תיאטרון הבובות של חיים רמון

למפלגות קטנות מאוד, מנת תקשורת היא מנת חמצן; ומנת תקשורת המדווחת שעברת את אחוז החסימה בסקר כלשהו היא עירוי דם, שלא לומר הצלת חיים. אף לא אחת מהקטנטנות זוכה לזה. אפילו לא 'עלה ירוק' הברנז'אית. ופתאום מפלגה אחת כן. מפלגה רוסית קיקיונית, שנרשמה בוועדת הבחירות המרכזית עשר דקות לפני הסגירה, מקבלת לפתע, בגלל שני סקרים בודדים, פרסום חסר תקדים. אתר ynet, ידיעות אחרונות וערוץ 2, כלי תקשורת הידועים כולם בחיבתם לתנועתה של ציפי לבני, הפכו לפתע את 'הישראלים' לכוכבת השבוע.

חצי שעה לאחר שיו"ר ישראל ביתנו הודיע שהחליט להתפטר מתפקיד שר החוץ, עם כניסת השבת שעברה, כבר צצה באתר ynet כותרת ראשית חדשה: מפלגת 'הישראלים' בראשותו של דוד קון, לשעבר מנחה התוכנית 'קונטקט' בערוץ ישראל פלוס (ערוץ 9), עוברת את אחוז החסימה לפי סקר מינה צמח. כעבור כמה ימים התפרסם ב'ידיעות' ראיון נרחב עם קון. ביום שני בישר ערוץ 2 בתוכנית 'יומן בחירות', בהתבסס על סקר האתר 'זמן קום' של ערוץ 9, שהמפלגה עתידה לזכות בארבעה מנדטים. הדבר דומה לסקר מטעם ערוץ 7 על סיכוייה של 'תקומה'. בסקר מינה צמח שפורסם למחרת, 'הישראלים' שבה אל מתחת לאחוז החסימה.

מי מריץ את המפלגה החדשה? קון מכחיש שידה של ציפי לבני בדבר. אך שורה ארוכה של סימנים מלמדת שבהרצת מפלגתו, הימנית לכשעצמה, מעורבים גורמים מכיוונה של לבני, ובראשם חיים רמון, המעוניינים לגרוע בעזרתה קולות מהליכוד ביתנו.

"העקבות של חיים רמון בולטות כאן יותר מדי", אמר לי השבוע פוליטיקאי בולט ברחוב הרוסי שלדבריו הוצע לו להצטרף ל'הישראלים'. קון עצמו סיפר שלבני הציעה לו את המקום השביעי ברשימתה. לבני הכחישה. בכל מקרה, בין לבני וקון היה קשר, גם אישי וגם באמצעות חיים רמון. נקודה נוספת מסקרנת: מנהל הקמפיין הטכני של קון הוא אריאל מרום, איש 'מאהל הפראיירים' המזוהה עם לבני.

כשקון רשם את מפלגתו בדקה התשעים, העקבות של חיים רמון אולי לא בלטו בה, אבל העקבות של רומן ברונפמן, הקשור לרמון, דווקא כן. כבר בערב הבחירות ב-2009 הציע ברונפמן לקון את המקום השני במפלגתו 'הבחירה הדמוקרטית'. קון דחה את ההצעה משום שסבר שלמפלגה אין סיכוי. ברונפמן אכן ויתר על המרוץ. בחודש מאי האחרון שוב טלפן ברונפמן לקון. הוא הציע לו להקים מפלגה. השניים מכחישים את הפרסומים על השיחה הזו, אבל באינטרנט בשפה הרוסית פורסמה ההקלטה שלה, והקול מזכיר את קולו של ברונפמן. ולא זו בלבד: לשיחה היו עדים, שמפיהם נודע הדבר ל'מקור ראשון'. ועוד: בוריס אלקון, מספר 7 ב'הישראלים' ודמות מפתח בה, עשה לאורך שני העשורים האחרונים דרך נדודים פוליטית ארוכה עם ברונפמן.

לברונפמן, מצדו, זיקה לרמון עוד משנת 1999. ברונפמן היה אז חבר סיעת 'ישראל בעלייה' בראשות נתן שרנסקי. אהוד ברק ניצח בבחירות, וברונפמן ראה עצמו מועמד מתאים לשר בממשלה החדשה, בזכות היותו יוצא מפלגת העבודה ואיש שמאל. שרנסקי העדיף למנות את יולי אדלשטיין. יממה לפני השבעת הממשלה פרש ברונפמן מהמפלגה, עם חבר סיעה נוסף, אלכסנדר צינקר. העיתון וסטי העניק לו גיבוי ציבורי; וסטי היה אז מעצב דעת הקהל העיקרי בציבור דובר הרוסית, כמו ערוץ 9 היום, ועורכו אדוארד קוזנצוב היה מסוכסך עם שרנסקי. אך מי שבישל את הפרישה היה חיים רמון.

התוכנית של רמון הייתה שברונפמן, ממקומו מחוץ למפלגה, יקבל תיק בממשלה. אבל שרנסקי הטיל וטו. ברונפמן לא מונה לשר. הוא הקים את סיעת 'הבחירה הדמוקרטית', שלימים נספחה על מרצ עד שפרשה ממנה שוב. כיום ברונפמן הוא איש עסקים, ואילו צינקר מוכר את שירותיו כיועץ פוליטי באוקראינה.

שאיפתו של רמון לפגוע במפלגה הרוסית-ימנית הגדולה לא דעכה עם השנים. היא רק עברה מ'ישראל בעלייה' ל'ישראל ביתנו'. חבירתה של זו לליכוד אומנם הפחיתה במידת ה'רוסיוּת' שלה, ואפקט דומה יש גם להדחת סטס מיסז'ניקוב ואנסטסטיה מיכאלי הפופולריים ברחוב הרוסי. אבל החבירה לליכוד לא הפחיתה את המוטיבציה של רמון; אדרבה, מעתה, פגיעה בישראל ביתנו היא גם פגיעה בליכוד השנוא.

הפעם אין לרמון סיכוי לפלג את הסיעה. אך יש בידו להריץ מפלגה חלופית, שתנגוס בכוחה של ישראל ביתנו. אדרבה, כש'ישראל ביתנו' כבר אינה בדיוק רוסית, הנישה העדתית הזו פנויה. נראה שהוא עשה תחילה ניסיון להקים לתחייה את 'הבחירה הדמוקרטית' של ברונפמן. בראיון לאחד מערוצי הטלוויזיה הרוסיים, במוצאי השבת האחרונה, סיפר ברונפמן שלקראת הבחירות הנוכחיות היו אליו פניות בנושא, אך הוא לא נענה להן. ברונפמן לא פירט מי היו הפונים, אך גורמים יודעי דבר בקדימה סיפרו שזה היה חיים רמון. ייתכן שברונפמן הבין, בצדק, שלמפלגה בעלת אוריינטציה שמאלנית כשלו אין סיכוי בציבור יוצאי ברית המועצות.

הפתרון נמצא בדמות מפלגת מדף רוסית ושמה 'הישראלים'. הקים אותה שותפו הפוליטי לשעבר של ברונפמן, בוריס אלקון. ברונפמן שידך לה את המועמד האטרקטיבי קון, מנחה פופולרי מאוד בערוץ שעל פיו יישק דבר ברחוב הרוסי. בין מנכ"ל ערוץ 9 ליאוניד בלכמן לבין אביגדור ליברמן שורר מתח, שקשה לקבוע בוודאות אם הוא קדם להרצתו של קון או שהוא נובע ממנה. בכל מקרה, ייתכן שלראשי הערוץ יש עניין במפלגה שתפגע בליברמן. ליברמן התראיין ביום רביעי שעבר אצל יאנה בריסקמן, מהכתבות הבולטות של הערוץ. כשבריסקמן הזכירה את 'הישראלים' ליברמן התעניין בשידור ישיר: את מראיינת אותי כעיתונאית אובייקטיבית או כשליחה של קון?

לגודל הפרדוקס, המפלגה של קון היא מפלגה ימנית. אם כי הוא מבהיר שלא בא "לפתור בעיות של שלום ואירן; אלו אינן בעיות שאתה פותר עם שני מנדטים". האמת היא שגם בעיות דיור לא פותרים עם שני מנדטים. לכל היותר יוכל להזמין עולות קשישות שהצביעו בעבורו לשתות קפה במזנון הכנסת. במקרה הסביר יותר, הוא לא יגיע לאחוז החסימה, אך יגרום להפסד קולות ואף מנדטים לליכוד-ביתנו.

האם יוכל קון לחזור ולשדר בערוץ 9 אם ייכשל בהתמודדותו לכנסת? מנכ"ל הערוץ ליאוניד בלכמן הכחיש בשיחה עמי שקון מחזיק ב'תעודת ביטוח', סיכום לכאורה בין השניים שיאפשר לקון לחזור לעבודה. בכל מקרה, קון עבד, מתוך בחירה, במתכונת פרי-לאנס ולא כשכיר. שאלתי אם הוא יכול לקבוע חד-משמעית שקון לא יחזור לערוץ מכיוון שהלך לפוליטיקה. בלכמן השיב שהדבר אינו עומד על הפרק כרגע, וכי "ההחלטה תתקבל כשיהיה צורך בכך, בהתאם לצרכיו המקצועיים של הערוץ ולאפשרויותיו הכספיות". הדלת, אם כן, אינה סגורה. בלכמן הוסיף שפוליטיקאים רבים באים בטענות לערוץ, וזה סימן שיש בו איזון.

עד סגירת הגיליון, קון לא השיב לפניית 'מקור ראשון'. אחת השאלות המתבקשות נוגעת למימון המפלגה. הוא מכחיש את הידיעות שלפיהן רמון סיפק למפלגה תורם. הוא אפילו לא מצא ערב שיאפשר לקבל מימון בנקאי.

יחסי הכוחות בין מחנות הימין והשמאל התקבעו. מלחמת הבחירות מתחוללת בין המפלגות שבתוך כל מחנה. יחימוביץ' תנסה לכרסם בלבני ובלפיד ואולי גם במרצ, לבני ולפיד ילכו ראש בראש. במחנה הימין יתנהל המאבק בעיקר בין הליכוד-ביתנו, הבית היהודי ושס. בין מטות הבחירות של הליכוד, היחיד שמורגש בינתיים הוא המטה הדתי. אולי משום שמדובר באנשים חרוצים, ואולי בגלל החור שנפער בשטח שהמטה אחראי עליו – חור של ארבעה-חמישה מנדטים.

בליכוד וכן בבית היהודי מעדיפים לטעון שאין מדובר בדו-קרב בין שתי המפלגות. עליית הבית היהודי בסקרים מבטאת סחף מכיוונים רבים ושונים. זהו הטרנד, מודה גם זאב אלקין העומד בראש המטה הדתי של הליכוד-ביתנו. ובכל זאת, הסחף העיקרי הוא מהליכוד לבית היהודי.

באמצע השבוע הרים נתניהו טלפון לציפי חוטובלי, אשת המטה הדתי במפלגה. הוא ביקש ממנה לעצור את חרושת השמועות שלפיהן הוא אינו מעוניין לצרף את הבית היהודי לממשלה שיקים. בבית היהודי טוענים שמקור השמועות במסר היוצא מסביבתו של נתניהו. נתניהו מצדו טען שמדובר בספין של בנט. לא היה ולא נברא, הבהיר. כל מפלגה שתתיישר על-פי קווי היסוד של הממשלה מוזמנת להצטרף. שלום, אבל שלום קר: הוא לא אמר שהבית היהודי היא שותפה מועדפת, או לכל הפחות שותפה טבעית. מדבריו משתמע שהכול שווים. לפיד כבנט.

מסר נוסף שביקש נתניהו מחוטובלי להעביר: חייבים ליכוד חזק. ללא ליכוד חזק לא יישאר בידינו תיק הביטחון. זה עתיד להיות הנימוק המרכזי בקמפיין של הליכוד בכלל, והמטה הדתי בפרט. חוויתם את טראומת ברק. אל תביאו על עצמכם שר ביטחון שלא מהימין.

אורית סטרוק, מספר 10 ברשימת בנט, שכאשר נבחרה נחשבה למתנדנדת וכעת היא במקום ריאלי, אומרת שזוהי טענה מפלילה. "אלקין אומר לפעילים בחוגי בית, 'אם אתם לא רוצים שר ביטחון מהשמאל תצביעו ליכוד'. משמעות הדבר היא שהליכוד מתכוון להקים ממשלה עם מפלגות השמאל או לפחות אחת מהן, והשאלה היא רק אילו תיקים מפלגות אלו עומדות לקבל. אני חושבת שזה בדיוק מה שצריך להדאיג כל מצביע לאומי שהולך לקלפי ומעלה על דעתו להצביע לליכוד".

אבל לליכוד צמרת ימנית שבה מספר גבוה של דתיים-לאומיים.

"דווקא מכיוון שכמעט כל המועמדים הלאומיים הטובים של הליכוד הם בקדמת הרשימה, ככל שסיעת הליכוד תגדל כך שיעור החברים הלאומיים בה יהיה נמוך. אלה שבשורות האחרונות של הליכוד הם לא בני ברית אידיאולוגיים של יריב לוין, זאב אלקין וציפי חוטובלי. כשיעלו סוגיות לאומיות, השלושה יעדיפו לראות לצדם את אנשי הבית היהודי ולא את חבריהם מהשורות האחוריות".

את השאלה אני מפנה לזאב אלקין. למה שמצביע דתי-לאומי יבחר בליכוד כשהוא מכניס מועמדים מהעשירייה הרביעית, שחציים אנשי ישראל ביתנו וחציים אנשי ליכוד מוכרים פחות, נציגי מחוזות? למה שיעדיף את לאון ליטינצקי, דוד ביטן או יוליה מלינובסקי על פני אורית סטרוק ויוני שטבון?

"אורית סטרוק", משיב אלקין, "בטוח בפנים. וגם ליטינצקי. המתנדנדים בליכוד הם קטי שטרית ואיוב קרא (38, 39) שהציבור הלאומי דווקא רוצה לראותם בכנסת. אבל זאת לא השאלה. השאלה היא מה נגיד למצביעי הליכוד ולמתפקדי המפלגה שהעלו הפעם מועמדים דתיים-לאומיים בצמרת. לראשונה, בעשירייה הראשונה יש שניים כאלה: ציפי חוטובלי ואני. קודם לא היה אף אחד. גם הליכודניקים הלא-דתיים תמכו בדתיים-לאומיים. כעת, אם יראו שהציבור הדתי-לאומי בא רק להשפיע בתוך הליכוד ובבחירות הוא בורח למפלגה אחרת, ההישג לא יִישנה ומהפכת הדתיים-לאומיים במפלגת השלטון תיבלם.

"השאלה הפוליטית היא לא אם פלוני אלמוני ייכנס לכנסת, אלא אם יהיה לליכוד מספיק כוח להשאיר בידיו את כל שלושת התיקים הבכירים. הספיקה לנו הקדנציה של ברק במשרד הביטחון. הגיע הזמן שזה ייפסק. וחוץ מזה, השאלה היא איפה אתה רוצה להשפיע. כבר היו למפד"ל בעבר 12 מנדטים. אבל החלטות חשובות מתקבלות במפלגת השלטון, לא במפלגה מגזרית".

עכשיו הבית היהודי לא רצים כמפלגה מגזרית אלא כמפלגה מעורבת.

"אז יש להם חילונית מחמד. פעם היה להם ברשימה המשותפת אריה אלדד, גם הוא חילוני".

מגזרית או מעורבת, בינתיים היא מזנבת בכם. המטה שלכם יכול להחזיר לליכוד 4–5 מנדטים שעברו לבית היהודי?

"עוד לא התחלנו את הקמפיין. נציג הישגים. אגב, עובדה שבנט לא תובע את התיק המסורתי של המפד"ל, תיק החינוך, אלא את תיק הפנים או השיכון".

אולי כי תיק הפנים בכיר יותר?

"תיק החינוך לא פחות בכיר. אבל היה לנו בכנסת היוצאת שר חינוך כל כך טוב לציבור הדתי-לאומי, גדעון סער, שגם מפלגה מגזרית מכירה בהישגים שלו, וההתחשבות שלו בצורכי המגזר נבעה בוודאי מכוחו של המגזר בתוך הליכוד".

לליכוד יש כל הסיבות לדאוג. בבחירות דמה באוניברסיטת בן-גוריון, הבית היהודי הגיע ל-19.5 אחוז. קדמה לו רק העבודה עם 21.6 אחוז. הליכוד-ביתנו קיבל 10.5 אחוז וכמוהו מרצ. בינתיים הליכוד ממשיך להפסיד לבית היהודי. כשהוא שותק הוא מפסיד, וכשהוא תוקף הוא משחק לידי בנט כי גדול שמתעסק עם הקטן תמיד מקנה לקטן חשיבות.