מבוא את רון וייסברג אין צורך להציג. במשך שני עשורים הוא מכהן בתפקידים בכירים בסקטור העסקי. ברוב המקרים כיו"ר דירקטוריון, מנכ"ל או דירקטור בחברות ציבוריות העוסקות בתחומים רבים ומגוונים ובכלל זה: ביטוח אלמנטרי, ביטוח פנסיוני, מסחר, תקשורת, ביו-מדיקל, דירוגי אשראי ועוד ועוד.
וכך, בבוקר יום שני, התלבשתי במיטב בגדיי מחלצותיי ויצאתי למשימת הראיון כשבאמתחתי שלוש שאלות נוקבות, חדות מתער, כאלו שימתגו אותי כעיתונאי חוקר בעל חוט שידרה ולא כחנפן, כנטען מזה זמן, על-ידי שלושת קוראי הטור הזה ובכללם אשתי.
חברות הדירוג
מר וייסברג, אני פותח את הראיון בניסיון לתת לקולי גוון תקיף. "אתה היית ממקימי חברת דירוג האשראי "מדרוג", וגם לאחר מכירת השליטה בה לחברת הדירוג הבינלאומית מודיס, אתה עדיין ממשיך לכהן בה כדירקטור. השאלה שלי ושל רבים מעמיתיי היא - האם חברות הדירוג בישראל נכשלו כשלא התריעו בפני הציבור בשנת 2008 בפני קריסת שוק האשראי החוץ בנקאי/שוק האג"ח."
"משתמע מהשאלה שלך ובעיקר מהנימה שלה שאתה כבר יודע את התשובה, ובפועל לא כך." הוא עונה. "ראשית, אגרות חוב רבות הונפקו בשנים 2005-2008 מבלי שכלל היו מדורגות. להזכירך, אנחנו מדברים על התקופה שלפני ועדת חודק, תקופת בה הזחיחות והיהירות אפיינו את המוסדיים שכלל לא התנו השקעה באגרות חוב בבדיקת דירוג מוקדמת. ואם אגרות החוב כלל לא היה מדורגות ולא נעשה כלל מעקב של אחריהן ,כיצד אפשר להאשים את חברות הדירוג בקריסתן".
"אבל היו גם אגרות חוב מדורגות שחטפו סנוקרת לפנים." אני מקשה. "ראה", ממשיך וייסברג בדבריו. "חברות הדירוג בארץ ובעולם נמצאות בכל עת בקונפליקט שאפשר לאפיין אותו כפרדוקס לוגי. פרדוקס שאם ננסה לתרגם אותו לשפת העם, הוא יזכיר לנו במעט את פרדוקס הנבואה שמגשימה את עצמה. וזאת למה? משום שברגע שנודע לחברת הדירוג כי חברה ציבורית נמצאת בקשיים או קיים ספק לגבי עתידה הכלכלי, מצופה ממנה שתפרסם הורדת דירוג בכדי ליידע את המשקיעים. אולם ברם, הורדת הדירוג, עלולה ליצור מומנטום שלילי בלתי נשלט בעל השפעה הרסנית על הפעילות העסקית של אותה חברה, ובכלל זה לפגיעה חמורה בתנאי האשראי שהחברה מקבלת מספקיה וקושי בגיוס אשראי ממוסדות פיננסים. בכך קיים חשש שאותה חברה שבתחילה היה קיים רק חשש לגבי יכולתה להחזיר חובות, באמת לא תוכל להחזיר חובות."
"כן. זה בהחלט פרדוקס לא פשוט." אני מתחיל להתבלבל.
"אבל העיקר הוא פער הציפיות". ממשיך רון בהסבר. "חשוב לזכור, רמזים על המשבר בשנת 2008 החלו לצוץ כבר בתחילת אותה שנה, אולם האסימון נפל רק בספטמבר אותה שנה, ביום בו ליהמן ברדרס הגישה בקשה לפשיטת רגל בעקבות חובות של 600 מיליארד דולר. מרגע זה נוצר סחף עצום שהביא תוך מספר שבועות לקריסת אלפי חברות ציבוריות בעולם. יכולת חברות הדירוג בכל העולם שביססו את ההערכות שלהן על דוחות כספיים מתקופות עבר, הקשתה עליהן לתת מענה בזמן אמת."
"ובעתיד?" אני מנסה לחלץ איזו שהיא בשורה.
"חברות הדירוג בארץ בעולם בהחלט צריכות לעשות חושבים ולשאוף בכל עת למקסם את יכולתם לזהות חשיפות וסיכונים בפעילות החברות הציבוריות." עונה רון וממשיך באומרו שהדבר צריך להיעשות, עם באמצעות המשך גיוס אנליסטים בעלי רקע ומומחיות ועם באמצעות יישום כלים ומתודולוגיות שיתאימו את עצמם למורכבות הפעילות של השווקים הפיננסים. אבל בכל מקרה על ציבור המשקיעים להפנים שחברות הדירוג הן לא מערכות מכ"ם המשלחות לאוויר אלומות של קרניים אלקטרו מגנטיות האמורות לגלות בזמן אמת עצמים שיש בהם בכדי לסכן יציבותן הפיננסית של החברות הציבוריות.
תשואת יעד ולא תשואת שוק
"ראה", אני אומר למר וייסברג שפתאום הפך אצלי בראיון לרוני. "בשנת 2006 או אולי 2007, הייתי באיזה כנס משעמם כמו צנון והקשבתי בחצי אוזן למנהלי השקעות בחברות ביטוח וקופות גמל שהאדירו ללא הפסק את היכולות המופלאות שלהם להשיא תשואה מקסימאלית לטובת העמיתים, עד שלרגע נדמה היה לי שאני משתתף במסיבת התה האבסורדית של עליסה מארץ הפלאות ולא בכנס מקצועי. בכל אופן, בסוף הכנס, בעודי עסוק בבליסת בורקסים וקרואסונים שמעתי אותך מציג בפני מספר משתתפים גישה אחרת לחלוטין. אתה טענת שגוף מוסדי אינו אמור להימדד בכל חודש/רבעון/שנה ביכולתו להכות את שוק המניות, אלא בהבטחת תשואה קבועה לאורך השנים. דהיינו מדידת הצלחה שלא על-פי שיטת ההשוואה אלא על-פי תשואת יעד. אז זה נשמע קצת מנותק , היום זה כבר הופך למגמה."
"צריך להיזהר מאנשים עם זיכרון כמו שלך." הוא מחייך ומייד מרצין. "שים לב. מדובר בנושא מהותי מעין כמוהו. אדם המרוויח את לחמו בזיעת אפו, אמור להפריש בכל חודש סכום משכרו , מתוך כוונה כי בגיל פרישה, הסכום שנצבר בתוספת תשואה סבירה, תאפשר לו לחיות את שארית חייו בכבוד וזאת בהתאם לחישובים אקטוארים המשקללים את גובה ההפרשה ותוחלת החיים הממוצעת."
"ובפעל ההפרשה הפנסיונית הופכת להשקעה פיננסית שמטרתה למקסם רווחים ?" אני שואל?
והתשובה מיד ניתנת: "בהחלט. מקור הכשל הוא כמובן ברפורמת בכר ובחוק הפיקוח על השירותים הפיננסים משנת 2005 שנחקק בעקבותיו. המחוקק ראה כמובן לנגד עיניו את טובת העמיתים ולכן פעל לשכלל את שוק ההון במטרה למקסם את התחרותיות. בפועל, הגולם קם על יוצרו והתחתרויות הפכה לפרועה. מנכ"ל גוף מוסדי פותח את העיתון ורואה פרסומי ענק לפיהם בחודש שעבר, קופת גמל מתחרה השיגה תשואה של 2% בעוד קופת הגמל שלו רשמה תשואה נמוכה יותר. למרות שייתכן שהשגת התשואה העודפת נובעת משינוי חד פעמי/אקראי בשוק ההון שהשפיע על תיק ההשקעות של קופת הגמל המתחרה ולא מאסטרטגיה מוצלחת , הוא מתקשר מיד למנהל ההשקעות שלו ורומז שהוא מצפה גם לראות תשואות כאלו, אחרת הדרך לדלת היציאה תהיה קצרה מתמיד. "
"ואז מכנס מנהל ההשקעות הראשי את צוות האנליסטים והסוחרים שלו", אני ממשיך את התיאור "ויחד הם מחפשים דרכים יצירתיות להגדיל את התשואה. וכשמחפשים דרכים כאלו, ובזמן קצר, מגדילים את הסיכון, עד שביום אחד מתחרש משבר בשוק וכספי המשקיעים יורדים לטמיון."
"אכן כך". עונה רוני ומזכיר לי את אותם גופים מוסדיים שהציגו בין השנים 2006-2007 תשואה ממוצעת של 10% לשנה על תיק ההשקעות תוך מסע פרסום מסיבי שייחצן את יכולותיהם המרהיבות. חלק מהם השיגו את התשואה, תוך השקעת הכספים בחברות שהיו נגועות בווירוס הסאב פריים כך שבסוף שנת 2008 קרסו תיקי ההשקעות של גופים אלו ב 25% והחזירו את העמיתים לנקודת ההתחלה.
גוף מוסדי צריך לומר בריש גלי למשקיעים - תשואת השוק אינה מענייני או מעניינכם ואין כל תועלת לבחון כל חודש האם עקפתי או לא עקפתי את תשואת השוק. המטרה היא להציג תשואה קבועה ומכובדת של כ 5% לשנה. תשואה המשקפת את כוח הקנייה העתידי של הכסף הנחסך כיום. אתם המשקיעים מוזמנים לשפוט אותי אחת לשנה במידה ועמדתי ביעד או לא. הדבר יאפשר לנהל את כספי העמיתים באופן שמרני, מידתי ומקצועי מבלי לסכן את הכספים בהרפתקאות." מסיים רוני את דבריו בנושא.
תחום הביו-מדיקל
"כיום אתה משקיע את מיטב זמנך וכספך בחברות הפועלות בתחום הביו מדיקל" אני עובר לשאלה המכרעת ומנסה להישמע דרמטי כשאני אומר : "נער הייתי וגם זקנתי , ולאורך חיי העצובים זכיתי לראות נחילים של משקיעים שבורי לב שאיבדו את כספם בחברות הביו מדיקל."
"לא סוד הוא שהסיבה העיקרית לכך שחברות ביו מדיקל מתקשות להניב תשואה למשקיעים היא עלות הרגולציה." הוא עונה לי.
"שוב הרשות לניירות ערך אשמה?" אני תוהה.
"לא לא." וייסברג מחייך. "הכוונה כמובן לרגולציה הרפואית. עלות ההשקעה הנדרשת מחברה העוסקת בתחום, ובכלל זה שלב הפיתוח, הניסויים הקליניים, ניהול מערך האיכות והכול בכדי לעמוד בדרישות התקינה האמריקנית או האירופאית המאפשרות את שיווק המוצר הרפואי , הן אדירות. מאידך הסיכון באי הצלחת המהלך הן גדולות, היות שמי יכול להבטיח מראש כי אכן הפיתוח עצמו יניב את התוצאות המיוחלות, ואם הניב, מי מבטיח שהקהילה הרפואית תסתייע במוצר ושהמבטחים הרפואיים יסכימו לממן את הטיפול, ושלא צץ לו פיתוח רפואי מתחרה ממזרח או ממערב."
"אז אין תקווה " אני תוהה שנית.
"ראה" הוא עונה." אחת הסיבות שחברות ביו מדיקל נכשלות היא שכל חברה פועלת כזאב בודד, מהמרת בכספי המשקיעים על פיתוח ייחודי, תוך מחשבות לבצע אקזיט שייזכר לדורות. ברוב המקרים, בהתחשב בצוות העובדים המצומצם שהיא יכולה להרשות לעצמה להעסיק, אין באפשרותה לגייס אנשי מקצוע בעלי הבנה וידע בתחום הפיתוח העסקי שהוא לא פחות חשוב מהתחום הרפואי. משום כך חברות הביו מדיקל חייבות לעבור מטמורפוזה ולפעול כמעין חברות אחזקות המיועדות ליצור ערך לבעלי המניות שלהן באמצעות בנייה וניהול של אשכול חברות, הפועלות בתחומים משיקים, בעלות פוטנציאל ליצירת סינרגיה. "
והוא ממשיך בדבריו. "אני מצפה מהמוסדיים להסתכל על הנושא מנקודת מבט רחבה יותר וכמובן ארוכת טווח יותר. אני מצפה מהם להתגייס למאמץ שיהפוך את תעשיית הביו מדיקל לתעשיית העתיד של ישראל. אפשר תוך עשור להרחיב ולהגדיל את התעשיה הזו כך שתהפוך לגורם משמעותי בפעילות של המשק הישראלי, כזו שתעסיק אלפי עובדים. תעשיה שיכולה לפתוח אפשרויות תעסוקה בפני אלפי אקדמאים בתחומי מדעי הטבע ומדעי החיים. תעשיה שפוטנציאל הצמיחה הגלום בה הוא עצום. "
"רק רגע". אני מזדקף. "אתה הולך לדבר עם המוסדיים על ציונות? את מי בדיוק אני מראיין עכשיו. את רון וייסברג או את
נפתלי בנט ?"
"אני מדבר איתך על כלכלה נטו." הוא עונה. "אני מציע למוסדיים האמורים לתכנן את מדיניות ההשקעות שלהם לעשרים השנים הבאות, מסלול השקעה שיכול להניב תשואה גבוהה בהשקעה נמוכה. אני מציע להם את אותו מסלול שהציעו להם בתחילת שנות התשעים יזמי ההיי-טק שהנפיקו חברות שאף אחד לא האמין בהצלחתם וכיום הן מעסיקות אלפי עובדים ומניבות למוסדיים תשואות מרשימות לאורך שנים."
והכול כמובן במטרה כמובן לעמוד בתשואת יעד ולא תשואת שוק, אני מחייך לסיום. בהחלט. עונה רוני. בהחלט כך.
למרות הערפול בעתידה של סוריה, נראה כי שקיעת משטרו של אסד מבשרת עתיד פחות גרוע מן המצב הקיים, היות שמדובר בנפילתו של אויב מר המביא את אירן לגבולה של ישראל מצפון ומצפון מזרח
מעין שקיעה לתוך אפתיה
