|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מיט רומני מפסיד לברק אובמה (2012) [צילום: אימג'בנק/מראות אימג']
|
|
|
האם נזכור את מיט רומני?
|
|
סוף-סוף תם המרוץ המתיש לבית הלבן, וכעת ניתן להתפנות לבחינת התרבות הפוליטית האמריקנית ● היא מרוממת אדם בתקופה קצרה, אך גם מעבירה אותו מהר מאוד לעמודי ההיסטוריה האחוריים ● נבירה בארכיון אימג'בנק העלתה מספר דוגמאות למועמדים שהפסידו ונשכחו
|
|
הפוליטיקה האמריקנית שונה מאוד מהפוליטיקה בישראל בהבטים רבים. אחד מהם הוא שווינר הוא ווינר והלוזר הולך הביתה. בניגוד לארה"ב, בישראל המפסידים נשארים לעד ומלווים את יומן חיינו אם אנו רוצים בכך ואם לאו. בפוליטיקה האמריקנית, המפסיד מרים טלפון למנצח ומודה לו, ולאחר מכן גם מודיע על כך לתקשורת. בישראל המפסיד לא מחכה לטלפון הוא מחכה לסגור 'דיל' ושולח את העורך דין שלו להתחיל ב"גישושים" במקרה הטוב, ובמקרה הרע העורך דין נשלח למפלגה אחרת שאמורה לסגור עימו עסקת חסימה (הביטוי המוכר בימינו הוא "יצירת גוש חוסם"). רוב המועמדים לנשיאות ארה"ב שהפסידו נעלמו מהעין הציבורית העולמית ולעיתים גם מעיני הציבור האמריקני. האם נזכור את המועמד מיט רומני או שייעלם? אספנו כמה דוגמאות של מועמדים לנשיאות בארה"ב, שלמרות הפסדם בבחירות זכו לתמיכת עשרות מיליוני אמריקנים. לאחר המרוץ חלקם נותרו בתפקידים שונים בממשל או פרשו לביתם, אך באופן ברור נכחותם בדפי ההיסטוריה הפכה לשולית. |
|
מייקל דוקאקיס מפסיד לג'ורג' בוש האב (1988) [צילום: אימג'בנק/מראות אימג']
|
|
|
|
|
בוב דול מפסיד לביל קלינטון (1996) [צילום: אימג'בנק/מראות אימג']
|
|
|
|
|
אל גור מפסיד לג'ורג' ו' בוש הבן (2000) [צילום: אימג'בנק/מראות אימג']
|
|
|
|
|
נכתב על-ידי מחלקת התוכן של חברת אימג'בנק (מראות אימג' בע"מ), המספקת לציבור תמונות ארכיון ותמונות איכותיות בכל נושא ומכל העולם.
|
|
| תאריך:
|
02/12/2012
|
|
|
עודכן:
|
03/12/2012
|
|
מחלקת התוכן של אימג'בנק
|
|
|
ארגון בצלם פרסם (27.11.12) הודעה מיוחדת שהופצה לכלי התקשורת תחת הכותרת: "הניסיון לייצר [כך במקור] הפרדה באוטובוסים מעורר חלחלה". בגוף הודעת הארגון נכתב כדלהלן:
|
|
|
|
|
מאז שאולץ מוברק להתפטר, בפברואר 2011, הציפה את מצרים תחושה של שחר חדש. מילים גדולות כמו דמוקרטיה, זכויות אזרח, חירות ומדינת מוסדות הפכו למרכז השיח הפוליטי, בשל התחושה שהנה, הנה, גם למצרים הגיעו כל אותן תכונות טובות של הדמוקרטיה. כאזרחי מדינה הפוסעת בנתיב העצמאות והריבונות כבר יותר מ-200 שנה, ציפו המצרים שיגיע תורם להצטרף לרכבת הדמוקרטיה שעמים רבים יושבים עליה ונהנים ממנעמיה, ובהם כאלה שסילקו את הדיקטטורה וזכו בחירותם אך לפני שנים אחדות, כמו עמי מזרח-אירופה.
|
|
|
|
|
לגישור הפלילי יש חשיבות רבה, לצורך הקלת העומס בבתי המשפט. עצם נכונותם של התביעה והנאשם לגישור מלמדת, שהם אינם דבקים לחלוטין בעמדותיהם המקוריות. כך אומר (29.11.12) גלעד נויטל, היושב בראש הרכב תיקי פשע חמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בהשתלמות של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין. לדבריו, בששת החודשים האחרונים ישב ב-25 תיקי גישור פלילי ו-22 מתוכם הסתיימו כבר בהליך זה.
|
|
|
|
|
ציפי לבני לא ציפתה כנראה למתקפה הגדולה שבאה עליה ביום רביעי האחרון, יום לאחר שהכריזה על הקמת התנועה בראשותה. המכות הגיעו כמעט מכל הכיוונים, מימין ומשמאל. הליכוד והעבודה, הבית היהודי ויאיר לפיד. כולם הקניטו ולעגו. הבוטים ביותר היו ראשי קדימה, מפלגתה לשעבר. שאול מופז לא היה מסוגל לסבול מצב שבו לבני ממשיכה לפרק את הסיעה המשוסעת שלו, ועוד מנסה לקחת לו שבעה חברים ששווים הרבה כסף. וזה עוד אחרי שהפסידה לו את ראשות המפלגה במארס האחרון.
|
|
|
|
|
הציטוטים הבאים ייראו לכם מוכרים, ממש כאילו הם נאמרו רק בשבוע האחרון. אבל הם לא, הם מלפני ארבע שנים, מספטמבר 2009: "הפריימריז בליכוד - קואליציית פייגלין מתרחבת" ('הארץ'); "זאת רשימת בלהות ימנית פייגליניסטית שנשלטת על-ידי אנשי ימין שיטרפדו כל סיכוי וניסיון להסדר מדיני" (זהבה גלאון); "הליכוד הייתה מפלגה ימנית ונשארה מפלגה ימנית"; "הימין הקיצוני שולט בליכוד" (שני בכירי קדימה).
|
|
|
|
|
