בתוך תפאורה מרהיבה ומדויקת לפרטיה של בית אנגלי מסוגנן טיפוסי, שיצר
אבי שכווי הכה מיומן, עם הטפטים העשירים ורצפת הפרקט, נפגשות שלוש אחיות לחוג את יום הולדתה של האחות הבכירה, שרה. כולן ילידות ארה"ב, אך שרה הרווקה המצליחה כאשת עסקים ומנהלת בנק בינלאומי, בורחת מהזהות היהודית שלה הברוקלינית, אל לונדון הגויית. כבן לוויה היא בוחרת בקשר עם גוי, ניק פים, שהבנות מכנות אותו "הנאצי" על שום האמירות האנטישמיות שלו.
האחות השנייה היא פפני, שידידה המקסים, הבימאי ג'פרי, הוסיף לה את האות פ' לשמה, כדי שלא יצלצל יהודי מדי. היא מעופפת בעולם ממדינה נידחת אחת לרעותה, טיפוס כה שונה מאחותה המיושבת והמחושבת. ג'פרי מזמין לארוחת הערב של יום ההולדת גם את חברו הטוב מרווין, יצרן פרוות מלאכותיות, המספק לו את הסחורה למחזותיו בתיאטרון. הוא מהווה גורם המשנה את גורל אחת הדמויות.
האחות השלישית והדמות הכי תוססת ומקסימה בהצגה היא "בייב", שהגיעה במיוחד מניו-יורק ליומולדת, ועימה - את רוח האידישקייט והמנהגים היהודיים, עליהם היא כה מקפידה, כמו הדלקת נרות בערב שבת. גם היא מעצימה את הדרמה לקראת הסוף, עם הגילויים על חייה האמיתיים בניו-יורק. הבת ההיפית של שרה, טס, מביאה לבית את ידידה ושותפה להשתתפות בהפגנות למען מדינות נדכאות המתמרדות כנגד העריצות של ברית המועצות אז, כמו ליטא. בקיצור, שמח וחברתי במיטב המסורת האנגלו-סכסית, עד שמתחילות להיחשף האמיתות.
כמו צ'כוב במחזהו "שלוש אחיות", שם אוהבים, נפרדים, מתאכזבים, וחוזרים לשגרה, אבל בטונוס נמוך, גם כאן שלוש האחיות עוברות (בהילוך גבוה) מערבולת רגשות, יצרים, דיונים בנושאי סקס, תוך חבירת מרווין לשרה. הנושא האחרון עובר עליות וירידות, כשאופייה הנוקשה והעקשני של שרה עומד לה לרועץ, עד שהסקס פותח את חרצובות ליבה, והקשר ביניהם מתחזק והופך ממשי.
כוכבים מן העתיד בימויו הנפלא של צביקי לווין מגלה לנו כמה שחקנים שלבטח נראה בעתיד על הבמות המקצועיות. התוססת והחיננית מכולן היא
לורין מוסרי כ"בייב". האנרגיות שלה מגיעות לשמיים, וזכורה הופעתה הכה רבגונית בדיבוב התינוקת ב
"לך לך מארצך", שתעלה שוב בהמשך ב"צוותא", שם תשחק בתפקיד הראשי שקבע לה הבימאי גור קורן. היא האש החיה של ההצגה באחיות רוזנצווייג.
כך גם בולטים שני כוכבי-עתיד והם:
גלעד סמק כ"מרווין" - הג'נטלמן המושלם, כולו מקצועי להפליא, שולט בכל זיע ותנועה, ובעושר הבעותיו, ויוצר בהצגה המעט מופרעת קטעים של שלווה וביטחון, שכלתנות ואמינות. הנשק שלו - התבונה שלו, והסקס הטוב, מסייעים לו לכבוש לבסוף את ליבה של שרה. לעומתו, שונה לגמרי דמותו של
גל שלום כהן כבימאי ג'פרי. דמות עסיסית בי-סקסואלית, שאי-אפשר שלא לאהוב אותו, בתנועותיו הסקסיות, במידה, בקסם הטבעי השופע שלו ובחן הבלתי נגמר. אך הקשר של פפני עם ג'פרי לא מגיע למימוש בנישואים, מה ששובר את ליבה.
בין שלל הדמויות בולט
אורי זעירא כניק "הנאצי" המעורר את חיוכינו עם כל "חוכמה" אנטישמית שלו.
מאור גרינר כפפני, נעימה חביבה ומעוררת אמפטיה, וכך גם
מורן לארי כבתה של שרה, טס ההיפית, האנטיתזה של אמה הכה מסודרת ומחושבת.
אביב קורן כחבר הגוי של טס, חביב גם הוא.
גילי שחר כ"שרה" הנוקשה, יוצאת מכליה מרוב התהפוכות שנוחתות עליה באותו ערב, ובהתפרצויותיה היא הופכת את עורה כליל, ומתגלה כמיהתה לרגש, שהיה חבוי בתוכה, זמן כה רב ולהזדקקותה אליו.
אידיש, צחוק ודרמה ההצגה רוויה במילים באידיש שחדרו כבר לשפה האנגלית, ויותר מכך לאמריקנית. השירים, ובמיוחד זה ביידיש של כל הלהקה בסוף המחזה - מקסימים, כולל הריקוד שלהם. תרגומו הרהוט של
אהוד מנור המנוח לוכד את האוזן, התאורה הטובה של דולב ציגל, עיצוב התלבושות שעשתה ברק פוני ובמיוחד החליפות המחויטות של הבנים - מצודד.
בקיצור, הצגה שמעורבים בה צחוק ודרמה, שעושה טוב על הלב ומענגת את כל הצופים. אין תמה שהבימה העלתה אותה על בימת אולמה הגדול, ומילאה את קופתה ב-1995. אתמול, במוצ"ש, הוצגה ההצגה האחרונה ב"בית צבי", שאולי תשוב לבמה בקיץ.
האם ביבי יודח? 
