הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   היסטוריה  משפט  עיתונאי-אורח 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון +
כסף רופאים שמאים יועצים אדריכלים
שופטים עורכי דין עיתונאים רואי חשבון
 רוט אריאל
 רייכמן רן
 חי נתנאל
 פל אריאל
 שוב ושות', משרד עורכי דין
 שטרנטל יוסף
 אשכולי-יהלום אוריין
 איינס ליאב
 גלעדי דניאל
 חדד עמית
 דרוקר אורי
 דרליצ'מן קורל
 שוב משה
 שיף נעמה
 רייך שירה
 וינרוט דב
 שוב שמואל
 יצחק ראובן
 מרנס איתן
 הקר שמואל
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
עונת המלפפונים נוסח ישראל
15/08/2017   |   רז נוביק
 
 
 
"ידיים טיילו על החצאית"
15/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
אשראי הוגן וזמין
15/08/2017   |   עו"ד יוסף ויצמן
 
 
 
כוס יין לחיים ארוכים
15/08/2017   |   יפעת גדות
 
 
 
השיעור שמלמדת גרמניה
15/08/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
אהרן ברק סופד למנחם אלון. עשה היסטוריה כשהתמודד כשופט מכהן על נשיאות המדינה [צילום: פלאש 90]
מר משפט עברי
השופט מנחם אלון ייזכר כמי שכתב את ספר היסוד בתחום המשפט העברי - וכמי שפעל ליישומו לאורך שנים בעשייה השיפוטית. לצד מאבקו למען הטמעת המשפט העברי במשפט הישראלי, הוא לחם למען כבודו של המשפט הישראלי מול פוסקי הלכה שהגדירו אותו כ'ערכאות'
איתמר לוין
נפטר מנחם אלון, שהיה המשנה לנשיא העליון

>
>
מעטים הם תחומי החיים, ואפילו המחקר, המזוהים במובהק עם אדם אחד. השופט מנחם אֵלון, שהלך לעולמו בגיל 89, היה מקרה יוצא דופן כזה - אדם שזוהה באופן מובהק עם תחום המשפט העברי, כלומר תרגום ההלכה היהודית לשפה משפטית מודרנית, והמאמץ להנחלתה ככזו למשפט הישראלי. אלון היה זה שיסד את המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים; כיהן כעוזר הראשון לענייני משפט עברי של היועץ המשפטי לממשלה (לא במקרה היה זה חיים כהן, שבעצמו היה תלמיד חכם ובעל יחס כבוד למשפט העברי); הקים את המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית; כתב את ספר היסוד בתחום, המשמש עד היום את כל לומדי המשפט העברי, כשגולת הכותרת היא כמובן 16 שנות כהונתו בבית המשפט העליון, שבהן ביקש לבסס ככל האפשר בפועל את הפסיקה על עקרונות המשפט העברי.

הוא נולד בדיסלדורף שבגרמניה בנובמבר 1923. בהיותו בן 11, לאחר עליית היטלר לשלטון, ברחה המשפחה להולנד - וכעבור שנתיים עלתה לארץ והתיישבה בתל אביב. בגיל 15 החל אלון ללמוד בישיבת חברון בירושלים, לאחר שקיבל את הסכמת ה'משגיח' המיתולוגי של הישיבה, הרב מאיר חדש, להתקבל אליה בגיל צעיר כל כך. שמונה שנים למד ב'חברון'. לימים ציין אותן כשנים היפות בחייו. באותה תקופה התוודע לרב ד"ר יצחק ברויאר, הוגה דעות ומשפטן חרדי שהיה בעל זיקה למדינה וחלם על השתתת חוקי המדינה על ההלכה. הקשר עם ברויאר השפיע גם על כיוון התפתחותו המקצועית של אלון וגם על חייו האישיים: בהשראת ברויאר הוא הצטרף לתנועת הנוער החרדית-ציונית 'עזרא', ושם פגש את מי שתהיה אשתו, רות בוקסבוים.

חמישה ילדים נולדו למנחם ורות אלון: הרב בני אלון, לשעבר שר וח"כ מטעם סיעת האיחוד הלאומי; השופט ספי אלון, נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע; המחנך וההוגה ארי אלון, שפנה לכיוון חילוני אבל ממשיך את המורשת המשפחתית בהוראת יהדות בבתי מדרש חילוניים; הרב מוטי אלון, לשעבר ראש ישיבת הכותל ומקים התנועה החינוכית 'מבראשית', ועורכת הדין טלי אלון-בן אשר. פרסומם של כמה מילדיו ודמויות נוספות מהמשפחה המורחבת (כמו כלתו, הסופרת אמונה אלון) תייג את משפחת אלון בתודעה הציבורית כאחת ממשפחות האצולה של הציונות הדתית. בקרב בני המשפחה צוין בשנים האחרונות במידה של סיפוק שמחלתו של אלון מנעה ממנו את עוגמת הנפש שהייתה צפויה לו נוכח האישומים שהופנו כנגד בנו, הרב מוטי.

מועמד לנשיאות

אלון היה בין מייסדי מדרשית נעם בפרדס-חנה, שם שימש ר"מ, ובמקביל סיים בהצטיינות לימודי משפטים בתל אביב. עם הקמת המדינה וצה"ל הוא שירת כתובע צבאי ובהמשך כאב בית-דין צבאי. כשהשתחרר מהצבא עבד תחילה במשרד עורכי הדין של חמיו, ד"ר מרדכי בוקסבוים, לצדו של מי שיפגוש לימים בתחנות אחרות בחייו, (השופט) חיים כהן. ב-1955 הזמין אותו כהן לכהן כעוזרו במשרד היועץ המשפטי לממשלה. תחילה עסק במשימות ייעוץ כלליות, אבל בהמשך הוקמה במשרד מחלקה למשפט עברי ואלון כיהן בתפקיד המנהל שלה ועוזרו של כהן לענייני המשפט העברי. במסגרת הזאת הוא מיסד את הנוהל - הקיים עד היום - שלפיו לכל הצעת חוק מצורף תזכיר ובו עמדת המשפט העברי בנושא.

במקביל לעבודתו במשרד המשפטים, הוא החל ללמד משפט עברי באוניברסיטה העברית. הוא הקים שם את המכון לחקר המשפט העברי ועמד בראש הקתדרה למשפט עברי. כשמונה לפרופסור באוניברסיטה עזב את משרתו במשרד המשפטים והתמקד בקריירה האקדמית. גולת הכותרת שלה הייתה כמובן ספר היסוד (בשלושה כרכים עבי-כרס) 'המשפט העברי – תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו'. על מכלול העבודה הזאת הוא קיבל ב-1979 את פרס ישראל לחקר המשפט. שנתיים קודם לכן מונה לכהן בבית המשפט העליון, תפקיד שמילא כאמור במשך 16 שנים (חמש השנים האחרונות כמשנה לנשיא). במהלך אותן שנים הוא חולל תקדים ציבורי, כאשר כשופט מכהן בבית המשפט העליון הוא התמודד ב-1983 על תפקיד נשיא המדינה, מטעם גוש הימין, מול מועמד גוש השמאל, חברו לספסל ישיבת 'חברון' חיים הרצוג. ההתמודדות כמובן עוררה דיון ציבורי נוקב לגבי מעורבותו של שופט עליון במערכה מסוג זה. בסופו של דבר הפסיד אלון על חודם של קולות אחדים, והמשיך בנחת את כהונתו השיפוטית.

אף שהיה ידוע כנעים הליכות, אלון לא היסס להיכנס לעימותים (מנומסים ומנוסחים בשפה משפטית מוקפדת) על הערכים היקרים ללבו, בראש וראשונה על עצם מעמדו של המשפט העברי. מלכתחילה היה המושג הזה ביטוי להשקפה ציונית-חילונית שביקשה בתקופת המנדט לעגן במערכת המשפט של אותם ימים עקרונות מוסר והגות (ופחות הלכה) הלקוחים מהיהדות. אלון הכניס למושג הזה משמעות הלכתית יותר, אבל עדיין שמר על המושג 'משפט עברי' - גם מתוך הנחה שכך יקל עליו להתקבל, אבל גם מתוך אמונה עקרונית שההלכה היא גם בעלת משמעות תרבותית-לאומית, ולא רק דתית. הדבר הביא אותו לוויכוח לא רק עם משפטנים חילונים, שלא אהבו את רעיון הכנסת ההלכה תחת הכסות של 'משפט עברי', אלא גם עם משפטנים דתיים, שראו ב"משפט עברי" סכנה לחילונה של ההלכה.

הבולט ביניהם היה עמיתו לבית המשפט העליון, פרופ' יצחק אנגלרד. אנגלרד טען שכאשר דין הלכתי הופך לחקיקת כנסת הופכת הכנסת למקור תוקפו ובכך מאבד הדין את משמעותו הדתית. למעשה, עוד הרבה שנים לפני כן העלה ד"ר זרח ורהפטיג, מראשי הציונות הדתית, את הסברה שבמקרה כזה גם העובדה שפרשנות החוק תיעשה בידי שופטים שאינם בהכרח שומרי מצוות או תלמידי חכמים היא בעייתית. אלון חלק על שניהם.

ואמנם, לצד מאבקו למען הטמעת המשפט העברי במשפט הישראלי, הוא לחם למען כבודו של המשפט הישראלי מול פוסקים (כולל ציונים) שהגדירו אותו כ'ערכאות' (הפסולות מבחינה הלכתית) שאין לפנות אליהן. כמי שהיה גם היסטוריון של ההלכה, הוא ידע לציין שמאז תום האוטונומיה של בתי הדין הרבניים באירופה המודרנית נהגו יהודים שומרי מצוות לפנות לבתי המשפט הכלליים במדינותיהם, והם עושים כך גם בימינו, כאשר "חכמי ההלכה השלימו עם תופעה זו", וממילא "יותר מתמוה אפוא להעלות טענה של איסור ההליכה לערכאות בקשר לבתי משפט יהודיים של המדינה העברית דווקא". ברוח דומה תבע אלון את עלבונו של המשפט העברי גם מחכמי ההלכה, כאשר מול הטענות החילוניות על אי-הרלוונטיות של ההלכה כתשתית למשפט מודרני הִרבה לתבוע מאנשי ההלכה לבצע את ההתאמות הדרושות.

כשופט הוא נהג כך בעצמו, כשפירש את ההלכה פירוש ליברלי-מודרני ואף נהג להדגיש את תפיסתה המדגישה מאוד את זכויות הפרט בשורה של עניינים פליליים. כך, למשל, הוא התנגד בשם ההלכה לאכיפה קלה של מאסרים על בעלי חוב כספי, והגביל מאוד בפסיקתו את אפשרות המאסר במצבים מסוג זה. הוא ביקר בחריפות מעצרים המלווים בהפשטת אדם ברחוב, גם אם העצור מסכים לכך, והיה המוביל לאישור תקדימי לאישה, לאה שקדיאל, לכהן במועצה הדתית בירוחם. הכרעות מסוג זה גרמו למשפטן משה נגבי לציין, עם פרישתו של אלון מבית המשפט העליון: "בזכותו למדתי עד כמה מתקדם המשפט העברי בתחומים מסוימים, אפילו יותר משיטות המשפט המודרני, שלא לדבר ביחס לשיטות משפט קדומות". מנגד, אלון אסר על ניתוקו של חולה ממכונת הנשמה בשם הפסיקה ההלכתית האוסרת המתת חסד, והתנגד לרישומו כיהודי של אדם שעבר גיור לא-אורתודוקסי.

יהודית, אחר כך דמוקרטית

יריב אידיאולוגי קבוע של אלון, במיוחד בתקופת כהונתם המשותפת בבית המשפט העליון, היה השופט אהרן ברק. בין השניים ניצתה שורה של עימותים, כאשר במשך שנים נחשב אלון השופט הבולט ביותר שאזר עוז לאתגר בקביעות את מעמדו ויוקרתו האינטלקטואלית-שיפוטית של ברק. ויכוח בולט אחד היה בעניין הפרשנות לחוק יסודות המשפט מ-1980, שהפנה את השופטים, בכל מצב של לאקונה משפטית (העדר חקיקה או פסיקה קודמת ברורה), ל"עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". אלון ראה בחוק כמובן בשורה גדולה למפעלו בהטמעת המשפט העברי, אבל ברק סבר אחרת וקבע ש'מורשת ישראל' היא עניין הגותי-כללי ולאו-דווקא המשפט העברי, מה גם שלשיטתו אין כלל מצבי לאקונה, שכן תמיד אפשר ללמוד בשיטת ההיקש מחקיקה ומפסיקות קודמות.

ויכוח אחר נגע לפרשנות המושג 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. אלון ראה בביטוי הזה, שהוכנס לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו מ-1992, עוד מקור לגיטימציה להטמעת המשפט העברי בחקיקה, ואף ציין שהקדמת המילה 'יהודית' מורה על סדר העדיפויות בין שני הערכים. ברק, מנגד, סבר שהאיזון צריך להימצא באמצעות השימוש באותם מקורות יהודיים המתאימים לתפיסת העולם הדמוקרטית. אבל הוויכוח היותר חריף ופולמוסי ביניהם היה דווקא בסוגיית האקטיביזם השיפוטי. אלון דחה בתוקף את תפיסת ברק ש'הכול שפיט' ו'מלוא כל הארץ משפט', והזכיר שמדובר באסוציאציה להתייחסות הדתית לקב"ה ("מלוא כל הארץ כבודו"), ולכן "אל לנו להלביש למערכת המשפטית מחלצות תיאולוגיות".

פורסם במקור: יומן, מקור ראשון
תאריך:  15/02/2013   |   עודכן:  15/02/2013
יאיר שלג

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
מר משפט עברי
הודעות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
פרפר
15/02/13 03:42
2
פרפר
15/02/13 04:04
3
פרפר
15/02/13 04:09
פורום: מקור ראשון כתוב הודעה
+
משה פלאם
18/12/15 03:04
+
שלום ח
21/10/15 22:18
+
עופרק'ה
21/06/15 14:07
+
אהבת הארץ
29/05/15 09:49

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
"זכור-רחמיך ה' וחסדיך, כי מעולם המה" (תהלים כ"ה, ו'). חשיבותה של החמלה, Compassion: גם אם אתה נזכר בו רק בהתרגש צרה, הוא עדיין פנוי אליך. בידי איש אין מונופול על אלוהים!. השם נותן חסותו לכול, חרדים כמו חילוניים, מקיימי מצוות ולא. הוא משען לעת צרה גם אם הנחת תפילין ודקדקת ולא החסרת תפילה, גם אם מעולם לא. הנך החוטא הגדול ביותר, הורשעת? אוזנה של ההשגחה העליונה עדיין כרויה אליך.
14/02/2013  |  יורם מרקוס  |  כתבות
האקדמיה ללשון העברית קובלת על כך שמשרד התחבורה וחברות התחבורה הציבורית "מצפצפות" על בקשותיה לתקן את שיבושי הלשון של שמות התחנות במערכות הכריזה בתחבורה הציבורית.
14/02/2013  |  עידן יוסף  |  כתבות
"ישנם אנשים תמימים במדינה, הסבורים כי כל שירות חשאי הוא פסול מעיקרו [...] לא פחות מסוכנים הם התמימים מן העבר השני של המתרס, המנסים להתעטף באצטלה של קדושה, כאשר מדובר באחד הענפים שלהם, ומאמינים כי הם אינם יכולים לטעות [...] כי הם טלית שכולה תכלת [...] ואם בכל זאת קורה תקר ומתגלה פגם יסודי אצלם, הם מוכנים לגייס את מלוא כוחם כדי למנוע את הפרסום, בטענה שהפרסום יביא נזק לבטחון המדינה. הם חושבים והם רוצים שגם נאמין להם שלא המשגה שלהם, כי אם הפרסום הוא שיזיק".
14/02/2013  |  רפי מן  |  כתבות
לאחרונה נפתח במרכז הרפואי תל אביב מרכז ייחודי לאבחון, טיפול ומחקר בילדים, על הרצף האוטיסטי בגילאי 18-6. ייחודו של המרכז, מראות שמו, הוא בכך שעד-כה האבחון והטיפול באוטיזם התמקד בעיקר בגיל הרך, והטיפול בגילאי בית-ספר התפזר על-פני מרכזים ומטפלים שונים ללא גוף אחד המרכז את הטיפול הרב-תחומי.
גם אם אנו נוהגים להתאפר מדי יום, האיפור בחג פורים הינו מודגש יותר, כבד יותר, עמיד יותר ולרוב כולל ריבוי שכבות וצבע.
13/02/2013  |  הרמן וויס  |  כתבות

פורומים
היסטוריה
מקור ראשון
משפט
עיתונאי-אורח
כתבות מקודמות
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
AIG
טיפים חשובים לפני שרוכשים דירה
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט