|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קריאה במגילת אסתר מכוננת את רעיון הציונות כתהליך סיזיפי, ארוך וללא פתרונות קסם ● גזירת המן להשמיד את כל היהודים הביאה להתפכחות ולהכרה שאנחנו עם אחד, חזק יותר ממכשולי המציאות
|
|
מגילת אסתר. טקסט מכונן [צילום: הרצל חקק]
|
|
|
|
|
אלפי שנים אנחנו קוראים במגילת אסתר. ליבנו גס בצירוף "אלפי שנים", ובכל זאת כדאי לקלף את מעטה הציניות ולחשוב על הזמן הארוך שבו אומה מתייצבת שנה אחר שנה כדי לקרוא סיפור. אותו סיפור. אותם מהלכים ידועים. כל חברה או קולקטיב שבחרו לספר אותו סיפור שנה אחר שנה במשך זמן כה רב, מעידים כי מדובר בסיפור מכונן שיש צורך לשוב ולספרו. ועוד איזה סיפור: אינטריגות בחצר המלכות של האימפריה הגדולה בעולם, שבהן היהודים משמשים כלי משחק איום עד לפתרון הגואל. מה חדש? שלא כשאר הקאנון היהודי, האלוהים אינו נוכח בסיפור הזה. על כל פנים, לא ברובד הגלוי של העלילה. גם המסגרת שבתוכה נקרא הסיפור מכריעה: החודש האחרון בשנה המקראית (המתחילה כידוע מניסן), סוף החורף, ממש לפני פריחת האביב. חג שבו מצווים היהודים להשתכר עד שלא יבדילו בין אויב לאוהב. חג הצחוק. גם מנהג התחפושות, שנכנס מאוחר לחג, אינו במקרה. בסיפורים רבים מספור יש רגע שבו הגיבורים נקלעים לצרה צרורה, ואז מגיעה התערבות פלאית המחלצת אותם. היוונים כינו זאת "אֵל מתוך המכונה" (בלטינית: "Deus ex machina"), על שם הקרון שהיה פורץ אל במת התיאטרון ובתוכו שחקן בדמות אחד האלים. אין בעלילה רמזים מטרימים לפתרון הזה. הנסיך מופיע משום מקום ומעיר לחיים את שלגיה, וכך עושה גם הצייד לכיפה אדומה ולסבתה. רבים מסיפורי הילדות שלנו הם כאלה. "דאוס אקס מכינה" מתפרש כהכרה באי היכולת של המציאות לפתור את בעיותיה בכוחות עצמה, לעיתים עד כדי ייאוש מהחיים במתכונתם ה"רגילה". לקטגוריה הזאת של פתרונות קסם אפשר להכניס גם את " שלום עכשיו" ו"משיח עכשיו". הציונות הייתה תמיד עניין של תהליך ארוך טווח, והניסיונות לדחוק את הקץ הסתיימו במפח נפש. לפעמים נדמה היה שהצלחנו: "מה טוב ומה נעים, כי בָאַתְנִי שמחת עניים". אבל אחרי זמן לא רב, השמחה הרגעית התבררה כמפח נפש ואסון. "ותאמַר השמחה: לא, כי בא מַשְׁחִיתְךָ, לא כי בא לךָ יום אחרון" (אלתרמן). |
|
מגילת אסתר היא מגילת ההסתר, מגילת ההיעדר. החיים בהיעדרם של ארץ ושלטון עצמי, בהיעדרו של גוף לאומי מאוחד ("ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים"), בהיעדרו של אלוהים. הנקודה האחרונה - היעדרו של האל מהתמונה - חריפה הרבה יותר, משום שעבור עַם שהאמין שאלוהיו הוא כל יכול, ובסופו של כל מצב קשה תגיע ממנו ישועה - הגלות הייתה משבר כמעט סופני. זאת הייתה הגלות הראשונה, ומבחינת הגולים - גם האחרונה. לא הייתה עדיין פרספקטיבה של גלות וגאולה. מה שחוו היה חורבן וגלות יחידים בהיסטוריה הלאומית. "בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה - כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה; הִנֵּה אֹמְרִים 'יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ'". כך בחזון העצמות היבשות שראה יחזקאל, ושנועד לקומם את תקוות העם מתהומות הייאוש שאליהן הושלך.
סיפור המגילה הוא הריאליה שחווינו מאז ועד קום המדינה. לכן הצורך בחזרה עליו. ההתנהלות של היהודים במקומות מושבם הייתה באמצעות כלים פוליטיים ותרבותיים "רגילים".
החזרה על המגילה היא קריאה בדיעבד של מגוון האירועים שהוליכו לסיומו המוצלח של הסיפור. קריאה בדיעבד מצריכה תשומת לב לפרטים שבזמן אמת תרמו נדבך נוסף לייאוש המכלה ולפחד הנורא מכיליון. אפשר לעשות זאת כמעט ביחס לכל מהלך קטן כגדול בעלילה. ההשתכרות במשתה שהביאה להזמנה המבזה של המלכה ושתי לבוא ולשעשע את הגברים, מה שהוביל לסירובה ולהחלפתה באסתר.
גם בחירתה של אסתר נראתה כמקרה נוסף של היטמעות והיבלעות של יהודייה בגוף המלוכה הפרסי. אבל היא המתינה לשעתה עוד בטרם נגעה הרעה בעמה. "וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כורעים ומשתחווים להמן, כי כֵן ציווה לו המלך".
בעברית מקראית, עבדי המלך אשר בשער המלך הם המקורבים ביותר לשלטון. האליטה - ובתוכה האליטה היהודית - קיבלה בטבעיות את השתלטות המן על הממלכה, "כי כן ציווה לו המלך", ומי מתווכח עם נשיא מעצמת העל היחידה בעולם?
|
|
|
|
|
| המן דוחה את הרעיון לטפל במרדכי בלבד; קטן עליו. "וַיִּבֶז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עַם מרדכי; ויבקש המן להשמיד את כל היהודים". פעמים רבות בהיסטוריה שלנו, מה שנראה מחלוקת קוטבית בלתי ניתנת לגישור בין זרמים וקבוצות בתוכנו, נמחק לגמרי בעיני המתבונן מן החוץ. בעיקר בעיני האויב. לראייתו, כולם יהודים. גם כיום | |
|
|
|
ובכל זאת, גם בזמנים הקשים ביותר, כל עוד נותר גרעין קטן, יסוד עמוק שלא מסכים לכופף את האמת, עוד לא אבדה תקוותנו. "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה".
הוא לא עבר במקרה ליד מצעד הראווה היומי של המן; הוא הלך לשם בכוונה שיראו אותו עומד בזמן שכולם כרעו. הפרובוקציה שלו נועדה לעורר את הציבור. מרדכי נקרא "איש יהודי... איש ימיני". יהודי - מגולי יהודה; ימיני - משבט בנימין.
בנימין היה היחיד מבני יעקב שנולד בארץ ישראל, ומשום כך גם היחיד שלא נכח בפגישה בין יעקב לעשיו, פגישה שבה כל משפחת יעקב כרעה והשתחוותה לעשיו. הוא לא נולד עדיין. הנה ניצוץ המולדת, שעמד לנו בגלויותינו, ממתין ליום שבו יבעיר את להבת שיבת ציון.
המן דוחה את הרעיון לטפל במרדכי בלבד; קטן עליו. "וַיִּבֶז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עַם מרדכי; ויבקש המן להשמיד את כל היהודים". פעמים רבות בהיסטוריה שלנו, מה שנראה מחלוקת קוטבית בלתי ניתנת לגישור בין זרמים וקבוצות בתוכנו, נמחק לגמרי בעיני המתבונן מן החוץ. בעיקר בעיני האויב. לראייתו, כולם יהודים. גם כיום.
לאחר שמתפרסמת הגזירה, מדוע היהודים לא זורקים את מרדכי לכלבים? מדוע אינם מצהירים "זה לא אנחנו; זה הוא"? עד הגזירה, האליטה היהודית השתחוותה. היא בחרה להאמין שיהיה בסדר ובעצם המן לא כל כך נורא, ואם רק נציית לכללים שקבע, החיים לא ייפגעו. הגזירה הסופית שקיבלה תוקף של חוק מדינה - להשמיד את כל היהודים - הביאה להתפכחות.
כתוצאה מכך, היהודים בוחרים לצופף שורות ולהתאחד. 120 אחוזי התנדבות. "גדולה הסרת הטבעת", שהעברתה מרשות המלך להמן פקחה את עיני היהודים להבין שאין פה סכסוך רגיל של אגו פוליטי. גם לא סכסוך דתי - שכאילו מרדכי לא משתחווה בשל מגבלות דתיות.
דווקא מציאות היהודים כדת ולא כלאום הייתה בסדר מבחינת השלטון הפרסי. מרדכי הפריע לנרטיב הזה. הוא התעקש על כך שהיהודים הם עַם. המן הבין זאת היטב. משום כך, הסיפור היה לאומי - עצם קיומו של העם היהודי מפריע להמנים.
|
|
לכן החזרה התמידית על סיפור המגילה. ההבנה שההיסטוריה גדולה בהרבה מחישובי המנהיגים ומתחזיות התקשורת ומשיגעונות האויבים ומייאושן של הבריות.
התחפושת בפורים היא המחשה עמוקה לראיית המציאות היומיומית כמחופשת, שהאמת בה נסתרת, שדברים שלא רואים משם גם לא רואים מכאן, אלא אם כן נבחר להיתלות באשליות. הצחוק הפורימי הוא החיוך הסבלני כלפי מכשולי המציאות ואמונה בתהליכים ארוכי טווח.
למרות הנסיגות והקטסטרופות ב־200 השנים האחרונות נעה המטוטלת ההיסטורית של העם היהודי בכיוון הפוך לזה שנעה בו עד אז. תהליך שיבת ציון ברור לעין כל המתבוננים בהיסטוריה בעיניים מפוכחות. שם המשחק הוא סבלנות; ואמונה. לא לקפוץ לפתרונות דמה.
הצניעות כלפי ההיסטוריה מלמדת שמה שנראה כבלתי פתיר בדור שלנו, עשוי להיפתר בדורות הבאים. אפשר להשאיר משהו לצאצאינו. "לכן שָׂחַק (צחק) האב... והעלמה אתו... עברו תולדות עמים כשוד בצהריים, בין חטא ודין וחטא - אך כסל ובגידה ועיוורוני חוזים ושאר מכות מצרים, את החיוך הזה הותירו לחידה" (אלתרמן). חג שמח.
|
|
| תאריך:
|
22/02/2013
|
|
|
עודכן:
|
24/02/2013
|
|
דרור אידר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שולם
|
23/02/13 07:12
|
|
|
|
2
|
|
פרשנות מגויסת
|
23/02/13 12:35
|
|
|
|
3
|
|
חשדנית
|
23/02/13 23:18
|
|
|
|
4
|
|
במגדל השן
|
24/02/13 00:32
|
|
|
|
5
|
|
פלא יועץ
|
27/02/13 13:35
|
|
משלוח מנות ביום פורים כידוע הוא לא מנהג אלא דין. ערב חג הפורים, קוראת הרבנות הראשית לישראל להקפיד על הפרדה בין מאכלים חלביים לפרווה במשלוחי המנות.
|
|
|
|
|
הנשיא שמעון פרס, שיצא כהרגלו במסוק מירושלים לגליל-העליון, להשתתף בטקס האזכרה הממלכתי לזכר יוסף טרומפלדור, הופתע במהלך הטיסה כאשר טייס המסוק פנה אליו בקשר, מעל שמי עמק חרוד ואמר: "אני רוצה שתסתכל בשדה הירוק מצד ימין כבוד הנשיא, זה משהו באמת מיוחד. אתה מצליח לראות כבוד הנשיא? מצד ימין כתוב 90, ומצד שמאל הם פשוט ציירו תמונה שלך בשדה, זה שתי טיפות מים".
|
|
|
|
|
סקר שנערך ע"י עמותת "חסדי נעמי" בנושא מנהג משלוחי מנות לחג פורים קובע שבשל המצב הכלכלי הקשה לקראת חג הפורים הקרוב, כ-10% מהישראלים שנוהגים לשלוח משלוחי מנות מדי שנה יורידו את עלות משלוחי המנות בין 30%-50% לעומת השנה הקודמת, וכ-2% יאלצו השנה לראשונה לא לשלוח משלוחי מנות בשל מצבם הכלכלי.
|
|
|
|
|
אשרי האיש המבורך בחוכמה ובכישרון לומר דברים כבדי משקל בחיוך ודברים של חיוך בכובד ראש. מתת שמים היא. קרוב לוודאי כי פשוטו של הפסוק "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי" (בראשית כ"א, ו'), אינו אלא 'שמחה עשה לי הקדוש ברוך הוא וכל השומע הבשורה- ישמח עימי'. כך מפרש אונקלוס, "חדוא עבד לי ה', כל דשמע יחדי (יתמלא חדווה) לי" וכך גם רש"י, "יצחק לי - ישמח עלי". אך מותר להעיז לדרוש כי "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים" מובנו שהאלוהים עשה או ברא את הצחוק והעניקו בחסדו לאדם. בצל עץ החיים הוא נולד והוא מת האדם, ובצל עץ הדעת הוא חי כל ימיו, ואילולא מתת הצחוק שניתנה לו משמים הוא היה מוציא ימיו עד מאה ועשרים ברצינות מדכאה או בקלות ראש מייאשת, היינו הך, ולא היה בידו קנה מידה למדוד בו את המרחק בין החשוב לבין התפל, בין העומד לבין החולף, בין העומק לבין התהום ובין העננה לבין המרום. הצחוק הוא נחמתו הברוכה של בוגר אקדמיית "דע את עצמך". הוא נוסחת תורת היחסות של הגורל. מכאן מימד השמחה בו הוא ניחן.
|
|
|
|
|
בהתקרב חג הפורים, אני מוצא לנכון לשתף את הקורא בדיאלוג כואב שיש לי עם סיפור המגילה, הממלא את ליבו של עמי בחג הפורים. אני אוהב את מגילת אסתר, כי חברתי לחיים למעלה מששים ואם ילדינו נושאת את השם אסתר. יש לי שיח ושיג מר ונוקב עם לא מעט פסוקים במגילה, הנושאת את השם אסתר. המגילה האחרונה בין חמש המגילות.
|
|
|
|
|
