כחצי שנה חלפה מאז החלה עדותו של ש"ד, עד המדינה בפרשת הולילנד. לפחות 4 פעמים במהלך עדותו חש ש"ד ברע, ובחלק מהמקרים אף הובהל לבית החולים. פרקליטיו, עורכי הדין אמנון יצחקניא ואילן סובל, לא מתפלאים: "אני לא מכיר הרבה אנשים צעירים ובריאים שהיו יכולים לעשות את זה", טוען יצחקניא. "זה מחייב יכולת נדירה, כי העדות שלו הולכת הרבה שנים אחורה ומבקשים ממנו לזכור עובדות בפרטי-פרטים. הוא עומד מול שורה של סנגורים בכירים, ולמרות שקשה לו מאוד, הוא מסור למה שהתחייב לו. הרבה אנשים היו מתמוטטים. מצבו הבריאותי מאוד מקשה עליו, אך הוא תמיד חוזר להעיד".

חשבתם פעם מה קורה אם באמצע הוא אומר "די, אני לא יכול יותר"?

"אני לא מאמין. הוא עמד בפני רגעי משבר רבים וזה לא קרה. לא היה עד שהעיד מספר פעמים כה רב, בחקירה כה ממושכת, ובהיקף כזה של שעות".

יצחקניא, ראש המשרד, וסובל, עורך דין בכיר במשרד ומי שמטפל בתיק הולילנד, התבקשו בשעתו על-ידי עד המדינה לייצגו בתביעה האזרחית נגד הלל צ'רני, יזם פרויקט הולילנד, בעניין סכומי שוחד לכאורה ששילם העד מכיסו. מהר מאוד התברר שלצורך זאת לא יהיה מנוס מחשיפת כל ההתנהלות הפלילית לכאורה, שלבסוף מצאה את ביטויה בכתב האישום שהוגש בפרשה, בין היתר נגד בכירים לשעבר בעיריית ירושלים, בראשם ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

אף על-פי שהם מאמינים בלקוח שלהם ובכוח העמידה שלו, הם מעט מוטרדים: במהלך החודש הבא הם יתייצבו בוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, וימסרו את גרסתם בקובלנה המשמעתית שהוגשה נגדם, לאחר שסירבו להתפטר מייצוגו של עד המדינה בתביעה האזרחית.

על-פי הקובלנה, מאחר ששניהם מעידים מטעם התביעה בתיק הפלילי, הייצוג של עד המדינה בתיק האזרחי מעמיד אותם לכאורה בניגוד עניינים. הם מגובים אומנם בפרקליטות וביועץ המשפטי לממשלה, שלאחרונה אף ביקש להתייצב בהליך באופן חריג, אולם אין מבחינתם ספק באשר למה שעומד מאחורי הקובלנה: הרצון להחליש את עד המדינה.

"תביני", אומר סובל, "אנחנו חליפת ההגנה שלו, מעין משענת, לצד הייעוץ המשפטי שאנו נותנים לו. אנו היחידים שנותרו לו. התלונה לוועדת האתיקה נועדה לגרום לכך שהמעוז האחרון יילקח ממנו, שיהיה מודאג, שלא יהיה מרוכז. לא במקרה, להערכתי, התלונה הוגשה ערב החקירה הנגדית. אולי גם קיוו שהתלונה תהלך עלינו אימים באופן אישי. הרבה עורכי דין אחרים היו אומרים לעצמם 'מה אני צריך את זה, זה גורם לי רק הוצאות', ולא היו שמים נפשם בכפם".

ואתם לא.

"התחייבנו כלפי עד המדינה בעניין זה, הסתכלנו בעיניו של אדם שביקש את עצתנו, הובלנו מהלך מסוים, חשבנו שאנו פועלים נכון ציבורית, שהעניין צודק. קשרנו את נפשנו בנפשו בעניין זה, וכך אנו עושים".

את התלונה המשמעתית נגד עורכי הדין הגיש עו"ד רועי בלכר, סנגורו של אולמרט. בלכר טען כי שני הפרקליטים מצויים בניגוד עניינים, שכן בהיותם מייצגיו של עד המדינה בתיק האזרחי, הקשורים עמו בהסכם לפי הצלחה (כלומר, שכר טירחתם ייגזר מהסכום שייפסק בתביעה), יש להם אינטרס שהתיק הפלילי ינחל הצלחה, שכן היא תשליך על הצלחת התיק האזרחי.

"גם המדינה השיבה להם, שבכל מקרה מגיע לנו שכר", מתייחס יצחקניא לטענה. "הרי אנו מייצגים אותו במשך שלוש שנים, ולכן התרופה של התפטרותנו לא משרתת דבר. וממילא, איפה פה ניגוד העניינים? אני ולקוחי חד הם, אין בינינו שום ניגוד. יותר מזה, אמרנו להם שאם הם טוענים שהעדות שלנו מוטה, שיפנו את תשומת לבו של השופט במשפט הפלילי. הפרקליטות גם הייתה מוכנה להגיע להסכם שלא נעיד, כי העדות שלנו נקודתית ומתייחסת לאחת הראיות. הסניגורים סירבו והתעקשו שנגיע להעיד. אף אחד לא שאל אותנו אם אנו רוצים להעיד. ב-2010 קראו לנו לחקירה וכשהוגש כתב האישום צירפו את שמותינו כעדים. לא ששתי להיות עד. ממילא גם לא ליוויתי את האירועים בזמן אמת, אך כשקראו לנו להעיד, התייצבנו".

עו"ד רועי בלכר מסר בתגובה: "איני סבור שיהיה זה נכון שאתייחס לעניין התלוי ועומד במוסדותיה של לשכת עורכי הדין. דומני, עם זאת, שהקובלנה מדברת בעד עצמה, וכל המוסיף גורע".
יצחקניא וסובל גם תמהים נוכח "הזריזות", כלשונם, שהפגינה לשכת עורכי הדין במקרה שלהם. "קשה להבין", תוהה יצחקניא, "איך דווקא במקרה הזה ועדת האתיקה מקבלת החלטות שמשרתות באופן מובהק אינטרסים של נאשמים במשפט פלילי, תוך פגיעה בנו, עורכי הדין".

אתה רומז שהיו שיקולים זרים.

"אני נזהר שלא לתת תשובות, אף שייתכן שיהיה צריך לעשות בדיקה בכל הקשור להתנהלותה של ועדת האתיקה. יושבים שם אנשים שונים שמן הראוי היה לדעת אילו שיקולים היו להם. אני יודע שיש שם אנשים שלא מאוהבים בי, ויש מקום לשאול אם יו"ר הוועדה, אפי נווה, לא היה צריך לפסול את עצמו, על-רקע זה שייצגנו את דורון ברזילי (המכהן כיום כראש לשכת עורכי הדין - ה' מ'), שאיתו הוא נתון ביריבות".

מוועד מחוז תל אביב נמסר בתגובה: "ועדת האתיקה המחוזית מקבלת את כל החלטותיה על בסיס ענייני ללא הטיות, ללא משוא פנים ועל בסיס העובדות המובאות בפניה. כך היה גם בעניינם של עורכי הדין יצחקניא וסובל. ההחלטות מתקבלות בקצב הפעולה ובסדרי הדיון הרגילים של הוועדה. מאחר שההליך המשמעתי תלוי ועומד בביה"ד המחוזי לא נתייחס מעבר לכך. החלטות הוועדה והקובלנה המשמעתית שהוגשה מדברים בעד עצמם".

בחדרו של יצחקניא ניצב הספר שחיבר בשעתו עד המדינה, על חוויותיו בשואה. יצחקניא מקריא לי קטע מהספר, שבעיניו הוא אחת מגולות הכותרת בו: עד המדינה מספר איך בהיותו בן 4, כשנותר רק עם אביו ועם דודיו והוזהר שוב ושוב שלא יצא את גדר הגטו, לא עמד בפיתוי, ולנוכח עץ תפוחים מעבר לגדר חצה את הקו. בדרכו חזרה, כשבידו התפוחים שאסף, פגשו בו שלושה חיילי גסטפו. הוא חייך לעברם והמשיך לחייך גם כשאחד החיילים הצליף בו בשוט. הם עזבו אותו לנפשו, אך מאז, כתב עד המדינה בספרו, הוא אינו אוכל תפוחים.

"מי שיקרא את הספר הזה", מסביר יצחקניא בלהט, "יכול להבין את כור ההיתוך שבו עוצבה דמותו של עד המדינה. הספר משרטט קווים להתפתחותו של האיש הזה".

זיהיתם אצלו חרדה?

"העומסים הרגשיים שהוא מתמודד איתם הם עצומים", אומר סובל, "אך הוא מבין שלא הייתה לו ברירה. הוא גם אמר לנו, 'אם לא הייתי עושה את זה הייתי מת'. הוא היה חסר כול, נרדף על-ידי גורמים נושים. למרות שקשה לו מאוד, אין כאן באמת שאלה של הרהורי חרטה, לא היו עוד אופציות".

נו, בדיוק. הוא לא עשה את זה מתוך שליחות, אלא מחוסר ברירה.

יצחקניא: "נכון שלא הייתה לו ברירה משפטית אלא ללכת להליך הזה. עדיין, הוא עבר דרך ארוכה מאז תחילת ההליך, שבסופו ייקבעו דברים חשובים לגבי טוהר המידות של אנשים בתפקידים חשובים. אני מאמין שבתוך תוכו גם זה שיקול. כשאדם עושה מהלך כזה ונרדף בגללו, עוברים בו הרהורים. הוא יודע שבסוף זה משרת תכלית ראויה".

הערכתם שגם אתם תהיו בקו האש?

"לא, אבל גם לא הערכנו שיש לזה יסוד משפטי. יש כלל בכללי האתיקה שמדריך אותי: כשאתה פועל כשלוח, חובת הנאמנות שלך עומדת מעל הכול. פועל יוצא מכך שעורך דין צריך לפעול עבור לקוחו ללא מורא, ואני בעניין הזה פועל ללא מורא. לא ירתיעו אותי".

במבט לאחור אתם לא מצטערים?

יצחקניא: "אני לא. נכון שזה תיק מורכב, שצורך הרבה שעות. המחיר שהמשרד שלנו משלם הוא עצום, ומבחינה כלכלית צרופה, שום עורך דין אזרחי לא היה מוכן ללכת לזה. המהלך שהלכנו אליו הוא לא מקובל. יש פה נאשמים שהם מקושרים ונשואי פנים. מה שכן, לו הייתי יודע הכול מראש, אולי הייתי דואג לשנות את הסכם עד המדינה כך שאוכל לקבל הגנות נוספות. הייתי דואג לכך שלא יאונה לעד המדינה וגם לנו, כל רע".

סובל רואה את הדברים קצת אחרת: "זה סיפור יפה לספר לנכדים", הוא אומר, "אבל ברטרוספקטיבה, עם כל הצער שבדבר, אף אחד לא היה לוקח את זה על עצמו. מבחינתנו כמשרד, זה מחיר כבד מדי. המשרד שלנו קטן מדי מכדי להכיל נטל כזה".

יהיו תוצאות המשפט אשר יהיו אתם לוקחים חלק באירוע כמעט היסטורי בישראל.

"מבחינה ציבורית, כשהוא בא אלינו הייתי זה שאמר שאני מקווה שצ'רני לא יתפשר; שינקו את האורוות וייתפסו המושחתים. אבל לא צפיתי את העוצמה של הדברים, את הצונאמי ואת הנזק. אנחנו הרי לא מדינת ישראל, אנחנו משרד פרטי".

והתגובות שאתם מקבלים, בהתאם?

"לא מזמן ישבתי במסעדה עם המשפחה", כך יצחקניא. "ניגש אליי מישהו שאמר לי: 'אני מכיר אותך מהעיתונים, אני יודע מה חלקך בפרשה. רציתי לומר לך כל הכבוד ושאני מעריך מה שאתה עושה'. גם כאן, כשאנחנו יורדים לצהריים, ניגשים אלינו לפעמים ומחמיאים. אני חושב שאנו משרד נחוש, שלא נבהל, ומעריכים את הנחישות שלנו. יודעים שאיתנו אי-אפשר לגנוב סוסים ומי שזה מה שמעניין אותו, שלא יבוא אלינו".

והלקוחות? אין לקוחות שלא אוהבים את הדון קישוטיות הזו?

"אף לקוח לא חושש שחלילה וחס נמעל באמונו. ברמה הערכית אנחנו מקבלים מהלקוחות שלנו תמיכה, שבאה מהערכה לנחישות ולמסירות. בסופו של דבר ברור כי השיקול שהדריך אותנו בפרשה הזו הוא לא שיקול כלכלי, והיום זה ברור יותר מתמיד לאור הנסיונות להרתיע אותנו. ואם יש מי שיגיד עלינו שאנחנו לא כלכליים - זכותו לחשוב כך".