הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   חברה ומשפחה  פנאי  תיאטרון/קולנוע 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
התנ"ך והשכל הישר או ה-DSM
03/08/2017   |   יגאל כנען
 
 
 
הפנינים של פיליפ
03/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
fake news בשידור חי
03/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
שורמן פיצח בשעה וחצי
03/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
ואתחנן אל ה' בעת ההיא
03/08/2017   |   ציפורה בראבי
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
שוש מיימון עיתונאית, צלמת ועורכת, חיה בלוס אנג'לס  |  תגובות הצטרפות ל- VIP
דליה פרידלנד. נולדה לתיאטרון [צילום: שוש מיימון, לוש אנג'לס]
דליה פרידלנד בעיר המלאכים
דליה פרידלנד שכיכבה במיטב המחזות הקלאסיים שהועלו בהבימה וגם הפכה לכוכבת של הצגות ילדים ('זרעים של מסטיק' שהלחין נחצ'ה היימן וכתבה לאה נאור) - הביאה אלינו לגולה את ריחה העז של תל אביב. היא הזכירה לכולנו איך בשנים של טרום המדינה היו גם אנשים שנלחמו וחלמו ונאבקו על צביונה התרבותי של ארץ ישראל
[צילום: שוש מיימון, לוס אנג'לס]

קצת קשה לעכל, אבל דליה פרידלנד, מי שהייתה 'ילדת התפנוקים' של התיאטרון הישראלי, ביתם של הבימאי והמחזאי צבי פרידלנד והשחקנית חנה'לה הנדלר, ממקימי תיאטרון 'הבימה', כבר חצתה מזמן את גיל שבעים. פרידלנד, שנראית מצויין, נשית-שברירית ומעודנת- הגיעה לכאן כאורחת של מרכז מת"י- הלא הוא מרכז התרבות הישראלי (בניהולן הנמרץ של ענת סדן (בעיר) ואורנה אילון (בוואלי)) , ונתנה הופעת יחיד מקסימה וקסומה שבה ספרה, איך לא, על ילדותה בתל אביב הקטנה, כביתם היחידה של מייסדי 'הבימה', ששיחקה קלאס, ג'ולות ותופסת עם אילנה רובינא ואמנון מסקין- כולם 'ילדים של'.

דליה פרידלנד, שנולדה עם כפית של זהב בפה - וגדלה ב'שיכון הבימה'- שכונת מגורים שנבנתה במיוחד עבור חברי התיאטרון הלאומי בפינת הרחובות פרוג-דב הוז וגורדון בתל אביב, מה שנחשב אז ל'צנטרום של הפיילה'- מגוללת במונולוג בן שעה וקצת איך זה היה לגדול בתוך התיאטרון, בעצם - להיוולד לתוך התיאטרון - כשאמא שלה, חנה'לה הנדלר, ששיחקה את המשרתת ב'חולה המדומה' של מולייר, הייתה אז בהריון, והיות שלבשה חצאית רחבה ברוח התקופה, אף אחד לא שם לב שהיא מתרוצצת על הבימה מתרוצצת כשדליה העוברית בבטנה.

בקיצור, כמו שפרידלנד מעידה על עצמה - היא 'נולדה לתיאטרון'. ככה שבעצם לא הייתה לה ברירה אחרת, אלא להמשיך במסלול אותו היתוו לה הוריה, טרם לידתה, ולהפוך לשחקנית. מכאן והלאה פרידלנד, שששיחקה בתיאטרון הלאומי 'הבימה' למעלה מ-40 שנים- מגוללת בפני הקהל - באמצעות פכים קטנים וקוריוזים משעשעים את ההיסטוריה של התיאטרון הלאומי בארץ ישראל של שנות הארבעים- החמישים -השישים והשבעים.

דליה פרידלנד שכיכבה במיטב המחזות הקלאסיים שהועלו בהבימה וגם הפכה לכוכבת של הצגות ילדים ('זרעים של מסטיק' שהלחין נחצ'ה היימן וכתבה לאה נאור) - הביאה אלינו לגולה את ריחה העז של תל אביב. היא הזכירה לכולנו איך בשנים של טרום המדינה היו גם אנשים שנלחמו וחלמו ונאבקו על צביונה התרבותי של ארץ ישראל, והקימו עוד ברוסיה את התיאטרון העברי הראשון.

דליה פרידלנד, שרטטה ברגישות ובחן דמויות מהצגות שונות שכיכבה בהן, כשלא מעט פעמים גילמה תפקידים שאמא שלה- חנה'לה הנדלר גילמה בצעירותה, ובכך סגרה איתה מעגל ועוד מעגל.
דרך ספורה האישי פרידלנד נתנה לנו הצצה אל עולם התיאטרון הקסום שהיה אז בחיתוליו, ואיך אנשים שחלמו חלומות- הקימו בארץ לא רק תיאטרון עברי אלא גם מחזאות ישראלית שהיום היא משגשגת.

ענת סדן שמפעילה את אירועי התרבות של מת"י בעיר, ושכבר הביאה לכאן את המוסיקאי יובל רון והפסנתרית אסתרית בלצרין הוכיחה פעם נוספת שניחנה בטעם טוב והביאה אלינו את דליה פרידלנד שהעניקה לנו חוויה רוויית געגועים לתל אביב הקטנה.

דליה פרידלנד ונשות מתי. [צילום: שוש מיימון, לוס אנג'לס]
דליה פרידלנד והמעצב רפי יעקובסון [צילום: שוש מיימון, לוס אנג'לס]
תאריך:  28/01/2013   |   עודכן:  28/01/2013
שוש מיימון, לוס אנג'לס

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
דליה פרידלנד בעיר המלאכים
הודעות  [ 4 ] מוצגות  [ 4 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
בן דוגית
29/01/13 13:16
2
בן דוגית
29/01/13 13:17
3
טובה אוסמן
1/02/13 13:55
4
קוליפון
2/02/13 07:13

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
הגיעה השעה לספר את הגירסה שלי על אבשלום. אני עדיין זוכר כשאבשלום נכנס לירושלים. מיד בהגיענו לנמל תעופה בן-גוריון נשׂכּרה עבורו מכונית מהודרת והוא לא השתהה. רצה להגיע בלי עיכובים לירושלים. בכניסה לירושלים היה נרגש וביקש להאט. היה נפעם מהאור של העיר הזאת, מצבע האבנים, מהנוף של נבי סמואל שנשקף משׂמאלנו. "אתה יודע", אמרתי לו, "גם הצלבנים התרגשו עד שיגעון בבואם לעיר ולכן קראו להר שנשקף אליהם 'הר השׂמחה' ועליו בנו כנסיה". "אל תשווה אותי לצלבנים", אמר אז. "ותראה איך בירושלים המתעתעת בכולם הכנסייה שלהם הפכה ל'נבי סמואל' והיום יש שם מסגד ובית כנסת ולא כנסייה. הקדושות מתחלפות בירושלים ולעולם אינן נצחיות באמת".
28/01/2013  |  בלפור חקק  |  כתבות
ידענו שהוא על ערש דווי. כדי שלא לומר בדיעבד איך החמצנו, החלטנו כאן במערכת 'יומן' להעניק לרון נחמן את 'פרס ישראל האלטרנטיבי'. מדי שנה אנו מוקירים את הראויים ביותר לטעמנו. נחמן, בזכות ולא בחסד, נבחר על ידינו ביום העצמאות האחרון לקבל את הפרס על מפעל חיים. כי במקרה שלו, לא ניתן היה להפריד בין המפעל לבין החיים.
27/01/2013  |  אריאל כהנא  |  כתבות
בנימין נתניהו פתח את מערכת הבחירות כשהוא מוביל בפער גדול. הוא סיים כשהגושים מתקרבים לשוויון. כל צד אומר "כולה שלי". נתניהו טוען שהציבור רצה בו. עובדה: הוא לא העמיד מולו מפלגה שהעומד בראשה מסוגל להרכיב ממשלה.
27/01/2013  |  סופיה רון מוריה  |  כתבות
כאשר צפיתי ב'לעוף על המיליון' נשמעה טריקת דלת מצלצלת. היה זה הזמן, שלאות מחאה על כך שאני מבזבזת אותו על שעשועון עב-סָכֶלֶת עזב את ביתי בזעף. "הלו, קצת הגזמת!" כעסתי על הזמן. "אתה בסך הכול נער השליחויות של הבריאה". גם מבלי לעקוב אחריו מהחלון ידעתי שהוא עצר כטרמפ כמה קרני לילה ועף עליהן לעסקיו רוקעי העתידים (שהרי סוף כל עתיד לריקוע וביזור, או במילה אחת - אנטרופיה). טרוריסט! לא הספקתי להסביר לו שאני מציצה בלוח התֶּפֶל הקרוי טלוויזיה כדי להתחמק מהתלבטות. נלכדתי במִכמורת הספק, שנקביה מרובים ושלוותה מועטה. האם לעזוב אדם מסוים? והרי "אדם לאדם עֶזֶב" כך או אחרת. השאלה רק אם לדחוק את הקץ.
27/01/2013  |  חגית כהן  |  כתבות
"המאהב", מחזה וירטואוזי של הרולד פינטר, מועלה בתיאטרון הקאמרי בהשתתפות זוג השחקנים (גם בחיים), קרן מור ומנשה נוי. תרגום ובימוי: שמעון לוי. השניים מביאים אל המחזה שנינות ומשחק משובח. קרן מעט מאופקת לטעמי, בעוד שמנשה מפגין ביטוי בימתי חם ושופע, לעיתים קר ולעיתים מתפרץ. שניהם ביחד מביאים יכולות מדויקות, מתאימים לטקסט המשובח, הנוגע בשאלות בסיסיות ומתגרות ביחס לחיי הנישואין, לנושאים הנצחיים של קנאה, אהבה, שחיקה, שעמום, שגרה ופנטזיה על הזוגיות.
27/01/2013  |  לאה טרן  |  כתבות

פורומים
חברה ומשפחה
פנאי
תיאטרון/קולנוע
כתבות מקודמות
עופר מ' כהן
חיסכון לכל ילד: צעד אחרי צעד
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט