האחים הסונים

מאז ש"מפלגת הצדק והפיתוח" האיסלאמית הגיעה לשלטון בטורקיה לפני עשר שנים היא הפנתה את מדיניות החוץ של המדינה לכיוון מזרח: הקשרים עם סוריה, עירק ואירן פרחו, וישראל שילמה את המחיר. מדיניות "אפס סכסוכים" שהגה שר החוץ דבוטוגלו, אמורה הייתה להציב את טורקיה בעמדת "המבוגר האחראי", המתווך והמפשר האזורי, זה שיכול לתגמל את הסרים למשמעתו בהסכמים כלכליים מפתים. טורקיה ביטלה את הצורך בוויזה לאזרחי סוריה, וארדואן ואסד הצטלמו חבוקים ומחויכים. הכלכלה הטורקית פרחה והציגה פיתוח שנתי מדהים של שמונה אחוזים. הכול נראה טוב, עד שלהי 2010.

הסוגיה הגרעינית האירנית ושרשרת האסונות שעמי המזרח התיכון הביאו על עצמם, זו הנקראת "האביב הערבי", הציבו את טורקיה מול מצב עגום למדי: אירן מסתבכת עם המערב, סובלת מעיצומים, וטורקיה איננה מצליחה לפשר ולגשר. הצעות של ארדואן לאחסן בטורקיה אורניום מועשר אירני נשארות באוויר. ההידרדרות בסוריה מגבירה את המתחים בתוך טורקיה בין כורדים וטורקים ובין מוסלמים ועלאווים, ומעיקה על הכלכלה הטורקית עם כ-100 אלף פליטים סורים.

קריאות חוזרות ונשנות של ההנהגה הטורקית לאסור על סוריה לטוס מעל הערים לא נשמעות, ואף אחד לא לוקח אותן ברצינות. אירן מאיימת על טורקיה שאם תתערב בסוריה תתקוף אותה אירן, אף שחברות בטורקיה מסייעות לאירן לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות המוטלות עליה. רוסיה מגבה את אירן, וארה"ב איננה מתנדבת לתת גב לטורקיה הנשלטת בידי מפלגה איסלאמיסטית אף על-פי שזו הסכימה להציב בתחומה מערכת מכ"ם האמורה להגן על אירופה מטילים בליסטיים אירניים. ההסתבכות עם ישראל וסירובה של ירושלים להתנצל על הריגת תשעה אזרחים טורקים על המרמרה מציגות את ההנהגה הטורקית כחלשה.

הכלכלה הטורקית נסוגה, השקעות זרות מתמעטות, האינפלציה גבוהה, אירופה הנתונה במשבר רוכשת פחות מוצרים המיוצרים בטורקיה והשוק הערבי נעלם. אירן מספקת נפט וגז לטורקיה, אך המתיחות ביניהן מסכנת את היחסים הכלכליים. הצמא לאנרגיה דוחף את מנהיגי טורקיה ללחוץ על ישראל וקפריסין "לקחת את טורקיה בחשבון" בנוגע לחלוקת הגז בקרקעית הים התיכון. אירופה איננה תומכת בדרישה הטורקית הזאת, ועל יחסי טורקיה עם נאט"ו מעיבים צללים: טורקיה עדיין לא סלחה לאירופה על הסירוב לקבלה לאיחוד האירופי, אף שסירוב זה פטר את טורקיה בדיעבד מלסייע ליוון להיחלץ מקשייה הכלכליים. טורקיה לא מסייעת לנאט"ו בסוגיה האפגנית כמו שלא סייעה למערב לפלוש לעירק ב-2003.

המשבר בסוריה חושף את האמת ביחס לשלטון בטורקיה, שכן הוא הציב את עצמו בעמדה קדומנית של החזית הסונית, האנטי-שיעית ואנטי-אירנית. טבח מוסלמים ביד עלאווים מוציא את ארדואן מכליו, ומדי שבוע הוא מנפיק הכרזות קיצוניות נגד אסד ומשטרו. אלא שעד היום הדיבורים לא תורגמו לפעולה צבאית ישירה, וצומצמו לעשייה מאחורי הקלעים - תמיכה בארגוני האופוזיציה הסורית, אספקת נשק, ציוד וכסף לצבא הסורי החופשי, הקמת בסיסי אימונים למתנגדי אסד ואספקת מידע מודיעיני על תנועות צבא אסד ותוכניותיו המבצעיות נגדם.

טורקיה הולכת ונשאבת אל תוך הוואקום השלטוני המתגבר בסוריה, כשמצד אחד היא פועלת להפלת שלטון אסד והעלאווים, אך מצד שני איננה רוצה שסוריה תתפרק. ארדואן, כמו נתניהו, חושש גם מזליגת נשק להשמדה המונית לידיים לא אחראיות, ונוכחות חיזבאללה ומשמרות המהפכה של אירן בסוריה מדאיגה מאוד בהקשר הזה. הפרלמנט הטורקי נתן אור ירוק לממשלה לפתוח במלחמה נגד משטר אסד, וארדואן מדבר על המלחמה נגד סוריה כעל עניין העלול להתגשם בכל רגע. לאחר הפלת המטוס הטורקי בסוריה ביוני השנה, והשמועות על חיסול שני הטייסים בדם קר, תקריות הגבול בין שתי המדינות, שבהן נהרגים אזרחים ואנשי צבא משני הצדדים, עלולות בקלות להידרדר לעימות רחב ועתיר נפגעים, שכן במקרה כזה אסד יילחם מתוך ההיגיון של "תמות נפשי עם פלשתים".

אלא שיש לארדואן סיבה נוספת להימנע מעימות כולל עם סוריה, והוא הצבא. חלק ניכר מחיילי טורקיה הם כורדים, ואלו עלולים לסרב להילחם או אף לגרום נזקים לציוד לחימה ולפעילות הצבא הטורקי, אם יחושו שהאינטרס הכורדי בסכנה. החיילים הכורדים לא יילחמו נגד אחיהם שבסוריה כדי למנוע מהם מדינה, ובאופן כללי לא ברור עד כמה הצבא הטורקי חדור מוטיבציה לצאת למלחמת ברירה על אדמת סוריה.

האופוזיציה בטורקיה מאשימה את ארדואן שהוא מדרדר את היחסים עם סוריה כדי לצאת למלחמה נגדה ולנצח אותה, ואז ללכת לבחירות ב-2014 ולזכות בנשיאות טורקיה. האופוזיציה גם מאשימה את ארדואן בכוונה לשנות את החוקה באופן שיהפוך את המשטר לנשיאותי, כזה המעניק לנשיא את מרב הסמכויות הביצועיות, כמו בארה"ב ובצרפת. מלחמה נגד הצבא הסורי המותש תביא בהכרח ניצחון לארדואן, בשדה הקרב ובקלפי. הוא כמובן מכחיש שבכוונתו להכניס את טורקיה למלחמה נגד סוריה רק כדי לקדם את שמו ומעמדו.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהמעצמות חילקו את המזרח התיכון למדינות תחת השפעה אירופית, נשכחו הכורדים, נזנחו ונבגדו. הם חולקו בין ארבע מדינות: עירק, סוריה, טורקיה ואירן. אף אחד לא לקח ברצינות את השאיפות הלאומיות שלהם, וכולם חשבו שהם יוותרו עליהן. הדיכוי שהם סבלו בכל ארבע המדינות הללו, כמו גם לשונם ותרבותם הייחודיות, שימרו אותם כיחידה אתנית חיה ופעילה, בעלת שאיפות אחדות ועצמאות שהתבטאו במאבק דמים שניהלו לאורך השנים למען חירותם. הפלגנות והשבטיות בקרב הכורדים לא סייעו להם להגשים את מטרותיהם המשותפות.

"האביב הכורדי" החל לפני 22 שנה, כשהוטל על סדאם חוסיין איסור להטיס את חיל האוויר שלו מעל החבל הכורדי של עירק. השמים הנקיים מאויב אפשרו לכורדים לפתח מנגנונים חברתיים ופוליטיים, ואלה יצרו את כורדיסטן העירקית העצמאית שהגוף הדומיננטי ביותר בה הוא ה"פֶּש מֶרְגַה", צבא המגן ללא חת על הישגי הכורדים. כורדיסטן העירקית נהנית ממרכיבי העצמאות שלה כבר שנים לא מעטות בחסות ארה"ב, על אפה וחמתה של טורקיה. כורדיסטן העירקית הפכה לבסיס התארגנות, אימון וחימוש של "מפלגת הפועלים הכורדית", PKK, המנהלת מלחמה עקובה מדם נגד השלטון הטורקי.

העצמאות בפועל שכורדיסטן העירקית הצליחה לבסס, בעיקר מאז הפלת סדאם בשנת 2003, עודדה והמריצה את הכורדים של טורקיה להיאבק למען עצמאות מעול הטורקים. ההידרדרות בתפקוד השלטון בסוריה מאז מארס 2011 הביאה את רעיון העצמאות גם אל הכורדים של סוריה שרובם מתגוררים במחוז חַסַכַּה בצפון-מזרח המדינה, הצמוד לכורדיסטן העירקית.

בחודשים האחרונים עוברים כורדים רבים מסוריה לעירק כדי להתאמן ולהתארגן כיחידות לוחמות במחנות הצבא הכורדי, והם חוזרים לסוריה כדי להגן בה על משפחותיהם. כאשר גם הכורדים הסורים יגשימו את חלום החירות, יהיה על ארדואן להתמודד עם שלוש חזיתות כורדיות: עירקית, סורית ומקומית. הוא רוצה שאסד יסתלק, אבל כלל לא מעוניין במה שכבר קורה בשטח - סוריה מתפרקת וכורדיסטן נוספת צומחת, כורדיסטן הסורית.

טורקיה מסייעת לערבים הסורים המורדים באסד, ואסד כנקמה מסייע לכורדים הטורקים המורדים בארדואן, ה-PKK. בתמורה, לוחמי המחתרת הכורדית הזאת משתתפים עם צבא סוריה בלחימה הקשה על חלבּ, והברית בין אסד וה-PKK היא לצנינים בעיני הכורדים של סוריה, המעוניינים בהסתלקותו.

במשולש הטורקי-כורדי-מצרי אינטרסים מביסים את העקרונות, אויבו של אויבי אינו בהכרח ידידי, האהוב של אתמול הוא השנוא של היום, הסיסמאות נבובות והאזהרות אינן מגובּות במעשים, מעצמות אזוריות מאיימות זו על זו, הכלכלה רופפת והתחזית לעתיד מנוגדת לתוכניות העבר. כל המערך האזורי שארדואן ודבוטוגלו תכננו מתמוטט על ראשיהם של הטורקים שכבר אינם מריעים לארדואן כאילו היה סגנו הכול יכול של היושב במרומים. במצוקתו הוא מחפש חברים חדשים, אבל מתברר שהם קבצנים, עניים מרודים.

הבִּיצה הסורית עומדת להטביע בדם, אש ודמעות את משטר אסד, אבל היא עלולה למשוך אל תוך מערבולותיה גם את טורקיה. לכול ברור שמשטר אסד ייפול, והשאלה היא מי יהיה שם כדי לתפוס ככל שיוכל את מה שיישאר מסוריה, מי יֵצא בפחות נזקים ממלחמת הכול בכול במדינה הכושלת הזאת, ומי מהמר היום על סוס שמחר יהיה מנצח או מת.