הפוך לדף הבית
    |  
ראשי יומן ראשי בלוגים אקטואליה בעולם סקופים משפט כלכלה בריאות המגזין מנוי VIP
ארכיב יומי  |  כל הקישורים  |  סיפורים חמים  |  ניוזלטר  |  נדל"ן  |  תגיות  |  משובים  |  משמר המשפט  |  ספרייה מקוונת  |  בימה חופשית  |  מיוחדים  |  ערוצים נוספים
כתבות
ראשי  /   ספרות  ספרים  תרבות 
טוויטר / יואב יצחק YoavNews1
 
 
 
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת
מועדון + / תגיות מחלקה ראשונה
אישים פירמות מגשרים
מוסדות אתרים מושגים
אדריכלים בנקאות/השקעות יועצים
רופאים חברות ביטוח רואי חשבון
שמאים חברות ציבוריות רשויות
עיתונאים ביה"מש/שופטים עורכי דין
דני קושמרו [צילום: ישראל מלובני]
עיתונאי
דני קושמרו, (נולד: 10 במאי 1968), איש תקשורת ישראלי, משמש כמגיש מהדורת חדשות 2 וכמגיש משדר החדשות וכתבות המגזין "אולפן שישי" המשודר בליל שבת.
[צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
חבר כנסת
מיקי מכלוף זוהר (נולד: 28 במרס 1980) פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת בכנסת ה-20 בסיעת הליכוד.
צחי הנגבי [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
שר
צחי הנגבי (נולד: 26 בפברואר 1957), פוליטיקאי ישראלי, חבר כנסת והשר לשיתוף פעולה אזורי בממשלה ה-34, מבכירי מפלגת הליכוד.
 
 
 
 
 
בלוגרים News1  /  דעות ▪ כתבות ▪ תחקירים
 
סודות הית'רו התגלו ברחוב
29/10/2017   |   איתמר לוין
 
 
 
ריאד, וושינגטון והשיעים
29/10/2017   |   אריאל י' לוין
 
 
 
הצעה מעניינית עם "חורים"
29/10/2017   |   אלעזר לוין
 
 
 
אני שיכור, בהן צדקי
29/10/2017   |   ארי בוסל
 
 
 
העובדים השקופים של להב"ה
29/10/2017   |   יהודה קונפורטס
 
 
 
 
לרשימות נוספות לבימה חופשית לרשימת הכותבים
 
 
רוצָה לטעום מהנצח
[צילום: פלאש 90]


להוסיף ולחוש את הגבר שהיה אתה ושאינו יכול, לתפיסתה, להתרחק ממנה ובוודאי לא להעלם כך סתם כי אותו רגש מפעים של שייכות ושל התחברות הוא זה שנותן בה תחושה של ממשות, של משמעות, של ביטחון וערך סגולי למהות ההוויה

▪  ▪  ▪
"מלים" הוא ספר שיריה השלישי של המשוררת וסופרת הילדים (ועוד...) ה. חניתה הלוי, ובו שירים שיש בם איזו רעננות של נערה צעירה הנרגשת מפכפוכם של החיים והיא משתאה עליהם ורוצה לדבוק בהם.

שירי הספר הצנוע הזה חבוקים בתוך עטיפה אדומה ונראה שאין זה אקראי, אלא משום להט פנימי של המשוררת שמאחלת לעצמה, כדברי אחד השירים לפחות, טעימה מן הנצח. כיוצרת בוגרת, מוכיחה גברת הלוי כי רעננותה שמורה עמה והיא מוסיפה לתהות ולהתפלא לפעמים על החיים ועל מה שזורם בם, אולי מתוך אותו תום ואותה רעננות נעורים שחבויים בה, מה שהביא אותי לרשום את הדברים האלה. פה ושם אכן מתקיימת התחושה כי מסתתרת בתוכה נערה צעירה תאֵווַת חיים. אפילו על העיר ירושלים, הידועה כעיר נצחית שכבר אמרו וכתבו עליה הכול היא כמו עומדת משתאה ושואלת את שאלותיה:

בְּאֵיזוֹ עִיר בְּעוֹלָם
יוֹצְאִים בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי
נְזִירִים, צַלְיָנִים,
יְהוּדִים וְתַיָּרִים,
דַּוְקָא מִבֵּית הַסֵּפֶר הַמּוּסְלְמִי
מִשַּׁעַר הָאֲרָיוֹת,
לְמַסַּע הַיִּסּוּרִים שֶׁל יֵשׁוּ הַיְּהוּדִי.
כְּשֶׁדָּתִיִים חִלּוֹנִיִים וִילָדִים
חוֹצִים אֶת הַסִּמְטָה
בְּדִיּוּק בְּשָׁעָה 3 אַחַר הַצָּהֳרַיִם.
(מתוך "רק בירושלים", עמ' 3)

כך היא מוסיפה להשתאות גם על הקִדְמה שתקפה את הדור אשר צמח לפני העידן הווירטואלי. של הדור שהכיר את הארץ בהיותה עדיין מרובת חולות ופרדסים והנה היא מרובדת אספלט ומנומרת מגדלים; של מי שיכלו לשבת בחצר ביתם תחת צלו של עץ ענֵף, ואילו עכשיו האופק נתון במגבלות של הדירה; של דור שאהב להמתין להגעת מכתבו של אוהֵב, ועכשיו זה נעשה תוך נגיעת אצבע במסך קטן של מכשיר טלפון. היא תוהה כמה אפשר להשלות עוד את האדם דרך צג המחשב חסר הרגש, וכמעט מביעה חשש, לא דמיוני ולא חסר בסיס, שמא יכבוש זה עם הזמן את מקומו של האדם. זו אינה איזו תחושת חרדה לא ברורה של משוררת או של אדם כלשהו, אלא אפשרות שמתקדמת ולא לאט אל הגשמתה המדאיגה לא במעט ומעוררת המחשבה.

הַכֹּל הִשְׁתַּבֵּשׁ
אֵינִי יוֹדַעַת אִם הָאֲנָשִׁים,
בְּתוֹךְ הַמַּחְשֵׁבִים,
הֵם בְּנֵי אָדָם,
אוֹ וִירְטוּאָלִיִים, לַחֲלוּטִין.
_ _ _ _ _ _
הַכֹּל יִשְׁתַּבֵּשׁ
רַק נַפְשִׁי קוֹלֶטֶת,
רַחַשׁ העוּבָּר,
הַפּוֹגֵשׁ אֶת קוֹלוֹת הַיְּקִיצָה.
(מתוך "הכל השתבש" עמ' 33)

ולפי כך, מתוך הראיה הזאת ולפי שתוכה גועש ברחשים של חיים מוכָּרים משכבר, היא שבה כמו תוך בריחה מהמחשבות האלה אל התחושות ההיוליות הגדולות שבתוכה, שמלוות אותה ושאותן אינה מוכנה לנטוש. היא מבקשת בוודאי להוסיף ולחוות את ההמתנה, את הציפייה, את המהלך השפוי, את האוויר הנקי ואת מרחב השמים הלא מוסתרים, ואולי מעל לכול את רגש האהבה. להוסיף ולחוש את הגבר שהיה אתה ושאינו יכול, לתפיסתה, להתרחק ממנה ובוודאי לא להעלם כך סתם. כי אותו רגש מפעים של שייכות ושל התחברות הוא זה שנותן בה תחושה של ממשות, של משמעות, של ביטחון וערך סגולי למהות ההוויה.

תָּמִיד מַשְׁאִיר מַשֶּׁהוּ מֵאָחוֹר
כְּמוֹ מִשְׁקָע שֶׁל קָפֶה,
נִיחוֹחוֹת.
יֵשׁ רֵיחוֹת שֶׁנִדְבָּקִים בְּךָ לָעַד.
אֲנַחְנוּ רָצִים מַהֵר מִדַּי.
צָרִיךְ לְחַכּוֹת לַנְּשָׁמוֹת.
דַּבֵּר,
לַטֵּף אוֹתִי אֵלֶיךָ.
(מִתּוֹךְ "ניחוחות", עֲמָ' 12)

ליקטתי מתוך הספר שירים אלה שמבטאים את תוכה, כי אין ספר שירים, כנראה, שאומר לכל אורכו את אותם הדברים, באותו ניגון, באותם מישורים. זה אינו דבר מובן מאליו. ספר שירים בנוי יחידות-יחידות ולא קל לחרוז את כולו למחרוזת אחת שכל חרוזיה שווים. ממש כמו שאין לראות את החיים כזרימה אחת מובנת מאליה. כך לפחות בפעם אחת נראה כי מי שמַפְעִים את לבה אינו נענה לה, ואולי רק אינו מצוי לידה, וכבר היא חוששת לאבד, משתוקקת אליו ותרה אחריו. עד שהיא באה עד דלת ביתו. מצבי משבר שכאלה יוצרים תחנות חיים. ואולם גם אז, כשהיא כבר לידו, דומה שהוא משוטט במחשבותיו לאי-שם והיא מבקשת לה אותו ואת מחשבותיו, מתקשה לראות את עצמה במצב כלשהו בלעדיו. אבל לרגע היא מזהה את חולשת עצמה, תוהה ומנסה לזכור את הימים שהייתה חופשייה מתלות האהבה הזאת, שעשתה אותה שבויה מבלי שתוכל עוד בלעדיה.

כָּל הַזְּמַן אַתָּה
מִסְתַּכֵּל,
עַל הַשָּׁמַיִם.
תַּן לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ,
בְּטֶרֶם הֱיוֹתְךָ.

הָבֵא לִי פִּרְחֵי יַסְמִין,
לְהָרִיחַ אֶת רֵיחַ הָאַהֲבָה.
רִגְשׁוֹתַי נָפְלוּ עָלֶיךָ,
כְּרוּחַ מְלַטֶּפֶת,
שׁוֹרֶקֶת,
דּוֹפֶקֶת,
בְּדֶלֶת סְגוּרָה.
_ _ _ _ _ _
תֵּן לִי לֶאֱהֹב אוֹתְךָ,
בְּטֶרֶם הֱיוֹתְךָ.
(מתוך "בטרם היותך", עמ' 15)

ולאחר כל זאת אני מוצא לנכון להעיר: הספר מודפס בפונט דמוי כתב יד. זה מוסיף על הקלילות לכאורה המצטיירת בשירים, מוסיף לתחושה של רעננות מסוימת והופך את הספר להיות דמוי מחברת - רק חבל שעל-אף הכוונה הזאת, שככול הנראה הייתה קיימת, עניין הניקוד במקרה הזה מעט פגום. זאת בעיקר היות שכל הקמצים שבספר חסרים בדפוס, ואילו תחת זאת סומנו הקמצים החלופיים ביד חופשית. גם קיימות מילים שכמו חמקו מעינו של המנקד ונותרו ערומות. אני אומר זאת כי אנו יודעים שהפקה של ספר אינה עניין פשוט, וחשתי כי חבל שלאחר הכול לא הייתה הקפדה על כך.

ולא אחתום את הרשימה מבלי להביא לסיום את עונג ריגושיה:

כְּשֶׁאֲנִי יְשֵׁנָה,
אֵינִי עוֹצֶמֶת עֵינַיִם,
כְּדֵי לְהַגִּיד לִי בְּמִלִּים שְׁקֵטוֹת,
גַּם אֲנִי חוֹלֵם,
עָלַיִךְ.
(מתוך " איני עוצמת עיניים", עמ' 19. ולהלן מתוך "מים, יין", עמ' 26:)
הָיָה בֹּקֶר,
כְּשֶׁנִּשְׁמָתִּי הִרְגִּישָׁה,
מַשֶּׁהוּ מִנִּשְׁמְתָךְ.
יָדַעְתִּי שֶׁאֲנַחְנוּ,
בַּמַּיִם הַזַּכִּים,
הַמְּתוּקִים,
לוֹגְמִים בְּיַחַד אֶת מֵי הַחַיִּים.
ה. חניתה הלוי, "מלים", שירים, הוצאת "תמונה" 2013, 63 עמודים.

תאריך:  08/04/2013   |   עודכן:  09/04/2013
יוסף כהן אלרן

מועדון הבלוגרים עוקבים: 17לקבלת רשימות יוסף כהן-אלרן לדוא"ל
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן


פורומים News1
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
רוצָה לטעום מהנצח
הודעות  [ 9 ] מוצגות  [ 9 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל ההודעות         כתוב הודעה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
סיידוף מזרחי רחל
9/04/13 19:32
2
חניתה הלוי
10/04/13 09:38
3
אדלינה קליין
10/04/13 12:03
4
יוסף כהן אלרן
10/04/13 16:39
5
ידידתך
10/04/13 16:59
6
אביבה גולן
10/04/13 21:00
7
ניצה נער
15/04/13 13:06
8
חווה נתן
20/04/13 17:36
9
דליה מ.
31/08/13 11:13

תגובות בפייסבוק

ברחבי הרשת

רשימות קודמות
ביוני 1940, כשנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, החליט שליט איטליה הפאשיסטית, בניטו מוסוליני, לחבור לציר הרשע בראשות גרמניה הנאצית. מחקרים רבים מעידים על אודות ההשלכות של ברית שטנית זו על יהודי ארץ המגף. אבל רק מעטים מודעים לעובדה שמטוסים איטלקיים הפציצו בעיצומה של המלחמה את תל אביב וחיפה, ככל הנראה כדי לחסל את שני נמלי הים שלהן. בהפצצות אלה נגרמו אבידות כבדות בנפש וברכוש, כשעשרות רבות מצאו בהן את מותם, בעוד עשרות אחרים מהיישוב העברי נפצעו פצעים אנושים.
08/04/2013  |  ראובן לייב  |  כתבות
19 באפריל 1943. השמש הפציעה על יום אביב נאה בגטו ורשה. לאורך רחוב נלווקי הריק מאדם נע אחד משני הטורים הגרמניים תוך שירת Wir horten die Juden ("אנחנו אוספים יהודים"). הרחובות היו דוממים, השערים היו מוגפים, והד חריקת שרשרות השריון וקולות השירה פגעו בכתלים והתעצמו. אולם הבתים לא היו ריקים. באלה שפנו אל צומת הרחובות נלווקי, גנשה ופרנציסקנסקה הסתתרו לוחמים.
הממסד היהודי בארה"ב, ביחד עם הממשל האמריקני, נושאים באחריות מלאה לקשר השתיקה המשותף, שבו נמנעה הפצצת תאי הגזים והמשרפות של אושוויץ, כאשר ניתן היה להקטין בכך באורח משמעותי את ממדי השואה.
07/04/2013  |  ראובן לייב  |  כתבות
במקרה שאתם לא מעודכנים, לפני מספר שבועות הכריזו האקרים מכל העולם על שיתוף פעולה ייחודי שמטרתו – מחיקת ישראל ממפת האינטרנט העולמית ביום ראשון, ה-7 באפריל 2013, שבמקרה (או לא) הוא גם ערב יום השואה. הנושא כבר סוקר בהרחבה בכלי התקשורת השונים עם הערכות שונות לגבי באלו סוגים של מתקפה יבחרו האקרים לתקוף אותנו ומי יהיו אלה שייפגעו ראשונים ומי לא צפוי להיפגע כלל.
07/04/2013  |  גלעד הראל  |  כתבות
"המסע הלילי הארוך הביתה" (הוצאת עם עובד/ספריה לעם 2013), קובץ המוצג כ"מבחר סיפורים מאז ומעכשיו" של יצחק בן-נר, אך כולל רק חמישה סיפורים מספריו הקודמים, אינו יכול להשביע את רעבונם של קוראיו, שהמתינו הרבה שנים לקובץ שלם של סיפוריו בתבניות הקצרות, שבהן היה במיטבו: זו של הסיפור הקצר וזו של הסיפור הקצר-ארוך. ואשר להוספתם של שני סיפורים חדשים בתבנית הסיפור הקצר לקובץ הזה, אלה ודאי אינם נותנים מושג ברור על כתיבתו בהווה. גם רמתם, הרחוקה מרמתם של הסיפורים "מאז", מקרבת אל הדעת שבן-נר כלל לא כתבם "עכשיו", אלא שלא שוחררו לדפוס במועד שבו נכתבו, כפי שמעידים נושאיהם, ונגאלו רק כעת ממגירה נשכחת בשולחנו.
07/04/2013  |  יוסף אורן  |  כתבות

פורומים
ספרות
ספרים
תרבות
כתבות מקודמות
צוות חדשות עולם
הביטוחים שיגנו על הכסף שלכם - המדריך למתחיל
מלון כורש
כורש - מלון בוטיק חדש
ביטוח ופיננסים
אלבר רכב
אקסלנס ייעוץ משכנתאות
בי פטנט פתרונות מיוחדים
קלאב הוטל
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים |  חדשות |  סדרות |  ספורט