שמירה על החניכיים

מראה חניכיים בריאים הינו כאשר החניכיים "מנוקדים" כקליפת תפוז וצבעם ורוד. חניכיים חולים הינם חניכיים אדומים, נפוחים, בוהקים ונוטים לדמם בקלות בכל מגע ובפרט בעת הברשת השיניים.

גהות פה לקויה תגרום לשקיעה של אבנית סביב השיניים, בעיקר באזור פתח בלוטות הרוק. האבנית השוקעת משמשת מצע נוח לחיידקים וטוקסינים (רעלנים), אשר מתיישבים בתוכה וגורמים גירוי ודלקת באזורים אלה. ואגב, אין בהכרח מדובר באותם החיידקים הגורמים לעששת - בדלקת החניכיים פועלים חיידקים אחרים.

התחושה הראשונה היא נפיחות, חניכיים אדומים ונפוחים ודימום בעת אכילה או צחצוח. כאב מתרחש לעיתים נדירות ורק במצבים חריפים, בשל היעדר הכאב, לעיתים רבות הציבור נוטה להתעכב בפניה לטיפול במחלה. כשהמצב מחמיר, עלולים החניכיים לסגת ולחשוף את השן בחלקים שבהם היא לא אמורה להיחשף, קרי: באזור צוואר השן.

החשיפה גוררת רגישות לחום, קור למגע ולמזונות מסויימים. אם המצב מחמיר, ייגרמו כאבים ובמקרים קיצוניים עלולה הנסיגה לגרום לכך שהשיניים יאבדו מהאחיזה שלהן, יתנדנדו ואף ינשרו.

אובדן שיניים עלול להביא לשיבוש בצורת קשת השיניים ותזוזה של שיניים. במקרים קיצוניים בהם יש לשקול השתלות שיניים, עלולה הדלקת להביא לכך שלא יהיה די עצם עליה ניתן להרכיב את השתלים. מה גם שבנוכחות דלקת חניכיים פעילה, ביצוע שתלים כרוך בסיכוי מוגבר לכשל השתל.

קיימים מקרים בהם נסוג החיבור בין העצם והחניכיים לבין השיניים. עם זאת, החלק העליון (הרקמה הרכה) נותר במקומו, דבר שיוצר כיס עמוק בין החניכיים והשיניים, מפריע לצחצוח, מונע סילוק החיידקים מעומק הכיס וגורם להתפתחות הדלקת. הטיפול מקרים אלו נעשה באמצעות ניקוי אצל שיננית או הרופא להפחתת הדלקת וצמצום עומק הכיס, לעיתים נדרשת אף אנטיביוטיקה או ניתוח להקטנת הכיסים.

כל חיינו הם איזון עדין בין ריפוי ומחלה. מחקרים הוכיחו, כי דלקת חניכיים לא רק גורמת נזק למשנן, אלא בנוסף עלולה לגרום לכניסת חיידקים לגוף, לפגוע בחולים במחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלת כליות וכדומה, להביא ללידה מוקדמת ולמשקל ולד נמוך, לגרום נזקים ללב ולפגוע במערכת החיסון של הגוף. חניכיים בריאים משמשים "שומר הסף" ואינם מאפשרים לחיידקים או לתוצריהם להיכנס לגוף.

גם ילדים לוקים במחלות חניכיים, אם כי מסוג שונה מהמבוגרים. חלק מאלה מתרחש על-רקע גנטי ומאפיינות בהמצאות חיידק מסוים בפה. לא פעם נתקלים במרפאה בילדים בני 12-10 עם עצם שנספגה ותאחיזת שן מופחתת סביב שיניים חותכות קדמיות וטוחנות ראשונות קבועות. הטיפול זהה לזה של המבוגרים - שגרת צחצוח נכונה, טיפול אצל רופא השיניים ולעיתים טיפול בעזרת תכשירים מקומיים או סיסטמיים.

מי שיקפידו הקפדה יתרה על היגיינה אוראלית, יסבלו פחות מנטייה לדלקות חניכיים - זה לא תמיד נכון. אך יש מעטים שגם שמירה בינונית על היגיינה, תפתור אותם מדלקות לטווח רחוק.

הסיבה נובעת בעיקר מגנטיקה המשפיעה על יכולת הגוף להתגוננות בפני החיידקים ומהרכב הרוק - אנשים בעלי רוק בסיסי, נוטים יותר לפתח אבנית בשן ודלקות חניכיים. לעומת זאת, בעלי רוק חומצי, יסבלו פחות מהיווצרות מהירה של אבנית השן, אבל הם עלולים לפתח בקלות יתרה את מחלת העששת ו"חורים" בשיניים.

• אבחון: החניכיים מדממים בזמן צחצוח או אכילה? זה סימן שהם מודלקים. גם כאב או תחושה של מקום בצקתי ונפוח בתוך הפה, מעידה על דלקת. זה הזמן לגשת לרופא השיניים ולא להתעלם מהעניין, כדי לא להחמיר את המצב;

• ביקור אצל רופא השיניים / שיננית: בהתאם לאותה גנטיקה שהוזכרה קודם-לכן, יש מי שהרופא ימליץ להם להגיע לניקוי שיניים ולביקורת מדי שלושה חודשים ויש מי שמתבקשים להגיע מדי חצי שנה. הקפידו על ביקורים אלה, ותוכלו לעזור במקרה של דלקת ראשונית ועוד טרם התקבע נזק ארוך טווח. אגב, אם הדלקת בתחילת דרכה, הבשורה הטובה היא שאפשר להחזיר את המצב לקדמותו ולהבריא את החניכיים והשיניים;

• צחצוח: אתם לא מוותרים על מקלחת מדי יום? אין סיבה שתוותרו על צחצוח. הכי חשוב לשמור על שגרת היגיינה יום יומית, לצחצח שיניים לאחר כל ארוחה, ואם זה בלתי אפשרי - הקפידו על שימוש באביזרים וצחצוח פעמיים ביום, בוקר וערב, כדי להסיר את רובד החיידקים ולסלק את האבנית;

• טכניקת הצחצוח: אל תפעילו כוח בצחצוח, אלא תשקיעו בטכניקת הצחצוח. הפעלת כוח רב, תפצע את החניכיים ותגרור שחיקה ונסיגה שלהם. צחצחו את "קו התפר" בין השיניים והחניכיים, הן מהצד החיצוני והן מהצד הפנימי של השיניים, סמוך ללשון, לא לשכוח גם את משטחי הלעיסה כדי למנוע עששת. עברו בעדינות עם המברשת גם על החניכיים ונקו אותם. חשוב להימנע מצחצוח לינארי שיפגע במתאר החניכיים: יש לצחצח במעגלים במקביל למתארים או במשיכה אנכית מצוואר השן ללהב / שטח לעיסה;

• מברשת השיניים: יש להשתמש במברשת רכה, עם ראש לא גדול מדי - כזה שיגיע לכל פינה, בעיקר לאזור הטוחנות, מאחור. יש הממליצים על המברשות החשמליות המשוכללות יותר שמגיעות טוב ויסודי יותר לאזורים פנימיים בשן ודורשות פחות מיומנות מצד המצחצח. יש מקום להדגיש, כי מברשת השיניים אינה לעולם ועד וברגע שסיבי המברשת מתבדרים, בדרך-כלל לאחר כחודשיים-שלושה, יש מקום להחלפת המברשת;

• קחו את הזמן: יש לצחצח את השיניים במשך שתי דקות, לפחות פעמיים ביום, חצי דקה בכל רבע פה. צחצוח בזמן קצר מזה לא יספיק כדי לנקות את כל השיניים כהלכה;

• חוט דנטלי: החוט הדנטלי נועד להסיר שיירי מזון שנתקעו בין השיניים. אל תוותרו על שימוש בחוט לפחות פעם ביום, אחרת האפקטיביות של הצחצוח תרד. אגב, אם נוח לכם יותר להשתמש בקיסמים או בעזרים אחרים - לכו על זה, אך היעזרו בעצה והדרכה של השיננית או הרופא;

• טיפול בדלקת חניכיים: רופא השיניים יסלק את האבנית או יפנה לטיפול שיננות והדרכה ספציפית, ימליץ על טיפול בשטיפות פה או בעת הצורך באנטיביוטיקה ייחודית לחניכיים.