מחזהו של אפרים סידון נכתב על-פי ספרה של שלומית כהן-אסיף. האנשת העכברים, השימוש בהם כבדמויות בעלות תכונות אנושיות, מקהה את העוקץ של התדמית הלא כ"כ חיובית של העכברים.הילדים לומדים לחבב אותם, דווקא בגלל גילויי הרגשות האנושיים הקיימים קירבם - קנאה, חברות, מהות שיתוף פעולה ועוד.
ישראל גוריון, הזמר-שחקן-פנטומימאי ובימאי יצר מהמחזה של אפרים סידון הצגה מוסיקלית המשלבת תנועה, שירים (שהוא כתב עם הסופרת המחברת שלומית כהן אסיף) והכל על במה צבעונית יפהפיה, שהרקע המרנין שלה, הפרחים, מוגדלים יחסית לגודל העכברים. גם חורי הכניסות והיציאות של העכברים הוגדלו, וכך הצופים מקבלים את הסיפור בפרופורציות הנכונות.
מה קורה כשאחד מחבורת העכברים חוגג יום הולדת? כל האחרים שמחים, כי עבורם מסיבה זו סיבה לשמחה, לריקודים, לקבלת ונתינת מתנות ואכילת עוגה וממתקים. כמו כל הילדים. רק עכבר אחד תמיד עצוב, כי גם הוא רוצה יומולדת. אבל בהשפעת חבריו הוא מתעשת, והחגיגה מתחילה. את הכניסות לבמה הם מבצעים תוך החלקה על מתקן החלקה, כמו בגן שעשועים. הילדים שלי מאד נהנו אחרי ההצגה, לצפות בקסם העיצוב המרהיב ואיך הוא "נולד" מאחורי הקלעים ועד לבמה. את עיצוב הבמה יצרה הדס זרח. את התלבושות היפות שעטו ה"עכברים" על גופם יצרה אליאנה הדרי אשל, את התאורה המרהיבה עיצב זיו וולושין המעולה, ואת שלל הכובעים הכה מגוון, שהיו לליבת כל ימי ההולדת, מלבד כיסוי הראש של העכברים ביומיום - עיצבה נרקיס מגנזי אלבה.
הצלחת סמינר הקיבוצים להפיק הצגה כה מרנינה ומהנה כמו "מסיבה בגן העכברים", שהייתה בעצם שלוש מסיבות שונות ומגוונות, נעשתה בכשרון מקצועי של תלמידי החוג בסמינר, שכולם שיחקו, שרו ורקדו לצלילי המוזיקה של מירון מינסטר. גולן גרוס היה לוקו, גיא מירון היה ממולה, מיכאל צ'רני היה יוליול, רון קופרבנד שכ"כ אוהב לרקוד היה פיקו, נעם ציפורי הייתה העכברה היחידה שבגן, טיקה, והפליאה בכשרון השירה שלה. אגם שוסטר-ברנוביץ' מילאה את תפקיד כל האימהות בכל יום הולדת.
הצגה ללא מפלצות או מכשפות, שהצלחתה טמונה דווקא בפשטותה לכאורה, והילדים יוצאים עם מסר מוצק: אין מה לקנא באף אחד. והטעם הטוב של ההצגה מלווה אותם גם בהמשך. לא בכדי היא אומצה על-ידי תיאטרון אורנה פורת, ותעלה בכל הארץ תחת חסות התיאטרון הטוב ביותר לילדים ולנוער. גם בפורים.
שאפו לבימאי, לשחקנים וליוצרים.