשיית הרגישות, עסוקים בעשייתם הרגישה רבת התנופה. הם חולפים לידו, או עומדים לידו, מחליפים ביניהם דברים נרגשים על חשיבות הרגישות, ולא רואים. פשוט לא רואים.

מדובר באנשים שבתוך דקה יסעירו אל הארץ כולה על תנאי תרנגולת בלול, או שכר מופרז לבכיר, או התעמרות בעובד, או כל עוול בקנה מידה כזה אחר. בצדק. אבל הצמח שמחרחר וסובל הרי נמצא לידם, אז איך יראו?

האמת, גם לי לקח יומיים או שלושה כדי להבין מה אני רואה, וכדי להבין שאם אני רואה דבר כזה - האחריות עלי ולא על-אף אחד אחר. הבנתי שזו אכזריות שאם לא אפעל נגדה, איש מבין הרגישים לא יחשוב על כך בעצמו.

חיפשתי דלי. המנקות לא נתנו לי, אז לקחתי שקית ניילון, מילאתי בה מים ושפכתי. אחת, שתיים ושלוש שקיות לעציץ הזה וגם לעציצים אחרים שם בחצר הקטנה.

לא ידעתי אם יעזור. לא האמנתי שהגעתי מספיק בזמן להציל. המצב כבר נראה לאחר כל תקווה. ראו את הצילום מימין.

אבל למחרת בבוקר צהל לקראתי הצמח. ירוק מחדש, חי, מתאושש.

בכל זאת, כאב קטן עדיין מנקר בקירבי על הנוראות שהוא עבר לפני שמישהו זר הגיע אל בין הרגישים.

איזה דבר, איזו אולימפיאדה! בהתחלה חשבתי שהמלכה אליזבת הצונחת מההליקופטר היא הסיבה לצפות באולימפיאדה הזו ואז הבנתי מה הקסם בספורט: ששום דבר אף פעם לא צפוי.

פתאום הופיע על כל המסכים השחיין פביאן ז'ילו ועל זרועו המרשימה והמנצחת הכתובת בעברית בגדול:
אני כלום
בלעדיהם,

אחרי ההתרגשות הראשונה אני נפנה לעריכה לשונית. ברור שהפסיק מופיע במקום מוזר. האם ייתכן שהכתובת המקורית הייתה כזו:
בלעדיהם, אני כלום
ואז כשזה הגיע למקעקע חסר ההכשרה בעברית משהו התהפך?

לא אתפלא. כגרפיקאי כבר ראיתי שטקסטים בעברית שנשלחו להדפסה בארצות זרות חזרו מודפסים ראשם למטה ורגליהם למעלה או בכתב ראי (זה היה בתקופה שבתהליך ההדפסה היה פילם).

אבל למה אני מציק? כתובת הקעקע הזו מרגשת בכל צורה. אתה גדול, ענק, פביאן ז'ילו. משהו אומר לי שנראה אותך בקרוב בארץ.

אני לא מאמין שבית המקדש חרב בגלל שינאת חינם. הוא חרב בסיבת דברים אחרים. אולי שינאת חינם של הרומאים ליהודים.

האמירה שבית המקדש חרב בגלל שינאת חינם היא ניצול של האירוע הזה לחינוך כנגד שינאת חינם.

גם אני נגד שינאת חינם, אני אפילו נגד שינאה מוצדקת, ואם אתם מארגנים קבוצה בעד אהבת חינם, תוכלו לצרף אותי. אבל לא זו הסיבה שבגללה חרב הבית השני.

אתם בכל זאת רוצים לדבר על שינאה? נדבר על שינאה. תשעה באב הוא יום טוב לכך כמו כל יום אחר.

היום עלה בדעתי שבעיית השינאה, ובתוכה ענף שינאת החינם, הופכת להיות מעיקה ממש כשזוכרים שהרבה פעמים אדם מצטרף לשונאים רק כדי שלא יזהו אותו, חלילה, עם השנואים.

זה קורה כל הזמן. למשל, זה מה שקרה לדעתי להרבה אמנים שהצטרפו לשינאת החינם למתנחלים ומסרבים להופיע בהתנחלויות.

לא שהם שונאים את המתנחלים, אבל הם פוחדים שיזהו אותם ככאלה שלא שונאים את המתנחלים, ואז – הם עצמם ייכנסו לקבוצה ששונאים אותה.

וכל אמן יודע שברגע שאתה בקבוצה ששונאים אותה, קשה עד בלתי אפשרי לצאת משם.

מוסף העיתון הישראלי הוותיק הארץ קיבל צורה לא שגרתית מעט לאחרונה, ובשבוע שעבר הופיע על שערו גם תמונה מעוותת של צפרדע נפוחה ומצהיבה.עלי לומר שצפרדע בתנוחה מגעילה כתמונת שער זה דבר שעוד לא הופיע בתולדות מוספי השבת בארץ, וכמי שחשוף לעיתונות עולמית מגיל אפס יכולני להבטיח שאין זה מקובל גם בעולם. אכן, מוסף הארץ השתנה. האם מכשפה הגיעה והטילה את הכישוף שלה? או שמא זה מקרה של אינטלקטואליות יתר? בכל מקרה אנחנו מעודדים חדשנות – ואם כי לנועזות יש מחיר נאחל הצלחה ואולי הובלה.

הכתבה עצמה מעניינת. היא מתארת תופעה של הפיכת צפרדעים זכרים לנקבות. אני מצטט מן השער: "זהו סיפורו של דרנל, צפרדע רפואית מצויה, שחי חיים שקטים במעבדה, עד שנחשף לריכוז קטן של חומר ההדברה הנפוץ אטרזין, והפך לנקבה".

הרבה נסיכות סביבי חושדות כבר מזמן שהחומר הזה מחלחל לעוד מקומות. כי הרבה נסיכות מספרות לי שוב ושוב שמשהו השתנה בעולם: יש צפרדעים, יש נסיכים, כולם קופצים, כולם מקרקרים, אבל קשה עד בלתי אפשרי למצוא בשלולית גברים.

פינת השלולית (ט"ו באב)

לעיתים נדירות מגיע חג האהבה הנחטפת בכרמים יחד עם יום שישי, שהוא מועד פרסום פינת השלולית מזמנים קדומים כמעט כמו התנ"ך. והנה זה הגיע.
צפרדע יקר, האם אמרת לה, סימסת לה, שלחת לה מייל, או מוטב כתבת מכתב אמיתי שאתה אוהב אותה.

זה יום קצר הפעם, לכן מהר.
(עצה זו נכתבה בלשון צפרדע מטעמי נוחות בלבד, אך היא מיועדת לנסיכות ולצפרדעים כאחד. אם כי בכל זאת ולמרות החובה החוקית לכתוב כך – זה מופנה יותר לאדוני הצפרדע מאשר לגבירתי הנסיכה).

בתחילת שבוע אב הזה שלחה אלי אתי שני, חברתנו לפייסבוק, את השורה הזאת: "נסיך אחד מחפש מלכות, השמועות אומרות שהיא תגיע בראש השנה". וצירפה את הקישור שכאן.

יש מצב שזה נסיך? גם אם הוא לא על סוס לבן...