אדם מטעם העיתון החרדי 'הפלס' בא להחתים את הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן על קול קורא חריף, שבו נאמר כי כעת זו שעת השמד. "אם רצונכם לדקור את המדינה, זה לא יוסיף כלום על אסיפת והחלטת מועצת גדולי התורה, ואם רצונכם לדקור אותי, אדרבה תפרסמו את המכתב ביתד נאמן" - אמר הרב שטיינמן וסימן לשליח את הדרך החוצה.
לעשרות הרבנים וראשי הישיבות החרדיים שחתמו על המכתב זה לא הזיז. זו השיטה: ככל שאתה מקצין יותר ונוקט בביטויים חריפים של "עקירת התורה", "שעת השמד" ועוד, מתחדד התוקף של קריאתך.
קריאות ההתלהמות על דקירת המדינה מצד מנהיגים בציבור החרדי הן גם כפיות טובה כלפי היד שהאכילה אותך במשך שנים וגם סילוף של התורה.
כפיות טובה - ברור: מעולם בתולדות עם ישראל לא היה מספר כה גדול של לומדי תורה וישיבות, והכל באדיבות ובחסות המדינה. אבל כאשר היד שמאכילה מבקשת מחרדים, כאלה שלא לומדים כל היום, לתת כתף במאמץ האזרחי-לאומי והצבאי, היא נתקלת בנשיכה. מאחורי אותה נשיכה, יותר מאשר חרדה לביצרון התורה, יש יותר פחד של מנהיגים מאיבוד שליטה על צאן מרעיתם.
סילוף, כי היום זו ממש לא שעת השמד. את טיבה של שעת השמד כבר הטיב להגדיר הרמב"ם שאמר: "והוא שיעמוד מלך רשע כנבוכדנצר וחבריו ויגזור גזרה על ישראל לבטל דתם או מצווה מן המצוות". בעל ה'נימוקי יוסף' הסביר ששעת השמד היא רק כאשר היא מכוונת כלפי אומה אחת לבד, "אבל אחשורוש (בניגוד לנבוכדנצר) לא על ישראל בלבד גזר, אלא על כל מדינות מלכותו".
במילים אחרות, כאשר יש דין אזרחי שמחייב את כולם, זו ודאי לא שעת השמד. קל וחומר כאשר לבני תורה ניתנת אפשרות ללמוד הן לפני הגיוס, הן במהלכו והן לאחריו. בן בנו של קל וחומר כאשר מדובר בביטול תורה למצווה שאינה יכולה להעשות בידי אחרים. הגנת ישראל מיד צר, עזרה בבתי חולים ופעולות התנדבות שונות הן קיום והמשך התורה ולא עקירת התורה - תלמוד המביא לידי מעשה.
אצטלה של קדושה
איני מאמין שהעניין האידיאולוגי הוא העומד בבסיס ההתקוממות החרדית. בסתר לבם יודעים מנהיגי החרדים שהבית היהודי נאמן לא פחות משס ומיהדות התורה לתורה ולשאר ערכי היהדות, אבל כדי להגן על תקציבים ועל משרות מה יותר נוח מאשר לעטוף הכל באצטלה של קדושה.
גם כאשר הרב
עובדיה יוסף, בכבודו ובעצמו, ביקש משומעי לקחו להישאר בישיבות וללמוד בחופשת 'בין הזמנים' האחרונה בחודש תשרי, כדי לבטל את "גזירת הגיוס", רק בחורי ישיבות בודדים נענו לקריאה, וסביר להניח שכך יהיה גם בחופשת ניסן. אבל כשצריך לסגור גמרות כדי "להתגייס" לטובת תעמולה במערכת הבחירות, מחפשים את מי להשאיר בישיבה כדי לשמור על הגחלת.
את הפאניקה הקבוצתית מלבה העיתונות החרדית, על שלל פרשניה ודובריה. הדיבורים על החרמת מוצרי התנחלויות למשל, מצד אלו שאמורים להיות אמונים על "לא תיקום" נובעים משנאה וקנאות, ולא ממהלך מושכל ומחושב. הם יוצאים מנקודת הנחה כאילו כל מה שמעניין את קהל מצביעי הבית היהודי זה ההתנחלויות.
בהתנחלויות יש לא מעט תומכים למפלגות החרדיות. ניתוח תוצאות הבחירות מלמד כי אם הכנסת הנוכחית הייתה מוקמת מכוחם האלקטורלי של ה
מתנחלים בלבד, היו המפלגות החרדיות מקבלות 36.5 מנדטים - פי שניים מאשר קיבלו מכלל הציבור! חוסר האחריות מצד עיתונאים ופוליטיקאים חרדיים גם בנושא של חיזוק הקשר עם המתנחלים עלול לעלות להם במנדטים נוספים בבחירות הבאות.